אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן מה › ענף א

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן מה · ענף א

סימן מה

איתא בשבת (קנ"א ע"א) אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא לכל אמר רבי אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת, ומסיק שם דאתי למעוטי מזוזה וציצית דאין מכשיריהן דוחין השבת משום דאפשר להפקיע חיובייהו מיניה ע"י הפקר שיפקיר ביתו וטליתו ופטור ממזוזה וציצית עכת"ה ובספר יד אליהו להגר"א מקאליש ז"ל (ח"ב אות מזוזה) הקשה ע"ז קושיא מושכלת הרי ר"א ס"ל סוכה דירת קבע בעינן למאן דלא מפיך מתניתין מקמי ברייתא (סוכה י"ט ע"ב), וביומא (י' ע"ב) מבואר דמאן דס"ל סוכה דירת קבע אז סוכה חיבת במזוזה, וגם ר"א ס"ל בסוכה (כ"ז ע"ב) דאין אדם יוצא בסוכה שאינו שלו, ולפ"ז יצויר גם במזוזה מכשיריה דוחין את השבת, כגון בשבת שבתוך החג דאז אי אפשר לו להפקיע א"ע ממצות מזוזה ע"י שיפקיר את הסוכה דאם יפקירה אז יפסיד מצות סוכה, ותירץ גם לר"א לא בעינן לכם בסוכה רק בהסכך ולא בהדפנות דעיקר קרא דלכם רק אסכך קאי וא"כ יש לו עצה להפקיר הדפנות ולא הסכך ואז ממילא הוא פטור ממזוזה דתליא רק בדפנות יעו"ש שהאריך בזה והביא גם ראיה לדבריו.

ולפי הנחה זו הא דממעטינן סוכה גזולה רק סכך גזול ממעטינן, אבל דפנות גזולים לא ממעוטא כלל מקרא דלכם, ולכאורה יש פנים לזה מהא דכתב הרא"ש (פ"א דסוכה סימן י"ג) לענין איסור עצי סוכה לשיטת ר"ת דהיינו דוקא הסכך אבל הדפנות שרי, דכל מאי דדרשינן מחג הסכות תעשה לך שבעת ימים היינו דוקא בסכך ועין ביתרון האור במשניות (פ"א). ולכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דאיתא (סוכה ל"א) במחלוקת ר"א וחכמים בעושה סוכתו ברה"ר או שגזל סוכתו של חברו דר"א פוסל וחכמים מכשירים וקאמר ע"ז לא שנו אלא בשתקף חברו והוציאו מסוכתו, אבל גזל עצים וסכך בהן יוצא לכו"ע מתקנת מריש ויש לדקדק טובא מ"ט דקדק דוקא לומר אבל גזל עצים וסכך בהן ולמה לא קאמר אבל גזל עצים ועשה מהן סוכה, אבל לפי האמור ניחא דבדפנות הסוכה אף בלי תקנת מריש נמי אינו פסול משום גזל ורק על סכך הסוכה בלבד חל הפסול גזלה אבל עדיין אינו נוח לי דאכתי הו"ל להש"ס לומר אבל גזל עצים ועשה מהן סוכה דנהי דבדפנות ליכא פסול גזל, מ"מ הוא פסול משום מצוה הבאה בעבירה אבל ע"י תקנתא דרבנן לא הוי שוב מהב"ע וכמבואר בגיטין (נ"ה ע"א) תוד"ה מאי טעמא יאוש כדי לא קני ע"ש, ונראה לישב הדברים האלה ע"פ שיטת הבעה"מ (ר"פ לולב הגזול) הובא בשאגת אריה (סי' צ"ח) שכתב במחלוקת ר"י ושמואל (רפ"ג דסוכה) דביו"ט שני יוצא חובתו בגזל ולא חיישינן למהב"ע, והביא ראיה לזה מהא דקאמר הכא. אבל גזל עצים וסכך בהן ד"ה דאין לו אלא דמי עצים בלבד דעבדו רבנן תקנתא מפני תקנת השבים ומהכא ש"מ דלא ס"ל כרשב"י דפוסל בלולב הגזול משום מצהב"ע, שאם היה כן אפילו סוכה תפסל בגזל עצים וסכך בהן שאף היא מהב"ע היא עכ"ד הבעה"מ ע"ש, וכתב שם הש"א דמזה מוכח דס"ל להבעה"מ דאפילו בסוכה דשל תורה היא ל"ל בה משום מהב"ע ולא פסל הבעה"מ לולב הגזול ביו"ט ראשון אלא משום דבעינן לכם משלכם עכ"ד ע"ש, ולפ"ז יוצא לן מתורת בעה"מ דאיירי הכא רק מדין גזל ולא מדין מהב"ע דלא חיישינן כלל למהב"ע וא"כ שפיר דייק הש"ס לומר אבל גזל עצים וסכך בהן דרק הסכך פסול משום גזל ולא הדפנות.

ומה שהשיג הש"א על הבעה"מ וכתב וז"ל, דמ"מ נ"ל דאפילו את"ל דשמואל לא חייש כלל למהב"ע אפילו בשל תורה אין הלכה כן אלא ודאי בשל תורה הלכה דלמצוה הב"ע חיישינן וראיה ברורה לדברי מהא דר"ה (כ"ח) אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא כיון דעולה בת מעילה היא ונפקא לחולין, אבל בשופר של שלמים אם תקע לא יצא כיון דשלמים לאו בני מעילה נינהו ואיסורא דרכיב בהו ולא נפקא לחולין, מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע, אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא, הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא מצות לא ליהנות נתנו, והא דלרב יהודה בשופר של שלמים לא יצא ולרבא מקמי דהדר ביה גם בשופר של עולה לא יצא ע"כ הטעם כיון דכי תקע באיסורא תקע הו"ל מהב"ע, ואפילו לרבא בתר דהדר ביה אינו אלא משום דמצות לא ליהנות נתנו וכי תקע בהיתרא תקע, אבל היכי דתקע באיסורא לא הדר ביה ומודה דלא יצא משום דהוי מהב"ע וש"מ דמהב"ע מלתא היא כיון דס"ל לר"י ורבא דבתרא הוא וקי"ל הלכה כבתראי עכ"ד הש"א. אכן דבריו תמוהים מאד והמה נגד דברי הרשב"א (יבמות ק"ג ע"ב) ד"ה אחד סנדל המוסגר, ודבריו סובבים על הא דאיתא שם סנדל של ע"ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה] וכתב הרשב"א שם וז"ל, וי"מ דלכתחלה לא תחלוץ משום דנהנית שניתרת לינשא ע"י כך, אבל בדיעבד חליצתה כשרה דנהי דעבדה איסורא חליצתה לא מיפסלא בהכי. והרמב"ן נר"ו הקשה לפ"ז מסוגיא דר"ה דטעמא דרבא דיצא בשופר משום דמצות לאו ליהנות נתנו, הא אילו ניתנו ליהנות בהן לא יצא, וטעמא דמלתא דכיון דאם לא יצא לא נהנה ולא עבד איסורא אמרי דלא יצא, דכשאתה אומר יצא עכשיו הוא נהנה וא"כ ה"נ הו"ל למימר חליצתה פסולה כדי שלא תהנה ולא תעבור עכ"ל, וכן הוא בריטב"א (יבמות שם במקומו) ומישב הקושיא מחליצה משום דהוה גרמא בעלמא ע"ש, והרי מפורש יוצא מתורתם של הראשונים לרב יהודה בשלמים ולרבא בס"ד בין בעולה בין בשלמים משו"ה לא יצא כדי שלא יעבור ולא יהנה ולא משום מהב"ע כסברת השאגת אריה.

שוב נזכרתי. מדברי הגרע"א במערכותיו, (מערכה י"א) שמשיג כן מסברא דנפשיה על דבריו של הש"א הנ"ל ומביא שכ"כ הש"א בעצמו בטו"א דבכה"ג גם לאביי לא מהני והגרע"א שם מסתפק דאולי כיון דאין האיסור שלא יתקע רק שלא יהנה, וכיון דבשאר הנאות אין שייך ע"ז על"מ דמה שנהנה נהנה א"כ אף בהך הנאה דתקיעה אף דשייך ביה לומר לא יהנו מ"מ הוא בכלל הנאה כיון דאיסור תקיעה אינו איסור בפני עצמו יעו"ש שמפלפל בדברים נכונים, אבל גם מכתה"ג אשתמיט דברי הרשב"א והריטב"א שם לשעה קלה:

שוב ראיתי שהריטב"א בר"ה (כ"ח) הביא לשני הפירושים גם יחד וז"ל שם ד"ה אמר רב יהודה וכו' והא דאמרינן בשופר של שלמים כיון דלית ביה מעילה באיסוריה קאי, קשה לי מ"מ הא תקע בו ומה לי אם עבד ביה איסורא או לא כיון דלא בעינן שופר שלו ויוצא בשופר שאול כדאיתא בירושלמי, וי"ל דמ"מ איכא משום מצוה הבאה בעבירה כדאיתא בלולב הגזול, א"נ שאם לא יצא לא עביד איסורא מוטב הוא לומר שלא יצא עכ"ל הריטב"א, ובקצרה מכיל כל מה שמפלפל בזה הש"א (סי' צ"ח) ומש"כ הטו"א בר"ה (דף כ"ח) כדרכן של הראשונים והש"א נתכוין לזה מדעתו הגדולה והרחבה.

והנה כפירוש הרשב"א בשם הרמב"ן וכפירושו השני של הריטב"א בר"ה מוכרחים אנו לומר ג"כ לשיטת הר"י בגיטין (נ"ה ע"א) דמסיק שם דלרב יהודה דפליג אעולא נמי ס"ל דיאוש כדי לא קני רק ע"י יאוש ושינוי השם יחד, ואפ"ה קאמר רב יהודה שפיר דדבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת משום דלא חייש למצוה הב"ע ויעו"ש במוהרש"א ובמוהר"מ מלובלין, וקשה טובא לכאורה דאיך אפשר לומר כן בדרב יהודה, הא מבואר מדבריו של רב יהודה גופא בר"ה גבי שופר של עולה דס"ל דחיישינן למהב"ע ועכצ"ל דהר"י יפרש כפירושו של השני שבריטב"א, דכיון דאם לא יצא לא עביד איסורא מוטב לומר שלא יצא, ואם עביד לא מהני, משא"כ גבי קרבן דהגזלה מתקיימת בכל אופן והוא ברור.

והמורם מכל זה דהשתא לפחות אין השגה על הבעה"מ מר"ה (כ"ח), דהוא יפרש כפירושו השני של הריטב"א בר"ה, דטעמא דמלתא לא הוי משום מצהב"ע אלא מטעמא אחרינא כאמור, ומה דאיתא שם בסמוך (סוכה ל"א) אמר רבינא האי כשורא דמטללתא עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש, יפרש הבעה"מ נמי דאיירי בעצי סכך והפסול הוא משום גזול אך משום תקנתא דרבנן מתכשר, ולא בעצי דפנות דבעצי דפנות ליכא פסול דגזול מדלא הוי "שלך" וגם למהב"ע לא חיישינן, ומסתייע שיטתו דבעה"מ מדקדוק לשון הש"ס הנ"ל, דקאמר לעיל אבל גזל עצים וסכך בהן, ולא קאמר ועשה מהם "סוכה" לכלול הדפנות והסכך יחדיו דגם הדפנות אינם כשרים רק בתקנתא דרבנן דאל"ה הוי מצהב"ע, אע"כ דלא חיישינן כלל למהב"ע ואי הוי חיישינן לא הוי מועיל בזה התקנתא דרבנן לשיטת בעה"מ וכאמור למעלה.

אך מדברי התוספות ד"ה מ"ט יאוש כדי (גיטין נ"ה) לא משמע כן וז"ל שם. הכא סבר עולא דיאוש לא קני ובהגוזל בתרא סבר דיאוש כדי קני, ונראה לר"י דבכ"מ לעולא יאוש לא קני והאי דהגוזל בתרא הוי יאוש ושנוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזא ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושנוי השם, כדאמרינן בב"ק מעיקרא חולין והשתא הקדש, מ"מ כיון דאינו קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היה קנוי לו קודם פסליה רחמנא להקרבה משום מהב"ע, ומיהו אם היה קנוי לו קודם ההקדש לא הוי חשיב מהב"ע כדמוכח בסוכה דאמר להו ר"ה להני אונכרי וכו', ועוד אמרינן התם האי כשורא דמטללתא עבדי בה רבנן תקנתא מפני השבים ובסוכה לא בעינן משלכם ולא מיפסלה אלא משום מהב"ע וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מהב"ע כ"ש אי קני קנין גמור עכ"ל. אמנם דברי התוספות תמוהים מאד הא גזילה פסולה לכו"ע ממעוטא, ואפילו שאולה הוי פסולה מהאי מעוטא אי לא דרבויא דכל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת (סוכה כ"ז ע"ב) ובסוכה (ע') הקשו התוס' דל"ל קרא למעט גזולה תיפוק ליה משום מהב"ע, ותרצו דמהב"ע אינו אלא מדרבנן והיכי כתבו הכא להיפך וכבר עמד ע"ז השעה"מ *) בהלכות לולב, אך לפי האמור ניחא דלכאורה תמוה למה הביאו התוס" לדקדק מדברי רבינא הנאמר שם בסוף ולמה לא הביאו ממה שנאמר מקודם, אבל גזל עצים וסכך בהן דכשר מתקנתא דרבנן, ולכן נראה דשם איירי בסכך ופסול מדין גזולה, אבל בכשורא דמטללתא איירי בדפנות דסתם כשורא רחבה היא ולא תוקח לסכך רק לדפנות והפסול הוי רק משום מהב"ע כאמור וע"ז שפיר כתבו התוספות דהפסול לא הוי משום משלכם רק משום מהב"ע

ולפ"ז לכאורה חוזר וניעור הרגשנו בדקדוק לשון הגמרא למקומו, דאמאי קאמר אבל גזל עצים וסכך בהן ולא קאמר אבל גזל עצים ועשה מהן סוכה כדי לפסול הסכך והדפנות גם יחד, דהרי גם הדפנות פסולין מטעם מהב"ע ומתכשרים ע"י תקנתא דרבנן וכדאמר רבינא לקמן בכשורא דמטללתא, ואמרתי דלרבותא נקט דעשה מעצים גזולים סכך לסוכה ולא דפנות, יען כי הדפנות גזולים דפסולים משום מהב"ע ידענא מסכך גזול וזהו, דהנה יש לחקר דפסול גזל בסוכה אם יש בזה תעשה ולא מן העשוי דהיינו אם אח"כ, קנה הגזלן מן הנגזל, אך לכאורה הא כבר קנה בתקנתא דרבנן אך יש לצייר עמש"כ המג"א בשם בעה"ט (סי' תרל"ז) דאם אמר הגזלן שלא יפרע לעולם אז באמת לא הקנו לו רבנן ואם הגזלן היה גם יורשי של הנגזל אם יש בזה פסול דתעשה ולא מן העשוי דאולי דוקא בפסול עצם, כמו פסול מחובר וקבלת טומאה איכא פסול תעשה ולא מה"ע, אבל לא פסול גזל אשר הוא פסול צדדי ולא פסול דגופה, והנה לענין מצוה הבאה בעברה אין ספק אצלי שאין שייך בזה תולמה"ע דהפסול הזה אינו אלא בשעת קיום המצוה דהיינו בשעת ישיבתו בסוכה לאכול או לישן אבל לא בשעת הנחת הסכך בסוכה [ועין בזה במנחת חנוך מצוה שכ"ה מה שכתב בישוב קוה"ת סוכה ט']. אבל לענין פסול גזל מיבעי לי טובא, ואין לומר דמתקנתא דרבנן גופה מוכח דאין שייך בזה פסול תולמה"ט דאל"כ מאי אהני להו רבנן בתקנתייהו, הא אכתי הוי פסול מטעם תולמה"ט, אולי יש לדחות דהאלימו רבנן תקנתייהו היכי דבא לסכך והפקירו' גם קודם שסכך באופן שברגע שסכך כבר נעשה בהכשר ואין לומר דהכשרו ותקונו באים בבת אחת כמו דאמרינן גיטו וידו באין כאחד, ז"א דמוכח מדה"ת דסוכה (י"ג ע"ב) ד"ה אם פסול מרובה על האוכלין כשרה וז"ל, אבל אוכל מרובה פסולה, אע"ג דאמר בפרק העור והרוטב (חולין קס"ט) בית שסככו בזרעים טהרו משום דבטלינהו, יש לחלק בין בית לסוכה, דבסוכה לא בטילי דעביד דסתר לה אחר החג, א"נ בעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סכוך משום תעשה ולא מן העשוי עכ"ל, והרי חזינן דלא אמרינן דהכשרו ובטולו באים כאחד, אמנם יש לומר גבי גזל מועיל הסכוך שקונה ע"י תקנתא דרבנן כיון דאותו הקנין מועיל לבטל ממנו החשש דמהב"ע א"כ זהו גופה הוי עשייה דידיה, וא"כ משו"ה קאמר הש"ס אבל גזל עצים וסכך בהן לרבותא דע"י תקנתא דרבנן מתכשר ולא הוי אפילו משום תולמה"ע כיון ע"י תקנתא מסלק המהב"ע וסלוק העבירה זוהי עשייתו, א"כ ממילא מוכח דפנות גזולין דפסולין מחמת מהב"ע דכשרים נמי ע"י תקנתא דרבנן כמו סכך גזול.

עוד אמרתי לסלק דקדוקנו בפשטות, כיון דקאי אמחלוקת ר"א ורבנן והם פליגי בסוכה גזולה לכן מסיים רק אסכך גזול אפסול גזילה בלבד יען כי דפנות אינם פסולין מחמת גזל אלא מטעמא דמהב"ע כאמור, ורבינא לקמן דאמר האי כשורה דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן תקנתא איירי בדפנות, דקורה רחבה אינה ראויה לסכך הוי הפסול משום מהב"ע, וקמ"ל דגם פסול משום מהב"ע מתכשר ע"י תקנתא דרבנן.

ובזה יסולק גם מה שדקדקנו על הרמב"ם (פ"ה מהלכות סוכה הל' כ"ה) ובשו"ע (חאו"ח סימן תרל"ז סק"ב) שם כתוב "אבל גזל עצים ועשה מהן סוכה יצא" והדבר צריך עיון הרי אין דרך הרמב"ם לשנות לשון הגמרא, ובפרט דבר אשר נוגע לדינא ושם כתוב רק "גזל עצים וסכך בהן סוכה" אבל השתא ניחא דהרמב"ם בקצורו רצה לכלול הן דינא דרב נחמן דאיירי בפסול סכך, והן דינא דרב רבינא דאיירי בפסול דפנות, וכתב וגזל עצים ועשה מהן סוכה, לומר ע"י תקנתא דרבנן מתכשר הן הפסול דגזולה והן הפסול מחמת מצהב"ע והוא פשוט ונכון.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה