אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן ס › ענף ג

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן ס · ענף ג

ענף ב

ולכאורה יש להעיר מדברי התוספתא דע"ז (פ"ח פיסקא ד') תניא התם השוכר את הפועל לעשות חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר ונתן כולן בכרך אחד כולן אסורות, אלו בפני עצמו ואלו בפני עצמן, ראשונות אסורות, ושניות מותרות עכ"ל, וקשה לכאורה לשיטת הראב"ד דנהי דנימא דאיירי רישא דהוי בקבלנות, ואף נימא דלא אתיא כר"א דמועיל הולכת הנאה ליה"מ, וכמו דקאמר הש"ס בסיפא דתוספתא דא המובא בש"ס שם, השוכר את הפועל ולעתותי ערב אמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר, דאיירי באומר לו מאה חביות במאה פרוטות, מ"מ הו"ל להיות מותר מטעם ברירה, כיון דכל האיסור אינו אלא מדרבנן, וגם בשוה בשוה אף בלי בטול ברוב נמי שייך דין ברירה, אם לא דנימא כנ"ל דבע"ז מחמירינן דאין ברירה אפילו בדרבנן אכן יש לישב בכמה אנפי:

חדא דהתוספתא אזלא למאן דל"ל ברירה אפילו בדרבנן, או דהתנה בפירוש ששוכרו דוקא לשניהן ביחד, דאז אף הראב"ד מודה לאינך פוסקים דאינו מועיל פדיון וגם ברירה לא שייך דכולהו חדא שכר נינהו, או לפי מה שצדדנו למעלה דבשכר יין נסך החמירו דלא אמרנן בזה ברירה אף דהוי רק איסור דרבנן, דשויוה כאיסור דאורייתא, וכמו שמצינו בירושלמי (ריש השוכר אה"פ) דהחמירו אפילו בנתן לו בשכרו קרקע או בע"ח אף דבנעבדו אין נתפסין באיסור להדיוט, מכ"מ בשכר יי"נ החמירו, וא"כ ה"נ החמירו לענין בריחה בלתי היכא דאיכא מדין בטול ואז מהני גם הכא, דאף באיסור דאורייתא כה"ג מהני ברירה וכש"כ לעיל בשם המבי"ט והגרע"א בבאור דברי הרמב"ם.

ובירושלמי (פרק השוכר אה"פ ה"א) איתא. וז"ל היה עושה חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר, היה מוכר חולין ושני בכרך אחד. איזה שירצה חולין יעשה, ושני יעשה והכא כן נשמעינה מן הדא השוכר את הפועל להביא יין לחולה, אם הביא חייב ליתן לו. ואם לאו אין חייב ליתן לו. אבל אם אמר לו יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא ובין לא הביא חייב ליתן לו, דמי רגליו נותן לו, וכא לא דמי רגליו נותן לו עכ"ל הירושלמי הנצרך לעניננו, ומפרש הפני משה דמיבעיא לו בהיה עושה עמו חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר אם הוא מותר בשכר של מלאכת ההיתר. א"ד אמרינן דאי לא מלאכת האיסור שעשה עמו לא היה שוכרו למלאכת ההיתר ורוצה לדמות להא דמוכר חולין ושני בכרך אחד עכ"ד. ונראה לי הכונה שמכר חולין ושני חוץ לירושלים ששם מותר להחליף ונמצא מעורבין מעות חולין ומעות מעשר ומאחר שת ביאתן לעולם הוא בתערובות ולא היה ניכר האיסור מעולם לכן מהני כאן ברירה ולאיזה שירצה יעשה חולין ולאיזה שירצה יעשה שני והיינו למאן דא"ל ברירה בדאורייתא, וה"נ כן לכו"ע אף שנתן לו שכרו בכרך אחד, אם נימא דאין שכר ההיתר תלי כלל בשכר האיסור והיה שוכרו למלאכת ההיתר אף שלא היה נשכר למלאכת האיסור א"כ נימא נמי דלאיזה שירצה יקבע לאיסור ויוליך לים המלח, ולאיזה שירצה יקבע להיתרא כנ"ל ופירושו של הפ"מ שמפרש להא דחולן ושני בכרך אחד וז"ל חולין ושני בכ"א מסקנת האיבעיא היא, מי אמרינן דדמיא הא לדין דמוכר חולין ומעשר שני (בכרך אחד ואינו ניכר איזה הוא חולין ואיזה הוא מעשר) בבת אחת וגבי מעשר תנן אין מוכרין אותו והשתא דמכרן בכ"א ואינו ניכר איזה הוא חולין ואיזו הוא מעשר דאמרינן לאיזה שירצה יעשה חולין ולאיזה שירצה יעשה מעשר שני, וכלומר אע"ג דבכרך אחד הן אין קפידא בכך אלא החצי שירצה יעשה אותה חולין ומכירתו מכירה, וחצי השני של מע"ש הן ואין במכירתו כלום ונשאר בקדושת מעשר, והכא כן וה"נ מי נימא דהדין כן דשכר חצי היום אסור הוא, ושכר חצי היום של מלאכת ההיתר מותר הוא ואע"פ שנתן לו הנכרי שכרו בכרך אחד לאיזה חצי שירצה יעשנו איסור, ולאיזה חצי שירצה יעשנה בעד שכר מלאכת ההיתר וכו' עכ"ל ע"ש ואיני מבין פירושו בהא דחולין ומע"ש דאם נימא דנתערבו החולין והמע"ש, והמע"ש אין נתפס במכירה, א"כ הלוקח מספיקא צריך לאכול כולן בקדושת מעשר וגם המעות כולן חולין הן ועל מי קאי איזה שירצה יעשה חולין ויש לעיין בזה, וע"ז פשט הירושלמי נשמעינה מן הדא, וכמו באומר לו הביא ממקום פלוני אע"פ שאינו משלם לו שכרו בשלימות כיון שלא עשה כמו שהתנה עמו, מ"מ נותן לו שכר טרחתו, וה"נ נוטל שכר טרחתו בעד ההיתר ופירושו מגומגם ואין להאריך.

ולולי דמסתפינא הייתי מפרש הפשיעות בדרך אחר, דהנה כמו דמצינן בשליח בשכר באומר לו הביא לי תפוח ממקום פלוני והלך שם ולא מצא דאע"פ דאינו נוטל שכרו בשלימות מ"מ שכר רגליו הוא נוטל, א"כ ה"ה בשכר יי"נ אם הנכרי אומר לישראל הביא לי יין נסך ממקום פלוני והלך ולא הביא שכר רגלו הוא נוטל ואין זה מקרי כלל שכר יין נסך דשכר רגליו הוא ולא שכר יין נסך, וא"כ קשה דאמאי תנן במתניתין דהשוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ כל שכרו אסור, אע"פ בכולו איסור מ"מ יש בזה חלק המותר היינו שכר רגליו וראוי להתיר לו לפחות כנגד שכר רגליו, אע"כ כיון דהעכו"ם נותן לו בכרך אחד ואינו מיחד בשביל שכר רגליו ובשביל עשיית מלאכתו מקרי כולו שכר איסור ואין ברירה בזה דאמרינן שלא היה שכרו לזה בלי זה ומקרי כולו שכר איסור וחדא אגרא הוא, וה"נ בעושה עמו חצי יום באיסור וחצי יום בהיתר נמי אמרינן כן שלא היה שוכרו לזה בלא זה ומקרי שכר של איסור ועין בזה, ומ"מ גם לפי באורנו בירושלמי אין סתירה למש"כ למעלה וכש"כ לעיל בבאור ובישוב דברי התוספתא,

ובסיומא אמרתי להעיר מה שראיתי בט"ז (סקל"ג) שמקשה לשי' המחבר שהוא שי' הרשב"א דשכר חצי פרוטה מותר בדיעבד אמאי לא תני לה בב"מ (נ"ה ע"א) בהדי פרוטות ולמיתני שש פרוטות והיינו שכר יין נסך דאינו נאסר בפחות משו"פ ובנה"כ נדחק שם לומר דתני ושייר, ופשוט דלק"מ בכל החמש פרוטות דחשיב שם מילי דאורייתא נינהי ושכר יין נסך אף בפרוטה אינו אלא מדרבנן, ודאורייתא קתני ודרבנן לא קתני כיו"ב בהרבה מקומות ועין בכ"ז היטב והוא פשוט.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה