אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · כב

כא

וכה ראיתי בס' האשכול ה"ש סי' ג' שפסק ג"כ בפשי' דהיכא דאשתמיד ושחט מקמי הכי ל"א דהוי שחיטת מומר אלא אמרי' השתא יצרא אלבשי' כדאי' בתוספתא דבכורות והביא מחולין ל"ט דמספקינן אי הוכיח סופו על תחילתו ודחה דשא"ה דהוי באותה בהמה עצמה שזרק הדם לע"ז אבל בשאר בהמות ששחט קודם לא חיישי' וע' בפר"ח ותב"ש שהביאו מש"ס הנ"ל ונדחקו בזה וע' בנח"א שם שביאר טעמו דרוב מומרים דאלבשינהו יצרא מגלים מעשיהם וכל זמן שלא נתגלה מוקמי' לי' בחז"כ דהוי ר בא מישראל וגם חז"כ משנולד ועדיף מבהמה דסי' פ"א דהוי רק רובא ע"ש וע' תשו' בר"א הנ"ל שכ' דניהו דיצה"ר בוער מעט מעט מ"מ תלינן דעד השתא נצחו. ולענ"ד י"ל עוד דגם אם היצר נצחו דלמא רק בעבירות אחרות שלא נחשד עי"ז על השחיטה ונהי דלרמב"ם בודק סכין מ"מ אין לאסור הכלים עי"ז כיון דכמ"פ חולקים על הרמב"ם כנודע ואם נודע שנחשד איזה זמן מקודם ונולד ריעותא בחז"כ רק שלא נתברר ואחר איזה זמן נתברר שהוא חשוד בכה"ג נראה דכ"ע מודי דיש לאסור למפרע משעה שנולד הספק וכמ"ש בשו"ת בש"ר סוס"י ר"מ וגם נ"ל ראי' מד' הרש"ל שהובא בש"ך סי' י"ב סק"ד ע"ש ותבין וע' בשע"מ סי' צ"ב סק"ד באורך בענין זה ועמש"ל סי' ה' סק"ל עוד בזה משו"ת מים רבים סי' נ"ז ועמ"ש סקל"ז עוד בזה. ואמנם אם יש לאסור בכה"ג גם קודם שנולד הריעותא יש לדין דתליא בב' דיעות דסי' פ"א ס"ב אבל לפמש"ל סקכ"א יש להקל וגם איכא ס"ס ואף דהוי במקום חזקה כבר נתבאר דליתא גם י"ל לפמ"ש הפמ"ג שם דבחזקה שנתבררה כ"ע מודי וע' תשו' רמר"א חיו"ד סי' א' שהוכיח כן מש"ס דנדה א"כ לפמש"ל בשם כמ"פ דחז"כ הוא משנולד א"כ לכ"ע יש להקל. והנה בשפ"ד סק"ח הביא מהיש"ש דחשיד על טרפה א"ח על חמור דשחיטה דהוי נבלה ע"ש ולפ"ז בשו"ב שנודע שחשוד בטרפות שהוציא טרפה מת"י יש להקל בשחיטתו למפרע לכ"ע דהא לענין חשד בדיקת הריאה דרבנן העלה התב"ש להקל למפרע ולגבי שחיטה לא נחשד א"כ אין חשש כלל למפרע ואם כי מד' השמ"ח סי' ב' סי"ח נראה להדיא דס"ל בפשי' דחשוד על הטרפה חשוד על השחיטה למפרע אבל כבר האריך בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ז' בד' השמ"ח אלו ובד' הב"ח סי' קי"ט ומסיק לדינא דאין לחוש בכה"ג על השחיטה למפרע וע' תשו' אמרי אש סי' י"ג שפקפק ארבה ע"ד הפמ"ג ודעתו נוטה להחמיר כדעת התב"ש ע"ש וע' תשו' כתר כהונה סי' נ"ה שהוכיח דהחשוד על הבדיקה חשוד בשחיטה והביא ראי' מתשו' צ"צ סי' ע"ג ובמח"כ הוא שגגה דכבש אינו בכלל עגל לענין סרכא ע"ש ותבין וע"ע במש"ז סי' ד' סק"ב בזה במה שהביא ראי' מיש"ש דחשוד כשר למפרע אך בטרפה לכ"ע אין לאסור שחיטתו למפרע ע"ש ובחשוד בדרבנן ודאי יש להקל למפרע וכהא דבדיקת ריאה וגם בתרל"ר מקילין בדרבנן כמש"ל סקכ"א בשם השעה"מ וע' שו"ת עט"ח סי' א' בדין שו"ב ששחט עוף והוציאו בחזקת שחוט ואח"כ נמצא שלא נגע בסימנים כלל ופסלו גדול א' ואסר גם למפרע כל הבשר והוא צידד לענין עע"ג דהוי רק כמומר לתיאובין כיון דחייב לשלם כשמנבל כיון דהוי אומן בשכר ואפי' בחנם צריך לשלם בכה"ג כיון שאין הקלקול בשחיטה שהרי לא התחיל לשחוט כלל רק חתך המפרקת והוי מזיק בידים ולא במעשה האומנות גם י"ל דהוי כלתיאובין לפי שהי' נוגע לבזיונו שיצא עליו שם שמקלקל בשחיטה ולכן בעע"ג כשר גם צידד דקלותו לא הי' רק בבדיקת סימני' אחר שחיטה וסמך על אומנותו ולא חשוד לקלקל במתכוין ומה ששחט מאותו יום והלאה שראה קלקולו י"ל דמסתמא הי' נזהר גם צידד דבבהמות דהשחיטה מפורעת והקצב אוחז הראש מסתמא שחט כהוגן ע"ש עוד בזה ועתשו' רח"כ סי' ב' שהעלה בדין חשוד דאפי' ע"י עע"ג אין להתיר לו לשחוט והאריך בזה:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה