אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן מה › ענף ב

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן מה · ענף ב

ענף א

הנה אמרנו היכי דקנה ע"י תקנתא דרבנן תקנת מריש ליכא משום מהב"ע כיון דאין עלין עוד חיוב השבה ועבירה שעבר עבר ואין עבירתו הקודמת גורמת עתה כלל לקיום המצוה, וכן הוא מפורש ברשב"א סוכה במקומו וז"ל, וליכא נמי משום מהב"ע דהא קנינהי ע"י תקנתא דרבנן מקמי מצוה עכ"ל. אבל קשה דהא דתקף את חברו והוציאו מסוכתו דקאמר הש"ס לר"א דאין קרקע נגזלת הסוכה כשרה וקשה מ"מ יפסול מטעם מהב"ע, ומצאתי שכבר הקדימני בזה הרשב"א שם, ותירץ בשם התוספות וז"ל שם דלא אמרינן מהב"ע אלא היכי דבא לרצות כגון קרבן שופר ולולב אבל בסוכה שאין בה רצוי ליכא משום מהב"ע,

*) ע"ד קושית השער המלך אמרתי לתרץ בפשטות דכונת התוספות כיון דחזינן דהתורה רבתה סוכה שאולה כשרה וא"כ מאי דפסלה התורה גזולה אינו מטעם שאינו שלכם, דא"כ שאולה נמי פסולה אלא מטעמא דהוי מהב"ע, והיינו דאע"פ בכ"מ לא אמרינן מהב"ע מדאורייתא במקום שאינו בא לרצות ורק בקרבן פסול מחמת דבא לכפר ולרצות, אבל כאן בסוכה גלתה התורה דפסול מטעם העבירה שיש בה, וכן יש לכוין דה"ת בסוכה (דף ט' ע"א) ד"ה ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה דכתבו שם דמצוה הב"ע הנלמד מוהבאתם גזול לפסול אף לאחר יאוש אינו אלא מדרבנן ולכן צריך קרא מיוחד בסוכה לומר דבסוכה הפסול מחמת מהב"ע הוא פסול מדאורייתא ומצאתי כעת שנתכונתי בזה לדברי הריטב"א המיוחס לרשב"א (סוכה ל"א) וז"ל שם, ד"ה אבל גזל עצים וסכך בהן אין לו אלא דמי עצים, פירוש ואע"ג דמדאורייתא פסולה דהא ליכא אלא יאוש ולא קניה והתורה אמרה תעשה לך משלך, השתא דתקון דרבנן בגזל מריש ובנאו בבירה דקני ליה ונותן דמיה לבעלים הרי העצים שסכך בהן קנויים לו מדרבנן מתקנת מריש ואין עליו אלא חוב דמיהם שחייב לבעלים והרי הוא כתוב בעלמא ומשלך קרינא ביה, וליכא נמי משום מהב"ע דהא קנינהו מקמי מצוה, מיהו קשיא לי לפום שיטתא דידן ל"ל למיכתב קרא למעוטי גזולה, תפוק ליה משום הב"ע דהא כל היכי דלא קני לה מקמי מצוה דהוי גזול הא איכא משום מהב"ע, בשלמא לולב לא קשיא לי דהתם איצטריך לכם למעוטי שאול, אלא גבי סוכה שהיא כשרה בשאולה תראו למעוטי גזולה למה לי, וי"ל דהיא גופא קמ"ל קרא דתעשה לך משלך כי היכי דלא תיהוי מהב"ע, דסד"א דלא חיי חיישינן להא דסוכה כיון שאינו בא לרצות קמ"ל וכי אמרינן לך למעוטי גזולה היינו משום מהו"ע וכו' ע"ש, והרי הוא כדברינו ממש. ובמאירי על סוכה במקומו כתב ג"כ דבסוכה איכא משום מהב"ע, ע"ש] ולא נראה דהא ירושלמי חששו למצה של טבל ושל גזולה משום הב"ע וכדכתיבנא התם [ועי' בתוספות סוכה ל' שהקשו אסוגיא ידן דקאמר בפסחים ל"ה ע"ב מדשו"ה אינו יוצא במצה של אבל משום דלא חל עלה איסור חמץ אליבא דר"ש דאין איסור חל על איסור אפילו בכולל וכל שאין חייבים עליו משום חמץ אין יוצאין בו ידי מצה, ואמאי לא קאמר משום מהב"ע, ואולי נאמר דש"ס דידן ס"ל באמת דאין שייך מהב"ע בדבר שאין בו רצוי] אבל הנכון דהכא כיון דלא קני לה כלל וברשותא דמרא איתא ואין המצוה מוציאתה מרשות בעליה לא חשיבא מהב"ע והרי הוא כאלו היתה שדה דעלמא גזולה ברשותו שאע"פ שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך עכ"ל הרשב"א, ודבריו צריכין באור דאכתי תקשה מ"ש הכא ממצה גזולה דהרי גם בקרקע איכא לאו דגזילה ובלי העבירה לא הגיע להמצוה, והיה נראה לכאורה לומר דעיקר כונת הרשב"א דבמצה גזולה ובמצה של טבל קיום המצוה שהוא הלעיסה והבליעה מוציאתו מידי בעליו שקנאה לגמרי ע"י שינוי שהוא עבירה בפני עצמה כדמוכח ריש המורה בסוגיא דאי עביד ל"מ, ועין בנתיבות לריש הלכות גזילה), אבל כאן בקרקע גזולה של סוכה אין קיום המצוה מסייע כלל וכ"ש שאינו מחדש שום עבירה חדשה, אבל עדיין תקשה מלולב הגזול שג"כ פסול משום מהב"ע ביו"ט שני והתם דומה לגמרי לסוכה גזולה, שאין קיום המצוה מחדש או מסייע לשום עבירה דאין קיום המצוה מוציאתו מידי בעליו, ואפשר עוד לומר משום חיוב השבה דהיינו דכל היכי דאיכא עליו חייב השבה שפיר מקרי מהב"ע כיון דהעבירה נמשכת ומקרי קיום המצוה בעבירה דהיינו העבירה של עכוב השבה ומניעתו לקיים המ"ע דהוהשיב את הגזילה, משא"כ בקרקע דליכא עליו חיוב השבה וכע"ז ראיתי בכמה אחרונים שדרכו בדרך זה לבאר את דבריו של הרשב"א אבל אין לשונו סובל באור זה כאשר יראה המעיין הישר שם.

ונראה דכונתו דע"כ לא מיקרי מהב"ע אלא היכי שהעבירה נתפסת בגופו של חפץ כמו מצה גזולה וסוכה גזולה דהעבירה פעלה על גוף החפץ להוציאו מרשות בעליו דנעשית לדבר שאינו ברשותו של בעליו והוי כעין איסור חפצא אף שאינו איסור חפצא ממש, ודומה למצה של טבל וכדומה שהעבירה רובצת על גוף החפץ ודבר הגזול והאסור מיקרי, משא"כ בגוזל קרקע שאין הקרקע נתפסת כלל בהעבירה כיון דלא קני לה ורק הוא עבר עבירה, אבל אין החפץ נתפס בעבירה ולא שייך לקראתה קרקע גזולה או חמודה אף שעבר בעבירה בלא תחמד, כיון דלא פעלה העבירה על גוף החפץ במאומה והרי היא ברשות בעליה כמו שהיתה והוי רק איסור גברא ולכן אין בזה משום מצוה הב"ע, וזה מדויק שפיר בלשון הרשב"א דוק ותשכח.

וזוהי כונת הירושלמי בשבת (פי"ג ה"ג) בהא דדייק שם מקודם דהקורע בשבת על מת שחייב עליו לקרוע יצא ידי קריעה, וז"ל בעין קומי ר' יוסה לא כן אמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח, (לפי שבעבירה באה א"כ ה"ה בקריעה בשבת לא יהא יצא יד"ח לפי שבעבירה באה ק"ע) אמר לון תמן גופה עבירה, ברם הכא הוא עבר עבירה, כך אני אומר המוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. (תמן גבי גזל גופה עבירה, המצוה עצמה היא עבירה שאלמלא לא גזלה לא היה יכול לברך עליה ולקיים המצוה ובמה שאכלה נעשית עיקר עבירה שאינו יכול לקיים מצות והשיב את הגזילה, ברם הכא אבל כאן הוא עבר עבירה שקרע בשבת אבל אין בקריעה עבירה אילו קרע בבגד זה בחול הלכך יוצא ידי קריעה, כך אני אומר וכו' בתמיה וכי כך אני אומר שאם הוציא מצה מרה"י לרה"ר שלא יצא בה ידי חובתו בפסח? אלא דוקא במצה גזולה אמרינן כן וע"כ לחלק כמו שאמרנו דהתם אין עבירה בגופה, אבל בגזילה עבירה בגופה (קרבן העדה) ועין בשירי קרבן שלדעתו חלוק זה אמור בתוד"ה משום דה"ל וכו' (דף ל' ע"א) במה שמחלקין גזל מאשירה וכן הוא ברשב"א ע"ש, אבל לדבריו עדין תקשה מלולב הגזול שבנטילתו לא בטל עדין המ"ע דוהשיב את הגזילה דעוד בידו הוא להשיב אחרי הנטילה, אבל לפי מה שכתבנו הבאור מפולש. כי במצה גזולה וכן בלולב הגזול נתפס שם האיסור על החפץ כי העבירה, עבירת הגזילה פעלה על החפץ להוציאו מרשות בעלים וחל עלה שם מצה גזולה ולולב גזול, משא"כ בקריעה שהעבירה לא פעלה על גוף החפץ להיות נתפסת בשם איסור, כי הקריעה מצד עצמה אינה אסורה כלל אילו נקרעת ממילא וכמו בהוציא מצה מרה"י לרה"ר שאין נתפס החפץ בשם איסור ורק הוא עבר עבירה אבל אין החפץ נתפס כלל באיסור, וכמו שכתב הרשב"א בקרקע גזולה כיון שאינו מוציא הקרקע מרשות בעליו אע"פ שעבר בלא תגזול ולא תחמוד אין הקרקע נתפסת בשם איסור ורק הוא עבר עבירה ולכך לא מקרי מהב"ע ועין

אגב אורחא אציין מלתא דתמיהא לי בכפות תמרים (דף ב') ד"ה גמרא וכו' שהרבה להקשות על מרן הב"י (סי' תרמ"ט) וז"ל כתב בא"ח לולב הגזול והגנוב יש פוסלים אותו כל שבעה, מיהו דוקא לגנב ולגזלן עצמו אבל לאחרים כשר בשאר הימים עכ"ל הב"י ומשמע לכאורה מה שיש חלוק בין גזלן ולאחר היינו דוקא ביו"ט שני אבל ביו"ט ראשון אפי' נתנו הגזלן לאחר אינו יוצא בו וקשה אמאי הרי יש יאוש ושנוי רשות ביד ישראל השני וכו' ומסיק עוד הכ"ת וז"ל עוד נראה לי לפרש דברי הא"ח מש"כ דלולב הגזול יש פוסלין אותו כל ז', היינו כדעת הרי"ף וסיעתו שפסק כר"י, מיהו דוקא לגנב ולגזלן עצמו, אבל לאחרים ר"ל לדעת פוסקים אחרים היינו אלה שפוסקים כשמואל, הוא הרמב"ם וסיעתו כשר בשאר הימים והיינו אפילו לגנב וגזלן עצמו וסיים שפירוש זה נ"ל אמת עכ"ל ע"ש אבל דבריו נסתרים מדברי הכלבו ששם ג"כ הועתק לשונו של האו"ח ומשם נראה שאין מקום כלל לפירושו וז"ל הכלבו (דף פ"ג ע"א צד ב') ולולב גזול או גנוב יש שפוסלין לעולם משום מהב"ע, מיהו דוקא גנב וגזלן עצמו, אבל לאחרים בשאר הימים כשר והטעם דלא קפדינן אלכם ויש מכשירין בשאר הימים אף לגזלן עצמו כדאמרינן בגמ' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול עכ"ל הכ"ב הרי מפורש להדיא "דלאחרים" המכוון הוא אחרים ממש, כלומר שאינם הגזלנין בעצמם ולא כשהתכוין הכ"ת ועי' מג"א (סי' תרמ"ט סק"ג) וצ"ע.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה