דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · יט
ובגוף הדבר מצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סי' כו' שהביא בשם ר"ש דכל חזקה שאינה פוסקת הוי כעדים כחזקת אא"פ תו"ז וכו' וחזקת צדקת עדיף משאר חזקות דבאה מכח הרוב שרוב ב"א אינם גזלנים ע"ש ובתשו' רשד"ם חחו"מ סי' ש"י וז"ל גלוי וידוע שכל ישראל בחז"כ הם כמו שבהמה בחיי' בחז"א עומדת וכו' כמו כן כל ישראל עשאו השם ישר מתחלת בריאתו ובחז"כ עומד עד שיוודע לך בבירור שביקש חשבונות רבים ואורחות עקלקלות לצאת מדרך האמת והיושר עכ"ל אבל בתשו' ב"א הנ"ל העיר ממקרא מפורש כי יצר לב האדם רע מנעוריו וי"ל ד' רשד"ם וקצרתי וע' תשו' מהרי"א חיו"ד סי' נ"ו שהביא מרמב"ם סופ"ז מיסה"ת דמשמע שהוא גזיה"כ להאמין בנביא שמעמידים אותו על חזקתו כמו שנצטוינו לחתוך הדין ע"פ ב' עדים כשרים וכו' וע"ז נאמר הנסתרות לד' וכו' ע"ש ובתשו' נו"ב מ"ק א"ע סי' ס"ט כ' בפשי' דחז"כ היא שנולדה בכשרות שאינה מזנה וגם רוב אינם מזנות וי"ל דגם חזקת עדים הוא רוב וחזקה וע' בצל"ח סופ"ק דפסחים בהשמטות לדף י"ג בזה וי"ל דמה"ט מהני גם להוציא ממון דברוב וחזקה מוציאים ממון כמ"ש הר"ן פ"ק דכתובות בסוגי' דפ"פ בשם הרא"ה ובפ"י שם דף י' ובקו"א סי' נ"א וע"ע בבעה"מ רפ"ב דכתובות וצל"ע בתוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ור"י דמשמע להיפוך וצ"ע. וגדולה מזו מבואר בתוס' כתובות דף ע"ו דבב' חזקות מוציאים ממון. ויש להוכיח דאין הטעם משום חזה"ג משנולד דא"כ ברשע ועשה תשובה אמאי מהני להוציא ממון ובעכצ"ל דהרוב הוא רוב גמור והוחזק מקודם ולכן מהני גם לממון אך יל"ע דא"כ אמאי אין ע"א מועיל לממון מכח חז"כ ורובא ולפמ"ש הפ"י קידושין ס"ג ודף ע"ג וגיטין ב' דטעמא משום דבע"א חיישי' שאומר בדדמי משא"כ בשנים ניחא אבל בתשב"ץ ח"א סי' ע"ז הוכיח דהוי מחשש שמא שכרוהו דאל"כ הרי אא"ח ולא לו וע' ח"ס חו"מ סי' ב' שהביא מד' פ"י הנ"ל ולא מהתשב"ץ וע' בשו"ת שו"מ מ"ת ח"ג סי' ס"ג שהביא בשם בעה"ת דע"א אינו נאמן בממון משום שמא שכרוהו לשקר ולא ציין מקומו ולא הביא מכל הנ"ל וענה"מ סי' כ"ג סק"א ומש"ל שם וסי' נ"ו סקי"ח וסי' פ"א סק"ו ולפמ"ש הפ"י קידושין ס"ד דחזקת אא"ח ולא לו ל"מ רק להחזיק ממון ולא להוציא מיושב קו' התשב"ץ ומד' תשו' רמב"ן שהובא בקצה"ח סי' ל' סק"ט מוכח דגם בע"א לא חשוד לשקר רק דגזיה"כ הוא שאינו קם לממון ובאמת אי נימא דחיישי' לבדדמי ניחא טפי. אבל י"ל עוד דבאמת כיון דהוי רק חזקה מכח רובא ל"מ להוציא ממון [ודוקא להשביע מהני דהיכא דאיכא לברורי מבררינן וע' בט"ז לחו"מ סי' רצ"ה] אבל בשני עדים דבכל א' איכא רובא לא חיישי' שיזדמנו שניהם יחד מן אמיעוט וכמ"ש כה"ג ברס"י ע"ז מ' ע"א דגבי חבית פתוחה בעינן ב' כילבית דבאחת חיישי' שמא מעלמא נפול ובב' לא חיישי' ובתוס' שם תמהו דגם בב' ניחוש שמא נכרי הניחם שם ומבואר דלגבי חשש דלמא מעלמא נפול גם התוס' מודים דהוי מיעוטא דמיעוטא וכעין זה קיי"ל דלנפילה דיחיד לא חיישי' וע' בש"ך סי' זה סק"ו דלא חיישי' שינבל שניהם ולכן מה"ט ב' עדים נאמנים להוציא ממון דברוב גמור וליכא רק מיעוטא דמיעוטא לכ"ע מוציאים ממון כמ"ש בתשו' מהר"י מינץ סי' י"ד וכ"ה בהגמ"ר כתובות פא"נ סי' ש"ח ועתוס' סנהדרין ג' ועפמ"ג או"ח סי' ש"ל א"א סק"י שלא הביא מזה [וע' בבכ"ש לכריתות ט"ו שהעלה דהא דכל ישראל בחז"כ היינו רק בישראל מיוחסים משא"כ בממזר וצ"ע דא"כ אמאי כשר לעדות כמ"ש בח"מ סי' ל"ד סכ"א וצ"ל דדוקא בידוע שמוחזק בכשרות וצ"ע]: