אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · נח

נז

ואעתיק מ"ש בתשו' להרה"ג מו"ה יצחק אייזק שור ני' אבד"ק באקארעשט וז"ל. מכתבו הגיעני ובדבר השו"ב מהר"ח שבא לקהלתו ופרץ גדר להשיג גבול השו"ב הקודמים ורו"מ מיחה בו וגזר איסור על שחיטתו והנה גוף איסור הש"ג לגבי שו"ב הוא פשוט דלא גרע מעני המנקף בראש הזית וכהא דמרחיקים ממצודת הדג ודגים יהבו סייארו ועמ"ש בחיבורי לחו"מ בקת"ע לסי' רל"ז אות ג' באורך בזה ואולם הנה בס' ד"ק סי' א' קיהה בזה די"ל דכמו דל"ש מדינא הש"ג גבי הכנסת רבנות ביו"ד סוס"י רמ"ה משום דעל פרס זה אנו בושים משום דמחויבי' להורות בחנם דמה אני בחנם וכו' ה"נ בשכר שו"ב דדמי להזאה דמחויב בחנם ובאמת שדבריו שם סתורים למ"ש לעיל והמגי' חולק בין קבלוהו או בא מעצמו ולא ביאר טעם נכון ואולם לפמ"ש בתשו' ח"ס חיו"ד סי' ר"ל וחחו"מ סי' כ"א דגם ברבנות אם מביאים רב ממק"א הפרס בהיתר ואסור מדינא להשיג גבולו א"כ פשי' דגבי שו"ב בכה"ג לכ"ע שייך הש"ג ובפרט היכא דקנה החזקה מאחר ונתן מעות בעדה וכמ"ש כה"ג בתשו' רשד"ם חחו"מ סי' רכ"ה ובתשו' ר"ב אשכנזי סי' ל"ד וע' תשו' גו"ר הספרדי חיו"ד כלל ג' סי' ח' בתשו' מהר"י אריפל דגם להסוברים דאין חזקה וירושה במצות מ"מ בהוציא דמים עלי' לכ"ע זכה בה ואף דהד"מ בחו"מ סי' רע"ו הביא בשם רמ"ה ורי"ו דמי שי"ל חזקת שררה א"י למכרה לאחר וע' במרדכי ב"ק סו"פ החובל ובט"ז או"ח סי' קנ"ג סקי"א ועמג"א סי' ש"ו סקט"ו אבל אם הי' בהסכמת הקהל לכ"ע מהני ויש לדון בזה דכיון דלגבי ראשון לא הי' איסור הש"ג א"כ מה מכר ראשון לשני וכדאמרינן כה"ג בזבחים ע"ה ע"ב גבי התפיס בכור לבד"ה וכו' כלום הקנה כהן זה לבד"ה אלא מה שקנו לו וכו' ועיין ביו"ד סי' ט"ז ס"ו בהג"ה וט"ז שם וע' בב"מ ק"א ע"ב לא עדיפת מגברא דאתית מחמתי' אבל י"ל דכיון שקנה בהסכמת הקהל דמי להא דלך ואני אבא אחריך דחו"מ סי' י"ד וע' באה"ע סי' נ' ס"ג וט"ז שם. ואולם עיקר ד' הד"ק צע"ג דשחיטה לא דמי להזאה דהתם כתי' והזה הטהור על הטמא וא"כ כל מצות התורה הוא שיזה עליו אדם אחר ולא הטמא עצמו ולכן צריך להזות בחנם ואף דהזאה בזמנה לאו מצוה וכדאי' ביומא ח' מ"מ הרי כשיגיע הרגל יחויב ליטהר כמ"ש הרמב"ם פט"ז מטו"א ומל"מ שם וע' רמב"ן פ' שמיני דס"ל דהוי רק מד"ס אבל ברמב"ם משמע דהוי מה"ת וע' אר"ד מע"ר ט' סי' רס"ג וא"כ עכ"פ יחויב המזה להזות עליו אח"כ לכן י"ל דשייך בזה מה אני בחנם אבל בשחיטה הרי ביד כל א' ללמוד אומנות השחיטה ומדוע יחויב חבירו לשחוט לו ובתשו' א' לק' גוואזיץ העירותי בהא דפסחים נ' ע"ב ד' פרוטות א"ב סי' ברכה לעולם שכר כותבין ומתורגמינן וכו' בשלמא מתורגמינן משום דמחזי כשכר שבת וכו' אלא שכר כותבין מ"ט וכו' ואמאי לא משני משום דמחויבי' בחנם מה אני בחנם ואף די"ל משום דבברייתא דמייתי בתר הכי שם אי' כותבי סת"ם הן ותגריהן ותגרי תגריהן כו' ולכן פריך שפיר אבל הרי הש"ס מעיקרא לא הזכיר מזה כלל וגם תיקשי בהא דאם עוסקין לשמה רואין סי"ב והא איכא איסורא דמה אני בחנם ובע"כ כמ"ש דמצות כתיבה יוכל כל אדם ללמוד ולכתוב בעצמו ולכן אין חיוב לכתוב לו בחנם אך דלפ"ז בהא דשכר מתורגמינן אמאי ל"ק מטעם זה דהתם ל"ש תי' זה דמחויב ללמוד לאחרים בחנם ובעכצ"ל משום דשכר בטלה שרי ליטול ורק בשבת דל"ש שכר בטלה דהא גם שאר שכר אסור משום שכר שבת איכא נמי איסור דמה אני בחנם וא"כ הוכרח הש"ס למינקט טעמא דשכר שבת וא"כ אין ראי' גם מכותבי סת"ם וגם י"ל לפמ"ש התוס' בבכורות כ"ט דאם אין לו במה להתפרנס שרי ליקח שכר לימוד וא"כ ה"נ בכותבי סת"ם ושוחטים ורבנים עניים מדינא שרי ושייך שפיר איסור הש"ג ובאמת שהדבר מפורש בריטב"א לקידושין נ"ח דטבחים ובודקים מותרים ליטול שכר וז"ל לפיכך ציבור שקובעין דיין או עדים להיות מזומנים לכל הצריכים מותר לקבוע להן שכר משל ציבור שהרי הם צ"ל בטלים מכל עסקיהם וכו' וכ"ש שכר טבחים ובודקים שהוא מותר דהנהו פועלים נינהו ולא שכר הוראה הוא אלא שכר פעולה ועדיף משכר הבאה ומילוי דשרי עכ"ל וח"א מק' סלאטווינא כ' לי די"ל דגבי שו"ב כיון שצריך לעסוק בהשחזת הסכין ובדיקתו דמי לשכר הבאה ומילוי מי הזאה דשרי לכ"ע כדאי' בקידושין שם ובבכורות כ"ט וע' ברש"י שם ואולי לזה רמז הריטב"א הנ"ל. ועוד נ"ל לפמ"ש הרמב"ן ורמ"א יו"ד סי' של"ו דגבי רופא אף דמחויב בחנם מ"מ אם הבטיחו ליתן לו חייבים כיון דכל אדם יוכל ללמוד החכמה וע' בצ"ק לבכורות כ"ט א"כ ה"נ גבי שו"ב כיון דשכרוהו הקהל והבטיחו לו שכר פשי' דשייך הש"ג אבל כמ"פ חולקים בזה על הרמב"ן וע' מח"א הל' שכירות סי' ט"ו וסי' י"ז באורך בזה [ושו"ר בשו"ת ב"ש יו"ד סי' כ"א שהאריך ג"כ להוכיח דגבי שו"ב ל"ש מה אני בחנם והביא מד' הראב"ד פ"ו משבועות ה"ט דמפורש דלולא שנדר הנאה מותר ליטול שכר גם באינו מתבטל ממלאכתו ע"ש עוד בזה ואני מוסיף ראי' מהט"ז יו"ד סי' רכ"א סקמ"ב שהעיד מעשים בכל יום שאנו שוכרים שו"ב שישחוט ולכן הדבר ברור דאסור להשיג גבול של השו"ב וע' בשו"ת שבסוף ש"ע הרב התניא ז"ל סי' ט' שפסק דשו"ב המשיג גבול אסור לאכול משחיטתו כיון דמדין הש"ס צריך להראות סכינו לחכם רק דבזה"ז שממנים כשרים ויראים והם זהירים הרבה לכן מקילים א"כ כשמשיג גבול רעהו הרי עכ"פ הוי רשע כדין עהב"ח וכו' ואינו בכלל כשר וירא ד' א"כ אין לסמוך עליו עכ"ד אך לפ"ז אם רוצה להראות סכינו לחכם יוכשר אבל ז"א דהרב א"צ לראות סכינו כדי שלא יסייע ידי עוברי עבירה ואדרבא מצוה למחות ולגזור שלא ישחוט וכדאי' כה"ג בחו"מ סוס"י ט"ו וסי' שנ"ח ס"ה וא"כ כששוחט השו"ב לבדו אסור וגם בלא"ה כיון שמתריס נגד אזהרת הרב כבר כ' בתשו' בר"א סי' ט"ו והובא גם בפ"ת סי' י"ח דבכה"ג גם בזה"ז דינו כלא הראה סכינו. וע' בשו"ת ד"ח יו"ד סי' ט' שפסק ג"כ דהשו"ב המשיג גבול אסור לאכול משחיטתו וכ"ה בכמה שו"ת אחרונים:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה