אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · ס

נט

וראיתי בשו"ת טטו"ד מ"ק סי' ח' שכ' דאין ביד השו"ב למחות לקבל עוד שו"ב וא"ב משום הש"ג ואף אם כמה מאנשי הקהל אין חפצים בהחדש אין בידם למחות למי שרוצה לשחוט אצלו אם אין מקובל לו אחר רק החדש ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ע"ש ורבים נתלו בדבריו הנ"ל להשיג גבול שו"ב והנה מלבד שכל חכמי דורו נחלקו עליו בזה אבל באמת גם הוא ז"ל מיירי רק היכי דיש לאיזו אנשים חשש איסור על השו"ב הקודמים מדינא ובכה"ג ס"ל דכיון דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו מותר לו לקבל שו"ב אחר אבל היכא דרוצים בזה רק בשביל ניצוח וכדומה גם הוא מודה דאסור וכבר כ' בחיבורי לחו"מ בקת"ע לסי' רל"א אות כ"ט בשם יש"ש פ"א דחולין שהובא במחה"ש סי' נ"ג סקכ"א ובתשו' רש"ל סי' כ' דהיכא דלא פשע שלא כהוגן גם אם רוצים הקהל או יחידים להחמיר ע"ע שלא לאכול משחיטתו בשביל שגגה שהי' לו דוקא אם מוחזקים ביראת ד' אין למחות בהם [דאל"כ איכא משום יהורא כמ"ש המג"א סי' ס"ג סק"ב בשם יש"ש] אבל מ"מ צריכים לשלם לו כל שכרו מה שהי' ראוי לבא לו מהשחיטה ע"ש וע' תשו' ב"ח החדשות סי' מ"ב באמצע התשו' שהביא בשם ר"י בעל התוס' דכשיתמנה לש"ץ ואח"כ יאמרו א' או ב' אין אנו חפצים בך ולא פשע בשום דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן וכו' ומשמע שאם פשע בשום דבר המפורסים לכל העולם שהוא שלא כהוגן מעבירים אותו אפי' תו"ז עכ"ל ומשמע קצת דדוקא אם יאמרו א' או ב' כן אבל כבר כ' היש"ש דלאו דוקא וגם חצי הקהל א"י לומר כן וגם אם רוב הקהל רוצים להעבירו מחויבים לשלם כל שכרו זולת היכא דפשע שלא כהוגן אז אפי' ב' או ג' יכולים להעבירו ואני כתבתי שם דגם היכא דפסול רק לכתחלה לקצת פוסקים י"ל דהוי כמום במקח וכ"ה בשו"ת הש"מ סי' כ"ב דאף דאינו נפסל ע"פ עצמו מ"מ כיון דאין מוסרים לו עדות לכתחלה בשאר דברים יש ביד בה"ע לדחותו די"ל דאדעתא דהכי דאתרע קצת חז"כ דילי' לא קבלנוהו והבאתי שם בשם גדול א' מהא דחו"מ סי' תכ"א ס"ו דמי שי"ל משרת וחושש שיגנוב לו דמותר להוציאו תו"ז ולשון חושש משמע דגם בחשש בעלמא הדין כן ואני הבאתי ראיות לזה וכעת אני מוסיף מהא שכ' התוס' בנזיר ג' ע"א ד"ה מכדי כו' ותוס' יבמות י"ג ע"א ד"ה ר"ז כו' דמפורש דלשון חשש הוי רק ספק והבאתי שם מתשו' ח"ס חא"ח סי' י"א בזה וע' תשו' ב"ש חיו"ד סי' י"ד מ"ש בענין זה אבל בשו"ת שב"י ח"א סי' מ"ח מבואר דהיכי דדיעבד שחיטתו כשרה אין ביד המערערים להעביר שו"ב שכבר נתמנה אבל י"ל דהיינו בלא פשע ורק שאומנתו בכך וכדומה משא"כ בפשע בדבר שלא כהוגן שפיר יכולים להעבירו ועמש"ל סי' ח' עוד בזה ועמש"ל סוס"י זה בתשו' לאוזיראן עוד בענין זה ועכ"פ היכי דליכא שום חשש מדינא גם הטטו"ד מודה דאסור לקבל שו"ב אחר ובפרט דנעלם ממנו ד' הרש"ל ושאר מקומות הנ"ל וגדולה מזו כ' היש"ש ובתשו' הנ"ל דגם אם עשה פשיעה שלא כהוגן דיש בידם להעבירו וא"צ לשלם שכרו מ"מ אם חזר בתשו' ומקבל עליו סיגופים אין בידם להעבירו אבל מהא דיו"ד סי' רכ"ח סמ"ג והג"ה שם מוכח להיפוך ואף דדוקא בבא לב"ד בעודו בקלקולו אמרי' דכיון דהותר הותר משא"כ היכי דלא נפסק עוד הדין מקודם י"ל דאין בידם להעבירו אבל כבר כ' בשו"ת ב"ש שם דדוקא בהיתר שבועה וח' תליא בהיתר ב"ד משא"כ בזה וע' במח"א הל' נדרים סוס"י ל"ט ומל"מ פ"ח מנדרים ה"ב ותמצא ראי' לזה וגם יש ראי' מתשו' צ"צ סי' ט"ז בדין הסכימו הקהל לקבל רב פ' באם שלא יבא ר"פ ובא ר"פ ונתקבל שם ואח"כ חזר בו והשיב דכבר נתבטל ההסכמה על השני שעה א' בביאת הרב הראשון שמה וכיון דפקע פקע והוכיח כן מהש"ס דברכות נ' דכיון דאזמין פרח זימון מינייהו וכהא דמטה שנגובה כיון דפלגוה פרח טומאה מיני' וגם הביא ראי' מהסמ"ע סי' כ"א סק"ד דאם הי' אנוס באותו יום נתבטל הקנין לגמרי ע"ש והנה מ"ש הצ"צ מד' הסמ"ע באמת הט"ז שם חולק עליו ומסיק דתליא במחלוקת הרשב"א והרא"ש וע"ע בסמ"ע סי' רכ"ז סקי"ז וט"ז שם שנחלקו ג"כ בכה"ג ולשי' אזלי ויש להביא קצת ראי' מ תוס' שבת נ"ו ע"א ד"ה גט כריתות כותב לאשתו ופירש"י על תנאי שאם ימות במלחמה תהא מגורשת מעכשיו וצ"ל לפי' דאע"ג דאורי' בא מן המלחמה לביתו התנאי הי' שאם ישוב בסוף המלחמה שיהא גט ע"ש ומבואר דבתנאי סתם כיון דחזר לביתו יום א' כבר נתבטל הגט אף שחזר להמלחמה וה"נ בזה גם יש להביא ראי' מב"ב ס"ג בן לוי שמכר שדה ע"מ שהמעשר שלו כו' מכרו וחזר וקנאו אין לו עליו כלום דכיון דנפקע נפקע וה"נ בנ"ד וע' ירושלמי פ"ו דדמאי ה"ב ומל"מ פ"ו ממעשר הי"ט והא דתשו' ריב"ש סי' שנ"ו ויו"ד סי' רט"ז ס"ד בקונם לביתך מכרו לאחר מותר חזר וקנאו אסור היינו משום דאיסור לא נפקע וע' מל"מ פ"ח מה"ל גירושין הי"א שנסתפק בכוונת ריב"ש ואני בתשו' לק' וויזניצא הוכחתי מירו' דדמאי הנ"ל דכונת ריב"ש רק לחלק בין איסורא לתנאי בעלמא ויובא אי"ה לקמן סי' רט"ז ס"ד. ולכן בנ"ד ודאי דנפקע חזקת השו"ב ושאני בהא דסי' רכ"ח סמ"ג דהוי איסורא ודמי לנידון הריב"ש הנ"ל והמעיין בתשו' רש"ל שם ימצא דגם הוא לא כ' דבחזר בתשו' אין מעבירים אותו רק לגבי ש"ץ שהרי כ' וז"ל ונראה בעיני אפי' מכר טרפות במזיד בחזקת כשר ובא והודה על עונותיו ורוצה לקבל תשו' שא"י להורידו תו"ז דאפי' לראב"י שכ' דמחמירין עליו ומורידין אותו מאותה אומנות ואפי' מוכר קליות ואגוזים אינו ראוי היינו שקנסוהו מעין מלאכתו הראשונה שהרי לא אמר שקנסוהו שלא יהי' עוד רצען וכו' אלא דוקא בעל חנות כעין מלאכתו הראשונה אבל להיות ש"ץ שהוא אומנות אחרת מאן לימא לן דמורידין ומקפחין מחייתו מאחר שהוא תוך שנתו ואת"ל דתפלתו אינה מקובלת אין הדלת ננעלת בפני בע"ת וכו' וא"ת שאין לו תשו' עד שילך למק"א וכו' לפעמים יש אנשים שא"י לילך למק"א וכו' אלא נותנים לו תשו' בסיגוף גופו לפי ראות עיני החכם וכו' ולא אמרו שא"ל תקנה כו' אלא היכי שא"ר לסגף גופו וכו' ועוד אפי' תימא דדוקא הוא היינו משום קנס וכדי להכשירו לאומנותו הראשונה וכו' אבל מה שאינו תלוי בחימוד ממון וג"כ אינו מעין מלאכתו הראשונה פשי' שהוא כשר וכו' עכת"ד הרי מבואר דכל דבריו יסובו רק לענין אומנות אחרת אבל לאומנות שו"ב גופי' גם הוא מודה דכבר בטלה חזקתו וע' שו"ת ד"ח ח"ב יו"ד פי' ה' בדין שו"ב שקבלוהו בתנאי שאם יזדמן להם שו"ב שיהי' גם ש"צ יהי' בידם לסלקו ואח"כ יצא עליו רינון דיכולים לסלקו גם קודם שנזדמן להם שו"ב וש"צ כיון דבידם לקבל שו"ב וש"צ ועמש"ל סי' ב' סקמ"ד עוד בשמו ובשם בגכ"ה:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה