אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן כט › ענף ג

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן כט · ענף ג

ענף ב

הפ"י ריש קידושין העלה הא דאמרינן אין עומה"ד היינו דעיקר העונש לא מצינו למיליף מן הדין כמו אחותו בת אביו ובת אמו יחד שלא נכתבה בתורה מאחותו בת אביו או בת אמו שנכתבה בתורה או בתו שלא נכתבה מבת בתו שנכתבה, אבל היכי דאיכא העונש והלאו מפורש כגון בביאת אשת איש דמפורש הלאו ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע, והעונש ואיש אשר ינאף את א"א וגו' מות יומת הנואף והנואפת, אף אם הדבר שמתקדשת האשה בו הוא מן הדין כגון שוה כסף דילפינן רק מב"א עי' תוס' (ריש קידושין) ד"ה ובש"פ אפ"ה גם על קידושי שוה כסף עונשין במיתה, ואע"ג דאין עומה"ד וכ"ש בבנין אב, מ"מ כיון דכתיב ואיש אשר ינאף כל מיני אישות בכלל. והביא ראיה לזה מדקאמרינן בגמ' אקידושי כסף וביאה דלמה לי קרא ע"ז והרי דין הוא וכן מהא דאמר ר"ה חופה קונה מק"ו, ופריך עליו מהא דלא תני חופה במתניתין והו"ל לשנויי דלא תני רק מה דעונשין עליו וחופה אינה דומה כלל להני תלתא לדינא ואולי זה נכלל בתרוצא דגמ' מלתא דכתיבא קתני, אבל זה דחוק ע"ש.

והעירותי על כלל זה מהא דאיתא בר"ן (נדרים ד' ע"ב) בהא דפריך הש"ס אמאי איצטריך הקישא דנזירות לנדרים דאב מיפר נזירות בתו, תיפוק ליה בבנין אב, והקשה הר"ן דאמאי לא פריך הש"ס כן לעיל מזה אמאי דיליף בהקישא נדרים מנזירות דידות נדרים כנדרים ומתרץ דשאני התם דידות למלקות נמי מייתי להו ואין עומה"ד אבל גבי הפרה שייך למיפרך תיתי במ"מ ע"ש ולכאורה גם שם דומה לנדון הפנ"י דידות אינו דבר חצוניי מנדרים גופייהו אלא שגם זה חלק מחלקי הנדר, ר"ל פרוש ובאור לעיקר דין נדר הכתוב בתורה, איש כי ידור נדר לא יחל דברו דגם זה מה שקבל עליו בלשון יד נמי נקרא נדר, ואחרי שלמידין אנו דיד נקרא נדר ממילא הוא בכלל דלא יחל דברו, אכן באמת לק"מ מכאן כי באשת איש הלאו והעונש כתובים במקום אחר, הלאו ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע, והעונש ואיש כי ינאף את א"א אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת אך מה היא אשת איש או אשת עמיתך זה אינו מפורש כאן, רק מפורש הוא במקום אחר מהו הקנינין שבהן נקנה אשה לבעלה, ובהכרח הלאו והעונש המפורשים כאן סומכים ע"מ מה שיבואר במקום אחר, ע"י מה תתהוה אשת איש, א"כ בכה"ג נוכל לומר דהתורה בלאוויה ועונשיה סמכה גם אהנלמד בק"ו או במ"מ, ואין זה נכנס כלל בכללא דאין מזהירין ואין עונשין מה"ד, כי לא האזהרה ולא העונש אנו למדין מן הדין, רק הענין אשר עליו נאמר האזהרה. והעונש וזה שפיר אנו למדין כדמוכח מכל הראיות שנתבאר משא"כ הכא בנדר במאמר התורה איש כי ידור נדר נכלל רק נדר שלם בלי יד, ואשר אנו אומרים דיד נדר כנדר אין הכונה שהוא נמי בבאור המאמר של איש כי ידור נדר הנ"ל, רק שהוא נלמד בהקישא דנדר לנזירות ובנזירות גלתה התורה שיד נזירות כנזירות סמוך ונראה להאזהרה בעצם ר"ל שהתורה כתבה, איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר שמזה ללמד דיד נזירות כנזירות, וע"ז סמכה התורה אזהרתה לומר מיין ושכר יזיר, כאומר בין שקבלת הנזירות ע"י מאמר שלם, או ע"י יד חלה האזהרה של יין ושכר יזיר וכו' ובאותו המקום גלתה תורה הקישא דנדרים לנזירות וכתב לנדור נדר נזיר להזיר והקישא הוי כמפורש בתורה, לומר כמו בנזירות יד שוה לעיקר לשון נזירות כן נמי בנדר, וא"כ שפיר כתב הר"ן דאם היה נלמד דין יד נדר במ"מ מנזירות לא הוי עונשין עלה, כיון דעכשיו אנו רוצין ללמוד בהמ"מ גם האזהרה, דנדר האמור בתורה דלא יחל דברו עיקר נדר משמע והבן.

אבל עדיין אינם מובנים לי דברי הכסף משנה (פ"א טו"מ ה"ב) במה שכתב הר"מ שטומאת משא במת נלמד וק"ו מנבלה, אם נבלה שהיא טומאת ערב ואינה מטמאה אהל מטמאה במשא שנאמר והנושא את נבלתם, המת לא כ"ש. הקשה שם הכ"מ הא אין עונשין מה"ד ומסייע לדבריו מהספרי דמשו"ה כתובה טומאת מגע במת ואינו נלמד בק"ו משום דאין עומ"ה:

ולכאורה דומה זה לנדון של הפנ"י, כיון שהלאו והעונש לענין טומאה באכילת קדש או בכניסת לבית המקדש מפורש בתורה במקום אחר, ורק ע"י מה נקרא טמא אנו למדים סתום מן המפורש באחד מן מדות התורה ובכה"ג שפיר אנו למדין מה"ד כמו בקידושין לר"ה בחופה גם איני מבין שם דברי הכ"מ לפי באורו של המל"מ ע"ש היטב במה שקאמר דבת הנלמד מבת בתו הוי ק"ו טוב כיון שאיסור בת הבת ע"י גרמת הבת למאי צורך לזה הא זה אינו אלא לאביי אבל אנן קי"ל כרבא גם בכה"ג אין עומה"ד.

והנה לענין הקושיא הראשונה יש לי לחלק קצת דענין טמא נזכר בתורה בפ"ע ואינו נסמך כלל ללאו ועונש אחר ויש להאריך ולהסביר אך אין דרכי בכך ודו"ק.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה