דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · כז
ואולם בגוף ראיית נו"ב מהא דגיטין נ"ד במחכת"ה נעלם ממנו ד' התוס' ע"ז נ"ז ע"א ד"ה וכי היכן ותוס' מנחות מ"ב ע"א ד"ה ואל ימול שכ' דמדנקט לא כתבתי לשמך ולא נקט כתבחי שלא לשמן מוכח דהכונה שכתב סתמא ולא אמר בפירוש לשמן א"כ אין ראי' כלל וגם נעלם ממנו ד' הר"ש שבמרדכי בהלק"ט שהובא בט"ז יו"ד סי' רע"ו סק"א שהוכיח דבאזכרות צריך שיאמר בפי' לשמן מהא דנקט בגיטין שם אזכרות שבו לא כתבתי לשמן דנקט דוקא אזכרות לפי שבהן צריך אמירה בפי' ויכול לומר שכחתי אבל בשאר הספר צריך שיאמר שנתכוין בפי' שלא לשמן ולא משוי נפשי' רשיעא ע"ש ומבואר דעושה איסור בזה דלא כמו שנסתפק שם המ"ב בזה וגם מבואר דבכה"ג אאמע"ר אף די"ל דבא להציל חבירו ממכשול שיקרא בס"ת פסול וגם ראי' מהא"ז הל' פסחים סי' רכ"ג שהקשה בהא דאי' בתוספתא פ"ה דפסחים השוחט את הפסח על ב"ח ואמר של"ש שחטתיו דפליגי ת"ק ור"י אם נאמן דהא בלא"ה אאמע"ר ורצה להוכיח מזה דעקירה בטעות שמי' עקירה ע"ש והרי י"ל דבא להצילם ממכשול ועושה תשובה ובע"כ דכיון דנוגע רק לאחרים אינו נאמן וגם אי נימא דהר"ש שבמרדכי והא"ז לא ס"ל כסברת תוס' דב"מ הנ"ל מ"מ שוב יש לסמוך לדינא עליהם ושוב ראיתי בשו"ת ב"ש מ"ת סי' ל"ב שהוכיח ג"כ מהריטב"א ונימוק"י ב"ב פי"נ בהא דהאומר בני זה ב"ג וב"ח דנאמן והקשו דהא אאמע"ר ומוכח ג"כ דגם בבא להציל חבירו ממכשול אאמע"ר וע' בפ"י גיטין נ"ב שכ' בטעמא דאא"א דשא"ש דלצעורי מכוין אף שאומר שכיון לאסור אאמע"ר ע"ש והא י"ל דבא להציל ממכשול ובע"כ דס"ל ג"כ כמ"ש. וגם נ"ל ראי' מהה"מ פט"ו מאי"ב הי"א שכ' בהא דהיא אומרת לממזר נבעלתי דאינה נאמנת אע"פ שחיה נאמנת דשא"ה דאאמע"ר ומבואר ג"כ כדברינו [וע' ח"צ סי' ג' שנעלם ממנו ד' הה"מ הנ"ל וכבר השיגו בשו"ת בר"א חא"ע סי' י"ג] וע' בהגהת מח"א על הר"מ שם מ"ש די"ל דמיירי באמרה שוגגת הייתי וכמ"ש הנימוק"י ב"ב בהא דהאומר ב"ג וב"ח הוא ובזה י"ל ג"כ קו' הא"ז הנ"ל עפ"י ד' הש"ס דמנחות מ"ט דבאומר מותר ל"ה עקירה בטעות וע' תשו' רשב"ש סי' תקל"א שהובא בברכ"י חו"מ סי' ל"ד אות ל"ג במ"ש בהא דכתובות י' מהימן ומסבינן ליה כופרי דמוכח ג"כ דלא ס"ל כתוס' ב"מ הנ"ל וע' תשו' גא"ב סי' כ"ו ותשו' ב"ח החדשות סי' פ"ד בענין זה: