דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · נט
ועוד נראה דבכה"ג דמחויבים למחות בו שלא יעשה עוד איסור הש"ג הרשות ביד הרב לאסור שחיטתו למיגדר מלתא ואף שכתבתי במק"א [ועמש"ל סקנ"ז] דאין ביד הרב לגזור על הקהל לאסור את המותר בלא הסכמת רוב הקהל היינו בדבר שנוגע לכל א' ואין בו מכשול ברור ע"פ הדין אבל בנ"ד שהשו"ב הזה המשיג גבול עושה איסור תמידי וכל בני העיר בידם לאכול מהשו"ב הקודמים ואסור להם להחזיק בידי עוברי עבירה ועי"ז שאוכלים מבשר שחיטתו מסייעים ידי ע"ע ודמי להא דחו"מ סי' שנ"ו ס"א דאסור לקנות מהגנב ועון גדול הוא שמחזיק ידי ע"ע וגורם לו לגנוב גניבות אחרות וכו' וכמ"ש ז"ל בקידושין נ"ו לאו עברא גנב אלא חורא גנב וה"נ בנ"ד אסור מדינא לאכול מבשר שחיטתו מה"ט ולכן שפיר ביד הרב לאסור שחיטתו גם בלא הסכמת הקהל וע' כה"ג בתשו' רשד"ם חח"מ סי' רנ"ט לענין עהב"ח דאף דאין מוציאים מידו מ"מ קודם שהחזיק מוחין ומעכבין בכל האפשרי שלא יהיה רשע ועיין כה"ג בר"ן שבועות פשה"ד במשנה דהמלוה על המשכון וכו' ע"ש ותבין ובפרט דכיון דלשי' רמב"ם החשוד על איסור א' צריך לבדוק לו סכין וא"כ היכא דיש דיעה א' לאסור לכ"ע ביד הרב לפסוק כדיעה זו למיגדר מלתא וכמ"ש בשו"ת ארי' דב"ע חיו"ד סי' א' דגם היכא דאין הלכה כדיעה זו מותר לפסוק כן למיגדר מלתא ולאסור את המותר ועפ"ז הוריתי בדין אם הקצבים מסרבים נגד הקהל בהמס של הזביחה המגיע מהם או שמסרבים נגד הרב מלנהוג ע"פ אזהרתו בדבר הנוגע באו"ה דהרשות ביד הרב לאסור להם בכל שאלה היכא דנמצא רק דיעה א' להטריף למיגדר מלתא גם בלא הסכמת הקהל מטעם הנ"ל. ואולם בגוף דין מיגדר מלתא מבואר בתשו' שער אפרים סי' ע"ב דדוקא אם הדור פרוץ וכיון דיש לחוש לקלקול רבים שייך דין מגדר מלתא משא"כ ביחיד אבל בתשו' שב"י ח"א סי' קמ"ה הביא מתשו' מהרמ"ל סי' קל"ח דגם ביחיד שרגיל בדבר עבירה או שעשה בפרסום במידי דשכיח רשות ביד ב"ד לקנסו למיגדר מלתא ע"ש אבל בטחו"מ סי' תכ"ה בשם תשו' לגאון מבואר דלא קנסי' משום מגדר מלתא דיחיד אלא לעשות גדר לדבר שיש בו צורך לרבים אבל ברי"ף ב"ק פ' הגוזל עצים גבי ההוא גזלנא עתיקא כ' דמהא שמעי' דקנסי' בכה"ג אפילו בח"ל וכו' ומבואר דגם ביחיד הדין כן ואולי מיירי כשהדור פרוץ בזה וע' בברכ"י לחו"מ סימן ב' מ"ש מד' יש"ש ומהר"י זיין בתשו' בזה ועסמ"ע שם סק"ג וש"ך שם שכ' בפשי' דאפי' יחיד פרוץ יכולים לענוש את היחיד ואם העם פרוצים יכולים לתקן לגדור כל העם וכ"ה בתשו' אבן השהם סי' ט"ז וסוס"י י"ז ורמז שם ג"כ לתשו' מהרמ"ל הנ"ל ועיין אורים סי' ב' שם בזה וע' בשמ"ח סי' כ"ח ס"ב ג"כ בזה ויש לדון בזה לפמ"ש בתשו' שע"א סי' ס"ג וסי' ע"ב שם דדוקא במילי דשמיא הוי בכלל גדר רבים אבל לא בצרכי קהל וע' תשו' תפ"צ חיו"ד סי' נ"א באורך בזה וא"כ היכא דמסרבים רק במס הקהל י"ל דאינו בכלל מגדר מלתא אבל מ"מ היכי דאין להתיר רק בהפ"מ משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל י"ל דבכה"ג למנוע מהם איסור גזל מכס הקהל כשא"א למחות בע"א וודאי דשרי ובפרט בהסכמת טוה"ע בכל גווני שרי ועכ"פ בנ"ד דלשי' רמב"ם בודק לו סכין ובפרט בשו"ב הממונה לרבים הסכימו האחרונים כן להלכה וע' בש"ע הרב ז"ל ולכן יפה עשה כת"ר שאסר את שחיטתו ואם לא ישמע לקול התורה יאסרו אותו עולמות וע' תשו' ב"ח סי' ה' בדין שאסרו החכמים בשר וכלים של שו"ב א' שנמצא שא"י ה"ש דאף שהאגודה מתיר למפרע כיון שהקהל קבלום לב"ד יש בידם לאסור את המותר למגדר מלתא שלא יהא כל א' שוחט בלא רשות ב"ד ואפי' קבלו עליהם, רב יחידי יוכל לאסור מכ"ש שהם רבים ע"ש: