דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · נה
ובעיקר דינו של הרא"ש כ' השמ"ח דאם שחט במקום אחר שחיטתו כשרה דיעבד וכ"ה בפ"ח סקי"ט להוכיח כן מלשון רי"ו בשם רד"כ שסיים ויכולים ציבור לאסור המותר ואסור לבני העיר מה שאוסרים וכו' משמע דוקא לבני אותה העיר וכ"ה בתשו' מהרמ"ל סי' כ"א ונראה מדבריהם קצת דגם אם שחט באותה העיר מותר לבני עיר אחרת ובתשו' מהרמ"ל שם כ' דהדרים חוץ לתחום דינם כעיר אחרת ויש לדחות ונ"ה בתשו' נו"ב מ"ק סי' א' דהיכא שהכריזו בח' ועבר השוחט על הח' אסור גם לבני עיר אחרת מטעם קנס וגם בשו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' כ"ה פסק כן דגם למקומות אחרים אסור וע"ש דבכל אופן מיגדר מלחא דחשש איסור כגון שילכו ב' שו"ב יחד או להניח רושם על הבשר וכדומה שתיקן הרב דמתא אם לא עשו כן השו"ב ביד הרב לאסור הבשר גם למק"א וע' תשו' ח"ש הנספח להר המור סי' ו' דאם השו"ב אינו מבני אותה העיר כ"א מהבאים שמה לבקש מחמתן לא חל הח' עליו ול"ש קנס דק אם שוחט לצורך אנשי אותה העיר כיון שקבלו ע"ע איסור והוא רוצה להכשילם אבל בשוחט לבני עיר אחרת וגם הוא מעיר אחרת לכ"ע לא חל האיסור עליו אך אם דעתו לקבוע שם דירתו ואין דעתו לחזור דינו כבני העיר כנודע ועשו"ת תפ"צ יו"ד סי' כ' דהיכא דאסרו הקהל בפי' שחיטתו דיעבד והוא אכל או האכיל לאחרים גם לבני עיר אחרת אסור כיון דחשוד לאכול או להאכיל איסור ואף דתקנה בלא ח' רק דרבנן מ"מ עכ"פ חשוד לדרבנן ויש בשחיטה כמה חומרות דרבנן ע"ש עוד בזה ועשו"ת ב"ש אחרון חיו"ד סי' ג' שהעלה דדוקא אם אכל בעצמו גם לעיר אחרת אסור דהוי חשוד לאו"ד אבל אם לא אכל בעצמו ועבר על לפ"ע שפיר כשר לעיר אחרת באופן שיאכל בעצמו אבל לשחוט לעיר אחרת ולא יאכל בעצמו בכל גווני פסול ע"ש וע' תשו' תוע"ר בהשמטות ליו"ד שהעיר דהיכא דגזרו בח' שלא ישחוט י"ל דאינו נאמן לומר ששחט כהוגן דאאמע"ר ע"ש מיש בזה וע' רח"כ סי' ב' באמצע התשו' שהחזיק בדעת הפר"ח דכוונת הרא"ש רק דראוי לדמותו למומר לאו"ד משום קנסא אבל לא דמי לחשוד לאו"ד ע"ש וגם בשו"ת שבסו"ס בני יעקב על העיטור סי' ו' פסק כהפר"ח ומה"ט פסק דאם נתן תק"כ שלא ישחוט ושחט אין שחיטתו פסולה אבל בשו"ת גו"ר הספרדי חיו"ד כלל א' סי' ג' הוכיח בראיות דהרא"ש אוסר מדינא גם בדיעבד ומ"מ פסק בשו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' כ"ד דבנתן תק"כ לא חמיר כשבועה ממש וכשר בדיעבד ע"ש היטב: