דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · סט
ובגוף דין שאחד"א ע' שעה"מ פ"ט מאישות הט"ו בשם מהר"י באסן סי' פ' שנסתפק אי מטעם הודאה היא או מדין נדר ול"מ בי' שאלה משום דהחמירו בו חז"ל כמו בנ"ש ובתשו' מ"צ ח"א סי' ס"ה פשי' ליה דהוי מדין נדר והשעה"מ רצה להעמיס כן גם בדעת מהרי"ט ח"א סי' נ"ב ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו ד' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' א' שדחה ד"ז דא"כ הוי מהני ביה שאלה ובשלהי נדרים מוכח להיפוך ע"ש ועיין בש"ש ש"ו פ"ו ופי"ט בזה ועיין בשעה"מ שם הט"ז בשם מ"צ הנ"ל דזהו טעמו של הרשב"א דס"ל דאפילו עדים מכחישים אותו אמרי' שאחד"א דהיינו מדין נדר אבל אינו ראיה דגם מדין הודאת בע"ד אדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים ועקצה"ח סי' נ"ד סוסק"ד בזה ועיין תשו' רשב"א ח"ג סי' רי"ב שבב"י א"ע סי' מ"ח שכ' בעצמו דשאחד"א ואדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים וכ"ה בש"ג פ"ב דכתובות וכבר העיר בזה בשו"ת כ' סופר חיו"ד סי' ב' ועיין נו"ב מ"ת חא"ע סוס"י כ"ג שדחה ג"כ טעמא דקונם בשתי ידים והחליט דהוי מטעם הודאה גם בעדים מכחישים אותו ע"ש טעמו והובא גם בפ"ת ועיין ישרי"ע יבמות מ"ז סוע"א שהוכיח מתוס' ורא"ש שכ' גבי נכרי דשאחד"א דל"ה מטעם. נדר וע"ש בנו"ב מ"ק חא"ע סוס"י נ"ח שהחליט ג"כ בפשי' דגם בעדים מכחישים שאחד"א ומטעם נאמנות ולא הביא ד' הרשב"א ומל"מ בפ"ט מאישות הט"ו ופ"ג מיבום הי"ג בזה וע"ע במח"א פי"ח מאי"ב הי"ז דתלי לה במחלוקת הרשב"א והריטב"א ז"ל וע' בס' בנ"א פ"ט מאישות שם מהא דח"מ סי' ע"ט ס"ג ע"ש עוד בזה ועיין שעה"מ הנ"ל שדחה תמיהת מל"מ ע"ד מהריב"ל והוכיח מתשו' רשב"ץ ח"ב סי' רע"ט דלכ"ע היכי דתלה דבריו בדברי עדים ואותם עדים עצמן מכחישים אותו ל"א שאחד"א עש"ה ועיין בשו"ת עט"ח חא"ע סי' י"ג דנחית לחילוק זה מסברא ונתיירא לחלוק על המל"מ ונעלם ממנו ד' הרשב"ץ ושעה"מ הנ"ל וע' בפ"ת לא"ע פי' מ"ח בזה וע' שפ"ד סקל"ט מ"ש בזה מתשו' רשב"א שבב"י א"ע סי' מ"ח הנ"ל ואינו מוכרח כלל וע' שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ב' שהאריך בענין זה והביא ממהריב"ל ח"ב סי' פ"ה שהביא מהא דאמר לא לויתי ועדים מעידים שלוה ופרע דנאמן נגדם אף שלא נתחייב רק עפ"ד העדים וצ"ל דס"ל לתשב"ץ דדוקא התם שהחיוב יכול להיות ע"פ הודאתו בלא עדים משא"כ בנידון התשב"ץ דמיירי בקידושין דאין דשב"ע פחות משנים ולפ"ז במלתא דאיסורא גם התשב"ץ מודה וע' חמ"ח א"ע סי' קט"ו סק"ד וכרו"פ יו"ד סי' קפ"ו סק"ג בזה ע"ש היטב וכבר רמזתי בשם הבנ"א שהעיר מהא דהאומר לא לויתי וכבר קדמו המהריב"ל בזה וע"ש שהאריך בד' מל"מ ושעה"מ הנ"ל ומסיק לדינא דהיכי דשאחד"א ועדים מכחישים אותו וחזקה מסייע לעדים יש לצדד להקל בצירוף עוד צדדים ואם הוא בעצמו חוזר בו גם לדידי' שרי אפי' אם יש לו מיגו מסייע וליכא חזקה להיפוך כיון דעדים מכחישים אותו גם הוא יוכל לחזור בו ע"ש והנה בהגהת מהרש"ק על הפמ"ג הביא ד' תשו' ראנ"ח סי' מ"ח שהובא בבאה"ט סוס"י ד' דהיכי דאיכא ידים מוכיחות שהוא משקר ל"א שאחד"א ובאמת שכ"ה בכנה"ג א"ע שם הגב"י אות י"ט בשמו אבל בפ"ת לא"ע שם סקל"ג תלי לה בפלוגתת פוסקים אי גם בעדים מכחישים אמרי' שאחד"א דלא עדיף רגל"ד מעדים מכחישים ע"ש וע' בב"ש אה"ע סי' ל"ט סקי"א דמוכח דס"ל כהראנ"ח שכ' שם דכיון דחזקה דכנכ"ה מוכח דמשקרת ול"א שאחד"א אבל הפ"י בקו"א לכתובות סי' קע"ז תמה מאד על דבריו וע' הגהות ש"ל לא"ע שם בזה וע' שו"ת עט"ח סוס"י י"ג הנ"ל שחקר בדין היכא דההיפך ידוע לכל העולם אי אמרי' דשאחד"א ע"ש מ"ש בזה והדבר פשוט מהא דאמר ר"ע לר"י שילך אצל ר"ג ביוה"כ שחל להיות בחשבונו שהביא בנו"ב מ"ת חא"ע סוס"י כ"ג הנ"ל ע"ש ותבין ואם אולי בכה"ג מיירי הראנ"ח הנ"ל ואין תשו' ראנ"ח ת"י ועתוס' ורא"ש יבמות מ"ז ע"א דמוכח דגם בדבר שהוא אינו מוזהר בו רק דאסור לאחרים שייך שאחד"א לאסור א"ע לאחרים וע' ישרי"ע שם וע' במהרמ"ש כתובות כ"ב והפלאה שם דגם במיגו אינו נאמן לחזור היכי דשאחד"א וע' במקנה בקו"א להל' קידושין סי' מ"ז בזה וע' נימוק"י ב"ב פי"נ בהא דאמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא דאי לאו דמצי אמר דמשמש לי כעבדא לא הי' נאמן ואע"ג דאי בעי יהיב לי' כולהו נכסי א"א נאמן לסתור הודאתו בשום מיגו וכ"פ הריטב"א ע"ש וע' תשו' ב"ח חא"ע סי' ח' שהביא ד' מלחמות דקידושין במי שאמר בשעת מיתתו יש לי אחים ועוד מכמ"ד והעלה דהיכי דהדבר נוגע רק לעצמו דאינו בגדר עד כלל רק בגדר בע"ד שפיר מהני מיגו לחזור בו אבל אם דבריו נוגעים לאחרים בין בממון בין באיסור אינו נאמן גם במיגו ועשו"ת צ"צ סי' ק"ד שהוכיח דהיכי דחוזר בו בלא אמתלא גם היכא דנוגע רק לעצמו ולא לשום אדם אפ"ה א"י לחזור בו כיון דשאחד"א וב"ד כופין אותו ע"ז להפריש מאיסורא וכ"ה בתשו' ח"צ סי' מ"ד: