אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · מא

מ

והנה הב"י בחו"מ סי' ל"ה כ' דבפעם א' לא נחשב כשוטה והתב"ש כאן חולק עליו והביא ואית מב"ב קל"ה דמשמע דבשביל פ"א דשדא קשייתא חשבו לשוטה וא"ל דשא"ה דתוך זמן הוי דהא הפוסקים הביאו דאית מעובדא דלעיל דמשחרר עבדו הוי ע"ש ור"ל דבב"י סי' קנ"א בשם ריב"ש סי' תס"ח הוכיח מהא דקאמר התם שטותא יתירא חזא בי' דמשחרר כולהו עברי דמאבד נכסיו הוי שוטה והא י"ל שא"ה דתוך זמן הוי ומזה הוכיח התב"ש ואין חילוק אבל באמת אין ראיה דכונת ריב"ש מדנקט הש"ס שהוא שטותא יתירא חזא בי' כו' מוכח דהוי שטות ובפרט דהריב"ש הביא שם גם ראי' אחרת. אבל מה שנדחק תב"ש בהא דנקט היוצא כו' ולא נקט מי שיצא כו' לק"מ דמצינו כה"ג בברכות ל"ח המוציא דאפיק משמע כו' דמפיק כו' ואנן קי"ל דאפיק וע' עירובין י"ט השתא דאמרת הפושעים דפשעי ואזלי אלא מעתה דכתי' המוציא והמעלה ה"נ דמפיק ומפיק הוא אלא דאסיק ואפיק ה"נ דפשעי הוא ע"ש וה"נ בזה ומ"ש הב"י ראי' מדנקט רמב"ם ונמצא דעתו משובשת תמיד ואתב"ש דחה דכונתו לאפוקי היכא דנשתנה. והבריא הנה מצאתי בב"י חו"מ סי' רצ"א שהביא בשם תשו' מהרי"ו דגם אם האמינה לו א' או ב' פעמים מ"מ יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וכ"מ מרמב"ם שכ' אם הי' דרך בעלים להפקיד ד"ז תמיד אצל שומר שני כו' ומדנקט תמיד משמע דוקא תמיד ולא לפרקים והב"י דחה דנקט תמיד לאפוקי אם נשתנה הדבר אח"כ כגון שהעני וכדומה ועוד תי' בע"א וע"ש בבדה"ב שהוכיח כן דאל"כ אם יחסר ביום ינתים לא יהי' הדין כן ע"ש היטב ומבואר דהב"י גופי' דחה שם ד' מהרי"ו בעין מ"ש התב"ש כאן ואולי רק בשביל שיש שם הוכחות לזה מלשון רמב"ם משא"כ כאן וע' רמב"ם פ"ח מבימ"ק הט"ז מי שר"ר מבעתו תמיד או בעתים ידועים ע"ש ומוכח דתמיד הוא לאפוקי בעתים ידועים וה"נ י"ל בזה. ולדינא הנה מצאתי להטורי אבן חגיגה שם שהוכיח דבעי' דוקא ג"פ וע' בשו"ת ב"א חא"ע סי' פ"ט שדחה כל ראיות התב"ש וגם בשו"ת חפ"ץ חא"ע דיני חדר"ג סי' מ' מ"א פסק דדוקא ג"פ בעינן ע"ש ופ' בשו"ת שבש"ע הרב מלאדוי ז"ל בסופו סי' כ"ה שדחה ג"כ ד' תב"ש ומסיק כדעת ב"י דדוקא בדרכו בכך ע"ש. אבל נראה דהפלוגתא הוא רק לאחר שעשה מעשה שטיח אבל בשעה שעושה המעשה שטות דרך שטות י"ל דלכ"ע נחשב כשוטה ובפרט אם רואים שאין דעתו שלימה בשעת מעשה לכ"ע הוי כן גם בפעם א' וראיה מש"פ דר"ה כ"ח שהבאתי בס"ק הקודם דפריך אהא דכפאו ואכל מצה דיצא אילימא דכפאו שד והתניא בשעה שהוא שוטה ה"ז כשוטה לכל דבריו ואם אי' דבפעם א' אין הדין כן מה פריך דלמא שא"ה בהא דכפאו ואכל מצה דהוי רק פעם א' ובע"כ כמ"ש [א"ה צבי בהמ"ח ע' בב"ש סי' קי"ט ס"ק י"ב דרק בג' פעמים הוי שוטה]:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה