אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן מה

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן מה

סימן מד

יחקר אי פסול גזל בסוכה אינו אלא בסכך בלבד, או גם בדפנות. אי פסול גזל הוי פסול הגוף כמו פסול דמחובר וכדומה, או הוא פסול צדדי, אי הלכה דחיישינן למצהב"ע. ואת"ל דחיישינן, אולי דוקא כשהעבירה נתפסת בגוף הדבר ולא כשהיא מחוצה לה.

ענף א

איתא בשבת (קנ"א ע"א) אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא לכל אמר רבי אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת, ומסיק שם דאתי למעוטי מזוזה וציצית דאין מכשיריהן דוחין השבת משום דאפשר להפקיע חיובייהו מיניה ע"י הפקר שיפקיר ביתו וטליתו ופטור ממזוזה וציצית עכת"ה ובספר יד אליהו להגר"א מקאליש ז"ל (ח"ב אות מזוזה) הקשה ע"ז קושיא מושכלת הרי ר"א ס"ל סוכה דירת קבע בעינן למאן דלא מפיך מתניתין מקמי ברייתא (סוכה י"ט ע"ב), וביומא (י' ע"ב) מבואר דמאן דס"ל סוכה דירת קבע אז סוכה חיבת במזוזה, וגם ר"א ס"ל בסוכה (כ"ז ע"ב) דאין אדם יוצא בסוכה שאינו שלו, ולפ"ז יצויר גם במזוזה מכשיריה דוחין את השבת, כגון בשבת שבתוך החג דאז אי אפשר לו להפקיע א"ע ממצות מזוזה ע"י שיפקיר את הסוכה דאם יפקירה אז יפסיד מצות סוכה, ותירץ גם לר"א לא בעינן לכם בסוכה רק בהסכך ולא בהדפנות דעיקר קרא דלכם רק אסכך קאי וא"כ יש לו עצה להפקיר הדפנות ולא הסכך ואז ממילא הוא פטור ממזוזה דתליא רק בדפנות יעו"ש שהאריך בזה והביא גם ראיה לדבריו.

ולפי הנחה זו הא דממעטינן סוכה גזולה רק סכך גזול ממעטינן, אבל דפנות גזולים לא ממעוטא כלל מקרא דלכם, ולכאורה יש פנים לזה מהא דכתב הרא"ש (פ"א דסוכה סימן י"ג) לענין איסור עצי סוכה לשיטת ר"ת דהיינו דוקא הסכך אבל הדפנות שרי, דכל מאי דדרשינן מחג הסכות תעשה לך שבעת ימים היינו דוקא בסכך ועין ביתרון האור במשניות (פ"א). ולכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דאיתא (סוכה ל"א) במחלוקת ר"א וחכמים בעושה סוכתו ברה"ר או שגזל סוכתו של חברו דר"א פוסל וחכמים מכשירים וקאמר ע"ז לא שנו אלא בשתקף חברו והוציאו מסוכתו, אבל גזל עצים וסכך בהן יוצא לכו"ע מתקנת מריש ויש לדקדק טובא מ"ט דקדק דוקא לומר אבל גזל עצים וסכך בהן ולמה לא קאמר אבל גזל עצים ועשה מהן סוכה, אבל לפי האמור ניחא דבדפנות הסוכה אף בלי תקנת מריש נמי אינו פסול משום גזל ורק על סכך הסוכה בלבד חל הפסול גזלה אבל עדיין אינו נוח לי דאכתי הו"ל להש"ס לומר אבל גזל עצים ועשה מהן סוכה דנהי דבדפנות ליכא פסול גזל, מ"מ הוא פסול משום מצוה הבאה בעבירה אבל ע"י תקנתא דרבנן לא הוי שוב מהב"ע וכמבואר בגיטין (נ"ה ע"א) תוד"ה מאי טעמא יאוש כדי לא קני ע"ש, ונראה לישב הדברים האלה ע"פ שיטת הבעה"מ (ר"פ לולב הגזול) הובא בשאגת אריה (סי' צ"ח) שכתב במחלוקת ר"י ושמואל (רפ"ג דסוכה) דביו"ט שני יוצא חובתו בגזל ולא חיישינן למהב"ע, והביא ראיה לזה מהא דקאמר הכא. אבל גזל עצים וסכך בהן ד"ה דאין לו אלא דמי עצים בלבד דעבדו רבנן תקנתא מפני תקנת השבים ומהכא ש"מ דלא ס"ל כרשב"י דפוסל בלולב הגזול משום מצהב"ע, שאם היה כן אפילו סוכה תפסל בגזל עצים וסכך בהן שאף היא מהב"ע היא עכ"ד הבעה"מ ע"ש, וכתב שם הש"א דמזה מוכח דס"ל להבעה"מ דאפילו בסוכה דשל תורה היא ל"ל בה משום מהב"ע ולא פסל הבעה"מ לולב הגזול ביו"ט ראשון אלא משום דבעינן לכם משלכם עכ"ד ע"ש, ולפ"ז יוצא לן מתורת בעה"מ דאיירי הכא רק מדין גזל ולא מדין מהב"ע דלא חיישינן כלל למהב"ע וא"כ שפיר דייק הש"ס לומר אבל גזל עצים וסכך בהן דרק הסכך פסול משום גזל ולא הדפנות.

ומה שהשיג הש"א על הבעה"מ וכתב וז"ל, דמ"מ נ"ל דאפילו את"ל דשמואל לא חייש כלל למהב"ע אפילו בשל תורה אין הלכה כן אלא ודאי בשל תורה הלכה דלמצוה הב"ע חיישינן וראיה ברורה לדברי מהא דר"ה (כ"ח) אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא כיון דעולה בת מעילה היא ונפקא לחולין, אבל בשופר של שלמים אם תקע לא יצא כיון דשלמים לאו בני מעילה נינהו ואיסורא דרכיב בהו ולא נפקא לחולין, מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע, אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא, הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא מצות לא ליהנות נתנו, והא דלרב יהודה בשופר של שלמים לא יצא ולרבא מקמי דהדר ביה גם בשופר של עולה לא יצא ע"כ הטעם כיון דכי תקע באיסורא תקע הו"ל מהב"ע, ואפילו לרבא בתר דהדר ביה אינו אלא משום דמצות לא ליהנות נתנו וכי תקע בהיתרא תקע, אבל היכי דתקע באיסורא לא הדר ביה ומודה דלא יצא משום דהוי מהב"ע וש"מ דמהב"ע מלתא היא כיון דס"ל לר"י ורבא דבתרא הוא וקי"ל הלכה כבתראי עכ"ד הש"א. אכן דבריו תמוהים מאד והמה נגד דברי הרשב"א (יבמות ק"ג ע"ב) ד"ה אחד סנדל המוסגר, ודבריו סובבים על הא דאיתא שם סנדל של ע"ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה] וכתב הרשב"א שם וז"ל, וי"מ דלכתחלה לא תחלוץ משום דנהנית שניתרת לינשא ע"י כך, אבל בדיעבד חליצתה כשרה דנהי דעבדה איסורא חליצתה לא מיפסלא בהכי. והרמב"ן נר"ו הקשה לפ"ז מסוגיא דר"ה דטעמא דרבא דיצא בשופר משום דמצות לאו ליהנות נתנו, הא אילו ניתנו ליהנות בהן לא יצא, וטעמא דמלתא דכיון דאם לא יצא לא נהנה ולא עבד איסורא אמרי דלא יצא, דכשאתה אומר יצא עכשיו הוא נהנה וא"כ ה"נ הו"ל למימר חליצתה פסולה כדי שלא תהנה ולא תעבור עכ"ל, וכן הוא בריטב"א (יבמות שם במקומו) ומישב הקושיא מחליצה משום דהוה גרמא בעלמא ע"ש, והרי מפורש יוצא מתורתם של הראשונים לרב יהודה בשלמים ולרבא בס"ד בין בעולה בין בשלמים משו"ה לא יצא כדי שלא יעבור ולא יהנה ולא משום מהב"ע כסברת השאגת אריה.

שוב נזכרתי. מדברי הגרע"א במערכותיו, (מערכה י"א) שמשיג כן מסברא דנפשיה על דבריו של הש"א הנ"ל ומביא שכ"כ הש"א בעצמו בטו"א דבכה"ג גם לאביי לא מהני והגרע"א שם מסתפק דאולי כיון דאין האיסור שלא יתקע רק שלא יהנה, וכיון דבשאר הנאות אין שייך ע"ז על"מ דמה שנהנה נהנה א"כ אף בהך הנאה דתקיעה אף דשייך ביה לומר לא יהנו מ"מ הוא בכלל הנאה כיון דאיסור תקיעה אינו איסור בפני עצמו יעו"ש שמפלפל בדברים נכונים, אבל גם מכתה"ג אשתמיט דברי הרשב"א והריטב"א שם לשעה קלה:

שוב ראיתי שהריטב"א בר"ה (כ"ח) הביא לשני הפירושים גם יחד וז"ל שם ד"ה אמר רב יהודה וכו' והא דאמרינן בשופר של שלמים כיון דלית ביה מעילה באיסוריה קאי, קשה לי מ"מ הא תקע בו ומה לי אם עבד ביה איסורא או לא כיון דלא בעינן שופר שלו ויוצא בשופר שאול כדאיתא בירושלמי, וי"ל דמ"מ איכא משום מצוה הבאה בעבירה כדאיתא בלולב הגזול, א"נ שאם לא יצא לא עביד איסורא מוטב הוא לומר שלא יצא עכ"ל הריטב"א, ובקצרה מכיל כל מה שמפלפל בזה הש"א (סי' צ"ח) ומש"כ הטו"א בר"ה (דף כ"ח) כדרכן של הראשונים והש"א נתכוין לזה מדעתו הגדולה והרחבה.

והנה כפירוש הרשב"א בשם הרמב"ן וכפירושו השני של הריטב"א בר"ה מוכרחים אנו לומר ג"כ לשיטת הר"י בגיטין (נ"ה ע"א) דמסיק שם דלרב יהודה דפליג אעולא נמי ס"ל דיאוש כדי לא קני רק ע"י יאוש ושינוי השם יחד, ואפ"ה קאמר רב יהודה שפיר דדבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת משום דלא חייש למצוה הב"ע ויעו"ש במוהרש"א ובמוהר"מ מלובלין, וקשה טובא לכאורה דאיך אפשר לומר כן בדרב יהודה, הא מבואר מדבריו של רב יהודה גופא בר"ה גבי שופר של עולה דס"ל דחיישינן למהב"ע ועכצ"ל דהר"י יפרש כפירושו של השני שבריטב"א, דכיון דאם לא יצא לא עביד איסורא מוטב לומר שלא יצא, ואם עביד לא מהני, משא"כ גבי קרבן דהגזלה מתקיימת בכל אופן והוא ברור.

והמורם מכל זה דהשתא לפחות אין השגה על הבעה"מ מר"ה (כ"ח), דהוא יפרש כפירושו השני של הריטב"א בר"ה, דטעמא דמלתא לא הוי משום מצהב"ע אלא מטעמא אחרינא כאמור, ומה דאיתא שם בסמוך (סוכה ל"א) אמר רבינא האי כשורא דמטללתא עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש, יפרש הבעה"מ נמי דאיירי בעצי סכך והפסול הוא משום גזול אך משום תקנתא דרבנן מתכשר, ולא בעצי דפנות דבעצי דפנות ליכא פסול דגזול מדלא הוי "שלך" וגם למהב"ע לא חיישינן, ומסתייע שיטתו דבעה"מ מדקדוק לשון הש"ס הנ"ל, דקאמר לעיל אבל גזל עצים וסכך בהן, ולא קאמר ועשה מהם "סוכה" לכלול הדפנות והסכך יחדיו דגם הדפנות אינם כשרים רק בתקנתא דרבנן דאל"ה הוי מצהב"ע, אע"כ דלא חיישינן כלל למהב"ע ואי הוי חיישינן לא הוי מועיל בזה התקנתא דרבנן לשיטת בעה"מ וכאמור למעלה.

אך מדברי התוספות ד"ה מ"ט יאוש כדי (גיטין נ"ה) לא משמע כן וז"ל שם. הכא סבר עולא דיאוש לא קני ובהגוזל בתרא סבר דיאוש כדי קני, ונראה לר"י דבכ"מ לעולא יאוש לא קני והאי דהגוזל בתרא הוי יאוש ושנוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזא ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושנוי השם, כדאמרינן בב"ק מעיקרא חולין והשתא הקדש, מ"מ כיון דאינו קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היה קנוי לו קודם פסליה רחמנא להקרבה משום מהב"ע, ומיהו אם היה קנוי לו קודם ההקדש לא הוי חשיב מהב"ע כדמוכח בסוכה דאמר להו ר"ה להני אונכרי וכו', ועוד אמרינן התם האי כשורא דמטללתא עבדי בה רבנן תקנתא מפני השבים ובסוכה לא בעינן משלכם ולא מיפסלה אלא משום מהב"ע וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מהב"ע כ"ש אי קני קנין גמור עכ"ל. אמנם דברי התוספות תמוהים מאד הא גזילה פסולה לכו"ע ממעוטא, ואפילו שאולה הוי פסולה מהאי מעוטא אי לא דרבויא דכל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת (סוכה כ"ז ע"ב) ובסוכה (ע') הקשו התוס' דל"ל קרא למעט גזולה תיפוק ליה משום מהב"ע, ותרצו דמהב"ע אינו אלא מדרבנן והיכי כתבו הכא להיפך וכבר עמד ע"ז השעה"מ *) בהלכות לולב, אך לפי האמור ניחא דלכאורה תמוה למה הביאו התוס" לדקדק מדברי רבינא הנאמר שם בסוף ולמה לא הביאו ממה שנאמר מקודם, אבל גזל עצים וסכך בהן דכשר מתקנתא דרבנן, ולכן נראה דשם איירי בסכך ופסול מדין גזולה, אבל בכשורא דמטללתא איירי בדפנות דסתם כשורא רחבה היא ולא תוקח לסכך רק לדפנות והפסול הוי רק משום מהב"ע כאמור וע"ז שפיר כתבו התוספות דהפסול לא הוי משום משלכם רק משום מהב"ע

ולפ"ז לכאורה חוזר וניעור הרגשנו בדקדוק לשון הגמרא למקומו, דאמאי קאמר אבל גזל עצים וסכך בהן ולא קאמר אבל גזל עצים ועשה מהן סוכה כדי לפסול הסכך והדפנות גם יחד, דהרי גם הדפנות פסולין מטעם מהב"ע ומתכשרים ע"י תקנתא דרבנן וכדאמר רבינא לקמן בכשורא דמטללתא, ואמרתי דלרבותא נקט דעשה מעצים גזולים סכך לסוכה ולא דפנות, יען כי הדפנות גזולים דפסולים משום מהב"ע ידענא מסכך גזול וזהו, דהנה יש לחקר דפסול גזל בסוכה אם יש בזה תעשה ולא מן העשוי דהיינו אם אח"כ, קנה הגזלן מן הנגזל, אך לכאורה הא כבר קנה בתקנתא דרבנן אך יש לצייר עמש"כ המג"א בשם בעה"ט (סי' תרל"ז) דאם אמר הגזלן שלא יפרע לעולם אז באמת לא הקנו לו רבנן ואם הגזלן היה גם יורשי של הנגזל אם יש בזה פסול דתעשה ולא מן העשוי דאולי דוקא בפסול עצם, כמו פסול מחובר וקבלת טומאה איכא פסול תעשה ולא מה"ע, אבל לא פסול גזל אשר הוא פסול צדדי ולא פסול דגופה, והנה לענין מצוה הבאה בעברה אין ספק אצלי שאין שייך בזה תולמה"ע דהפסול הזה אינו אלא בשעת קיום המצוה דהיינו בשעת ישיבתו בסוכה לאכול או לישן אבל לא בשעת הנחת הסכך בסוכה [ועין בזה במנחת חנוך מצוה שכ"ה מה שכתב בישוב קוה"ת סוכה ט']. אבל לענין פסול גזל מיבעי לי טובא, ואין לומר דמתקנתא דרבנן גופה מוכח דאין שייך בזה פסול תולמה"ט דאל"כ מאי אהני להו רבנן בתקנתייהו, הא אכתי הוי פסול מטעם תולמה"ט, אולי יש לדחות דהאלימו רבנן תקנתייהו היכי דבא לסכך והפקירו' גם קודם שסכך באופן שברגע שסכך כבר נעשה בהכשר ואין לומר דהכשרו ותקונו באים בבת אחת כמו דאמרינן גיטו וידו באין כאחד, ז"א דמוכח מדה"ת דסוכה (י"ג ע"ב) ד"ה אם פסול מרובה על האוכלין כשרה וז"ל, אבל אוכל מרובה פסולה, אע"ג דאמר בפרק העור והרוטב (חולין קס"ט) בית שסככו בזרעים טהרו משום דבטלינהו, יש לחלק בין בית לסוכה, דבסוכה לא בטילי דעביד דסתר לה אחר החג, א"נ בעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סכוך משום תעשה ולא מן העשוי עכ"ל, והרי חזינן דלא אמרינן דהכשרו ובטולו באים כאחד, אמנם יש לומר גבי גזל מועיל הסכוך שקונה ע"י תקנתא דרבנן כיון דאותו הקנין מועיל לבטל ממנו החשש דמהב"ע א"כ זהו גופה הוי עשייה דידיה, וא"כ משו"ה קאמר הש"ס אבל גזל עצים וסכך בהן לרבותא דע"י תקנתא דרבנן מתכשר ולא הוי אפילו משום תולמה"ע כיון ע"י תקנתא מסלק המהב"ע וסלוק העבירה זוהי עשייתו, א"כ ממילא מוכח דפנות גזולין דפסולין מחמת מהב"ע דכשרים נמי ע"י תקנתא דרבנן כמו סכך גזול.

עוד אמרתי לסלק דקדוקנו בפשטות, כיון דקאי אמחלוקת ר"א ורבנן והם פליגי בסוכה גזולה לכן מסיים רק אסכך גזול אפסול גזילה בלבד יען כי דפנות אינם פסולין מחמת גזל אלא מטעמא דמהב"ע כאמור, ורבינא לקמן דאמר האי כשורה דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן תקנתא איירי בדפנות, דקורה רחבה אינה ראויה לסכך הוי הפסול משום מהב"ע, וקמ"ל דגם פסול משום מהב"ע מתכשר ע"י תקנתא דרבנן.

ובזה יסולק גם מה שדקדקנו על הרמב"ם (פ"ה מהלכות סוכה הל' כ"ה) ובשו"ע (חאו"ח סימן תרל"ז סק"ב) שם כתוב "אבל גזל עצים ועשה מהן סוכה יצא" והדבר צריך עיון הרי אין דרך הרמב"ם לשנות לשון הגמרא, ובפרט דבר אשר נוגע לדינא ושם כתוב רק "גזל עצים וסכך בהן סוכה" אבל השתא ניחא דהרמב"ם בקצורו רצה לכלול הן דינא דרב נחמן דאיירי בפסול סכך, והן דינא דרב רבינא דאיירי בפסול דפנות, וכתב וגזל עצים ועשה מהן סוכה, לומר ע"י תקנתא דרבנן מתכשר הן הפסול דגזולה והן הפסול מחמת מצהב"ע והוא פשוט ונכון.

ענף ב

הנה אמרנו היכי דקנה ע"י תקנתא דרבנן תקנת מריש ליכא משום מהב"ע כיון דאין עלין עוד חיוב השבה ועבירה שעבר עבר ואין עבירתו הקודמת גורמת עתה כלל לקיום המצוה, וכן הוא מפורש ברשב"א סוכה במקומו וז"ל, וליכא נמי משום מהב"ע דהא קנינהי ע"י תקנתא דרבנן מקמי מצוה עכ"ל. אבל קשה דהא דתקף את חברו והוציאו מסוכתו דקאמר הש"ס לר"א דאין קרקע נגזלת הסוכה כשרה וקשה מ"מ יפסול מטעם מהב"ע, ומצאתי שכבר הקדימני בזה הרשב"א שם, ותירץ בשם התוספות וז"ל שם דלא אמרינן מהב"ע אלא היכי דבא לרצות כגון קרבן שופר ולולב אבל בסוכה שאין בה רצוי ליכא משום מהב"ע,

*) ע"ד קושית השער המלך אמרתי לתרץ בפשטות דכונת התוספות כיון דחזינן דהתורה רבתה סוכה שאולה כשרה וא"כ מאי דפסלה התורה גזולה אינו מטעם שאינו שלכם, דא"כ שאולה נמי פסולה אלא מטעמא דהוי מהב"ע, והיינו דאע"פ בכ"מ לא אמרינן מהב"ע מדאורייתא במקום שאינו בא לרצות ורק בקרבן פסול מחמת דבא לכפר ולרצות, אבל כאן בסוכה גלתה התורה דפסול מטעם העבירה שיש בה, וכן יש לכוין דה"ת בסוכה (דף ט' ע"א) ד"ה ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה דכתבו שם דמצוה הב"ע הנלמד מוהבאתם גזול לפסול אף לאחר יאוש אינו אלא מדרבנן ולכן צריך קרא מיוחד בסוכה לומר דבסוכה הפסול מחמת מהב"ע הוא פסול מדאורייתא ומצאתי כעת שנתכונתי בזה לדברי הריטב"א המיוחס לרשב"א (סוכה ל"א) וז"ל שם, ד"ה אבל גזל עצים וסכך בהן אין לו אלא דמי עצים, פירוש ואע"ג דמדאורייתא פסולה דהא ליכא אלא יאוש ולא קניה והתורה אמרה תעשה לך משלך, השתא דתקון דרבנן בגזל מריש ובנאו בבירה דקני ליה ונותן דמיה לבעלים הרי העצים שסכך בהן קנויים לו מדרבנן מתקנת מריש ואין עליו אלא חוב דמיהם שחייב לבעלים והרי הוא כתוב בעלמא ומשלך קרינא ביה, וליכא נמי משום מהב"ע דהא קנינהו מקמי מצוה, מיהו קשיא לי לפום שיטתא דידן ל"ל למיכתב קרא למעוטי גזולה, תפוק ליה משום הב"ע דהא כל היכי דלא קני לה מקמי מצוה דהוי גזול הא איכא משום מהב"ע, בשלמא לולב לא קשיא לי דהתם איצטריך לכם למעוטי שאול, אלא גבי סוכה שהיא כשרה בשאולה תראו למעוטי גזולה למה לי, וי"ל דהיא גופא קמ"ל קרא דתעשה לך משלך כי היכי דלא תיהוי מהב"ע, דסד"א דלא חיי חיישינן להא דסוכה כיון שאינו בא לרצות קמ"ל וכי אמרינן לך למעוטי גזולה היינו משום מהו"ע וכו' ע"ש, והרי הוא כדברינו ממש. ובמאירי על סוכה במקומו כתב ג"כ דבסוכה איכא משום מהב"ע, ע"ש] ולא נראה דהא ירושלמי חששו למצה של טבל ושל גזולה משום הב"ע וכדכתיבנא התם [ועי' בתוספות סוכה ל' שהקשו אסוגיא ידן דקאמר בפסחים ל"ה ע"ב מדשו"ה אינו יוצא במצה של אבל משום דלא חל עלה איסור חמץ אליבא דר"ש דאין איסור חל על איסור אפילו בכולל וכל שאין חייבים עליו משום חמץ אין יוצאין בו ידי מצה, ואמאי לא קאמר משום מהב"ע, ואולי נאמר דש"ס דידן ס"ל באמת דאין שייך מהב"ע בדבר שאין בו רצוי] אבל הנכון דהכא כיון דלא קני לה כלל וברשותא דמרא איתא ואין המצוה מוציאתה מרשות בעליה לא חשיבא מהב"ע והרי הוא כאלו היתה שדה דעלמא גזולה ברשותו שאע"פ שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך עכ"ל הרשב"א, ודבריו צריכין באור דאכתי תקשה מ"ש הכא ממצה גזולה דהרי גם בקרקע איכא לאו דגזילה ובלי העבירה לא הגיע להמצוה, והיה נראה לכאורה לומר דעיקר כונת הרשב"א דבמצה גזולה ובמצה של טבל קיום המצוה שהוא הלעיסה והבליעה מוציאתו מידי בעליו שקנאה לגמרי ע"י שינוי שהוא עבירה בפני עצמה כדמוכח ריש המורה בסוגיא דאי עביד ל"מ, ועין בנתיבות לריש הלכות גזילה), אבל כאן בקרקע גזולה של סוכה אין קיום המצוה מסייע כלל וכ"ש שאינו מחדש שום עבירה חדשה, אבל עדיין תקשה מלולב הגזול שג"כ פסול משום מהב"ע ביו"ט שני והתם דומה לגמרי לסוכה גזולה, שאין קיום המצוה מחדש או מסייע לשום עבירה דאין קיום המצוה מוציאתו מידי בעליו, ואפשר עוד לומר משום חיוב השבה דהיינו דכל היכי דאיכא עליו חייב השבה שפיר מקרי מהב"ע כיון דהעבירה נמשכת ומקרי קיום המצוה בעבירה דהיינו העבירה של עכוב השבה ומניעתו לקיים המ"ע דהוהשיב את הגזילה, משא"כ בקרקע דליכא עליו חיוב השבה וכע"ז ראיתי בכמה אחרונים שדרכו בדרך זה לבאר את דבריו של הרשב"א אבל אין לשונו סובל באור זה כאשר יראה המעיין הישר שם.

ונראה דכונתו דע"כ לא מיקרי מהב"ע אלא היכי שהעבירה נתפסת בגופו של חפץ כמו מצה גזולה וסוכה גזולה דהעבירה פעלה על גוף החפץ להוציאו מרשות בעליו דנעשית לדבר שאינו ברשותו של בעליו והוי כעין איסור חפצא אף שאינו איסור חפצא ממש, ודומה למצה של טבל וכדומה שהעבירה רובצת על גוף החפץ ודבר הגזול והאסור מיקרי, משא"כ בגוזל קרקע שאין הקרקע נתפסת כלל בהעבירה כיון דלא קני לה ורק הוא עבר עבירה, אבל אין החפץ נתפס בעבירה ולא שייך לקראתה קרקע גזולה או חמודה אף שעבר בעבירה בלא תחמד, כיון דלא פעלה העבירה על גוף החפץ במאומה והרי היא ברשות בעליה כמו שהיתה והוי רק איסור גברא ולכן אין בזה משום מצוה הב"ע, וזה מדויק שפיר בלשון הרשב"א דוק ותשכח.

וזוהי כונת הירושלמי בשבת (פי"ג ה"ג) בהא דדייק שם מקודם דהקורע בשבת על מת שחייב עליו לקרוע יצא ידי קריעה, וז"ל בעין קומי ר' יוסה לא כן אמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח, (לפי שבעבירה באה א"כ ה"ה בקריעה בשבת לא יהא יצא יד"ח לפי שבעבירה באה ק"ע) אמר לון תמן גופה עבירה, ברם הכא הוא עבר עבירה, כך אני אומר המוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. (תמן גבי גזל גופה עבירה, המצוה עצמה היא עבירה שאלמלא לא גזלה לא היה יכול לברך עליה ולקיים המצוה ובמה שאכלה נעשית עיקר עבירה שאינו יכול לקיים מצות והשיב את הגזילה, ברם הכא אבל כאן הוא עבר עבירה שקרע בשבת אבל אין בקריעה עבירה אילו קרע בבגד זה בחול הלכך יוצא ידי קריעה, כך אני אומר וכו' בתמיה וכי כך אני אומר שאם הוציא מצה מרה"י לרה"ר שלא יצא בה ידי חובתו בפסח? אלא דוקא במצה גזולה אמרינן כן וע"כ לחלק כמו שאמרנו דהתם אין עבירה בגופה, אבל בגזילה עבירה בגופה (קרבן העדה) ועין בשירי קרבן שלדעתו חלוק זה אמור בתוד"ה משום דה"ל וכו' (דף ל' ע"א) במה שמחלקין גזל מאשירה וכן הוא ברשב"א ע"ש, אבל לדבריו עדין תקשה מלולב הגזול שבנטילתו לא בטל עדין המ"ע דוהשיב את הגזילה דעוד בידו הוא להשיב אחרי הנטילה, אבל לפי מה שכתבנו הבאור מפולש. כי במצה גזולה וכן בלולב הגזול נתפס שם האיסור על החפץ כי העבירה, עבירת הגזילה פעלה על החפץ להוציאו מרשות בעלים וחל עלה שם מצה גזולה ולולב גזול, משא"כ בקריעה שהעבירה לא פעלה על גוף החפץ להיות נתפסת בשם איסור, כי הקריעה מצד עצמה אינה אסורה כלל אילו נקרעת ממילא וכמו בהוציא מצה מרה"י לרה"ר שאין נתפס החפץ בשם איסור ורק הוא עבר עבירה אבל אין החפץ נתפס כלל באיסור, וכמו שכתב הרשב"א בקרקע גזולה כיון שאינו מוציא הקרקע מרשות בעליו אע"פ שעבר בלא תגזול ולא תחמוד אין הקרקע נתפסת בשם איסור ורק הוא עבר עבירה ולכך לא מקרי מהב"ע ועין

אגב אורחא אציין מלתא דתמיהא לי בכפות תמרים (דף ב') ד"ה גמרא וכו' שהרבה להקשות על מרן הב"י (סי' תרמ"ט) וז"ל כתב בא"ח לולב הגזול והגנוב יש פוסלים אותו כל שבעה, מיהו דוקא לגנב ולגזלן עצמו אבל לאחרים כשר בשאר הימים עכ"ל הב"י ומשמע לכאורה מה שיש חלוק בין גזלן ולאחר היינו דוקא ביו"ט שני אבל ביו"ט ראשון אפי' נתנו הגזלן לאחר אינו יוצא בו וקשה אמאי הרי יש יאוש ושנוי רשות ביד ישראל השני וכו' ומסיק עוד הכ"ת וז"ל עוד נראה לי לפרש דברי הא"ח מש"כ דלולב הגזול יש פוסלין אותו כל ז', היינו כדעת הרי"ף וסיעתו שפסק כר"י, מיהו דוקא לגנב ולגזלן עצמו, אבל לאחרים ר"ל לדעת פוסקים אחרים היינו אלה שפוסקים כשמואל, הוא הרמב"ם וסיעתו כשר בשאר הימים והיינו אפילו לגנב וגזלן עצמו וסיים שפירוש זה נ"ל אמת עכ"ל ע"ש אבל דבריו נסתרים מדברי הכלבו ששם ג"כ הועתק לשונו של האו"ח ומשם נראה שאין מקום כלל לפירושו וז"ל הכלבו (דף פ"ג ע"א צד ב') ולולב גזול או גנוב יש שפוסלין לעולם משום מהב"ע, מיהו דוקא גנב וגזלן עצמו, אבל לאחרים בשאר הימים כשר והטעם דלא קפדינן אלכם ויש מכשירין בשאר הימים אף לגזלן עצמו כדאמרינן בגמ' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול עכ"ל הכ"ב הרי מפורש להדיא "דלאחרים" המכוון הוא אחרים ממש, כלומר שאינם הגזלנין בעצמם ולא כשהתכוין הכ"ת ועי' מג"א (סי' תרמ"ט סק"ג) וצ"ע.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה