אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · סח

סז

בשפ"ד סקל"ט האריך קצת בדיני שאחד"א ומ"ש אי הוי מה"ת והוכיח מקושי' הר"ן סוף נדרים המעיין בר"ן שם ימצא שכתב להדיא דהוי מה"ת ועי' רמב"ם פ"כ מאי"ב הי"ג מי שבא ואמר כהן אני כו' אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה ואינו מטמא למתים ואם נשא או נטמא לוקה ובמ"מ שם ביאר משום שאחד"א אבל לפמ"ש במל"מ שם דבהוחזק שלשים יום מיירי אין ראי' לכאן ועיין במהרי"ט ח"א סי' קמ"ט מ"ש לחלק בזה בין הוחזק ע"פ ע"א ובין ע"פ עצמו אבל מ"מ לעצמו נאמן בתורת וודאי ולא מספק ע"ש ומזה מבואר דגם באיסור דרבנן אמרי' דשאחד"א כיון דל"ה בגדר ספק ועיין תשו' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' י"ג שכ' דהוי רק מספק אבל החם מיירי לגבי אחרים וע' רא"פ סי' ל"ט ס"ק קע"ב בזה וכ"מ מהתוס' גיטין נ"ד ע"ב ד"ה אמר אביי וכו' גבי מטהר יינו ש"ח שכ' גבי יי"נ בזה"ז דשאחד"א וכ"ה בתשו' שבו"י ח"א סי' צ"ג וגם ראי' מהרא"ש סופ"ב דיבמות סי' ח' שהוכיח דמשום ענ"ב ל"א שאחד"א מהא דנדרים צ' דאמרה לבעלה טמאה אני לך דאר"ש אוכלת בתרומה וק' הרי תרומה בזה"ז דרבנן ול"ש דין שאחד"א ובע"כ כמ"ש וע' נו"ב מ"ת חא"ע סי' י"ב מ"ש ע"ד הרא"ש הנ"ל אך מדפסק הרא"ש שם דאם ראה בעצמו הכיעור אף דאיכא נמי קדל"פ לא מפקי' מבעל וק' הרי שאחד"א ואף דכיעור אסור רק מספק הרי בכתובות ט' גבי האומר פ"פ מצאתי לר"א נאמן לאסרה משום דשאחד"א בחד ספיקא [א"ה בהמ"ח ע' בחוט המשולש שבסו"ס מש"ח כלל ב' שהוכיח מזה דנאמן לאסרה כו' הב"ע באשת כהן כו' דשאחד"א הוא מה"ת דאי נימא דשאחד"א הוא רק מדרבנן א"כ מאי משני באשת כהן דליכא אלא חדא ספיקא הא קיי"ל סד"ר לקולא ואמאי אסרי' לה לבעלה אלא וודאי דשאחד"א הוא מה"ת ושפיר אסרי' לה על בעלה דסד"א לחומרא והביא עוד ראי' לזה מהרמב"ם פ"כ מאי"ב הי"ג הנ"ל ע"ש] וכ"ה בשפ"ד סוס"י י"ח דגם בסד"א שאחד"א ובע"כ דהיינו משום דכיעור רק מדרבנן וכמ"ש בכס"ד שבשו"ת בש"ר סי' קנ"ד ובדרבנן ל"א שאחד"א וכן מצאתי בפ"י כתובות ט' שכ' בפשי' דהא דלא מיחסר בראה הכיעור משום דכיעור מדרבנן ול"א שאחד"א ע"ש ובאמת שהדבר מבואר בבדה"ב להרא"ה שער ב' דבדרבנן ל"א שאחד"א וע' שו"ת רע"א סי' ק"י שהוכיח דגם הנמוק"י ס"ל כן ובהג"ה רצה לייחס גם לשי' רש"י כן וע"ש סי' רכ"א מהא דיבמות קי"ח וב"ש סי' קנ"ו בזה ובסי' רכ"ב שם יישב הדבר ע"ש. אבל מצאתי בשפ"ד סי' ק"י ס"ק מ"ב שרמז בקיצור לד' הרא"ה הנ"ל וביאר דדוקא לענין להוציא אשה מבעלה ס"ל כן אבל בעלמא גם בדרבנן שאחד"א ע"ש וא"כ א"ש ד' הרא"ש הנ"ל שלא יסתרו זל"ז דלענין להוציאה מבעלה בכיעור דרבנן שפיר ס"ל דל"א בדרבנן שאחד"א משא"כ בעלמא. אבל בגוף הדבר אי כיעור רק מדרבנן הגם שמצאתי כן גם בתשו' פני משה סי' פ"ט ותשו' הג' מו"ה בעריש בן הפ"י ז"ל הנדפס בשו"ת רח"כ בסופו ובשו"ת תפ"צ חא"ע סי' מ"ט וגם יש להביא ראי' מהירושלמי שבתוס' גיטין צ' דפריך לב"ש] דלא דלא יגרש אא"כ מצא ד"ע למ"ל קרא למחזיר גרושתו וכבר הקשה רב א' בתשו' נו"ב מ"ת חא"ע סי' כ' דהא אצטריך קרא להיכא דאיכא עידי כיעור וקדל"פ דחייב לגרשה ונשאת לאחר דשרי מה"ת ומ"ש הנו"ב ליישב דבעי דבר ברור אכתי תיקשי לשי' י"מ שהובא ברשב"א יבמות כ"ד ע"ב דעדי כיעור הוי דבר ברור אבל אי נימא דהוי רק מדרבנן ניחא ועתוס' סוטה ג' בשם ירו' דמפורש דכיעור ל"ה בכלל דבר ערוה וצ"ע שלא הזכירו המחברים מזה גם יש לדון בזה מד' הב"ש סי' י"א סקט"ו ואכ"מ אבל בתשו' מהרי"ן לב ספר א' סי' ו' כ' דכיעור וקדל"פ הוי איסור תורה וע' תשו' הש"מ סי' ה' דרך ג' נתי' כ' וע' שו"ת שב יעקב סי' ו' שכ' דבראיית בעל הכיעור הוי רק מדרבנן ולפמ"ש אי נימא דבעדים הוי מה"ת ה"נ בראיית בעל כיון דשאחד"א הוי מה"ת ועכ"פ הדבר ברור דגם בדרבנן אמרי' שאחד"א היכי דאינו לענין להוציא אשה לבעלה. אבל מ"מ לא נשמע מכח ראיות הנ"ל להיכא דחוזר מדבריו בדרבנן אי נימא דל"מ לחזור דבתוס' גיטין נ"ד ורא"ש פ"ב דיבמות הנ"ל מיירי בעומד בדיבורו רק שאינו נאמן לגבי אחרים אבל מסברא נראה דאין חילוק וכ"מ בתשו' רע"א סי' ק"י הנ"ל ע"ש ותבין וגם במל"מ פ"ג מיבום הי"ג כ' בפשי' דבלא אמתלא הראוי' אין חילוק לענין שאחד"א בין חזר בו או לא וה"נ בנ"ד. וזהו דלא כשו"ת ב"א חא"ע סי' א' שכ' דגבי מנהג דספיקו להקל י"ל דיוכל לחזור בו גם בלי אמתלא וע' פ"ת א"ע סי' א' סוסקי"ד שהשיג ג"כ עליו ולא הביא מכל הנ"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה