דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · ט
בשמ"ח סכ"ד פסק דבמדינות אלו דתקנו הקדמונים בחרם שלא ישחוט ולא יבדוק שום אדם אם לא ינסהו הרב גם דיעבד אסור והביא משו"ת חו"י סי' קע"ח שהתיר דיעבד אבל נעלם ממנו תשו' מהר"ם ע"ש אבל בשו"ת בר"א סי' ט"ו אם כי הביא בתחלה סמוכין מגיטין ל"ג בטלו מבוטל דא"כ מה כח ב"ד יפה אבל אח"ז צידד די"ל דשא"ה דרוצה לדור עמה ובודאי יעבור משא"כ בזה וע"ש מגיטין י"ז ורש"י שם אבל בכ"ז לא החליט שם רק בצירוף כמה צדדים אחרים שהי' בנידון שלו ובפ"ת לא העתיק יפה אבל בש"ע הרב מלאדוי בקו"א צידד דלא נתפשטה התקנה הנ"ל במדינתינו והביא ראי' מדלא הזכירו הרמ"א ובשו"ת שבסופו סי' י' ביאר כן לדינא ופסק דאין לאסור דיעבד מה"ט ועכ"פ אם נטל קבלה משו"ב חכם בדיני שו"ב ויש לו לב להבין ולהורות במה שלומד בכל מקום רק שעוסק בלימודו רק בדיני שו"ב יש להקל דיעבד וע"ש שצידד עוד דגם בלא קבלה אם לא נפרד עוד מרבו לעיר אחרת רק עוסק בלימוד אצל רבו והוחזק באומנתו יפה ושולח אותו בעיר לשחוט והשגחתו עליו בצאתו ובואו י"ל דדמי לעע"ג דיש להקל וכן המנהג ומעשים בכל יום וגם הוכיח מלשון רמ"א ואחרונים דהאיסור רק בינו ובין עצמו אבל באחר עע"ג לכ"ע שרי וביאר שם דכל טעם התב"ש בשם או"מ דהוי כעובר על תקנת הקהל דיש אוסרים שחיטתו דיעבד אם עשה כן במזיד ולפמ"ש הפר"ח שם יש להתיר בה"מ וה"נ בזה. וכן אם שחט לאחרים שלא ידעו מזה שלא נטל קבלה יש להתיר גם בלא ה"מ וא"ל דא"כ מה הועילו בתקנתם כיון דמותר דיעבד כל א' יעבור י"ל שהועילו שאין אוכלים משחיטתו אם לא ינסהו הרב לבסוף עכ"פ כשידעו שלא נטל קבלה וע"ש בפנים סק"ט דאם השו"ב חכם שהגיע להוראה א"צ ליטול קבלה וגם בתחלה אם רוצה לשחוט בעצמו ואין שם מומחה לשחוט בפניו כדאי הם הרשב"א והר"ן לסמוך עליהם בשעה"ד עכתו"ד שם. והנה מ"ש מהא דא"כ מה הועילו בתקנתם לענ"ד י"ל לפמ"ש הט"ז בא"ח סי' תקכ"ד דדוקא במקום דתקנו בלא איסור שייך זה אבל היכא דתקנו באיסור שפיר הועילו דלא ירצה שום אדם לעבור ע"ש וה"נ כיון דתקנו בחרם שפיר הועילו וע' בג"פ לא"ע סי' קי"ט ותשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' קכ"ט בדין גט בע"כ דמבואר מדבריהם דהיכא דלא נזכר בהתקנה גם לדיעבד אין להחמיר זולת מצד אעל"מ ועמש"ל סי"א בזה ועברכ"י סי' זה דין ו' בשם תשו' ד"מ ג"כ להתיר דיעבד ובשם בל"י בשם ז"ז להחמיר גם דיעבד וע' בכנה"ג לא"ע סוס"י כ"ח דמשמע ג"כ להקל דיעבד ועוד נ"ל דהא בנאבדה הריאה בלא בדיקה לשי' האוסרים ג"כ הטעם משום דא"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם כמ"ש הש"ך סי' ל"ט סק"ח ואפ"ה לשי' כמ"פ שרי דיעבד וקיי"ל כותייהו בהפ"מ וה"נ בזה אבל לפמש"ש בשם מהרמ"ז אין ראי' וגם הרי באיבדה בידים קיי"ל דגם בהפ"מ אסור ואם כי יש לחלק אבל עכ"פ אין ראי' משם ולדינא נ"ל להקל דיעבד וכמ"ש. וע' שו"ת טטו"ד מהד"ג סי' ט' בדין מסייע שלמד א"ע ושוחט בלא קבלה ולפמש"ל יש ללמוד זכות עליהם [א"ה צבי בהמ"ח ע' בב"ש א"ע סי' קי"ט סקי"א שכ' בפי' דהיכא דאיכא חרם בהתקנה לא שייך לומר מה הועילו דשפיר הועילו דמסתמא לא ירצו לעבור על החרם וע' בפר"ח שם ד"ה ואינו חייב לרפאותה מה שהביא מגיטין רפ"ב ג' גיטין פסולין ואם ניסת לא תצא ופריך מה הועילו חז"ל ומשני הועילו דלכתחלה לא תנשא. וע"ש ברש"י ומ"ש הב"ח שם ראי' מכתובות פ"א דחה היכא דאתמר אתמר ע"ש וע' בס' משפט שלום לאאמו"ר שליט"א סי' ר"ח שהביא שם ד' הב"ש ע"ש]: