אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · ו

ה

והנה בתשו' רדב"ז ח"א סי' ר"פ הביא תשו' רמב"ם בדין טבח אומן ששחט בשכר ובדק הסכין יפה ואח"כ נמצאת פגומה וחיישי' שנפגם בעור ופסק שחייב לשלם וחמה רדב"ז דהא אנוס הוא ועוד דלמא במפרקת נפגם ותי' דשחיטה תלוי באומן יד ואם אינו מכוין היטב מקלקל ולאו אנוס הוא ואע"ג דבשהה במיעוט סימנים פטור לפי שספק הוא שא"ה דהספק תלוי בדין וי"ל הבא ראי' שנתפשטה הבעי' וטול אבל הכא נולד הספק במעשה והו"ל ליזהר לשחוט בנחת שלא יופגם הסכין בעור שע"י ששחט בכח נפגם בעור א"נ הו"ל ליזהר שלא ישחט בסכין חד מאוד שיפגם בכ"ש או יזהר לשחוט במקום שהעור רך עכ"ד. ובחו"מ סי' ש"ו ס"ה מבואר להיפיך דתולין שמא במפרקת נפגם ובב"י הביא שם בשם תשו' הרשב"א דגם אי נפגם בעור פטור רק שהפסיד שכרו ובפלתי סי' י"ח סק"ג דחה דברי סמ"ע וב"ח שם מכא אסו' רשב"א וביאר גם דעת הטור כהרשב"א ע"ש וגם בשבו"י ח"ב סי' נ"ג תמה על הש"ע שלא הזכיר דברי הרשב"א והעלה דהרשב"א מיירי בסכין של בעל בהמה אבל בסכין של שוחט חייב בנפגם בעור אבל אין שום סמך לזה אבל כפי שראיתי נוסחא בתשו' רשב"א דאימור בעורף נפגמה וכו' לק"מ דגם כוונת רשב"א למפרקת ועורף היינו מפרקת ובפרט כיון דהרמב"ם מחייב גם בספק שמא במפרקת נפגם וכמ"ש די לנו לפטרו בספק ולא בודאי נפגם בעור ולפמ"ש הפ"י הנ"ל דבשכר גם באונס חייב בודאי צדקו ד' רמב"ם אבל צ"ע ובפרט שהרדב"ז כ' להיפוך וכ"ה בד"ק סוס"י זה דבאונס גמור פטור והמגיה הביא כן בשם תשב"ץ ח"א סי' קי"ג דבשמיטה ע"י בליעת סימנים אם לא פשע השו"ב בתפיסת סימנים דפטור ע"ש ובאמת שהרשב"א בתשו' שהובא בהה"מ פ"י משכירות ובב"י חו"מ סי' ש"ו כ' טעמא דטבח לפי שמלאכת השחיטה תלוי באימון ידים ואפי' אומן בקי יקלקל לפעמים אם לא יכוין מלאכתו היטב ולפיכך אינו כאנוס ובשכר חייב משא"כ שולחני בראיית המטבע ע"ש ומבואר דבאונס גמור גם טבח אומן בשכר פטור ונהי דרמב"ם וש"פ לא חלקו בין טבח לשולחני מ"מ י"ל דבזה לא פליגי רק ס"ל דגם שולחני טועה לפעמים ולכן נראה דגם הפ"י לא קאמר רק באונס שאינו גמור. וז"ל הש"ג ב"ק וצ"ע בשוחט שקלקל ולא בסיבתו כגון שאנסה הבהמה עצמה אנה ואנה או העוף או האיש המסייע לו לשחוט קלקל היאך יפטר השו"ב ואם יתחייב המסייע לו לשחוט ואם זה טוען אתה קלקלת בסיבתך ולא בסיבת המסייע והבהמה והעוף וזה טוען להיפוך או השוחט והמסייע טוען זע"ז בכל אלו נראה דשייך בהו שבועה עכ"ל. אבל בד"ק כ' דאם העוף נדנד, א"ע פטור (ומ"ש הש"ג בדין מסייע ע' חו"מ סי' ש"ט ס"ד ותמצא דינו) וע"ע בד"ק שאם מרט השו"ב הנוצות במקום שחיטה קודם שחיטה ויצא דם דהמנהג להטריף הו"ל כאנוס ופטור וסיים בצ"ע. ולענ"ד י"ל דהוי כמתה מחמת מלאכה דפטור וע"ש בדין אם השו"ב קלקל בשחיטה והטבח הוציא הריאה מעצמו ונקרעה והשו"ב טוען אולי היתה טרפה בריאה דמ"מ חייב כיון דנאבדה הריאה שלא בפשיעה דהא כיון דנתנבל בשחיטה לא הי' חיוב עליו עוד לבדוק הריאה וא"כ סמכי' ארובא דהיתה כשרה ע"ש ונראה כונתו דודאי ל"ש לומר בזה דאה"ב אחה"ר כיון דהוחזק כבר הרוב וכמ"ש בהפלאה סופ"ק דכתובות ליישב כמה קושיות כיוצא בזה ומה"ט טבח חייב ול"א שמא במקום נקב שחט וה"נ בזה ועוד דבשמא ושמא גם בממון הולכין אחה"ר וכ"ה בשו"ת בש"ר סי' כ"ט דאם הזיק לחבירו עגל תוך ז"י חייב לשלם כיון דמדינא רובן אינם נפלים ויוכשרו אחר ז"י ע"ש וגם בלא"ה י"ל בהא דל"א שמא במקום נקב שחט דמ"מ הא הפסידו בידים דאם לא הי' מקלקל הי' כשר מדינא משום דסמכי' ארובא וגדולה מזו כ' החמ"ח א"ע סי' צ"ח סק"ח בדין אשה שהפסידה השטרות אף שאומרת שהם פרועים מאחר שלא הי' היורשים מחויבים להאמין לה וזכו בדין תורה אין לה להזיקם אף שאומרת שהאמת אתה ע"ש ומכ"ש בזה. אבל נראה דאם נולד בבהמה ריעותא מחיים כגון שהי' לה שיעול וכדומה והטבח איבד הריאה פטור השו"ב וע' שבו"י ח"ג סי' נ"ח ופת"ב סי' ל"ט סכ"ב כ"ג כ"ד ותבין. וע' מג"א סי' תצ"ז סקי"ט וסי' תצ"ח ס"ק ט"ז ושאג"א סי' ס"ד ותפ"צ סי' י"ג דבזה"ז שכיחי טרפות טובא וליכא רובא והא דהחלב שרי משום דהא דשכיח טרפות הוא רק מחומרות אחרונים א"כ איך נתחייב את השו"ב לשלם עכ"פ הרי מ"מ י"ל דלא הפסידו מאומה וגם בחו"מ סי' רל"ב דטרפות סרכא שכיח והו"ל לאתנויי וגם העירני ח"א מהא דיו"ד סי' ס"א סכ"ה ומ"מ נכונים ד' הד"ק כיון דאם ל"ה מקלקל הי' כשר וכמ"ש:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה