דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
הקדמה · ה
ובזה יובנו פסוקי (פ' בשלח) ויאמר ד' אל משה מה תצעק אלי דבר אל ב"י ויסעו (ובמד"ר יסיפו הדבר מלבן והוא תמוה) ואתה הרם אח מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו וכו' ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן וכו' ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה וכו' ופירש"י וילך מאחריהם וכו' ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים וכו'. ויש להבין הלא המלאך והענן הם רוחנים ואין חוצצים בפני חצים ובליסטראות ואם היה בנס אלקי גם מבלעדיהם בידו ית"ש לפעול הנס. ונראה דהנה בעקדה (שער כ"ב) כתב כי האדם נברא דוגמת עולם קטן ובו ב' מאורות המאור הגדול הוא השכל האלקי לממשלת היום הוא עולם הנצחי והמאור הקטן הוא החומר כח החיוני והמתעורר לממשלת הלילה הוא העה"ז האפל והנפסד ע"ש. וזהו כונת חז"ל בב"מ (פ"ג ב') תשת חשך ויהי לילה זה העה"ז ובפסחים (ב' ע"ב) עה"ב דומה ליום ועה"ז ללילה. ובאלשיך (פ' בראשית) בפסוק ויחר לקין ויפלו פניו ביאר כי חלק השכלי, נקרא פניו שנברא קודם למע"ב וחלק החומר נקרא אחוריו כי הוא אחור למע"ב ונפלו פניו של קין שהוא חלק השכלי ע"ש ובזה ביארתי מ"ש בכתובות (ק"ד ע"א) מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב וכו' א"ל רבנן לבר קפרא זיל עיין אשכחי' דנח נפשי' קרעי' ללבושי' ואהדר קרעי' לאחורי' וכו'. ויפלא ענין אהדר קרעי' לאחורי'. ולפמ"ש נראה דנודע מ"ש בברכות (פ"ד ע"א) ת"ח אין להם מנוחה לא בעה"ז ולא בעה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וכו' ובפרט רבינו הקדוש שחיבר המשניות ותורתו קיימת לעד. ובסוטה (דף י"ז) תורה מגינה ומצלא מיצה"ר. וכבר כתבו המחברים ענין להט החרב המתהפכת שרומז על יצה"ר שמתהפך לכמה גוונים. וז"ש מ"ד נח נפשי' דרבי שיעלה בדעתו כי נפשו נחה לעה"ב זהו לאות כי אינו עוסק בתורה שבע"פ להשכיל מעלת רבינו הקדוש ולכן ידקר בחרב של יצה"ר כי אין לו זכות התורה המצלת מיצה"ר. ואולם ב"ק התאונן כי אם אמנם חלקו השכלי אין לו מנוחה גם לעה"ב אבל חלקו החומרי שהוא אחור למע"ב לא יעסוק עוד במצות מעשיות ולכן אהדר קרעי' לאחוריו. ובש"ס דערכין (ט"ו ב') אין חץ אלא לשון שנאמר חץ שחוט לשונם. ולאשר הי' ישראל במצרים עע"ז וטועים בחלק השכלי קטרג שר של מצרים באמרו הללו עע"ז וכו' לזה עשה מרע"ה המופתים בהמטה שהי' חקוק בו שם המפורש להודיע להם יחודו ואחדותו ית"ש ואשר בידו הכח והממשלה בעליונים ותחחונים. ואולם לבבם הי' אטום ולא הגיעו בזה עוד לשלימות השגת האמת. ובבואם אל הים והשיג מרע"ה גודל הקטרוג על ישראל צעק אליו ית"ש כי ראה כי כלתה הרעה ח"ו לאשר גם המה לא השיגו דעת האמת וטועים בחלק השכלי לז"א מה תצעק אלי. ר"ל מה זה כי תזעק על חלק השכלי שהוא חלק האלקי. וז"ש דבר אל ב"י ויסעו ובמד"ר יסיעו הדבר מלבן. ר"ל שלא יפחדו על אשר אינם שלימים בחלק ההשכלה התלויה בלב ואתה הרם (ובמד"ר השלך) את מטך. כי לא מצד חלק ההשכלה ינצלו. ונטה את ידך. בחלק המעשה התלוי בידים ויסע מלאך האלקים (המליץ טוב על ישראל) ההולך לפניהם. וילך מאחריהם. ר"ל כי בראותו שלא נשלמו בחלק השכלי הנקרא פנים חפש ומצא זכותם בחלק המעשה התלוי בחומר הנקרא אחוריהם ובזה נתבטלה הקטרוגים מעליהם. וז"ש. לקבל חצים ובליסטראות. ר"ל המלשינות וקטרוגים שהיה עליהם. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל. ר"ל כי בחלק המעשה מצא מקום להראות ההבדל שבין ישראל למצרים. וכבר נתבאר כי בחלק המעשה מצא מקום להאות ההבדל שבין ישראל למצרים. וכבר נתבאר כי חלק החומרי נקרא חשך ולילה. וז"ש. ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה. כי ע"י המאור הקטן שהוא חלק החומרי ליהודים היתה אורה. וז"ש מה לך הים כי תנוס וכו' מלפני אדון חולי ארץ וכו'. ר"ל מצד חלק חומר האדמה סוף דבר הכל נשמע כי הכל תלוי בחלק המעשה ולא בחלק ההשכלה התלוי בלב: