דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
הקדמה · יט
ולהבחין מי הוא החוטא מצד החומר לפי רצון המשולח ומי הוא החוטא בשכל. יתכן בכמה פנים. האחד. כי החוטא מצד החומר הוא לבדו יחטא ולא יחפץ להדריך בניו בדרך רעים ויגדלם על ברכי התורה והיראה כי יודע בנפשו כי אחריתו מרה אפס כי איננו מושל בתאוותו ודיו בצרת נפשו וגם לא ירדוף להחטיא אחרים. ואולם האיש החוטא בשכל לא תמוש רעה מביתו וצאצאי מעיו ולבו הומה להיות חוטא ומחטיא רבים. השנית. כי החוטא בחומר יכנע בלבו נגד בעלי תורה ויראה החרדים על דבר ד' והחוטא בשכל יבוז בלבו אנשי התורה והיראה וכמוהם כאין נחשבו בעיניו וילבוש גאות וגאון למולם. והנה ביארתי מ"ש (במשלי כ"א) הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו. עפמ"ש הר"מ אלבילדא הובא בט"א בפתיחתו כי כל חוטא נמשך חטאו מן הקודם אל המאוחר ר"ל מן החושים אל השכל כי העין רואה, ואח"כ הלב חומד ואולם מי שנפסד שכלו להכחיש האמונה האמיתית יבא החטא מן המאוחר אל הקודם כי הלב יעוור את העינים. ופי' בזה מ"ש (פ' תבא) ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועינים לראות הקדים לב לעין ע"ש. והנה החוטא בתאוה הוא בהמה בצורת איש כמ"ש במו"נ (ח"א פ"ב) לפרש מ"ש אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמה. ובחו"ה שער עבודת האלקים פ"ו ורד"ק תהלים ל"ז בפסוק אדם ובהמה תושיע ד' ע"ש. ואולם החוטא בשכל הוא איש וזר. וז"ש. הפכפך דרך איש וזר. כי מעשהו בהפך שמקדים לב לעין להרע. וזך ישר פעלו. כי היראה ראויה שתמשך מן הלב אל החושים. ובזה י"ל מ"ש (במלכים א' י"ח) ואתה הסיבות את לבם אחורנית וכן מ"ש (משלי י"ב) הפוך רשעים ואינם וכו'. ובזה י"ל מ"ש (פ' האזינו) צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם וכו'. ובמדרש ותשכח אל מחוללך מחול לך. והוא תמוה ויבואר ע"פ דברינו הנ"ל בהקדם עוד מ"ש בט"א שם בשם המוסקאטו והר"מ אלבילדא דיעות שונות בענין הרעות הבאות על האדם והוא הכריע דאם הן באות לעוררו לתשובה ולכפר עון הם מיוחסות אליו ית"ש. ואולם אם אין תקוה עוד שישוב אזי הש"י מסתיר פניו ונופל תחת המזלות להנקם בו ע"ש. וז"ש. צור ילדך תשי ותשכח אל. ר"ל אם החטא מצד השכחה כי התאווה מושלת בו. מחוללך. מחול לך. כי אם ישיב אל ד' ונסלח לו. וכמ"ש בירושלמי (פ"א דשבת) אם יהי' חטאיכם כשנים כפי שנים של אדם בשלג ילבינו. וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו. כי כאשר יחנכו בניהם ובנותיהם בדרכי הרעים זהו לאות כי אבותיהם חוטאים בשכל. ויאמר אסתירה פני מהם וכו' כי באופן זה העונש בא ע"י הסתרת פנים. כי דור תהפוכות המה. שהחטא נמשך מן המאוחר אל הקודם היינו מהלב אל החושים. בנים לא אמון בם. כי לא יאמינו בהש"י ותורתו. ובזה י"ל מ"ש (הושע ה') אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלקיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת ד' לא ידעו וענה גאון ישראל בפניו ואפרים מכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ד' ולא ימצאו חלץ מהם בד' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם. והדקדוקים רבו. ולדברינו יאמר. אני ידעתי אפרים וכו' לא יתנו מעלליהם לשוב וכו'. כי רוח זנונים בקרבם ואת ד' לא ידעו. ר"ל כי חוטאים בשכל ואין תרופה למכתם. וענה (מלשון לא תענה ברעך וכו' שהוא לשון עדות) גאון ישראל בפניו. ר"ל הגאוה תעיד בפניהם כי כן הוא וכמ"ש כי זהו לאות על מהות חטאו. והוסיף עוד באמרו. וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם. ר"ל שרודפים להחטיא אחרים עמהם ולכן גם אם ילכו לבקש את ד' לא ימצאוהו חלץ מהם בד' בגדו כי בנים זרים ילדו ר"ל שהרי מחנכים ביניהם לסור מדרכי התורה. ולז"א. עתה יאכלם חדש (ר"ל משטרי השמים וכמ"ש בעקדה פ' בא כי החדש הוא כינוי אל כלל המזלות יען כי הלבנה הוא מפתח המזלות) את חלקיהם: