דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · מ
סעי' ה' ושוטה דהיינו שהוא יוצא כו'. מלשון זה משמע לכאורה דדוקא בדברים אלו דינו כשוטה ובאמת שד"ז תליא באשלי רברבי ובב"י א"ע סי' קי"ט הביא בשם ר"ש משפירא דלא מחזקי' בחזקת שוטה לגרש עד שיראו בה סימני שטות המפורשים בפ"ק דחגיגה ועיקר הוא סי' דהמאבד מה שנותנים לו ובעוד שלא ראינו סי' זה ה"ז בחזקת פקח ואפי' בדיקה לא צריך וכ"ה במהרי"ק שרש י"ט בשם ר' אביגדור והובא בב"י סוס"י קכ"א אבל הב"י שם הוכיח מד' רמב"ם פ"ט מעדות שכ' וז"ל השוטה פסול לעדות מה"ת כו' אלא כל מי שנטרפה ונמצא דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים כו' דמשמע דס"ל דלאו דוקא בהנך ד' דברים דפ"ק דחגיגה וכ"ה בד"מ סימן קי"ט בשם מהרי"ו. והנה הבית יוסף שם הביא ראיה מדנקט בחדא ברייתא ג' דברים ולא נקט המאבד ובאידך ברייתא נקט המאבד מה שנותנים לו ולא נקט הנך דברייתא קמייתא ובע"כ דהנך ד' לאו דוקא [א"ה יצחק בעהמ"ח צ"ע דבתוספתא פ"א מתרומות וירושלמי שם וירושלמי גיטין פ"ז ה"א אי' איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק והמקרע את כסותו והמאבד מה שנותנים לו ע"ש וצ"ע ומהתוספתא זו תמהתי על הש"ס דחגיגה ד' הנ"ל דאי' שם אר"פ אי שמיע לי' לר"ה הא דתניא איזהו שוטה המאבד וכו' ופירש"י דמשמע בדבר א' מחזקי' אותו בשוטה ע"ש והיאך משמע הלא תני להו ביחד ואולי הי' להם גירסא אחרת בתוספתא וצ"ע] וצ"ע דהא מבואר בש"ס שם דמקרע כסותו דמי למאבד מה שנותני' לו וע' בק"ע על הירו' רפ"ז דגיטין מ"ש ע"ד הב"י בזה ועשו"ת גוא"י א"ע סי' כ"א ומדנקט הש"ס איזהו שוטה היוצא יחידי וכו' משמע דוקא הנך דלשון איזהו כו' היא דוקא כדמוכח מהתוס' גיטין ס"א בהא דאיזהו ע"ה וע"ע תוס' סוטה כ"ב וע' כתובות פ' ההוא שוטה הואי דלא עבידי אינשי דחנקי בינייהו ומשמע דמהך עובדא גופי' מוכח דהואי שוטה וע' רש"י תהלים ליד בשנותו את טעמו שעשה א"ע שוטה שהוריד ריר על זקנו ומצאתי שהרגיש בזה בשו"ת גוא"י הנ"ל ובכתובות ע"ב דאם רצה שתהא ממלאה ומערה לאשפה יוציא ויתן כתובה כו' מפני שנראית כשוטה ובפי' הר"מ שם שהוא מעשה ממעשי השוטים והמשוגעים וכל זמן שיכריח אותה שתעשה מעשים שתחשב בעשייתן שהיא שוטה יוציא ויתן כחובה עכ"ל. וי"ל דאף דמעשה זו שטות אבל אכתי אין מזה הוכחה להחשב עי"ז שיטה לכל דבר וגם י"ל דנראית לעיני בני אדם כשוטה אף דמדינא אין זה סימני שטות ופ' כה"ג בש"ך חו"מ סי' ע"ה סקי"ז ובפרט בחנקה בנה דכתובות פ' הנ"ל הוי בכלל מאבד מה שנותנים לו וגרע טפי מזה כמובן גם י"ל בהא דכתובות ע"ב דר' יוחנן אזיל לשי' בחגיגה שם וגם מהא דב"ב קנ"ה דשדי קשייתא שהביא תב"ש כאן אין ראי' דהתם הי' פחות מבן כ' והוצרכו לנסותו אם דעתו שלמה ויודע בטיב מו"מ שיהא ממכרו בקרקעות ממכר לכן בכה"ג שראה ריעותא כזו איכא הוכחה שאין דעתו שלימה משא"כ בגדול לענין שיחשב שוטה פי"ז י"ל דלא נחשב כשוטה. והנה הח"ס א"ע סי' ד' החזיק בדעת נו"ב שבס' אור הישר דגם הרמב"ם לא אמר כן רק לענין עדות אבל בשאר דברים מודה דדוקא הנך ד' דברים ע"ש והנה אם אמנם שהמהרי"ט בשניות חא"ע סי' ט"ז כ' כה"ג בהא דכ' רמב"ם דהפתאים ביותר הם בכלל שוטה אבל יפה השיג עליו בס' קרבן תודה לחגיגה שם מדכ' רמב"ם דטעמא דשוטה פסול לעדות לפי שאינו בר מצות מוכח דלכל דבר דינו כשוטה. ולענ"ד ראי' למהרי"ט מרמב"ם פי"א מגירושין ה"ז וכ"מ פ"ד מאישות ה"ז וב"ש א"ע סי' קנ"ה סק"ד דאפי' סכלה ביותר צריכה מיאון ע"ש ותבין וע' שבו"י ח"ג סי' קל"ז. ולדינא הנה גם היש"ש פ"א דחולין פסק כרמב"ם ובב"ש סי' קכ"א כ' שכ"ה ד' הב"י לדינא. ולעד"נ דלא נחלקו הפוסקים כלל היכא דאנו רואים שמדבר בבלבול ושגעון ולכ"ע דינו כשוטה דהנך סי' שבש"ס היינו היכא דמדבר ככל אדם ובאים להוכיח ממעשיו שהוא שוטה בזה ס"ל דהנך ד' סימנים דוקא אבל היכא דרואים שדעתו מבולבלת א"צ לשום הוכחה כלל ונראה שלזה רמז בתשו' מהרי"ו סי' י"ב שרמז הד"מ בא"ע שם וז"ל ועוד נסתפק לי אי בכה"ג מתקריא חלומה אע"פ שהשיבה כהוגן מ"מ מה בכך כן דרך שוטים שלפעמים משיבין נכונה ומ"מ שוטים הן דודאי הא דפליגי ר"י ור"ה בחגיגה איזה נקרא שוטה היינו אע"פ שלא ראינו בו שטות אלא מקרע כסותו וכו' דאטו אם אינו קורע כסותו וכו' ובשאר כל דבריו עושה שטות לא נקרא שוטה אתמהה א"ו הא דפליגי היינו בלא ראינו בו שטות אלא זה ואפ"ה הוי שוטה אע"פ שמשיב כהוגן עכ"ל ומכ"ש היכא שאנו רואים שדעתו מעורבת בדבריו כל הפוסקים מודים דבה באין בו סימנים אלו דדינו כשוטה. וראי' מהא דר"ה כ"ח בהא דכפאו ואכל מצה אילימא דכפאו שד כו' בשעה שהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו כו' והרי התם מיירי בחולי נכפה כמ"ש רמב"ם וש"פ ואין בו סי' שוטה ואפ"ה דינו כשוטה לכל דבר וע' גיטין ע' מי שאחזו קורדייקוס כו' ובפיה"מ להר"מ שהוא חולי מתחדש ממילוי חדרי המוח ומתבלבל הדעת שהוא חולי ממיני חולי הנופל ע"ש ובירושלמי שם סימן שוטה היוצא בלילה וכו' קורדייקוס אין בו א' מכל אלו מהו קורדייקוס כו' דהוי יהבין ליה סמוק גו אכום והוי לעי כו' זהו קורדייקוס שאמרו חכמים פעמים שוטה פעמים חלים כו' ע"ש ובע"כ כמ"ש. שוב מצאתי בשו"ת עט"ח חא"ע סי' י"ז שהעיר בראי' זו מקורדייקוס ותמהני שלא הביא מר"ה כ"ח הנ"ל וע' פיהמ"ש להר"מ פ"ז דבכורות דחולי נכפה בא ע"י מרה שחורה וע' רמב"ם פ"ח מבימ"ק הל' ט"ז ומד' רש"י חגיגה גרדניפס חולי האוחז מתוך דאגה מוכח דאם בא ע"י מר"ש ועצבות אינו כשוטה וכבר הפיר בזה גדול א' בפ' אור הישר שם והובא בתשו' ב"א חא"ע סי' פ"ט להוכיח מרש"י הנ"ל כן אבל מרמב"ם הנ"ל בפיה"מ לבכורות מוכח להיפוך וע' ח"ס יו"ד סי' ז' והעירני לזה ח"א ולפמ"ש ניחא דהיכא דאינו מדבר כהוגן בכל גווני דינו כשוטה: