דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
הקדמה
הן זה כביר אשר חנני הש"י בחמלתו עלי כמה חידושי תורה ובתוכם ששה כרכים כוללים בערך אלף ושני מאות תשובות מלבד כמה כרכים בדרושים גדולים בהלכות ואגדות, וגם תשובות וחידושים מפוזרים בכמה סוגיות וחיבור קטן הכמות מיוחד על כל מס' מ"ק וגם על כללי הש"ס ואם כי צפיתי לישועה בכל עת שיזכני הש"י להוציא לאור מעט מזעיר לא עלתה בידי עד כה יען כי אין לכסף מוצא ולא השיגה ידי די מסת ההוצאה ולכל יש עת וזמן לכל חפץ ומאז אשר אחי הרב המופלג בתוי"ר מו"ה יעקב ז"ל הלך לעולמו ביום י"ז מרחשון שנת תרכ"ט בלא בנים (וגם אשתו מרת קילא דהלכה לעולמה עוד בחיי אחי ז"ל ביום י"ב שבט) והשאיר הונו לבתו מרת בילא וגם היא הלכה לעולמה בימי עלומה ביום ג' טבת ונשארה בתה הילדה מ' קילא וגם היא הלכה לעולמה ביום כ"ד מרחשון וכל הונם בא לידי זרים בירושה ומעט מזעיר אשר הציל אבי ז"ל ומאז האציל מחצה על הדפסת ספרי ועד כה לא מצאה ידי להשיגו במזומן ועתה הנני בראשית ספרי זה להציג זכרון לנשמותיהם ויהיו נא צרורים בצרור החיים וישבו בסתר עליון ובצל שדי יתלוננו ויזכו לחזות בנועם עליון וטל תורה תחיים ותדשן עצמותיהם ויהיו יושבים בג"ע ועטרותיהם בראשיהם ויליצו טוב בעדינו כל הימים, עד כי יבא מועד עת לחננה יקוצו וירננו שוכני עפר וטל אורות טלם כי יתן ד' רוחו בהם ויחיו חיי עולם אכי"ר:
ועתה הנני להזכיר אות לטובה לכבוד בני הרב הג' וכו' מו"ה יצחק הכהן שליט"א שהי' אבד"ק האצעמר אשר טרח ויגע הרבה בהעתקת כתבים מחיבורי הלז ולכבוד בני האברך הרב החריף מו"ה צבי נ"י אשר מלבד שגם הוא טרח ויגע בהעתקת כתבים רבים ובפרט בחלק השני על הל' טרפות עוד הוסיף כהנה וכהנה ביגיעה רבה להביא הספר לבית הדפוס והשגחתו בהגהת הקונטרסים וכדומה והנני להגיד לאדם ישרם כי מצד אמם (היא ז' הרבנית הצנועה מרת יענטא תחי') המה נכדי הגאון מהר"ם מטיקטין והגאון מו"ה שאול אבד"ק אמשטרדם ז"ל ונכדי הרב הצדיק המקובל מו"ה ארי' מזאלקיווא ז"ל, ישלם ד' פעלם ומשכורתם תהי שלמה ויהי נועם ד' עליהם ועל צאצאיהם כל הימים ויתברכו ממעון הברכות בחיים ארוכים ונעימים וזרעם יהי' נכון לפניהם בנים וב"ב עוסקים בתורה ובמצות לשמה ובעושר וכבוד ובכל אשר יפנו ישכילו ויהי שאנן באהליהם וכל טוב סלה גם לרבות חתניי הרבנים המאוה"ג וחתניי הנגידים המופלגים ובנותי' וצאצאיהם שליט"א ובפרט נכדי החתן החריף מו"ה אברהם יקיר שליט"א אשר גם הוא יגע הרבה בהעתקת הכתבים (ומצד אביו היא חתני הרב המאוה"ג מוהר"ש אבד"ק לאנטשין הוא נכד הגה"ק אבד"ק שפיטיווקא והרב הקדוש ר' פנחס מקארץ זצ"ל ועוד כמה גאונים וצדיקים) יעלה ויבא זכרון כולם לטובה לפני חי החיים להאציל עליהם רוב ברכות עד בלי די וכצפרים עפות יגן ד' עליהם עד בנין אריאל. אכי"ר:
גם בשלום אנשי העיר אשר אנכי חופה בצלם אנכי דורש מטרב ולב עמוק ונפשי עליהם תבקשי לפני מלכי וקדושי יתברכו בברכת כהנים וממרום יופיע עליהם אור ההצלחה וירום קרנם והודם אורך ימים בימינם ועושר וכבוד בשמאלם אכי"ר:
מראשית כזאת אודיע לבל יפלא בעיני חכמים ומופלגי תורה אשר שאלו ממני בענותנותיהם באיזה פרטים הנזכרים בחיבורי זה והתשובות נדפסו בשם שואלים אחרים וגם פעמים רבות נדפסה התשובה בשינוי מכפי שהשבתי כי מצד אהבת הקיצור אם נשאלתי בפרט א' מכמה שואלים כללתי וצרפתי התשובות שהשבתי לכל א' על שם האחד מהם גם לזאת אבקש סליחתם לאשר לא הדפסתי בחיבורי פה רוב שבחים ותוארים זולת בשם הרב וכדומה כי דרכי לשנות בדרך קצרה וכבודם במקומם מונח ושיאם יעלה למעלה למעלה ובמקום גדולתם שם תהי ענותנותם:
מודעת זאת בכל הארץ כי בכל מקום שנזכר שם עכו"ם או גוי וכדומה יסוב על האומות הקודמים אשר לא נגה עליהם דעת אלקים לא כן העמים אשר אנחנו שוכנים בצלם הגדורים בדתות עלינו לדרוש שלומם וטובתם כל הימים ובימיהם ובימינו תושע יהודה וישראל ובא לציון גואל:
נצרך לדעת שהקונטריס ל"ז היינו דף ע"ג ע"ד וגם הקונטרוס מ"ב היינו דף פ"ז פ"ח נדפסו בהיפוך הדפין והמעיין יבין:
מודעה ידוע תדע כי בכל מקום אשר תמצא בספרי דעת תורה שם עכו"ם או גוי אין כונתי ח"ו על הגוים אשר אנחנו חוסים בצילו אדרבא אנחנו מחויבים לדרוש בשלומם וטובם כל הימים כי הם מאמינים באחדות הבורא ית"ש אלא כוונתי על הגוים אשר הי' בימים קדמונים הנקראים (היידען) שלא האמינו באחדות הבורא ית"ש והמודעה הזאת תהי' לעד.
שערי שלום
הן מלפנים זאת בישראל חוקה הוא לכל חובר חבר אשר בטרם יהי' כל שיח ירפד ערשו בתפוחים (כמ"ש במדרש שה"ש סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים) וישפוך עליהם רוח חן ושכל טוב כאשר הערה עליו רוח ממרום, למען ימצאו כל באי שעריו כקטן כגדול נטעי נעמנים, ולשמח לב עגומים מילדי העברים, אשר לא השיגה ידם לירד בעומק מצולות ים התלמוד מקור נפתח לשלח מעינים בנחלים ולא יפרשו כפיהם לשחות באפיקי מים במשברי הפלפול וצנוריו וגליו לא עליהם יעבורו גם המה ירדו אל האבנים גם המה ימצאו גביעים משוקדים ואשישי ענבים ותפוחי חמד להשכיל, וכל תופשי משוט יקומו ויעבורו ובשפת הים ישתו ימצו כאשר נפשם שוקקה. לזאת גם אני בעניי הכינותי את לבי ואשא לבבי אל כפים, ואפש מקוה מים. רחבת ידים כאשר חנן אלקים את עבדו להיות פותח שערים ואין קלעים למסך וכל אשר לו עינים בא יבא ברוח נכון ללקט מלא חפנים שושני חמד כאשר נפשו אוותה. ומאת החונן לאדם דעת אשאלה עזר הוא יפתח חרצובות קסתי ויגיד לי תעלומות חכמה כאשר מעולם גם על נמלה צולעת חכמתו שופעת וזה החלי בעזר צורי וקוני:
א
משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' (פ"א דאבות) ובש"ס דמגלה י"ט ארחב"א אר"י מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים מלמד שהראהו הקב"ה למשה כל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שסופרים עתידים לחדש וכו' ע"ש. והר"ן (דרוש ג') ביאר כי דקדוקי סופרים הם המחלוקת וחלוקי סברות שבין חכמי ישראל וכולן למד משה מפי הגבורה ושתהי' ההכרעה כפי הסכמת חכמי הדור וזהו ענין ר"א ומחלקותו (בב"מ נ"ט) שעמד ר"י על רגליו ואמר אין משגיחין בבת קול ולא בשמים הוא כבר נתנה תורה למשה בסיני וכתוב בה אחרי רבים להטות הנה ראו כולם כי אותותיו של ר"א צודקים והכריעו מן השמים כדבריו ואעפ"כ עשו מעשה כהסכמתם אחרי ששכלם הי' נוטה לטמא אע"פ שהסכימו הפך האמת לא רצו לטהר שההכרעה נמסרה לחכמי הדורות וז"ש (חגיגה ג') בעלי אסופות אלו ת"ח וכו' הללו מטמאין והללו מטהרין וכו' ת"ל כלם נתנו מרועה א' כלן פרנס אחד אמרן מפי הגבורה ב"ה שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה וכו' ובמהרש"א ח"א שם ביאר דמה"ט נאמרו ע' פנים לתורה וכפי דעת חכמי הדור כן יקום וכל צד בין לטמא ובין לטהר יצאו מאתו ית"ש וז"ש אלו ואלו דא"ח ע"ש ובזה י"ל כונת המדרש (ש"ר פל"ג) ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו וכו' ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו (בתמי') אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה וכו' ור"ל אחרי כי התורה נמסרה שתהי' ההכרעה ע"פ שכל אנושי וגם אם הוא הפך האמת מסכים הש"י עמהם כמ"ש חז"ל בב"מ שם אשכחי' ר"נ לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההוא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני וכו' ע"ש הרי זה בא ללמד כי כביכול נמכר הש"י עם התורה לבטל דעת האמת נגד דעת לומדי התורה ולבל יעלה בלב אנוש כי אחרי שהתורה נמסרה לפי הכרעת חכמי הדור נתונה היא לכם לשנותה ולהפר חוק כפי רצונם. כאשר קול כחולה שמענו צרה כמבכירה קול תורת ד' תתיפח ודמעתה על לחיה כי בגדו בה ריעיה כי נבערו קצת רועיה. ואת השם נאצו ויתאספו בשנת תר"ד אל עיר בראנשווייג ויתלקטו שועלים מחבלים כרמים ויאמרו להשחית חיל וחומת תוה"ק לזה אמר המד"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו רצונו בזה כי לא נמכר הש"י עם תורתו זולת לשומרי התורה בכל פרטיה ודקדוקי' וישקדו על דלתותי' להשיג רצונו ית"ש באמת אפס מצד כי ילאה שכלו מלהבין דעת קדוש ישראל ומושיעו כי אז יסכים גם הוא ית"ש לדעתם ואולם לעוזבי תורה ידו אל תהי עמהם הס כי לא להזכיר וז"ש תורתי אל תעזובו. ובזה יש להבין מחז"ל (סנהדרין ו') שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה ת"ל ועמכם בדבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כ"א הת"ח מייגע א"ע להשיג האמת גם אם ח"ו טועה בשכלו הש"י מסכים לדעת הת"ח והוא האמת (וע' בדברי הרמב"ן שהובא בב"י יו"ד סי' שליו בזה) ונ"ל כי מראשית כזאת הודיע בזמן נתינת התורה שהוסיף מרע"ה יום א' מדעתו והסכים אליו הקב"ה להורות כי באופן זה יקבל התורה שתהי' תמיד הסכמתו ית"ש לפי דעת שכל האנושי. ובזה יש לבאר מ"ש (פסחים ס"ח ב') ר"י ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. ויל"ד על אומרו אי לא האי יומא דקא גרים מדוע תלוי בהיום והול"ל אי לא תורה שנתנה היום. ולמ"ש י"ל דהנה מצד קבלת התורה עצמה לא נודע שלימות לומדיה כי מי יודע אם זכה לכוין לאמתתה של תורה ע"פ דעת עליון. ואולם ממה שהוסיף משה יום א' מדעתו והסכים אליו הש"י זהו לאות כי הש"י מסכים לדעת הת"ח ואין לו אלא מה שעיניו רואות. וז"ש אי לא האי יומא דקא גרים וכו' כי רק מצד היום הנוסף ישמח לבו:
ב
זאת לא זאת כי גם בדברים הנוגעים למשטרי השמים וחוקי הטבע ישתנו תהלוכותיהם ע"פ הכרעת חכמי הדור בדעת תוה"ק וכמ"ש בירושלמי (נדרים פ"ו ה"א) אר"א אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי, בת ג"ש ויום א' נמלכו ב"ד לעברו בתולי' חוזרין וכו', וכן הוא לענין טרפות שאינה חי' יב"ח ואם הדין יש בו מחלוקת והוכרע ע"פ דעת חז"ל להכשירו ע"פ דעת הרוב ישתנה הטבע להיותו חי. והטעם הוא כי כשברא הקב"ה העולם נסתכל בתורה ובה יצר וברא העולם ונתייסדה הטבע להיותה נשואות עיני' כעיני שפחה אל גבירתה היא התוה"ק התלוי' בהכרעת חכמי ישראל ובזה יש לבאר מ"ש תד"א כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנא' הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות. ונודע כי באומרו אל תקרי איננו עוקר המאמר מפשוטו רק הכונה כי בא להבטיח לב השונה הלכות לבל ידאג באמרו שגיאות מי יבין ומי יודע אם רוחו יעופף להשיג דעת האמת. ואם אולי שוגה הוא ויאבד עולמו בזה ובבא לז"א כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עוה"ב כי הש"י יסכים ויטה את האמת לפי דעת האנושי שנא' הליכות עולם לו כי גם תהלוכות טבע העולם יתהלכו כפי דעת החכם וז"ש אל תקרי הליכות אלא הלכות ור"ל כי הליכות העולם המה כפי דעת השונה הלכות. ובזה נ"ל לבאר מ"ש (מגלה כ"ח ע"ב) ר"ל הוי אזיל באורחא מטא עורקמא דמיא אתא ההוא גברא ארכבי' אכתפא א"ל קרית א"ל קרינא א"ל תנית א"ל תנינא ד' סידרי משנה. א"ל פסלת לך ד' טורי וטענת בר לקישא אכתפך שדי בר לקישא במיא. א"ל ניחא לי' דאשמעי' למר אי הכי גמור מיני הא מלתא דאר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו ז"נ תד"א כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו וכו' אלא הלכות ע"ש. ומאוד יפלא מדוע א"ל מימרא זו דוקא ומה ענין סמיכות מאמר תד"א הנ"ל לכאן.
ויבואר ע"פ דברינו הנ"ל דהנה בקידושין (ל"ב ע"א) אר"ח הרב שמחל על כבודו אינו מחול ור"י אמר מחול שנא' וד' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא התם הקב"ה עלמא דילי' הוא ותורה דילי' הוא מחיל לי' ליקרי' הכא אטו תורה דילי' הוא הדר אמר רבא אין תורה דיל' הוא דכתי' ובתורתו יהגה וכו' ע"ש. וביאור הדבר הוא כמ"ש דכיון דהתורה נמסרה לפי הכרעת חכמי התורה א"כ התורה הוא שלהם ויכולים למחול כבודם. ולכן מצינו בכמ"ק דחז"ל יכולים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת. ולפעמים גם בקו"ע ובתוס' (נדה ל') הביאו בשם ר"ת שפסק דטבילה בזמנה מצוה ולפמ"ש רש"י נלמד מקרא דהוי מצה בזמנה. וא"כ ע"י החומרא שהחמירו ע"פ בנות ישראל יותר מן הדין יבטלו מצוה של תורה (וע' בתר"י רפ"ה דברכות) וצ"ל כמ"ש דיש ביד חז"ל לעקור ד"ת גם בחומרא מצד מנהג. ולכן כאשר נודע לר"ל שלמד ושנה האי גברא ולא רצה שישמשהו וההוא גברא א"ל ניחא לי דאשמעי' למר ומחל על כבודו ואם אין התורה שלו הרי א"י למחול ולז"א אי הכי גמור מיני הא מלתא דאר"ז וכו' דמזה נשמע דתורה דילי' הוא ומצי מחיל. וכבר נתבאר גם מאמר תד"א כל השונה הלכות וכו'. כי יסובב על קוטב הלז אשר ישמיענו כי התורה נמסרה ע"פ הכרעת חכמי הדור ולכן נסמכו המאמרים זל"ז:
ובזה יש לקשר סיום הש"ס עם תחלתו והוא עפמ"ש בתר"י ריש ברכות בשם י"א דאם לא קרא ק"ש עד מצות לא יקרא עוד דביד חז"ל לבטל ד"ת בשוא"ת והוא ג"כ כדברינו הנ"ל מפני שהתורה נמסרה לחכמי ישראל וז"ש תנא דב"א כל השונה הלכות וכו'. ולכן מאימתי קורין ק"ש בערבית וכו' וחכ"א עד חצות ולא יותר:
ג
ובזה יש לבאר דברי (ש"ר פכ"א) כיון שהלך משה לקרוע את הים לא קבל עליו להקרע א"ל אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי וכו'. מם פשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה שנא' מוליך לימין משה זרוע תפארתו מיד ראה וברח שנא' הים ראה וינוס וכו'. והדבר יפלא ולפי דברינו יתכן לומר כי נודע תכלית בריאת העולם הי' בשביל התורה וכמ"ש בב"ר בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ואלמלא נתנה תורה לא נתקיים העולם כדאי' בע"ז ג' ע"א וא"כ מאמר הים כי הוא גדול ממשה שנברא קודם הוא נסתר מאליו כיון שישראל הי' עתודים לקבל התורה שהוא קיום כל העולם א"כ הם חביבים מכולם ואלמלא ישראל גם הים לא יתקיים אלא שהי' מקום לומר כי הגם שיקבלו התורה מי יודע אם ישיגוה לאמיתתה ושגיאות האדם יצור חומר רבה היא והוא עלול הטעיות ולכן גם בזה לא תגדיל מעלתו. ובברכות (ו' ע"א) מנין שהקב"ה מניח תפלין שנא' נשבע ד' בימינו זו תורה שנא' מימינו אש דת למו ובזרוע עזו אלו תפלין שנא' ד' עוז לעמו יתן וכו' ע"ש. הרי שהתורה נקראת ימינו של הקב"ה לז"א מה עשה הקב"ה הניח ימינו על ימינו של משה. ר"ל שהראה כי הוא מסכים לדעת חכמי הדור וע"פ הכרעתם כן האמת גם אם ישגו ח"ו מדעת עליון כי התורה נמסרה לפי דעת שכל האנושי וא"כ תגדיל מעלת האדם על כל הנבראים בעבור קבלת התורה ולכן מיד ראה הים וינוס:
ד
ולהבין סיום דברי המד"ר שם א"ל משה לים מפ"מ אתה בורח א"ל מלפני אלוקי יעקב מפני יראתו של הקב"ה. וגם לבאר מ"ש מוליך לימין משה זרוע תפארתו מה ענין הזרוע לכאן נקדים לבאר מ"ש ברש"י (פ' בשלח) זה אלי ואנוהו בכבודו נגלה עליהם והי' מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. והדבר יפלא לכל משכיל. ונראה דהנה בתורה יש ב' חלקים האחד הוא חלק ההשכלה בפנימיותה וסודותי' אשר רק יחידי סגלה ישיגו בה נפלאות תמים דעים וגם הם לא יבואו על תכונתם כי לא ידע אנוש ערכה וכמאמר החכם תכלית הידיעה אשר לא נדעך. ובזה החלק לא יאות מאמרינו הקדום כי יוסכם בשמים אל שגגת האדם כי עולמות העליונים לא ישתנו ולא יתחלפו בשום פנים. והשני. הוא חלק המעשה שהכל זוכים בה וכמ"ש בבל"ע (דרוש ליד) לפרש מ"ש (בקהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. ר"ל כי בקהלת קיבץ דברי חכמה ופילוסופיא מה שאין כל אדם ראוי לזה. לז"א סוף דבר אני אומר לכם פה שהכל יכולים לשמוע. וז"ש הכל נשמע אח האלקים ירא ואץ מצותיו שמור כי זה כל האדם. ר"ל חלק הזה כל אדם יוכל להשיג ולקיים פ"ש. ובחלק הזה יאות מאמרינו הקדום שנמסר לנו ע"פ הכרעת החכמים. והנה ביארתי מ"ש (בתהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. כי נודע שכל הנביאים מלבד מרע"ה לא זכו למראה הנביאה עד אחר שנתפשטו מכל חושי החומר והי' יראים נבהלים ומתמוגגים. ואז זכו להשראת השכינה וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מיסה"ת ה"ו אולם כלל ישראל יזכו להשראת השכינה ע"י פעולות מעשיהם הטובים גם בעודם בהקיץ בהיותם קשורים בחושי החומר. ונודע מ"ש בעקידה ובט"א בפתיחתו בשם החכם כי הקנין תבוניי אשר בנפש לא תפול בה שם צדק זולת שם מעלה אמנם שם צדק הונח על התנהגות פעולה בין איש לרעהו וגם אם השכל ימשול בחומר ויעשה על ידו טוב ע"ש הרי כי שם צדק הונח על חלק המעשיי. וז"ש אני בצדק (ע"י חלק המעשה) אחזה פניך אשבעה בהקיץ בהיותי בתוך החושים תמונתך ולא כחלק ההשכלה אשר לא יושג על ידה השראת השכינה זולת בהפשט חושי החומר. ונודע כי בצאת ישראל ממצרים היה ערום ועריה וכמ"ש בילקוט פ' בשלח שהי' מה"ש תמהין לומר בנ"א עע"ז מהלכין ביבשה וכו'. שטעו בדעתם ונמשכו אחר מצרים ולא היה בידם רק חלק המעשה במצות פסח ומילה וכמ"ש מתבוססת בדמיך וכו' שעתידים לקבל התורה שלא יזכו בה כלל ישראל רק לחלק המעשה שאין הכל ראוים לחלק ההשכלה וכמש"ל. ונודע כי חלק המעשה נקרא על שם האצבעות וכמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' (תהלים ח') וז"ש שהיה מראין אותו באצבע בזכות חלק המעשה וראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים כי הנביא לא השיג זולת בהפשט חושי החומר וכמ"ש. ובזה יובן מ"ש בילקוט ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שהן עתידין לקבל שנאמר מימינו אש דת למו ומשמאלם זו תפלין. ויש להבין מדוע נקט רק תפלין שבזרוע ולא תפלין ש"ר ולדברינו א"ש כי תש"ר רומזים לחלק ההשכלה שבמוח ותש"י רומזים לחלק המעשה התלויה ביד והם ניצולו רק בעבור חלק המעשה וכמ"ש. וז"ש מוליך לימין משה זרוע תפארתו. הרומז על תש"י שבזרוע שהוא נגד חלק המעשה. וזהו ששאל מרע"ה להים מפ"מ אתה בורח אם בזכות ההשכלה או בזכות המעשה. ונודע מ"ש המפרשים כי הת"ח נקראים בשם ישראל וכל המון העם הפשוטים נקראים בשם יעקב. וע' בב"מ ל"ג ע"ב ובאה"ח פ' יתרו. והשיב לו מפני אלוקי יעקב. הרומז על חלק המעשה הנמסר לכל העם הפשוטים. מפני יראתו של הקב"ה. וכמ"ש את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם וכמש"ל וגדול זכות המעשה:
ה
ובזה יובנו פסוקי (פ' בשלח) ויאמר ד' אל משה מה תצעק אלי דבר אל ב"י ויסעו (ובמד"ר יסיפו הדבר מלבן והוא תמוה) ואתה הרם אח מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו וכו' ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן וכו' ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה וכו' ופירש"י וילך מאחריהם וכו' ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים וכו'. ויש להבין הלא המלאך והענן הם רוחנים ואין חוצצים בפני חצים ובליסטראות ואם היה בנס אלקי גם מבלעדיהם בידו ית"ש לפעול הנס. ונראה דהנה בעקדה (שער כ"ב) כתב כי האדם נברא דוגמת עולם קטן ובו ב' מאורות המאור הגדול הוא השכל האלקי לממשלת היום הוא עולם הנצחי והמאור הקטן הוא החומר כח החיוני והמתעורר לממשלת הלילה הוא העה"ז האפל והנפסד ע"ש. וזהו כונת חז"ל בב"מ (פ"ג ב') תשת חשך ויהי לילה זה העה"ז ובפסחים (ב' ע"ב) עה"ב דומה ליום ועה"ז ללילה. ובאלשיך (פ' בראשית) בפסוק ויחר לקין ויפלו פניו ביאר כי חלק השכלי, נקרא פניו שנברא קודם למע"ב וחלק החומר נקרא אחוריו כי הוא אחור למע"ב ונפלו פניו של קין שהוא חלק השכלי ע"ש ובזה ביארתי מ"ש בכתובות (ק"ד ע"א) מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב וכו' א"ל רבנן לבר קפרא זיל עיין אשכחי' דנח נפשי' קרעי' ללבושי' ואהדר קרעי' לאחורי' וכו'. ויפלא ענין אהדר קרעי' לאחורי'. ולפמ"ש נראה דנודע מ"ש בברכות (פ"ד ע"א) ת"ח אין להם מנוחה לא בעה"ז ולא בעה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וכו' ובפרט רבינו הקדוש שחיבר המשניות ותורתו קיימת לעד. ובסוטה (דף י"ז) תורה מגינה ומצלא מיצה"ר. וכבר כתבו המחברים ענין להט החרב המתהפכת שרומז על יצה"ר שמתהפך לכמה גוונים. וז"ש מ"ד נח נפשי' דרבי שיעלה בדעתו כי נפשו נחה לעה"ב זהו לאות כי אינו עוסק בתורה שבע"פ להשכיל מעלת רבינו הקדוש ולכן ידקר בחרב של יצה"ר כי אין לו זכות התורה המצלת מיצה"ר. ואולם ב"ק התאונן כי אם אמנם חלקו השכלי אין לו מנוחה גם לעה"ב אבל חלקו החומרי שהוא אחור למע"ב לא יעסוק עוד במצות מעשיות ולכן אהדר קרעי' לאחוריו. ובש"ס דערכין (ט"ו ב') אין חץ אלא לשון שנאמר חץ שחוט לשונם. ולאשר הי' ישראל במצרים עע"ז וטועים בחלק השכלי קטרג שר של מצרים באמרו הללו עע"ז וכו' לזה עשה מרע"ה המופתים בהמטה שהי' חקוק בו שם המפורש להודיע להם יחודו ואחדותו ית"ש ואשר בידו הכח והממשלה בעליונים ותחחונים. ואולם לבבם הי' אטום ולא הגיעו בזה עוד לשלימות השגת האמת. ובבואם אל הים והשיג מרע"ה גודל הקטרוג על ישראל צעק אליו ית"ש כי ראה כי כלתה הרעה ח"ו לאשר גם המה לא השיגו דעת האמת וטועים בחלק השכלי לז"א מה תצעק אלי. ר"ל מה זה כי תזעק על חלק השכלי שהוא חלק האלקי. וז"ש דבר אל ב"י ויסעו ובמד"ר יסיעו הדבר מלבן. ר"ל שלא יפחדו על אשר אינם שלימים בחלק ההשכלה התלויה בלב ואתה הרם (ובמד"ר השלך) את מטך. כי לא מצד חלק ההשכלה ינצלו. ונטה את ידך. בחלק המעשה התלוי בידים ויסע מלאך האלקים (המליץ טוב על ישראל) ההולך לפניהם. וילך מאחריהם. ר"ל כי בראותו שלא נשלמו בחלק השכלי הנקרא פנים חפש ומצא זכותם בחלק המעשה התלוי בחומר הנקרא אחוריהם ובזה נתבטלה הקטרוגים מעליהם. וז"ש. לקבל חצים ובליסטראות. ר"ל המלשינות וקטרוגים שהיה עליהם. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל. ר"ל כי בחלק המעשה מצא מקום להראות ההבדל שבין ישראל למצרים. וכבר נתבאר כי בחלק המעשה מצא מקום להאות ההבדל שבין ישראל למצרים. וכבר נתבאר כי חלק החומרי נקרא חשך ולילה. וז"ש. ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה. כי ע"י המאור הקטן שהוא חלק החומרי ליהודים היתה אורה. וז"ש מה לך הים כי תנוס וכו' מלפני אדון חולי ארץ וכו'. ר"ל מצד חלק חומר האדמה סוף דבר הכל נשמע כי הכל תלוי בחלק המעשה ולא בחלק ההשכלה התלוי בלב:
ו
ובזה י"ל מ"ש (פ' בשלח) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפודים. ובש"ס דסנהדרין (ק"ו ע"א) על שריפו עצמן מד"ת שנא' לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים ופירש"י רפודים לשון ריפוי ידים. ויש להבין מה ענין ריפוי ידים לתורה והול"ל שריפו פיהן. גם להבין אומרו לא הפנו אבות וכו'. ונראה דהנה כשבירך יצחק את יעקב הי' בלבו על עשיו אבל במעשה הניח ידיו על יעקב וברכו ואם כה יאמר כי תלוי רק במחשבה שבלב א"כ הברכות של עשיו. ואולם באמת קיי"ל דברים שבלב אינם דברים והכל תלוי במעשה ודיבור ואולם כשאמרו ישראל היש ד' בקרבנו וכו' שנתנו קדימה ויתרון לחלק ההשכלה ומחשבה שבלב וריפו חלק המעשה התלוי ביד לכן גבר עמלק נכדו של עשיו ובא בכח ברכות יצחק. וז"ש. ברפידים בריפוי ידים. שהוא חלק המעשה. וז"ש. לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים. ר"ל כי עי"ז לא חלו ברכות יצחק על יעקב. וז"ש, והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. ר"ל כאשר נתעוררו ישראל להגביר חלק המעשה התלוי ביד אז גברו הם וכאשר יניח ידו אז גבר עמלק. וז"ש. כי יד על כס וכו' ר"ל מצד חלק הפעולה שביד. ובזה י"ל (חולין קל"ט) אסתר מה"ת מנין שנא' ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה. ר"ל כי מה ראתה אסתר להתגרות בהמן שבא מעמלק ועשיו ואם אולי מחשבת יצחק בברכותיו תגן בעד זרע עשיו. לו"א מדכתי' ואנכי הסתר וכו'. ר"ל כמ"ש בישוי"ע עה"ת שם העונש עבור חלק ההשכלה שבלב ולא כן הוא כי אנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה עבור חלק המעשה ע"ש ומזה נשמע דהכל תלוי במעשה וא"כ הברכות ליעקב:
ז
אולם הפילוסיפים המה ראו כן תמהו איך יקנה האדם נצחיות הנפש ודביקותה בשכל העליון האלקי בעבור מעשי המצות שהם מעשים גשמיים וחומרים כמו מעשה תפלין וציצית וסוכה ולולב וכדומה וכבר הכה על קדקדם מהר"ל מפראג בספרו תפ"י פ"ט ופ"י ע"ש באורך ובכוזרי מ"ב סי' כ"ו השיב החבר למלך הכוזר וא"ל שכבר ימצא דבוק השכינה עם האומה הישראל באמצעות קרבנות הנקרבים בבית מקדשו שהם מעשים חומריים כענין שתמצא הנפש השכלית שהוא חלק אלוקי ממעל עם החומר ע"י המזונות שניזון בו וכמו שלא נודע מהות הזנת הנפש באלו המזונות הגשמיים שאינם מטבעה אבל מצינו ראינו בחוש תועלתם ככה לא נדע צורך השכינה אל אלו הקרבנות אבל נמצא בחוש דבקות השכינה עמנו באמצעותם ע"ש. ועיין בעקדה שער נ"ז מ"ש בזה. וכן הדבר בכל המצות מעשיות ואני מוסיף בהקדם מה שביארתי מ"ש (בקהלת ב') וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. עפמ"ש במו"נ (ח"ב פ"ל) כי האש היסודי הוא חשך כי אלו היה מאיר הי' נראה בלילה וע' רמב"ן פרשה בראשית והרי"א השיג ע"ז כי איננו חשוך וגם איננו מאיר אבל הוא ספיריי ולא יתחייב מהיותו בלתי מאיר שיהי' חשוך כי האויר איננו מאיר ולא יאמר שהוא חשך דא"כ הי' מחשיך היום. ובאפ"י (דרוש א') ביאר שגם דעת הר"מ הוא כן וקרא לו חשך לפי שאיננו מאיר ומניעת האור נקרא חשך. ולפ"ד הר"מ ורמב"ן יסוד האש חשך שמו לפי שבמקומו המיוחד לו הוא חשוך מנוע הראות. רק בהתלות אותו באיזה דבר גושיי שרפיי כשמן ודומה לו נעשה צח ואדום ומאיר לארץ ולדרים ע"ש. הרי כי התגלות האור לא יתהוה כ"א בהדבק יסוד האש בדבר גושיי וכן החכמה אם ישכיל בה האדם מבלעדי מעשה המצות החומריים לא תאיר מאומה ויתהלך חשכים ואין נוגה לו זולת אם יבחר במעשה הטוב בחכמתו כי אז יהל נרו על ראשו וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור וכו'. וז"ש שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך שהוא רק בהדבקו בדברים גושיים הרי לנו מופת ממציאת הנר כי יתחבר יסוד האש הרוחני עם הגשמיי וכן הוא בכל מעשי המצות. ועוד הנר מוסיף על מה שהפליאו איך יתחבר הרוחני עם הגשמי שהם ב' הפכים בנושא א' כי הלא נודע שבכל דבר יש בו יסוד האש ויסוד המים ואפי' במים עצמן יש בתוכן יסוד האש כנודע והם ב' הפכים בנושא אחד וכמ"ש עושה שלום במרומיו (ובענין זה הראני כבוד אבי הרב המופלג מוה' משה ז"ל בתרגום איוב כ"ו שכתב דמיכאל שר של אש וגבריאל שר של מים והוא היפוך ש"ס דפסחים קי"ח ומדרשים בכמ"ק וע' בפי' ז"א על מד"ר איכה בפסוק חלל ממלכה ושריה) כי המלאכים המה יסודות האש והמים ומתחברים יחד ואין המים מכבין את האש וכן יתכן חיבור הרוחני עם מעשה מצוה הגשמיית. ובזה ביארתו מ"ש במד"ר (פ' תולדות) ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידי' וניחוך עליו ורוה"ק אומרת ערוך השלחן צפה הצפית סדר מנרתא קומו השרים אלו מיכאל וגבריאל משחו מגן וכתבו הבכורה ליעקב. וכל המאמר אומר דרשוני. ונראה דהנה כל ענין הבכורה הי' להקריב קרבנות ועשיו לא האמין בעבודה ולכן שאל כיצד מעשרין את התבן ואת המלח והוא עפמ"ש בעקדה (קהלת ז') לפרש מ"ש החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים וכו'. כי הגוף יש לו ה' חושים חיצונים. הראות:
והשמע:
והריח והטעם:
והמישוש:
וגם ה' חלקי כחות הנפש בפנימיותו. והם. הזן:
והמרגיש:
והמדמה:
והמעורר:
והשכל:
וכולם לא יועילו לאדם מבלעדי החכמה ע"ש. וכבר כתב בהקדמת הנו"ב מ"ח לפרש מ"ש (בקידושין כ"ט) אם הי' בנו ממולח בנו קודם. דכל אדם מורכב ממים. ושמן. וסיד. ומלח. ומצאו חכמי הטבע במופת כי מי שיש בו יותר מחלקי המלח הוא חכם וחריף יותר ע"ש. ולכן יתכן לכנות את חלק השכלי בשם מלח. ובזה מובן מ"ש רש"י בנדה (ל"א ע"א) ד"ה פוץ מלחא דהנשמה הוא מלח לגוף לקיימו וכיון שהלכה הנשמה ממנו הגוף מסריח ע"ש וז"ש. היאך מעשרין (ר"ל איך מהפכין הגשמי לרוחני לדבק הנפש בשכל האלקי שהוא חוש העשירי) את התבן (שהוא מאכל בהמה) ואת המלח (הרומז לשכלי) ולכן הכניס כת של פריצים ואמר ניכול דידי' וניחוך עלי'. כי הבכורה שהוא מעשה הקרבנות אינה שוה כלום לפי דעתו המשובשת. ורוה"ק אומרת ערוך השלחן שיש הוכחה לחיבור השכינה עמנו ע"י מעשה הקרבנות מן האכילה שגם הנשמה ניזונית עם הגוף ע"י מזון הגשמי צפה הצפית סדר מנרתא. בא לרמז על מופת התחברות יסוד האש עם הגושיים. וכן הוא בנר מצוה וכמש"ל. קומו השרים מיכאל וגבריאל. הרומז ליסוד האש והמים המתחברים גם יחד אם כי הם ב' הפכיים. וכתבו הבכורה ליעקב. כי מזה יש הוכחה שע"י מעשה הגשמיי יש תועלת לנפש:
ח
ובזה י"ל מ"ש (במד"ר שה"ש) הדודאים נתנו ריח זה ראובן ועל פתחינו כל מגדים זה נ"ח. ויבואר דהנה בש"ס דשבת (כ"א ע"ב) מבואר דנ"ח מצותו למטה מעשרה ונראה הכונה עפמ"ש בב"ר (פ' בראשית) שלחה להם מלכות יוון לישראל כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל. ויש לרמז כי הנה היוונים הי' פילוסופים ורצו להכחיש תועלת מצות מעשיות שהם מעשה בהמיות והי' בדעתם כי לא באלה חפץ הש"י ולא יתדבקו בהם בשכל העליון והנה כשחטאו ישראל בעגל הי' מחשבתם לש"ש כמ"ש מהרש"א בח"א לסנהדרין ס"ג בשם הכוזרי אבל במעשה חטאו ולכן הביאו להם חכמי היוונים ממה שעשו בעצמם בעגל ראי' דהכל תלוי במחשבת הלב דאל"כ אין להם התנצלות על מעשה העגל וז"ש כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק וכו' כי לא תתדבק הנפש בשכל עליון ע"י מעשה המצות והכל תלוי בהשגת המושכלות התלויות בלב. וכאשר נצחו החשמונאים תקנו מצות נ"ח הרומז לנר מצוה שיהי' למטה מעשרה דכבר נתבאר דחוש העשירי הוא השכל העיוני ולא רבים יחכמו וכל האדם יזכו לאור פני מלך חיים במצות מעשיות לבד גם אם לא ישכילו במושכלות המושגים בחוש העשירי. והנה מ"ש הדודאים נתנו ריח מבואר בב"ר שנחשב לראובן לזכות כי ע"י הדודאים נולד יששכר אף שהוא לא נתכוין לזה הרי שהמעשה עצמה נחשבת לטוב ובמד"ר (פ' אמור) הדס יש בו ריח אלו בעה"ב שיש בהם מעש"ט ולא תורה הרי שהריח רומז למע"ט בלא השגת החכמה והנשמה נהנית מהריח ההוא וז"ש הדודאים נתנו ריח זה ראובן ולכן על פתחינו כל מגדים זה נ"ח שהוא למטה מעשרה:
ט
ואחז"ל (סופ"ה דאבות) בן בג בג אומר הפוך בה וכו' דכולה בה ובה תחזי וכו'. והוא כמ"ש הרמב"ן עה"ת בהקדמתו כי בתורה רמוזים כל החכמות שבעולם וביער"ד ח"ב (דרוש"ז) ביאר כי לזה רמזו ז' קני מנורה ונר מערבי שממנה הי' מדליק ובה מסיים כי ז' החכמות שבעולם ישאבון מחכמת התורה וכמ"ש הרמב"ם שהחכמות ההמה לקח לרקחות ולטבחות נערות המשרתות פני המלכה היא תוה"ק פ"ש. ובזה ביארתי מ"ש במדרש שה"ש בפסוק תשורר מראש אמנה אתא ישעי' לגביהון דחזקי' וסייעתו א"ל זמרו ד' כי גאות עשה א"ל כבר מודעת זאת בכל הארץ ראב"כ אמר כך אמר חזקי' תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה. ויש להבין מדוע השיב שכבר מודעת בכל הארץ דייקא ומה זו תשובה למניעת השירה. וגם מ"ש התורה מכפרת יפלא מדוע יחטא עד שיביא כפרה בלימוד התורה מוטב שלא יחטא. וגם מה ענין כפרת התורה לזה. גם לבאר מ"ש בסנהדרין (צ"ד ע"א) למרבה המשרה ולשלום אין קץ אר"ח דרש ב"ק בצפורי מפני מה כל מם שבאמצע חיבה פתוח וזה סתום בקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח וכו' אמרה מדה"ד וכו' חזקי' שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה תעשה משיח לכך נסתתם מיד פתחה הארץ וא"ל רבש"ע אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח פתחה ואמרה שירה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וכו'. וכל המאמר יפלא איך אמרה הארץ שירה ובמה איפוא תמליץ בזה על חזקי' שלא אמר שירה. וגם לבאר מ"ש (וב"ר פ"ח) אר"ס בשעה שבא הקב"ה לברוא אדה"ר נעשו מה"ש כתות כתות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא חסד אומר יברא שהוא גומ"ח אמת אמר אל יברא שכולו שקרים וכו' מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו ארצה הה"ד ותשלך אמת ארצה וכו' תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח וכו'. והדבר יפלא:
ויבואר בהקדם מ"ש במו"נ (ח"ב פ"א) ובעקרים (מ"ב פ"ה) מופת מחקרי על מציאת הש"י כי כשימצא דבר מורכב משני דברים וימצא אחד מן הדברים בפ"ע מתחייב בהכרח גם מציאת האחר בפ"ע שאלו הי' מציאותם מחייב שלא ימצאו אלא יחד כחומר וצורה הטבעית לא הי' נמצא האחד בלתי האחר בשום פנים ע"ד משל כשימצא הסכנגבין המורכב מדבש וחומץ וימצא ג"כ הדבש לבדו יחויב בהכרח שימצא גם החומץ לבדו ואחרי שנמצאו דברים רבים מורכבים מניע ומתנועע ר"ל המנענע את זולתו והמנועע מזולתו והם בעלי הנפשות כי הגוף מתנועע והנפש מניע והאדם מורכב משניהם והנה נמצא מתנועע לבד והוא הגשם בלתי בעל נפש שהוא הדומם דהיינו הארץ ור"ל שכל הנמצאים בעלי תנועה עליונים ותחתונים כולם נאחזים וקשורים זב"ז עולם המלאכים בעולם השכלים הנפרדים ועולם הגלגלים בעולם המלאכים ועה"ז השפל בעולם הגלגלים וכל דבר מתנועע בכח המניע שלמעלה ממנו וגם בעולם השפל יש ד' בחינות דומם צומח חי מדבר והיותר שפל הוא הדומם שהוא המתנועע לבד ולא מניע וא"כ יתחייב מזה בהכרח שימצא מניע לבד ולא מתנועע והוא הבורא ית"ש שאינו גוף ולא כח בגוף ואינו נופל בסוג התנועה והזמן ורבים ספקו במופת זה שהרי האדם מורכב מחיות ודיבור והחיות נמצא בלא דיבור בשור וחמור ודומיהם שהם חיים בלתי מדברים ולא נמצא מדבר בלתי חיות. ולזה השיבו כי המלאכים מדברים ר"ל משכילים בפועל בזולת שיהי' מרגישים בגשם. ובעקרים שם דחה מופת הנ"ל כי הלא הדומם והצומח מתחברים יחד בהצומח שיש בו כח דומם וצומח ויש דומם לבד בלחי צומח ולא נמצא צומח בלתי דומם. ואולם לדעת חכמי הטבע האחרונים גם בדומם יש כח חיוני הצומח אלא שהוא טמון ונעלם בקרבו ולפעמים יראה כח חיותו ע"י פעולת העלעקטריציטא"ט או מאגניטוזמוס והוא חיות ותנועה טבעית בלתי רצונית כמו חיות הצומח אלא שבהצומח הוא גלויה ונראית לעין כל וא"כ המופת הנ"ל צודק:
י
עוד הביא בעקרים (מ"ד פ"ח) מופת על חידוש העולם והוא מהתגלות היבשה לפי שהמכחיש חושב שהעולם נוהג בטבע ואין שם רצון רוצה אשר יכריח הדברים לצאת מטבעם והנה כפי טבע היסודות אש רוח מים עפר הי' ראוי שתהי' הארץ מכוסה במים ולא ימצאו צמחים ולא בע"ח כי יסוד המים עולה בטבעו על יסוד העפר ואחרי היגלות היבשה זהו לאות על רצון הבורא ית"ש מכריח הטבע לעשות כרצונו. ובזה ביאר מ"ש (בתהלים ל"ג) כונס כנד מי הים וכו' יראו מד' כל הארץ וכו' כי הוא אמר ויהי וכו'. וזהו כונת (ב"ד פ"ג) בשעה שאמר הקב"ה יקוו המים וכו' עמד שר של ים וא"ל רבש"ע הלא כל העולם אני מלא מיד בעט בו והרגו שנא' (איוב כ"ו) בכחו רגע הים ע"ש עוד בזה. ובזה ביארתי מ"ש בילקוט (תהלים צ"ג) ביקש אנדרינוס לידע מה המים מקלסים להקב"ה עשה תיבות של זכוכית ונתן בנ"א לתוכן ושלפלן לאוקינוס ועלו ואמרו שמענו לאוקינוס מקלס להקב"ה ואומר אדיר במרום ד' והוא תמוה:
גם לבאר כל מזמור (צ"ג הנ"ל) ד' מלך גאות לבש וכו' אף תכון תבל וכו' נשאו נהרות וכו' ישאו נהרות דכים וכו' אדיר במרום ד' וכו' לביתך נאוה קודש וכו' ויאמר שיש לנו מופת כי כח האלקי כונן תבל לבל תמוט חוץ לטבע וז"ש ד' מלך גאות לבש וכו' אף תכון תבל וכו' וז"ל נשאו נהרות ד' וכו' כי מן הנהרות יבורר לנו ד"ז כי הלא בטבע ישא נהרות דכים. כי מהראוי שיעלה יסוד המים על הארץ ואחרי כי הש"י שם חק לים ולא יעבור יעיד זאת על גבורתו ית"ש שמושל על הטבע וז"ש מקולות מים וכו' ר"ש מהתהוות הנהרות ומים אדירים הלב שומע כי אדיר במרום ד' והנה אחז"ל (בסוטה מ"ח) משחרב ביהמ"ק בטלה זכוכית לבנה וי"ל המכוון עפמ"ש המפרשים לבאר מ"ש (תהלים ע"ג) ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם כי ע"י חכמת הכהנים המתבודדים באויר המקדש המחכים לכל הבאים שמה ישיג החכמה האמיתית להשיב אחור כל דיעות הכוזבות. והנה הר"מ בפיה"מ (פ"ל דכלים) בהא דתנן אספקלריא טהורה ביאר שהוא מראה של זכוכית שיש לה מכסה מאחורי' ואשר לא יסתור דבר מאחוריו נקרא אספקלריא מאירה ואמר ע"צ המשל בהשגת מרע"ה שהשיג הבורא על תכלית מה שאפשר לאדם מאשר הוא בחומר שישיגהו ואמרו כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה וכו' ע"ש הרי כי השגת החכמה הבהירה נקרא בשם זכוכית מפולשת מראיתה מעבר לעבר ולכן כל זמן שביהמ"ק הי' קיים הי' ההשגות בהירות כי אוירא דא"י מחכים כדאיתא בב"ב קנ"ח ע"ב ומכ"ש מקום המקדש וכבר העיד ביוסיפון כי הכהנים בעת שהלכו יחפים על רצפת העזרה הי' נקל להם להשיג עומק החכמות ומשחרב ביהמ"ק נסתם כל חזון ובטלה זכוכית לבנה הרומז על החכמה הבהירה וז"ש לביתך נאוה קודש וכו' כי בבית המקודש הושג אמונת מציאת השם וחידוש העולם לכל באי שעריו וז"ש הילקוט ביקש אנדרינוס להשיג טבע יסוד המים והעפר לידע אם הם מקלסים להקב"ה להודיע מופת מציאותו וחידוש העולם עשה תיבות של זכוכית הרומז על ההקדמות והיקשים הלקוחים מספרי חכמי הטבע הבהירים וזכים במושכלות וציוה לחכמיו לבחון בעומק החכמה אם כנים וצודקים המה אם טבע מי הים להיותם למטה מיסוד העפר או כי רק בגזירת הש"י יעשו הפך טבעם ועלו ואמרו שהמים מקלסים ואומרים אדיר במרום ד':
יא
נתבאר כי מן יסוד העפר כשחר נכון לפנינו מציאת הש"י וחידוש העולם שהוא יסוד אמונת תוה"ק ומעתה יבואר מאמר הקדום (לעיל אות ט') אמת אמר אל יברא שכולו שקרים ר"ל כי האדם עלול השגיאות ודמיונו כוזב ופן יחטא ואשם וכיחש באלקיו ולז"א נטל אמת והשליכו ארצה וכו' תעלה אמת מן הארץ וכו' ר"ל כי מופתי האמונה יהי' נודעים לכל מצד כדור הארץ שהוא מתנועע ולא מניע וזה נשמע שיש מניע ולא מתנועע וגם כי הש"י מחדש בטובו מע"ב בהגלות היבשה ולא יעלו המים עליו וזהו הפך הטבע וכמ"ש ובזה י"ל מ"ש (בישעי' י"א) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים ור"ל כי דיעות הכוזבות לא ירעו ולא ישחיתו ויתגלה האמת ממופתי הארץ הנ"ל ובזה יבואר מ"ש (שבת פ"ח) ויתייצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וא"ל אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהי קבורתכם. והוא כי הנה לברר כי טבע המים לעלות למעלה ע"ג יסוד העפר הועד מחכמי הטבע כי במקום אשר התהום שוטף בחזקה וגובר לעלות יסד הש"י ויתעלה הר במקום ההוא לחת מעצור בעד מי התהום לבל ישטוף בחזקה [ואני מצאתי ד"ז בב"ר פל"ג ויקרא רבה פכ"ז ע"ש] ולכן כאשר לא רצו לקבל התורה המעידה על אמונת הש"י וחידוש העולם כפה עליהם ההר. ור"ל שהראה להם כי לולא ההר ישטפו המים בעלותם ע"ג הארץ וזהו האות כי הש"י מהפך הטבע ויוסד ארץ. וז"ש ואם לאו שם תהא קבורתכם. ומזה נתברר להם במופת שכלי כי משה אמת ותורתו אמת. ובזה י"ל מ"ש (בתהלים קנ"א) אל ההרים אשא עיני וכו' עזרי מעם ד' עש"ו וכו' ולא מצד הטבע. ועפ"ז יבוארו דברי ש"ס דסנהד' הנ"ל (באות ט') כי כאשר לא אמר חזקי' שירה אשר תועלתה הוא לפרסם מציאת הש"י וחידוש העולם להודיע כי הוא ית"ש מושל על הטבע ואמרה מדה"ד שאינו ראוי להיות משיח כי ממעלות מלך המשיח שיתגלה על ידו דעת האמת וכמ"ש כי מלאה הארץ דעה וכו' נסתמה המים ע"ד שאחז"ל (שבת ק"ד) מם פתוחה מאמר פתוח מ"ם סתומה מאמר סתום פתחה הארץ ואמרה וכו' ר"ל ע"ד שכתבו התוס' בנזיר (י' ע"א) ד"ה פרה דמ"ש אמרה פרה זו וכו' ר"ל ראוי הי' שתאמר כלומר בנ"א העוברים ורואים אותה רבוצה סבורים בלבם לומר כן ולפי שהרואה חושב כן בלבה תולה המחשבה בפרה עצמו וכמ"ש (יונה א') והאניה חשבה להשבר וכו' ע"ש (וע"ע במו"נ ח"א פס"ה ושו"ת עט"ח חא"ע סוסי' ל') וה"נ מצד כדור הארציי והתהוות היבשה יש להשכיל אמונת הש"י הש"י הנצמח מתועלת השירה וכבר נתבאר (אות ט') כי קוטב המופת על מציאת הש"י מהויית הדומם הוא יען כי בהעלם והסתר יש גם בה כח חיוני ע"ש. ונודע מ"ש במו"נ (ח"א פמ"ג) כי מלת כנף רומז על ההסתר והעלם וכמ"ש (בישעי' ל') ולא יכנף עוד מוריך וזהו ענין שש כנפים לאחד וכו' ע"ש וז"ש מכנף הארץ זמירות שמענו וכו' כי מבחינות ההעלם שיש בארץ שמענו מופת האמונה שהוא תועלת השירה וז"ש אני אומרת לפניך שירה וכו':
יב
ובזה יבואו על נכון דברי מד"ר שה"ש המובא למעלה (אות ט') בפסוק תשורי מראש אמנה וכו' בהקדם מה שביארתי דברי ב"ר פנ"ה אר"ל ב' פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים איזו חביבה אם הראשונה אם השני' מן מה דכתיב ולך לך אל ארץ המוריה הוי שניה חביבה מן הראשונה והוא תמוה (ועמ"ש בהקדמת חיבורי לחו"מ דבר נחמד בזה) וכעת נראה עפמ"ש בעקדה (שער ט"ז ושער כ"א) כי הנסיונות אשר נסה הש"י את אברהם הי' תכליתם להעלותו ממדרגת פילוסוף למעלת תורני שלא תהי' אמונתו נמשכת מצד השכל האנושי העליל לשגיאות ולא רבים יחכמו להשיג האמת אפס מצד אמונה התוריית הנאמרה בנבואה האלקיית ותכלית זה נשלם בנסיון העקדה שהוא מתנגד לשכל פילוסופי ולא יוסכם בשום פנים בשכל הפילוסיף לשחוט את בנו לקרבן וגם במילה נתעלה לבחינה זו. וכמ"ש התהלך לפני והיה תמים שהוזהר להיות תמים ולא חוקר פילוסופי אבל נשלם בנסיון העקדה ע"ש. ובזה י"ל מ"ש חז"ל לחד מ"ד בן ג"ש הכיר אברהם אח בוראו ולחד מ"ד בן מ"ח שנים ואפשר לרמז עפמ"ש בש"ט על המו"נ ח"א סופל"ו לפרש מ"ש כי ביום השלישי ירד וכו' שרומז על ההקדמות וההיקש והשמירה מטעיות או שרומז על הלימודיות והטבעיות והאלקיות שהם ג' השגות ע"ש ואולם ידיעת התורה נקנית ע"י מ"ח דברים וכמ"ש בפ"ו דאבות ולכן לחד מ"ד הכיר אאע"ה אח בוראו מצד חקירה הפילוסופית הרומזת על ג' השגות הנ"ל ולאידך מ"ד השיג מצד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ובהגיעו לעקדה שנתעלה ממדרגת פילוסיף למעלת תורני כתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק דכבר כ' הר"מ במו"נ (ח"א פ"ח) כי מלת מקום רומז על מדרגת עיון והשקפת שכל וכמ"ש הנה מקום אתי ע"ש כי אחרי שהשיג שלשה ההשגות הפילוסופיות ראה כי לא באלה חפץ הש"י. וז"ש בב"ר שראה ענן קשור על ההר והוא כמ"ש הר"מ שם כי מלת הר רומז על מקום ההתבודדת והשגת המושכלות ומלת ענן רומז על מניעת ההשגה וחשכת השכל כמ"ש במו"נ (ח"ג פ"ט) וזה שראה ענן קשור על ההר. והנה בתוס' תענית ט"ז) הביאו בשם י"מ דארץ המוריה פירושו שמשם יוצאה תורה והוראה לישראל וכ"ה בב"ר (פ' וירא) ונודע כי ההליכה רומז על ההשגה וכמ"ש התהלך לפני וכו' את האלקים התהלך וכו' וכ"ה בעקדה ר"פ לך וז"ש. ב"פ כתיב לך לך ובעקדה כתיב ולך לך וכו' א"י איזו חביבה מן מה דכתיב אל ארץ המוריה הרומזת על השגתו מצד אמונת התורה הוי שניה חביבה מן הראשונה כי בתחלת התעלותו השיג רק מצד החקירה אשר לא בזה בחר הש"י ואנחנו בני תורה מאמינים מצד אמונת הקבלה הנמשכת לנו מאבותינו הקדושים אשר עיניהם ראו התגלות אלקותו ית"ש ושידוד המערכת. וכבר ביאר ביער"ד ח"א (דרוש ג') לבאר מ"ש ביומא כ"ב מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הנסים דהכונה דאחר שקבלו ישראל התורה בלב שלם א"צ עוד לנסים בשינוי הטבע לפרסם האמונה כי התורה מאירה לנו כשמש בצהרים ע"ש. וז"ש תשורי מראש אמנה ובמד"ר שם זה אברהם שנא' והאמין בד' וכו' מראש שניר וחרמון זה יצחק ויעקב ע"ש עוד. ולכן כשבא ישעי' לגביהון דחזקי' וסיעתו וא"ל זמרו ד' כי גאות עשה ור"ל שיפרסמו בישראל גודל הנס למען יכירו וידעו כי יש אלקים שופטים אמרו לישעי'. כבר מודעת זאת בכל הארץ. ר"ל שכבר מושגת האמונה מצד מופת מחקריי והוא מהויית הארץ שהיא מתנועעת ולא מנענעת וגם כי לא יעלו המים עליה וראב"כ לא רצה בהאמונה מצד מופתי הפילוסופים. ואמר. כך אמר חזקי' תורה שאני לומד מכפרת על השירה. ר"ל כי אחרי שאני מרביץ תורה בישראל וכמו שכתב בסנהדרין (צ"ד ע"ב שם) מאי דכתיב וחובל עול מפני שמן וכו' מפני שמן של חזקי' שהי' דולק בבתי כנסיות וכו' כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר וכו' ע"ש לכן ע"י לימוד התורה נודע ביהודה ובישראל גדול שמו יתברך וא"צ לפרסום הנסים כי האמונה נמשכת לנו מאבותינו והוא אמונת הקבלה אשר צדיקים ילכו בה בתום ובטח ולא יכשלו. ובזה ביארתי מ"ש בש"ר פ' בא בפסוק החדש הזה לכם וכו' קול דודי דופק הנה זה בא כשבא משה וא"ל בחדש הזה אתם נגאלים א"ל היכן הוא אלקינו א"ל כסבורים אתם שבזכות עצמיכם אתם נגאלים בזכות אבותיכם אתם נגאלים והכונה כי נודע מ"ש המחברים לפרש מ"ש בתפלה אלקינו ואלקי אבותינו כי ההשגה מצד השכל שהאדם עצמו משיג הוא בחי' אלקינו ואולם מה שמשיג מצד האמונה בקבלה מאבותיו הוא בחינת אלקי אבותינו וכבר אחז"ל במדיר (קהלת ב') הלב רואה והלב שומע ור"ל כי השגת השכל הוא בחינת ראייה והאמונה בקבלה הוא שמועה וכשבא משה לגאלם והם ידעו בנפשותם כי עוד לא נשלמו בהשגת החכמה אמרו היכן הוא אלקינו ר"ל עדיין לא באנו להשגה האלקות מצד השכל שהוא בחי' אלקינו וא"ל משה כסבורים אתם שבזכות עצמיכם אתם נגאלים בזכות אבותיכם אתם נגאלים ר"ל לא בזכות ההשגה מצד חקירת השכל זולת מצד אמונת הקבלה הנמשכת לכם מאבותיבם אתם נגאלים. וז"ש קול דודי הנה זה בא. כי אמונה זו הוא בחינת שמועת הקול ולא בחינת ראיית העין וכמ"ש. ולכן יפה אמר בן בג בג הפוך בה וכו' דכולא בה וכו' כי אמונה זו תתמיד רק בין הוגי דת האמת:
יג
ואולם להבין לשון הפוך בה וגם כפל לשונו שחזר ואמר והפוך בה נקדים לבאר מחז"ל (שבת פ"ח) אריב"ל בשעה שעלה למרום אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו א"ל לקבל תורה בא א"ל חמדה גנוזה שגנוזה לך וכו' אתה מבקש ליתנה לבו"ד מה אנוש כי תזכרנו וכו' א"ל אחוז בכסא כבודי וחזור להן חשובה וכו' א"ל רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה וכו' כלום יצה"ר יש ביניכם מיד הודו להקב"ה שנא' ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וכו' ומאוד יפלא אמרו אחוז בכסא כבודי וכו' ונראה בהקדם דברי העקדה שער ל"ט כי נודע כי העולמות קשורים זב"ז ע"י שיש אמצעי המאחיזן באמצעותו וחכמי הטבע הודיעו כי גם בעולם התחתון שיש בו ד' סוגים דומם. צומח. חי. מדבר. גם להם יש אמצעים כי האספוג היימי אם הוא דומם יש לו קצת כשרון תנועה והתכווצות. והאלמוג מחובר לארץ בחלק גופו התחתון כצמח והוא אמצעי בין הצומח והחי. והקוף אמצעי בין החי למדבר. והשלימות האנושי הוא אמצעי בין מדרגת העליונים בהחלט והם השכלים הנבדלים והמלאכים ובין התחתונים בהחלט והם הבע"ח כי הוא בעל חומר עכור ארציי וגם בעל נפש משכלת חלק אלוקי ממעל ולפי שתנאי האמצעי שימצאו בו תכונת ב' הקצוות שבשניהם לכן נאמר וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים וכו' וזהו שיחייב שימצא ענינו לא למעלה בהחלט ולא למטה וידרוש וישקוף בדרישת שלימותו ולא יהרוס בעצמו לבקש מעלה אלקית וכן אין לו להתרשל ולהשאר בתמונה בהמיית בצורת איש וראוי לו לחקור האושר האנושי ומעלתו הנפשיית ובזה יהי' האמצעי בין העליונים ובין התחתונים והוא תהלתו וע"ש עוד בשער ע"ב כי הש"י בחר במדת הממוצע ולזה רמזו הדגלים מארבע רוחות והארון ומשה באמצע לרמז שיהי' נוטים מכל צד אל האמצע הוא מדת הממוצע וזהו ענין התכלת שבציצית שהוא הממוצע בין הלבן והשחור. וע"ש שער ע"ה עוד בזה וכבר ביאר מהר"ל מפראג בספרו תפ"י פי"א מ"ש בשבת (פ"ח) דרש ההוא גלילאה וכו' ברוך רחמנא דיהיב אוריאן תליתאה לעם תליתאה וכו' לפי שכל משולש יש בתוכו האמצעי שאיננו נוטה לאחד מן הקצוות משא"כ באחד או בשנים ולפי שביקש הש"י שיהי' ישראל במדרגת ממוצעים נתן להם אוריאן תליתאה וכו' לרמז על השלימות ההוא ע"ש ולאשר המלאכים הם בעלי צורה לבד המה נוטים אל הקצה ולכן כאשר נלחם יעקב אבינו עם המלאך נצחו יעקב. וז"ש (פ' וישלח) ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך נ"א ישראל כי שריח עם אלקים ועם אנשים ותוכל ירמוז כי שררית יעקב הי' בעבור כי שרה עם אלקים (הוא חלק האלקי אשר בתוכו) ועם אנשים (הוא החומר האנושי) ולכן לא יזכה הפילוסיף למדרגת הנבואה לאשר הוא משכיל בשכל לבד ולא יתחבר בזה חומרו האנושי ונוח לו שלא נברא כי יותר הי' נקל לפניו להבין ולהשכיל בהיות נפשו בשמי מעל טרם נברא בעה"ז ולכן אחז"ל (עירובין י"ג) ועכשיו משנברא ימשמש במעשיו. ר"ל שישתמש בחלק המעשה שהם מצות התורה המתאימים יחד את החומר והצורה ואז יהי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ובזה י"ל מ"ש (בבכורות ט') א"ל סבי דבי אתונא לריב"ח מצעתי' דעלמא היכי זקפי' לאצבעי' א"ל הכא א"ל ומי יימר א"ל אייתי אשלי (חבלים) ומשחי. והכונה שהם שאלוהו איזהו הדרך נכון לבא לשלימות הממוצע והראה להם אצבעו לרמז כי בחלק המעשה המיוחס לאצבעות (וכמש"ל אות ד') יזכו לזה והם מצות תוה"ק. וכאשר שאלוהו. מי יימר א"ל אייתי אשלי ומשחי. ור"ל עפמ"ש (בב"ר פצ"ג) מאי דכתיב מים עמוקים עצה בלב איש משל לבאר עמוקה והי' מימיה צוננים ויפים ולא היתה בריה יכולה לשתות מהם בא אחד וקשר חבל בחבל משיחה במשיחה עד שדלה הימנה ושתה התחילו הכל שותים וכו' ע"ש וכן מצות תוה"ק לא יושגו זולת ביגיעה ושקידה וכמ"ש (מגלה ז') יגעתי ומצאתי תאמין. וז"ש אייתי אשלי ומשחי:
יד
ובזה י"ל מ"ש במד"ר (פ' קרח) אח נפשע מקרית עוז זה קרח שפשע בתורה שהיא עוז שנא' ד' עוז לעמו יתן וכו' ומדינים כבריח ארמון ולא הי' יודע שבע"ד הי' קשים כבריח ארמון זה משה ואהרן מה הבריח אינו זז זה משה שנא' והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. והכונה כי קרח פשע בתורה הגורמת שלום בין החומר והצורה לחברם יחד במצותי' וז"ש ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום ודימה בנפשו כי השלימות תלוי בהשכלה אלקית לבד וז"ש כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'. וכמ"ש בישוי"ע עה"ת. וא"כ הי' נוטה אל אחת הקצוות ואולם מרע"ה קיבל תורה מסיני להורות את בנ"י מדת הממוצע ונודע מ"ש הר"מ (פ"ב מדיעות ה"ב) שאם יחפוץ להטות מדתו למדת הממוצע והוא נוטה אל קצהו האחד יטה נפשו אל קצה האחר שכנגדו ואז יבא אל הממוצע והוא בחון בטבע ולכן הי' מרע"ה דומה לבריח התיכון הרומז אל מדת הממוצע מפני שהי' מבריח מן הקצה אל הקצה וז"ש ומדינים כבריח ארמון. ולכן כשעלה משה למרום לקבל התורה ואמרו מה"ש מה לילוד אשה בינינו א"ל אחוז בכסא כבודי וכו'. ור"ל דכבר הבאתי באות הקדום בשם העקדה כי התכלת שבציצית שהוא בין הלבן והשחור רומז אל מדת האמצעית ובמנחות (מ"ג ע"ב) תניא הי' ר"מ אומר מה נשתנה תכלת וכו' שהתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד וכו' ע"ש וכבר נתבאר כי המלאך בהיותו צורה רוחנית לא יזכה לזה זולת האדם בהיותו בעל חומר וצורה וז"ש אחוז בכסא כבודי ר"ל מדת הממוצע וחזור להם תשובה. ולכן א"ל כלום יצה"ר יש ביניכם שהוא בא מצד חומר העכור ולכן מיד הודו ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ. ולכן אמר בן בג בג בשבח התורה הפוך בה והפוך בה ור"ל כי ע"י מצות תוה"ק יזכה למדת הממוצע ע"י שיטה קצה האחד לקצהו השני ובזה ישאר באמצע:
טו
ואמר עוד סיב ובלה ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה ולבאר אומרו סיב ובלה בה נקדים מחז"ל סנהדרין (ל"ח ע"ב) אר"י אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת מה"ש א"ל רצונכם נעשה אדם בצלמינו א"ל רבש"ע וכו' מה אנוש כי תזכרנו וכו' הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפן וכו' כיון שהגיע לאנשי דור המביל וכו' שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך א"ל ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וכו'. וכל המאמר הלז אומר דרשני ואקדים מה שביארתי מ"ש ברש"י (פ' בשלח) שהי' כל או"א מראה באצבעו ואומר זה אלי ואנוהו (ועמש"ל אות ד') דנודע מ"ש הר"מ במו"נ ח"א לבאר כל התוארים הנאמרים אצל הש"י כמו יד ורגל ופה שרומזים על הפעולות הנמשכות מהאברים ההם אשר כולם כלולים ונמשכים מאתו ית"ש ובכתובות ה' אמרו מפ"מ אצבעותיו של אדם משופות כיתדות שאם ישמע דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו ונודע כי אצבע הקטנה הוא היותר מסוגלת לזה ולכן אם הש"י לא ישמע לקול מדה"ד המקטרג וכמ"ש (בזכריה ג') יגער ד' בך השטן וכו' יתכן לכנות המדה ההוא בשם אצבע קטנה ולכן כאשר קטרג שר של מצרים על ישראל בהיותם על הים הראם הש"י מדת חסדו לבל ישמע לקולו ולכן כל או"א הראה באצבעו ואומר זה אלי ר"ל מדת חסדו ית"ש לאטום כביכול אזניו לבלתי שמוע למדה"ד הוא אלי ואנוהו כי מצד מדה זו נצלנו. והנה בב"ב ע"ה זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה וכו' ויש להבין מדוע רק הזקנים אמרו ד"ז וביארתי עפמ"ש בעקדה (שער י"ג) כי אחרי שהעולם בכללו הוא כאיש א' כמו שעל שנות האדם נאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה כן נאמר במעשי בראשית כמ"ש חז"ל שתא אלפי שני הוי עלמא ואלף השביעי יהי' כולו שבת וכמו ששנות חיי האדם אינם שוים בהשגת השכל והעשור הראשון ורוב השני או כולו הולכים בהבל שעשוע הילדות ולכן בפחות מבן עשרים אינו בן עונשים בד"ש ומשם ואילך השכל הולך ומתחזק ונהפך לאיש אחר כן עולם הכללי הי' נעור וריק ממוסר השכל בערך ב' אלפים שנים ובסנהדרין צ"ו קראו להם ב' אלפים תהו עד שניתנה תורה וחכמה בעולם ע"ש ולפ"ז הי' מהראוי שכל מה שהעולם מזקין יתגדל השגת התור' והנבואה בעולם וכמו שאחז"ל סוף עוקצין זקני ח"ח כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת ואז הי' כבוד והדר לזקנים נגד הנערים כי כפי שמתנהג העולם בכללו כן הוא גם בפרטות ואולם בראותם כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה והעולם מתקטן והולך א"כ זהו לאות כי גם בפרטות כל זמן שהאדם מזדקן פוחת שכלו והולך ולכן זקנים שבדור (דייקא) אמרו אוי לאותה בושה וכו'. ולכן כשאמרו מה"ש מה אנוש כי תזכרנו הושיט הקב"ה אצבעו קטנה ביניהם להראותם כי מתנהג במדת החסד לבלתי שמוע לקול המקטריגים ומדה זו מיוחסת לאצבע כמ"ש וכאשר באו דורות החוטאים ואמרו לא יפה אמרו ראשונים לפניך השיב להם ועד זקנה אני הוא כי הוא ית"ש הי' צופה ומביט על דור דעה שבמדבר שעתידין לקבל התורה כאשר יזדקן העולם ויגיע לסוף שני האלפים שהם ימי מלואות השכל בעולם הכללי:
טז
עוד יתכן לבאר מה שהשיב הקב"ה לעה"ש ועד זקנה אני הוא וכו' בהקדם מה שביארתי דברי ב"ר (פ' תולדות) הן עשיו אחי איש שעיר גבר שיידן כד"א ושעירים ירקדו שם ואנכי איש חלק כד"א כי חלק ד' עמו. וגם מ"ש (פ' בלק) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו וגם מ"ש (בתהלים ק"ל) קויתי ד' קותה נפשי וכו' נפשי לר' משומרים לבקר וכו' והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. וגם מ"ש (באיכה ג') מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ד' נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת וביארתי כי הנה החוטא מצד החומר כל עוד שלא נכרתה ממנו הנפש שהיא חלק אלוקי הוא עוד בגדר חי ונקל להשיג סליחת העון בתשובה כי לא ידח ממנו נדח והש"י ברוב חסדו חושב מחשבות להציל את חלקו הקדוש ולמענו יעש עמו אות לטובה ואולם אם הוא חוטא בדעת למעול מעל בהש"י עד כי יכרת שרשו וכמ"ש בברכות י"ט רשעים אפי' בחייהם קרוים מתים כי אז תשובתו קשה. וז"ש. מה יתאונן אדם חי (כל עוד הוא בגדר חי) גבר על חטאיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ד' כי אם נשא לבבינו אל כפים ר"ל אם נקח הדבר אל העיון וההסתכלות כדרך הלוקח חפץ לידו להביט ולעיין עליו הלא עינינו תחזינה כי הדבר נוגע אל אל בשמים אל הנפש האצולה משמי מרום שהוא חלק אלוקי ממעל ולכן נבטח ולא נפחד כי יסלח הש"י לחטאתינו ואולם אם נחנו פשענו ומרינו כי אז הדבר נוגע רק לנו כי כבר נכרתה הנפש האלקי מאתנו ח"ו אז אתה לא סלחת. ולזה אמר המשורר קויתי לד' קותה נפשי וכו' כי הלא נפשי לד' ר"ל כי נפשי הוא נאצלת מאתו ית"ש ולכן הנני משמרים לבקר וכו' והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו כי למענו יעש וזהו המכוון במ"ש לא הביט און ביעקב וכו' יען כי ד' אלקיו עמו כו' שהוא נוגע לחלקו ית"ש וז"ש. בב"ר ואנכי איש חלק והוא כמ"ש בב"ר משל לקווץ וקרח שהי' עומדין בגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו עלה המוץ בקרח נתן ידו על ראשו והעבירו כך כו' יעקב מתלכלך בעונות כל השנה ובא יה"כ ויש לו במה יכפר וכו' והטעם הוא כי חלק ד' הם נפשותיהם אצילות משמי מרום. ולכן נתיירא יעקב לבל יחטא ואשם במעלו מעל בכבוד אביו ויפסיד שלימותו. והנה בעקרים (מ"ד פכ"ט) הביא בשם גדולי החכמים לסתור דעת המשובשת שרצו להכחיש השארת הנפש כי לפי דמיונם הכוזב כי הנפש רק היוליאנית כנפש הבהמיית מורכבת מכח הזנה וצמיחה א"כ יחויב העדר השכל בהעדר כח החיוני ויחלש בחולשתו ולא כן הוא כי אדרבא יתחזק השכל בהחלש כחות החומרים וזהו כמ"ש חז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת וזה מעיד כי הנפש היא אצולה ממרום וכאשר ישוב העפר על הארץ הרוח תשוב אל האלקים ע"ש עוד בזה. נמצא כי מן הזקנה נודע לנו מציאת הנפש שהוא חלק אלוקי ממעל ולכן כאשר אמרו מה"ש ולא יפה אמרו ראשונים מה אנוש כי תזכרנו השיב להם ועד זקנה ר"ל שימו נא עיניכם להביט מצב זקנת האדם ותדעו כי אני הוא שנוגע הדבר לעצמי דהיינו לחלקי חלק אלוקי האצילה משמי מרום ולכן אני אסבול כי למעני אעשה להעביר חטאיהם אם יבואו דורות שיחזרו בתשובה ובזה י"ל מ"ש (בפסיקתא קתא דיו"כ) לדוד אשרי נשוא פשע וכו' זש"ה נשאת עון עמך ביוה"כ בא שטן לקטרג על ישראל וכו' הקב"ה נוטל אח העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו וכו' ור"ל שמכפר להם יען הדבר נוגע אליו בחלק הנפש שהוא חלק אלוק. וז"ש סיב ובלה בה ר"ל כי כל מה שיזקין ויבלה כחות החומריות יגדיל תורה ויאדיר כח השכל וקדושת הנפש:
יז
ואמר עוד. ומינה לא תזוע וכו'. והוא כמ"ש והגית בה יומם ולילה. ויובן עפ"מ שביארתי מ"ש חז"ל (נדרים ל"ז) ראה למדתי אתכם וכו' מה אני בחנם אף אתה בחנם ולא הותר ליטול שכר זולת אם אין לו במה להתפרנס ויבור עפמ"ש במד"ר שה"ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו' כד דמך ר' אושעיה איש טריי' ראו מטתו פורחת באויר הי' דורו קורין עליו אם יתן איש כל הון ביתו באהבה שאהב הקב"ה לר"א בוז יבוזו לו ויש להבין הרי אמרו ז"ל בשבת נ"ג ע"ב) כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית ולא עביד קב"ה ניסא למגנא ולמה הוצרך לנס זה שתהא מטתו פורחת באויר וגם מה ענין דרש זה לפסוק מים רבים לא יוכלו לכבות וכו' ונראה עפמ"ש הר"מ במו"נ (ח"ג פי"ב) וז"ל וצריך שתבחן ענינו במציאות כי כל אשר הענין יותר צריך לב"ח הוא נמצא יותר בחנם וכל מה שימעט צורך הכרחי הוא נמצא מעט והוא יקר מאוד כי הענין ההכרחי לאדם עד"מ הוא האויר והמים והמזון אמנם צורך האויר יותר חזק שאם יפקדהו קצת שעה ימות אבל המים יעמוד מבלעדיו יום או יומים והאויר יותר נמצא ויותר בזול בלי ספק וצורך המים יותר מהמזון כי כשישתה ולא יאכל יעמדו קצת בנ"א ד' או ה' ימים מבלתי מזון ואתה תמצא המים בכל מדינה יותר נמצא ויותר בזול מן המזון וכו' ע"ש עוד נועם דבריו ואני מצאתי בירושלמי (פ"ג דהוריות הל' ה') מים בזול ויין ביוקר אפשר לעולם בלא יין וא"א לעולם בלא מים וע"ע (במד"ר במדבר א') למה נמשלה תורה בג"ד הללו באש ובמים ובמדבר מה אלו בחנם וכו' ע"ש וכדבר הזה מצינו במדרגות האנשים יש שהוא נחוץ לדורו כמו המזון ויש שנחוץ יותר כמו המים ויש שנחוץ להם בכל שעה והוא דומה לאויר וכל מי שנחוץ יותר המציאו הש"י לטובת דורו יותר בזול ובחנם ובמד"ר קהלת סוף דבר הכל נשמע סוף דיבורו של אדם הכל משמיעים עליו וכו' והוא יען כי שנאתם וקנאתם כבר אבדה ומשמיעים שבחו באמת וכשמת ר"א הי' מספרים שבחו אחר מטתו עד להפליא שהי' נחוץ לטובת דורו מאוד עד שהשוו אותו אל האויר הנחוץ יותר מן המזון והמים וז"ש שראו מטתו פורחת באויר שהשבח שאחר מטתו הי' פורח ועולה עד שדימוהו אל האויר וז"ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ר"ל כי אם ידמוהו אל המים לא יגיעו עוד לסוף שבחו כי הוא הי' נחוץ בכל עת ובכל שעה כמו האויר. ולז"א. אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי דבר הנחוץ כמוהו הוא בחנם. ובזה י"ל מ"ש (באיכה ד') רוח אפינו משיח ד' נלכד בשחותותם כי הוא דומה לאויר הרוח הנשאף בנחירי האף ואחרי כי התורה הוא חיי האדם וכמ"ש כי הוא חייכם וכו' לכן מצותה בחנם. וז"ש ומינה לא תזוע כי היא חיי האדם האמיתים וכל החפץ חיים ישקוד על דלתותי' תמיד וימצא חיים וברכה למשמרת
שלום:
חי
עוד הנני יוסיף לבאר מאמר הפוך בה והפוך בה וכו'. בהקדם לבאר מחז"ל סנהדרין (ק"ב ע"ב) ר"א אוקי בג' מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה אתחזי לי' בחלמא אמר חברך וחברי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרי המוציא א"ל לא ידענא וכו' א"ל אגמרי' לי וכו' א"ל מהיכא דקדים בישולא. ורבים תמהו מדוע שאל שאלה זו דייקא. גם לבאר מ"ש בב"ר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל אכלתי ואוכל והוא תמוה. גם לבאר מ"ש (איכה ה') נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו ע"ז הי' דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו וכו' כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. ובמד"ר כבימי אדם הראשון. ויבואר עפמ"ש העקדה (שער כ') ההבדל שבין החוטא לפי רצון המשולח אשר ענינו בלתי כובש את יצרו לאשר התאוה בו לבדה נפסדת ובין הרשע שגם השכל שבו נפסד הוא כי החוטא כאשר תעבור הפעולה יתעצב ממעשהו וינחם על הרעה וגם אפשר לו לקבל רפואה ולחזור בתשו' ודומה לחולי הבא לפרקי' אמנם החוטא בשכל לא יתנחם לעולם וכמעט אין תרופה למחלתו ודומה לחולי קשה תמידי וע"ז נאמר כל באיה לא ישובין וכו' וע"ש שער מ' עוד בזה. ובזה ביארתי מ"ש בברכות (ס"א ע"א) אמר רב יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין ב' מפתחי הלב שנא' זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה שנא' לפתח חטאת רובץ ופירש"י חטאת מלשון חטה. והדבר יפלא מאוד. ונראה דנודע מ"ש הר"מ במו"נ ח"א פע"ב כי הלב יש בו ג' כוחות הנפשית. והחיונית. והטבעית ומהם משלח כוחותיו אל כל מקומות הגוף ע"ש באורך והנה התאוה תשלוט מצד ב' הכוחות החיונית והטבעית והם מעותדים למיתה וכאשר ישים האדם לנגד עיניו כי אחריתו לקבר יובל וסוף האדם למות תחלש תאוותו על נקל וכמ"ש בברכות (ה') יזכיר לו יום המיתה. ואולם חלק השכל שהוא הנפשית אם יחטא בו תשובתו קשה ונוסף עוד כי גם התורה אשר מגינא ומצלא לא תגן בעדו יען כי גם בה הפושע יכשל בדיעות נכזבות יען כי גם בה הפושע יכשל בדיעות נכזבות וימצא בה מקום להתעולל ברשע. וזהו שאמר רב. יצה"ר דומה לזבוב כי הוא מדבר מהחוטא לפי רצון המשולח מצד התאווה הנפסדת בו והיצה"ר ההוא חליש כזבוב (כמ"ש מהרש"א בח"א שם כי הזבוב חלושה בטבעה מאוד) ויושב בין ב' מפתחי הלב שהם ב' כוחות החיונות והטבעית. שנא' זבובי מות (כי הכוחות ההם מעותדים למות) יבאיש יביע שמן רוקח. ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה וכו'. כי הוא מדבר מהחוטא בדעת ונודע מ"ש בברכות מ' עץ הדעת חטה הי' שאין התינוק יודע לקרוא אבא עד שטועם חטה הרי שהחטה תתייחס אל הדעת ואחז"ל שבת ל"ב חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. הרי שהתורה קרויה שער ופתח. וז"ש. לפתח חטאת רובץ. כי גם בלימוד התורה הנקראת פתח החטאת רובץ וימצא לחטוא באחת מהנה:
יט
ולהבחין מי הוא החוטא מצד החומר לפי רצון המשולח ומי הוא החוטא בשכל. יתכן בכמה פנים. האחד. כי החוטא מצד החומר הוא לבדו יחטא ולא יחפץ להדריך בניו בדרך רעים ויגדלם על ברכי התורה והיראה כי יודע בנפשו כי אחריתו מרה אפס כי איננו מושל בתאוותו ודיו בצרת נפשו וגם לא ירדוף להחטיא אחרים. ואולם האיש החוטא בשכל לא תמוש רעה מביתו וצאצאי מעיו ולבו הומה להיות חוטא ומחטיא רבים. השנית. כי החוטא בחומר יכנע בלבו נגד בעלי תורה ויראה החרדים על דבר ד' והחוטא בשכל יבוז בלבו אנשי התורה והיראה וכמוהם כאין נחשבו בעיניו וילבוש גאות וגאון למולם. והנה ביארתי מ"ש (במשלי כ"א) הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו. עפמ"ש הר"מ אלבילדא הובא בט"א בפתיחתו כי כל חוטא נמשך חטאו מן הקודם אל המאוחר ר"ל מן החושים אל השכל כי העין רואה, ואח"כ הלב חומד ואולם מי שנפסד שכלו להכחיש האמונה האמיתית יבא החטא מן המאוחר אל הקודם כי הלב יעוור את העינים. ופי' בזה מ"ש (פ' תבא) ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועינים לראות הקדים לב לעין ע"ש. והנה החוטא בתאוה הוא בהמה בצורת איש כמ"ש במו"נ (ח"א פ"ב) לפרש מ"ש אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמה. ובחו"ה שער עבודת האלקים פ"ו ורד"ק תהלים ל"ז בפסוק אדם ובהמה תושיע ד' ע"ש. ואולם החוטא בשכל הוא איש וזר. וז"ש. הפכפך דרך איש וזר. כי מעשהו בהפך שמקדים לב לעין להרע. וזך ישר פעלו. כי היראה ראויה שתמשך מן הלב אל החושים. ובזה י"ל מ"ש (במלכים א' י"ח) ואתה הסיבות את לבם אחורנית וכן מ"ש (משלי י"ב) הפוך רשעים ואינם וכו'. ובזה י"ל מ"ש (פ' האזינו) צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם וכו'. ובמדרש ותשכח אל מחוללך מחול לך. והוא תמוה ויבואר ע"פ דברינו הנ"ל בהקדם עוד מ"ש בט"א שם בשם המוסקאטו והר"מ אלבילדא דיעות שונות בענין הרעות הבאות על האדם והוא הכריע דאם הן באות לעוררו לתשובה ולכפר עון הם מיוחסות אליו ית"ש. ואולם אם אין תקוה עוד שישוב אזי הש"י מסתיר פניו ונופל תחת המזלות להנקם בו ע"ש. וז"ש. צור ילדך תשי ותשכח אל. ר"ל אם החטא מצד השכחה כי התאווה מושלת בו. מחוללך. מחול לך. כי אם ישיב אל ד' ונסלח לו. וכמ"ש בירושלמי (פ"א דשבת) אם יהי' חטאיכם כשנים כפי שנים של אדם בשלג ילבינו. וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו. כי כאשר יחנכו בניהם ובנותיהם בדרכי הרעים זהו לאות כי אבותיהם חוטאים בשכל. ויאמר אסתירה פני מהם וכו' כי באופן זה העונש בא ע"י הסתרת פנים. כי דור תהפוכות המה. שהחטא נמשך מן המאוחר אל הקודם היינו מהלב אל החושים. בנים לא אמון בם. כי לא יאמינו בהש"י ותורתו. ובזה י"ל מ"ש (הושע ה') אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלקיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת ד' לא ידעו וענה גאון ישראל בפניו ואפרים מכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ד' ולא ימצאו חלץ מהם בד' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם. והדקדוקים רבו. ולדברינו יאמר. אני ידעתי אפרים וכו' לא יתנו מעלליהם לשוב וכו'. כי רוח זנונים בקרבם ואת ד' לא ידעו. ר"ל כי חוטאים בשכל ואין תרופה למכתם. וענה (מלשון לא תענה ברעך וכו' שהוא לשון עדות) גאון ישראל בפניו. ר"ל הגאוה תעיד בפניהם כי כן הוא וכמ"ש כי זהו לאות על מהות חטאו. והוסיף עוד באמרו. וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם. ר"ל שרודפים להחטיא אחרים עמהם ולכן גם אם ילכו לבקש את ד' לא ימצאוהו חלץ מהם בד' בגדו כי בנים זרים ילדו ר"ל שהרי מחנכים ביניהם לסור מדרכי התורה. ולז"א. עתה יאכלם חדש (ר"ל משטרי השמים וכמ"ש בעקדה פ' בא כי החדש הוא כינוי אל כלל המזלות יען כי הלבנה הוא מפתח המזלות) את חלקיהם:
כ
ויתכן עוד לבאר מ"ש ויאמר אסתירה פני מהם וכו'. עפ"מ שביארתי מ"ש בסנהדרין (קי"א ע"א) כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים א"ל רבש"ע ארך אפים לצדיקים א"ל אף לרשעים א"ל רשעים יאבדו וכו' כשחטאו ישראל א"ל לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים א"ל רבש"ע ולא כך אמרת אף לרשעים והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמר. ומאוד יפלא איך יתכן אשר מרע"ה שמסר נפשו תמיד לכפר בעד ישראל יאמר רשעים יאבדו. וגם יש לתמוה איך אמר הש"י סלחתי כדבריך הלא אינו כדברי משה אלא כדבריו ית"ש שאמר אף לרשעים. ונראה עפמ"ש המפרשים (פ' תשא) לפרש מיש וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו כי מדרך הכועס כאשר יוציא כעסו בדיבורו ישכך הכעס וכביכול גם הוא ניחם על הרעה ע"י שדיבר לעשות לעמו וע' בש"א עה"ת פ' נצבים דבר נחמד לפרש בזה מ"ש והתברך בלבבו לאמור וכו' כי אז יעשן וכו' ע"ש וכאשר אמר הש"י ארך אפים אף לרשעים נתיירא מרע"ה כי עי"ז שיעצור אפו יבא ח"ו מכח אל הפועל לנקום בהם נקם ולז"א הלא רשעים יאבדו עי"ז ומוטב שלא להאריך אף ולקצוף עליהם ובזה ישכך הזעם. ואולם אחר שחטאו ישראל במרגלים וא"ל הש"י עד אנה ינאצוני וכו' אכנו בדבר ואורישנו וכו' אז התפלל משה ואמר כי אחרי שכבר קצפת עליהם בדיבור אחלה נא במדת ארך אפים כי כבר יש די לשכך זעם ע"י הדיבור של קצף וז"ש, ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת. ר"ל אחר שכבר דברת בלשון קשה (וכמ"ש במכות י"א אין דיבור אלא לשון קשה) יגדל נא חסדך במדת ארך אפים לאמר שיתהפך לאמירה לשון רכה. ואולם זהו לחוטאים מצד החומר שיש תקוה לתשובה אבל לחוטאים בשכל שקרוים מתים ואפס כל תקוה יסתיר הש"י פניו מהם לבל יקצוף עד כי יבא מועד לנקום בהם נקם בפועל וז"ש ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם ואולם הנה גם בחוטא בשכל לפעמים יש תקוה לאחריתן אם ראשית תולדות הפסד השכל נצמח משרש תאוותו אפס כי לבו יחיל בקרבו לחטוא בהנה ולזאת יטהו לבו למצוא עלילות שוא ומשאות מדיחים להכחיש האמת למען ימצא בנפשו חופש לצאת ממאסר תוה"ק כי אז יתכן כי בכלות תאוותיו יסור העוורון מעל עיניו וישוב אל ד' וירחמהו ותשובתו מתקבלת כי הוא נידון על דעת הראשונה הוא ראשית שרש פורה ראש ולענה. ואפשר לומר כי זה הי' התנצלות אדה"ר באמרו אכלתי ואוכל. דנודע מ"ש בסנהדרין (ל"ח ע"ב) אדה"ר כופר בעיקר הי' וכו' וא"כ כמעט ננעלו דרכי התשובה לפניו ולזה התנצל באמרו כי כל נטייתו לרעה הי' בעבור להתיר לעצמו אכילת עץ הדעת שהי' תאוה לעינים וז"ש אכלתי ואוכל עוד שאכלתי בעבור שתשיג ידי לאכול עוד וא"כ יש תקוה לאחריתו:
כא
ועפ"ז יבוארו פסוקי איכה ה' הנ"ל כי כבד אחז"ל בספרי ורש"י (פ' נשא) ירך ובטן שהתחילו בעבירה תחלה לפיכך תתחיל הפורעניות מהם הרי שהאבר החוטא תחלה לוקה בראשונה. וברמב"ם פ"ח מתשובה ביאר מ"ש ועטרותיהן בראשיהן כי העטרה שבראש הוא הדעת שבמוח ע"ש. וז"ש נפלה עטרת ראשינו. ר"ל ע"י שחטאנו בדעת. ולכן אוי נא לנו כי חטאנו. על זה (ר"ל בחטא זה) הי' דוה לבנו על אלה חשכו עינינו ר"ל שהעונש בא בראשונה על הלב שהוא השכל ואח"ז בא על העינים כדרך שהי' החטא בתחלה בלב ואח"כ בא אל החושים שהם העינים וזהו שהתאונן הנביא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. והוא עפמ"ש בסוטה (י' ע"א) וילך שמשון וילכוד שלש מאות שועלים מ"ש שועלים ארחב"א אמר שמשון יבא מי שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן וכו' ע"ש הרי שטבע השועל שחוזר לאחוריו וכבר נתבאר כי החוטא בשכל יבא החטא מן המאוחר אל הקודם ולכן בא העונש מדה במדה ושועלים החוזרים לאחוריהם הלכו בו. ובכל זה התפלל באמרו, כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד. ר"ל כי עוד יש לנו תקוה כי הלא אם אפס תקוה מהראוי שיסתיר הש"י פניו ולא ישפוך כעסו וכמש"ל ואחרי כי קצפת מאוד זהו לאות כי לא מאסתנו ותנחם על הרעה וישכך הכעס ע"י הדיבור של קצף ולכן השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כבימי אדה"ר והוא כפי שנתבאר למעלה כי אדה"ר היתה ראשית חטאו מצד תאוות החומר ולכן נתקבלה תשובתו ובזה יובן הא דאמר מנשה לר"א מהיכא בעית למישרי המוציא כי ר"א דן את מנשה שהוא מאותן שאין להם חלק לעה"ב ולא נתקבלה תשובתו יען שהו' חוטא בשכל ואולם מנשה התנצל כי ראשית צמיחת חטאו הי' בעבור למצוא חופש לתאוותו וכל מה שעשה ע"ד הראשונה עשה וזהו שרמז לו דברכת המוציא מהיכא דקדים בישולא והוא כמ"ש כי תחלת מקום שליטת האש הוא העיקר בהלחם והכל נמשך אחר ההתחלה וא"כ לא הי' דינו של מנשה אלא כחוטא לפי רצון המשולח ונתקבלה תשובתו. והנה גם בלימוד התורה הלומד לשמה מתעורר הרצון בלב ואח"ז נמשך אל החושים ואולם הלומד שלא לשמה ומתוך שלא לשמה בא לשמה מתעורר תחלה בחושים ומשם אל הלב וכבר אחז"ל לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לז"א הפוך בה והפוך בה וכו' שאין לך מדה טובה הימנה:
כב
ואמרו במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו והובא בתוס' כתובות (ק"ד ע"א) ואם בהיתר אמרו כן מכ"ש בדבר הנוגע לחשש איסור במידי דאכילה ואמרו בילקוט והובא בישויע"ק עה"ת סו"פ קדושים והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו' אשר הבדלתי לכם לטמא וכו' אל תטמאו בהם כשאתם מטמאין בהם סופכם לטמא בם והוא תמוה וגם יל"ד מדוע נקט תחלה בהם ואח"ז נקט בם ובישוי"ע שם נדחק בזה ונראה לפמ"ש הרמב"ן בחי' שלהי מס' ע"ז דטעמא דבאיסורא לגו היתרא קמא קמא בטיל והיתרא לגו איסורא לא בטיל משום דהביטול הוא תלוי ברצונו של אדם והאיסור איננו חשוב בעיניו ורוצה בביטולו ומצפה שלא יתוסף עוד איסור ולכן קמא קמא בטל משא"כ בהיתרא לגו איסורא האדם מצפה שיתוסף עוד היתר ויחזור להיתרו ע"ש ולפ"ז י"ל דמי שחשוד לאכול איסורים בשאט נפש שוב גם אם האיסור מתערב בהיתר ל"מ הביטול כיון שהאיסור חשוב בעיניו ונענש כאוכל איסור עצמו וביומא (פ"ד ע"א) כי משחתם בהם מום בם וכו' ההוא בהם בעינייהו הוא דלא מרצו הא ע"י תערובות מרצו וכו' ופירש"י מדמצי למיכתב בם וכתב בהם ע"ש. וז"ש הילקוט. כשאתם מיטמאין בהם (כשהאיסור בעין) סופכם ליטמא בם. דגם כשיתערב האיסור והי' ראוי שיתבטל לא יועיל הביטול כלל ויהי' נחשב כאוכל האיסור בעין (וזה כמה שנים בהיותי ביאזלוויץ שמע ממני מופלג א' ד"ז והדפיס בספרו על שמי ובכ"ז כתבתיו פה):
הנה ערכתי כ"ב אותיות ויהי' נא אמרי לרצון לפני אדון כל וברחמיו יזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולא ימוש תורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי וירום דגל התורה ואוהביה ויבא אלינו בקרוב במהרה בימינו קול משמיע ישועה מבשר שלום: