אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · נז

נו

ועתה אבאר דין שחוטי חוץ ובשו"ת שבו"י ח"ב סי' נ"ח כ' דאין ראוי לאסור זולת במקום שיש סמוך לשם שו"ב שאינם הגונים וכדומה לפי ראות עיני המורה וע' ביד אפרים ג"כ בזה והנה ראיתי בשו"ת ארי' דב"ע יו"ד סי' א' שהוכיח מלשון פסקי מהרא"י הנ"ל שכ' דכיון שנתבטלה התקנה אע"פ שמכוער הדבר אין לאסור שחיטת השו"ב האחרים ומשמע דאף שהשואל רצה לאסרם לא הי' בידו לתקן מעצמו בלא רצון הקהל אף שהי' למגדר מלתא זולת כשיש פוסקים אוסרים אף דאין הלכה כמותם מ"מ ביד הרב דמתא לפסוק כמותם לגדור גדר וסייג והביא ד' פר"ח או"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי איסור סקי"א וסקט"ו ובכה"ג מיירי הש"ך סי' רמ"ב סק"ס אבל היכא דליכא שום פוסק לאסור אין ביד הרב לכוף את הקהל להנהיגם לאסור את המותר משום גדר וסייג ותא דכ' רש"ל וט"ז וש"ך יו"ד סי' רי"ח דיש כח ביד ב"ד להחרים אפי' שלא מן הדין למיגדר מלתא י"ל דהיינו בהסכמת אנשי העיר או דמיירי לצורך שעה וכהא דב"ד מכין ועונשין וכו' וגם הפ"ת סי' זה סקי"ט כ' דדוקא אם הקהל קנסו לאסור שחיטתו אבל אין ביד שום פוסק לפסוק קנס וגם בשו"ת זכרון יוסף לחו"מ סי' ב' סמך ע"ד הפ"ת הנ"ל עכת"ד. ואני מצאתי בריטב"א לע"ז ל"ו שכ' דהא דבעי' רוב הקהל דוקא בדליכא חבר עיר אבל בדאיכא גדול בעיר סגי בלא רוב העיר וגם בתשו' ב"ח סי' ד' מבואר דרב שנברר מהקהל אפי' יחידי רשאי לאסור למיגדר מלתא דאיסורא גם מה שמותר מן הדין ע"ש. אבל מ"מ י"ל דהיינו לצורך שעה אבל לא לגזור איסור תמידי נמשך לזמן אם הקהל אין רוצים לקבל התקנה ובפרט בדבר הקשה לעמוד בה ותדע שהרי מבואר ברמב"ם פ"ב מממרים ה"ו הרי שגזרו ב"ד גזירה ודימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב קהל ה"ז בטלה ואינם רשאים לכוף את העם ללכת בה וכו' וע"ש בכ"מ ה"ז בדין נתפשטה תחלה ואח"ז זלזלו בה וצידד בתחלה דגם בכה"ג בטלה אבל מד' רש"י נראה להיפוך ע"ש והנה מד' מרדכי ופסקי מהרא"י שהובא בס"ק הקודם מוכח דגם בכה"ג בטלה התקנה ואולם בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' ד' פסק דאם רוב ציבור א"י לקיים התקנה אם מתחלה לא יכלו לקיימה ה"ז בטלה ואם כבר פשטה ואח"כ ראו ב"ד שא"י לקיימה צריך התרה ע"ש ועכ"פ היכא דמתחלה אין רוצים לקבל התקנה לכ"ע אין ביד ב"ד לכופם ועסי' של"ד סט"ו בהג"ה בדין רב שגזר נידוי ואין תלמידיו יכולים לעמוד בגזירותיו דא"צ לקיים ובסוס"י רכ"ח ס"נ בהג"ה גבי קהל שגזרו וכו' ובפסקי מהרא"י שם סיים וז"ל כיון דכתבו דהני תקנות וגזירות א"י לעמוד בהם כה"ג א"צ לקבל גזירת הרב והכי מוכח מהאי דכ' ה"ר ליפמאן דגזרו הראשונים ולא קבלו מינייהו וכו' ולא ביאר כל צרכו ואני אבאר בפ"ק דשבת אמר שמאי והלל גזרו ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו וגזרו וקבלו ואינו ר"ל דהא דלא קבלו משמאי והלל עשו שלא כדין דהא כה"ג אמרי' בפ"ק דחולין דר"מ ור"ג וב"ד גזרו על הכותים ולא קבלו ופרש"י לפי שלא יכלו לפרוש מן הכותים ול"ה יכולים לעמוד בה והרי הלל הי' נשיא ושמאי אב"ד ואפ"ה לא קבלו מטעם הנ"ל וכ"ש גזירת הרב וכו' עכ"ל והרי התם גבי שמאי והלל ור"מ ור"ג הי' ג"כ מפני גדר וסייג ואפ"ה לא הי' יכולים לכוף אם לא הי' יכולים הציבור לעמוד בה לפי שהי' קשה לפרוש מן הכותים וכן בטומאת ידים וא"כ ה"נ בשחוטי חוץ שהוא דבר קשה ליזהר בו ובפרט בעיירות גדולות. ועתשו' ח"ס יו"ד סי' ה' שהאריך בדין גזרו זט"ה איסור על שחוטי חוץ לצורך מס נגד דעת הרב דשם והאריך בדין אם הרוב יכולים לכוף המיעוט במידי דאיכא רוחא להאי ופסידא להאי והנה בד"ז כבר הארכתי בחיבורי לחו"מ בקת"ע לסי' רל"א ואח"ז מצאתי בשו"ת ד"ח חו"מ סי' נ"ח שהעיד דבמדינת פולין המנהג פשוט דהרוב כופין את המיעוט ופ"א עשו בני העיר חכירת מלח חדשה שלא הי' מעולם והסכים חותנו הג' רב"פ דאין ביד היחידים למחות וגם אם אין בעיר הנ"ל מנהג ידוע אזלי' בתר מנהג רוב הקהלות דהרוב כופין המיעוט גם במידי דרל"ה ופסל"ה ובלבד שיהי' בהסכמת חכמי העיר ולא ישמעו לקול צעקת אנשים הנוגע להם בפרנסתם כי רחמנות זה הוא אכזריות עתה בגולה בעוה"ר ופיקוח רבים דוחה הכל עכת"ד וע' תשו' שו"מ מ"ת ח"ד סי' פ"ט דאם רוב בה"ע הסכימו שלא לאכול בשר מפני שהקצבים מייקרים השער ביותר מבסביבות דיכולים לכוף המיעוט דמניעת ריוח של הקצבים ל"ה בכלל פסידא אבל היכא דנוגע לגדר איסור כ' הח"ס שם דבודאי ביד הזט"ה לתקן [ואני בחיבורי לחו"מ שם אות ט"ז הבאתי בזה מתשו' מבי"ט ח"ב בשאלות השניות סי' ע"ז ג"כ כן] אבל מ"מ כיון שהרב מיחה בדבר מסתמא נודע לו שאין בזה גדר איסור ולכן פסק דאין בתקנתם כלום ע"ש וכה ראיתי בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ב סי', פ"ב שהסכים בפשי' דיש ביד הרב לגזור איסור ש"ח בלא דעת הקהל כיון דנוגע לאיסור ועפ"ז אסר הבשר והכלים והביא שגם הט"ז ז"ל בזמנו גזר ח' ע"ז בלבוב ע"ש באורך ולענד"נ כמ"ש ואולי גם הוא סמך רק יען שהט"ז גזר כבר ע"ז שם ואולי הי' אז בהסכמת הקהל אבל לפמש"ל תליא אי בנתבטל התקנה חזר להיתרו. ומ"ש לאסור הכלים יעוין בשו"ת בר"א חיו"ד סי' י"ז שפסק דבתקנת קהל יש להתיר הכלים ועמש"ל סוס"י ל"ג עוד בדינים אלו

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה