דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
הקדמה · ד
ולהבין סיום דברי המד"ר שם א"ל משה לים מפ"מ אתה בורח א"ל מלפני אלוקי יעקב מפני יראתו של הקב"ה. וגם לבאר מ"ש מוליך לימין משה זרוע תפארתו מה ענין הזרוע לכאן נקדים לבאר מ"ש ברש"י (פ' בשלח) זה אלי ואנוהו בכבודו נגלה עליהם והי' מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. והדבר יפלא לכל משכיל. ונראה דהנה בתורה יש ב' חלקים האחד הוא חלק ההשכלה בפנימיותה וסודותי' אשר רק יחידי סגלה ישיגו בה נפלאות תמים דעים וגם הם לא יבואו על תכונתם כי לא ידע אנוש ערכה וכמאמר החכם תכלית הידיעה אשר לא נדעך. ובזה החלק לא יאות מאמרינו הקדום כי יוסכם בשמים אל שגגת האדם כי עולמות העליונים לא ישתנו ולא יתחלפו בשום פנים. והשני. הוא חלק המעשה שהכל זוכים בה וכמ"ש בבל"ע (דרוש ליד) לפרש מ"ש (בקהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. ר"ל כי בקהלת קיבץ דברי חכמה ופילוסופיא מה שאין כל אדם ראוי לזה. לז"א סוף דבר אני אומר לכם פה שהכל יכולים לשמוע. וז"ש הכל נשמע אח האלקים ירא ואץ מצותיו שמור כי זה כל האדם. ר"ל חלק הזה כל אדם יוכל להשיג ולקיים פ"ש. ובחלק הזה יאות מאמרינו הקדום שנמסר לנו ע"פ הכרעת החכמים. והנה ביארתי מ"ש (בתהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. כי נודע שכל הנביאים מלבד מרע"ה לא זכו למראה הנביאה עד אחר שנתפשטו מכל חושי החומר והי' יראים נבהלים ומתמוגגים. ואז זכו להשראת השכינה וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מיסה"ת ה"ו אולם כלל ישראל יזכו להשראת השכינה ע"י פעולות מעשיהם הטובים גם בעודם בהקיץ בהיותם קשורים בחושי החומר. ונודע מ"ש בעקידה ובט"א בפתיחתו בשם החכם כי הקנין תבוניי אשר בנפש לא תפול בה שם צדק זולת שם מעלה אמנם שם צדק הונח על התנהגות פעולה בין איש לרעהו וגם אם השכל ימשול בחומר ויעשה על ידו טוב ע"ש הרי כי שם צדק הונח על חלק המעשיי. וז"ש אני בצדק (ע"י חלק המעשה) אחזה פניך אשבעה בהקיץ בהיותי בתוך החושים תמונתך ולא כחלק ההשכלה אשר לא יושג על ידה השראת השכינה זולת בהפשט חושי החומר. ונודע כי בצאת ישראל ממצרים היה ערום ועריה וכמ"ש בילקוט פ' בשלח שהי' מה"ש תמהין לומר בנ"א עע"ז מהלכין ביבשה וכו'. שטעו בדעתם ונמשכו אחר מצרים ולא היה בידם רק חלק המעשה במצות פסח ומילה וכמ"ש מתבוססת בדמיך וכו' שעתידים לקבל התורה שלא יזכו בה כלל ישראל רק לחלק המעשה שאין הכל ראוים לחלק ההשכלה וכמש"ל. ונודע כי חלק המעשה נקרא על שם האצבעות וכמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' (תהלים ח') וז"ש שהיה מראין אותו באצבע בזכות חלק המעשה וראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים כי הנביא לא השיג זולת בהפשט חושי החומר וכמ"ש. ובזה יובן מ"ש בילקוט ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שהן עתידין לקבל שנאמר מימינו אש דת למו ומשמאלם זו תפלין. ויש להבין מדוע נקט רק תפלין שבזרוע ולא תפלין ש"ר ולדברינו א"ש כי תש"ר רומזים לחלק ההשכלה שבמוח ותש"י רומזים לחלק המעשה התלויה ביד והם ניצולו רק בעבור חלק המעשה וכמ"ש. וז"ש מוליך לימין משה זרוע תפארתו. הרומז על תש"י שבזרוע שהוא נגד חלק המעשה. וזהו ששאל מרע"ה להים מפ"מ אתה בורח אם בזכות ההשכלה או בזכות המעשה. ונודע מ"ש המפרשים כי הת"ח נקראים בשם ישראל וכל המון העם הפשוטים נקראים בשם יעקב. וע' בב"מ ל"ג ע"ב ובאה"ח פ' יתרו. והשיב לו מפני אלוקי יעקב. הרומז על חלק המעשה הנמסר לכל העם הפשוטים. מפני יראתו של הקב"ה. וכמ"ש את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם וכמש"ל וגדול זכות המעשה: