דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · נג
וראיתי להח"ד בליקוטיו לסי' א' שחידש דטעמו של הרא"ש משום דכיון דעשה איסור בשחיטה אעל"מ ובאמת שכבר העיר בזה הפר"ח בקו"א ודחה וכמש"ל סקנ"א וע' בתשו' ח"ס סי' ו' מ"ש ע"ד הח"ד בזה אבל גם לפ"ד הח"ד הרי כבר העלה בתשו' ח"ס שם להוכיח מהא דשינוי קונה ומד' הה"מ פ"א מגזילה דבלאו דגזילה לא קפיד רחמנא לבטל מעשיו בדיעבד וא"כ גבי איסור השגת גבול גם הח"ד מודה דאין המעשה מתבטל בדיעבד. ובזה י"ל ג"כ מה שהקשיתי בס"ק הקודם מהא דהשוחט בשבת ומהא דנגנבו גדייו ולפמ"ש י"ל דגבי שוחט בשבת כבר ביארו הט"ז בחו"מ סי' ר"ח ומהרי"ט סי' ס"ט דל"ש דין אעל"מ וכן בנגנבו גדייו הרי באיסור גניבה ל"ש אעל"מ וכמ"ש אך בגוף ראיות הח"ס י"ל לפמ"ש במש"נ להקצה"ח להחו"מ סי' ל"ד עפ"ד תוס' ריש תמורה דהיכא דסגי בנעשה ממילא א"ע מהני ומש"ה שינוי קונה א"כ אין ראי' ועקצה"ח סי' ר"ח מ"ש בזה. אבל גם אי נימא דלא כהח"ס י"ל דבאמת כל איסור הש"ג גבי שו"ב כיון דלא בא עדיין לידו הוי רק גזל דרבנן דדמי לעני המנקף בראש הזית דהוי רק גזל משום ד"ש ואף דהמ"ב סי' כ"ז כ' דהיכא דאומנתו בכך ופסקי' לחיותי' מוציאי' בדיינים וחמור מעני המנקף. כבר השיג עליו במק"ח סי' תמ"ח וע' בב"י חו"מ סי' קנ"ו ועמ"ש בחיבור לחו"מ סי' רל"ז ובקת"ע שם אות ג' בזה וא"כ הרי כבר נתבאר בסקנ"א דבדרבנן א"ע מהני אבל ח"א העירני די"ל דזה דוקא בהחזיק מעצמו במלאכת שו"ב אבל היכא דקבלוהו הקהל ונתחייבו בשכרו י"ל דהוי גזל של תורה ונראים דבריו ואף דהשכירות דשלב"ל מ"מ מהני מדין חיוב וסטימותא וכמ"ש בשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' נ"ג וסי' כ"א ושו"ת תוע"ר ח"מ סי' כ"ו: