דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · נד
ומ"ש רו"מ לפסלו מכח מה שקבל עליו באו"ש ע"ד הרה"צ מוויזניצא בעת שנכנס לשו"ב שלא יעבור על דעתו והרב הסכים שיכנוס להיות שו"ב בצוותא עם ר"צ באופן שלא יגרע משכר ר"צ ואחר ג' חדשים לא רצה ר"צ לילך עמו יחד ועבר ר"פ ושחט ובדק בעצמו וקיפח פרנסת ר"צ ואף דאחר שעבר כמ"פ הסכים הרה"צ להתיר לו השבועה וכן עשה ונשאל בפני ג' והתירו לו מ"מ הרי כאן א"א בחרטה דמעיקרא דהא אם לא הי' חותם באו"ש לא הי' מסכים הרה"צ שיהי' שו"ב עכ"ד והנה גם לפי דבריו הרי בנ"ד שהנדר הי' ע"י סיבה בשביל פרנסתו סגי בחרטה דהשתא וכמ"ש בתשו' הרמב"ן ורשב"ץ שהובאו בב"י יו"ד סי' רכ"ח והוכיחו כן מסוגי' דנודרת גיטין ל"ה דהתם נמי אם ל"ה נודרת ל"ה גובה כתובתה ע"ש וא"כ עכ"פ הותרה השבועה מכאן ולהבא ואי משום דנעשה חשוד עכ"פ ע"י מה שעבר מקודם כיון דלא נעקר למפרע הנה מלבד דלשי' כמ"פ החשוד לד"א אינו חשוד לשחיטה וכבר נתבאר דזה ל"ה בכלל חשוד לאו"ד וגם להרמב"ם סגי עכ"פ בבודק לו סכין. ועוד דגם לרמב"ם דוקא בפסול לעדות מחמת אותה עבירה רק דס"ל דבעי' ג"כ שיהי' מומר ורגיל בה וכמ"ש גם בשו"ת רמר"א חיו"ד סי' ח' אבל בנשבע להבא הרי לשי' כמ"פ לא נפסל לעדות כלל וע' בחו"מ סי' ל"ד ס"ה וסי' צ"ב ס"ב ואף דהריב"ש הכריע דבנשבע שלא לאכול ואכל כיון שעבר במעשה פסול כבר כ' המל"מ פי"ב מעדות דהרשב"א בתשו' ח"א סי' תתקס"ד חולק גם בזה. והן אמת דלענ"ד דבריו צ"ע דשא"ה בנידון הרשב"א דהשבועה הי' שיטעון אמת וטען שקר א"כ הרי ל"ה מעשה כלל משא"כ היכי דעבר במעשה גמור דלוקה י"ל דמודה להריב"ש ומהגם דבתשו' מ"ב מסיק דהלכה כדברי הריב"ש המכריע וכמ"ש הש"ך בשמו וכ"פ האחרונים ובפרט דהכנה"ג ותומים כ' דבכל גווני מיפסל עכ"פ מדרבנן [ויל"ע בב"י א"ע סי' מ"ב שכ' דבשבועת ביטוי דלהבא גם להפוסלין הוי רק מדרבנן משום דהוי ה"ס ודבריו צ"ע ואכ"מ] אבל בזה י"ל דקודם הכרזה הרי כשר לעדות וי"ל דתליא אי גם לשבועה כשר בלא הכרזה וע' מהרמ"ש לב"מ ה' ע"ב דס"ל דפסול וע' יד יוסף אות פ"ט מ"ש בזה אבל לפמ"ש באס"ז שם נדחה ראיית וע' נימוק"י פ"ג דסנהדרין גבי החמסנים דמוכח דס"ל דבעי הכרזה גם לשבועה וע' תוסדע"ק פז"ב מ"ש בזה וע' בשע"מ סי' צ"ב ובתומים וברכ"י סי' ל"ד ג"כ בזה וע' תשו' רשד"ם חיו"ד סי' נ"ג שהוכיח דגם לשבועה לא נפסל [ועמש"ל סי' ב' סקי"ד בזה] אבל גם אי נימא דפסול מ"מ בנ"ד שנשבע שילך רק בצוותא עם ר"צ וכיון שר"צ חזר בו ולא רצה לילך עמו י"ל דאדעתא דהכי לא נשבע ואף דלא דמי למ"ש הרשב"א והר"ן פ"ג דשבועות גבי שבועה שאתן לפ' ולא רצה לקבל דפטור דשא"ה דאנוס הוא משא"כ הכא בידו שלא לשחוט ובפרט דשא"ה דנשבע רק להנאתו של פ' משא"כ הכא אולי לא רצו להאמינו שילך לבדו ובפרט שישיג גבולו של ר"צ ועוד דבנ"ד שנשבע על דעת הרה"צ י"ל דתליא במה שנחלקו מהרי"ט סי' א' והמח"א הל' שבועות סי' ו' וסי' י"ב וע' בשו"ת ב"ש חיו"ד סי' ב' באורך בנידון כעין זה. מ"מ י"ל דעכ"פ מה"ט יוכל להתחרט מעיקרא על האו"ש כיון דלא הועיל כלל בזה בהסכמת הרב כיון שר"צ לא רצה לילך עמו וא"כ שוב נעקרה שבועתו למפרע ול"ה חשוד כלל. ומ"ש רו"מ דגם היכא דנעקר למפרע איסורא עבד כמ"ש הדג"מ סי' רל"ח יעוין בשעה"מ פ"ו משבועות דלשי' כמ"פ אינו כן וע' בהגהות רב"פ על הדג"מ שם ועוד דבכה"ג שוב אינו פסול לעדות עכ"פ כיון דהוי רק איסורא בעלמא וא"כ גם הרמב"ם מודה דא"צ לבדוק לו סכין מכאן ולהבא וכמש"ל. ועוד די"ל דעכ"פ טעה בדין וסבר דבכה"ג שר"צ אינו רוצה לילך עמו איננו עובר על השבועה ובכה"ג קיי"ל דאינו בכלל חשוד וכמ"ש בחו"מ סי' ל"ד ס"ד בהג"ה ובסכ"ד בש"ע שם וע' תשו' מ"ב סי' נ"א שהוכיח ג"כ דהיכא דאיכא למיתלי שטעה לא פסלי' לי' [אך לפ"ז אם התרו בו שלא יעשה אף שהוא לא האמין לדבריהם י"ל דהוי כמזיד ואף דהכ"מ פ"ה מיסוה"ת ה"ד כ' דגם בהתרו בו בפוער א"ע לפעור ומכוין לביזוי פטור מסקילה ומלקות והוי בכלל מוטעה י"ל דוקא היכא דסובר שמבזה בזה וסובר שעושה מצוה פטור וכמ"ש כה"ג בתשו' רדב"ז חלק ה' בלשונות הרמב"ם סי' אלף תס"ח גבי מניח תפילין בלילה לחלק כן אבל אם רק אומר מותר וליכא למטעי לומר שעושה מצוה י"ל דאם התרו בו הוי מזיד וגדולה מזו מצינו בתשו' הרא"ש שהובא בד"מ א"ע סי' י' דאם התרה בו הגדול שבעיר אפי' אם אחרים התירו לו הו"ל מזיד ע"ש. ועוד אני אומר דגם היכא דסובר שעושה מצוה וטועה בזה אם התרה בו הוי מזיד ודוקא בע"ז דאיכא קרא דההוא למעוטי מוטעה הו"ל כשוגג משא"כ בשאר איסורים וראי' מש"ס דשבת קל"ג ע"א כגון דאתא ביה"ש וא"ל לא מספקא לך ואמר איהו מספקא ועבר דענוש כרת דכיון שהם א"ל לא מספ"ל הוי מזיד וע' תשו' מהרי"ט ח"א סוס"י נ"ז והרי התם טעה וסבר שעושה מצוה ואפ"ה הו"ל מזיד ובע"כ כמ"ש וד' רדב"ז הנ"ל צע"ג] אבל גם היכא דא"א לדונו כשוגג ע"י טעות בדין מ"מ יש להקל מטעמים הקודמים וא"ל דהא מ"מ הוא נתכוין לחטא ודמי למ"ש השמ"ח סי' ב' סי"ח דגם אם עדיין לא עשה רק שנתברר שרצה לעשות דינו כאלו עשה וכ"כ לי ח"א אבל ז"א דהתם דוקא ברצה להכשיל באיסור טרפות עצמו אבל כאן דגם בעבר על איסור שבועה אינו חשוד לטרפות רק דלרמב"ם בודק לו סכין י"ל דדוקא בפסול לעדות משא"כ היכא דלא עשה בפועל רק שרצה לעשות ובפרט די"ל דסמך ע"ז שיתירו לו אח"כ שבועתו דבכה"ג דסגי בג' הדיוטות ל"א מי יימר דמזדקקי לי' כדאי' בשבת מ"ו ע"ב וע' יבמות פ"ח ורשב"א ונימוק"י שם ומל"מ פ"ד מבכורות ושעה"מ פי"ג מאי"ב בזה [וד' רמב"ן במלחמות פ"ג דפסחים וריטב"א שבועות ד' ע"א ובריטב"א נדרים פ"ב בפסקא דאם נשאל על הראשונה צ"ע בזה ואכ"מ] והא דלא נשאל עד עתה היינו משום דכיון דנשבע על דעת הרב אין להתיר לו אבל אחר שעבר דהוי דבר מצוה כמ"ש המל"מ פ"ו משבועות ה"ח בשם תשו' רשב"א דגם בעד"ר יש לו התרה בכה"ג א"כ י"ל דסמך ע"ז ומצאתי בכס"ד שבשו"ת בש"ר סוס"י שי"ג שכ' דמה"ט שבועת ביטוי קולא לענין פסולי עדות די"ל שהי' סבור שילך אח"כ אצל חכם ויתיר לו ע"ש היטב אבל לפמ"ש בשו"ת חו"י סי' קכ"ט דהיכי דעובר על סמך שישאול אח"כ על נדרו הוי כאומר אחטא ואשיב ולא פקע ממנו העונש גם כשישאל א"כ נדחה ד"ז וגם בלא"ה יש לפקפק דא"כ אחר שעבר פעם א' הו"ל לישאל בפני ג'. והנה מ"ש רו"מ עוד דכיון דעבר כמ"פ על האו"ש נעשה חשוד ואינו נאמן לומר שמתחרט מעיקרו אם אמנם יש קצת מקום לדבריו עפמ"ש הב"י יו"ד סי' רכ"ח בשם תשו' רמב"ן דהא דנאמן לומר שמתחרט מעיקרו משום דאדם נאמן ע"ע באיסורים א"כ כשנעשה חשוד י"ל דאינו נאמן. אבל לפ"ז איך יפרנס ד' תוס' גיטין ל"ג שהקשו בהא דהי' נזיר וא"ל אל תשתה אל תשתה דחיוב על כל או"א הרי הוי ה"ס דשמא ישאל על נזירתו ויעקר למפרע וע' במהרש"א ותומים סי' ע"ג דכל קושיתם הוא רק על פעם ב' ולהנ"ל הרי בפעם ב' כבר נעשה חשוד וא"נ לומר שמתחרט מעיקרו ובפרט התם שבא ליפטר ממלקות וגם בהא דנודר מהככר ואכלה דנשאלין והא חייב על כזית וכזית כמ"ש בסי' ול"ח ס"י ואיך נאמן לישאל ובע"כ דכיון דבא לישאל ולעקור למפרע כל הנזירות ויהיה איגל"מ שלא נעשה חשוד כלל שפיר נאמן וה"נ בנ"ד. אבל מכח שאר טעמים שכ' רו"מ וכו' ובפרט דעכ"פ אתרע חזקתו ולכן יוכלו גם המיעוט לעכב על שו"ב כזה עכ"ד תשובתי ועמש"ל סי' ב' עוד בזה ואח"ז הארכתי עוד בענין זה בתשו' לק"ק סלאטווינא וכמה מקומות ובגוף הנידון הנ"ל יש לדון עוד אם מכח הודאתו יש לפסלו כיון דאאמע"ר ועמש"ל ס"ק ס' בשם תשו' הש"מ בזה