דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · ה
בדין טבח אומן שקלקל דאם בשכר חייב כדאי' בש"ס דב"ק צ"ט וש"ע חו"מ סי' ש"ו מצאתי באס"ז ב"ק שם בשם רמ"ה מסרקסטה שנסתפק בהא דקאמר החם דיקדים לו דינר אי לא שקלי אגרא אלא לבסוף אי חייב ודלמא יקדים לפסוק לו שכרו קאמר וכן נראה עכ"ד ואח"ז הביא בשם רמ"ה בפרטיו וז"ל יקדים לו דינר כו' מפני שהוא נושא שכר והנו כולהו מכי פסק בהדייהו למיתב להו אגרא ומשכוה לההוא מדעת או אגבוה מיחייבי בכל מאי דמיחייב ש"ש בודאי מדאצטריך ר"ז הקדמת דינר גבי טבח משום דלא מסר לי' אלא למישחט בלחוד וזמנין דלא צריך למימשכי' ולא לאגביה כי היכי דלא תיקום ברשותי' לכל מילי הלכך אי אקדים לי' דינר משתעבד אע"ג דלא משך וכו' ואם משך או הגביה ע"מ ליטול שכר קיימא ברשותי' לנטורה לכל מילי ואע"ג דאכתי לא שקל אגרא מיחייב כמו בשכר עכ"ל ומבואר מדבריו דיש חילוק בין שוחט עוף דמגביה או משך משא"כ בשחיטת בהמה דע"פ רוב אינו מושך לא מיחייב אלא כשהקדים לו שכרו (ועתו"ס כתובות ל"ד ע"א דגם בשחט פורחא לא קניא בשינוי) ולפמ"ש הפ"י ב"ק צ"ט ע"ב דטעמא דבשכר חייב דהו"ל כהתנה בפי' להתחייב גם באונסים ובשו"ת תוע"ר חחו"מ סי' ל"ג העיר דא"כ לא יחויב רק במשך כדין שאר שומרין והוא תי' דבאומן תליא במזל בעה"ב כמ"ש סמ"ע סי' ש"ו והא דלא תליא במזל אומן משום דבעה"ב מפסיד בין כך ובין כך דמי בושתו ובשת אורחים אבל בשכר דאומן מפסיד עכ"פ שכרו כדאי' בב"מ נ"ח שוב תליא במזל אומן ועליו לברר ולא אמרי' המע"ה כיון דודאי קלקל וע"ש ברש"י ותבין עכ"ד. וא"כ בין לתי' הפ"י ובין לתי' התוע"ר י"ל דבלא משיכה לא מיחייב רק בהקדים לו שכרו עכ"פ דנתחייב מדין מתנה ש"ח להיות כשואל אבל מהטוח"מ סי' ש"ו בדין טבחים שנוטלים כרכשתות מכשרות שכ' דהוי בשכר ואף שאין לוקחים כלום מטרפות כיון שאם לא נטרפה הי' נוטל נמצא זהו שכרו וע"ש בסמ"ע וש"ך ומוכח דגם בלא הקדים שכרו חייב ואולי מיירי במשך או הגביה אבל דעת רמ"ה מסרקסטה הנ"ל מפורש דפסיקת שכרו הו"ל כהקדים ובפרט בשו"ב הממונה מקהל עבור פרס קצוב ודאי דחייב בכל גווני ואף דפועל חוזר בו וא"כ בידו לחזור בו ושוב אינו משועבד ז"א דכל זמן שאינו חוזר בו הוי משועבד וכדאי' בב"מ י' ע"א דמה"ט פועל ידו כיד בע"ב וכן מצאתי בשו"ת עט"ח סי' א' שפסק בפשי' דשו"ב הממונה מקהל חייב לשלם ע"ש וכה ראיתי בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' י"ח שכ' דבזה"ז שמקבלים אותו הקהל ומשועבדים זל"ז הוי כשמירה בבעלים דפטור אפי' מפשיעה ע"ש והוא תמוה דאטו הבעה"ב משועבד באיזו דבר להשו"ב ואפי' לשחוט אצלו אינו מחויב ואם ירצה לא יאכל בשר או ישחוט במק"א ולדבריו כל פועל ושכיר יהי' פטורים מכל פשיעה משום שמירה בבעלים. והנה בשבו"י ח"ב סי' נ"ב פלפל בדין שו"ב שלא שחט כהוגן ולא הודיע ואמר אמתלא שהי' רוצה להטריף בצנעה בבדיקת הריאה כדי שלא יצטרך לשלם ופסק דאין להעבירו וביד אפרים לסי' זה העיר דהא חשוד אממונא וא"כ נימא דאאמע"ר ותי' דבכה"ג מע"ד דבדעתו לאשתמוטי שכן נהגו השו"ב לעשות ומעיקרא אדעתא דהכי קבלוהו עליהם שלא ישלמו שלא יצטרך להתבייש וחכמי הדור העלימו עין מזה מחשש שמא כשיתחייב לא יודיע כלל שנתנבל בשחיטה והניחום על מנהגם ובאמת שהשב"י סיים שם דחייב לשלם והיא"פ בא רק ללמד זכות עליהם אבל כשבאים לדין חייב לשלם וכמ"ש השבו"י הנ"ל ע"ש בי"א ותבין ומ"מ גם אני מעלים עין ולפעמים בבוא הדבר לפני אני כופה הצדדים להתפשר בדבר מועט גם שלא ברצון הצדדים.