אור ברסלב
דעת מרדכי א סימן כט › ענף ב

דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ

סימן כט · ענף ב

ענף א

כריתות (פ"ג מ"ע) בשאלת ר"ע באוכל נותר מחמשה זבחים אי חייב אחת או חייב אכל אחת ואחת, ופשטו ליה ממעילה בחמשה תמחויים ורואה אני הדברים ק"ו וכו', ע"ש. והקשה הריטב"א במכות (י"ד) הא אין עונשין מן הדין, ותירץ בקרבן עונשין מה"ד ע"ש, והעירותי על הכלל הזה מהא דאיתא בסנהדרין (נ"ד ע"א) דהבא על אביו חייב שתים אחת מואת זכר ושנית דילפינן בק"ו מערות אחי אביך דמשמע ליה ממש לחייב גם על ערות אביו, וקאמר דתליא בפלוגתא דאביי ורבא בבתו מאנוסתו דלאביי עונשין מה"ד בכה"ג דלא הוי רק גלוי מלתא בעלמא ועי' ברש"י סנהדרין ע"ו ע"א) ולרבא אפילו בכה"ג אין עונשין מה"ד, והרי הכא לענין קרבן קמיירי כאמור שם למעלה, מסתברא מלתיה דרב יהודה בישראל ושוגג ובקרבן דאי לקטלא בתרי קטלי קטלת ליה, והרי מוכח דגם בקרבן אין עונשין מה"ד, ומצאתי הערה זו בערוך לנר על מס' מכות י"ד).

אכן אחר העיון קצת ראיתי דלאו קושיא היא כלל, דהרי הכא לענין לחייבו שתים איירי בין משום זכר ובין משום אביו, ופרש"י כאן דלהכי יש כאן חלוק חטאות משום דאיכא לאוין חלוקין אחת משום אחי אביו ואחת משום זכר, אע"פ דכרת אחת היא וא"כ ה"ה לענין אביו איכא לאוין חלוקין אחת דזכר ואחת דאביו הנלמד מק"ו ואמרינן (מכות י"ז ע"ב ובזבחים ק"ו) אפילו למ"ד עונשין מה"ד אין מזהירין מה"ד, וא"כ אין ענין בסוגיא זו כלל אי עונשין בקרבן מה"ד או עונשין מה"ד כרת במזיד כמו שרוצה לומר הערוך לנר, משום דאי ליכא כרת ליכא קרבן, אלא איירי אי מזהירין מן הדין, וע"ז שפיר מייתי דתליא בפלוגתא דאביי ורבא, אי גם בכה"ג נחשב לדין כלומר לק"ו ולא לגלוי מלתא, ולישנא דהש"ס דנקט עונשין מה"ד הוא לישנא דאביי ורבא דאיירי לענין עונש שריפה וכאן באמת שייך לישנא דמזהירין מן הדין, וכדמסיק במכות (י"ג ע"ב) דקרבן בעי אזהרה ועד כאן לא קאמר הריטב"א בקרבן עומה"ד אלא היכא דעיקר האיסור והאזהרה מפורש בתורה והדין אינו אלא לחלק, אבל כאן דעיקר האזהרה אינו מפורש ונצרך ללמד מק"ו זה, בכה"ג גם בקרבן אין מזהירין מן הדין, וכמו דמצינו מ"ד עומה"ד אף לענין מיתה בידי אדם. מ"מ אין מזהירין מה"ד כאמור ואזהרה צריכה להיות מפורשת, ה"נ בקרבן לשיטת הריטב"א אף דעונש קרבן נלמדת מה"ד, אבל האזהרה לזה צריכה להיות מפורשת, ועוד דאזהרה דהכא לאו לענין קרבן בלחוד הוא, אלא גם לענין מלקות, ואע"פ דהכא לעולם איכא מיתת ב"ד משום זכור מ"מ תצייר גם מלקות היכי דשגג בזכור והזיד בערות אביו דקי"ל כר"י (חולין פ"א ע"ב) דח"מ שוגגין אינם פוטרין ממלקות. [ובבחרותי שמעתי מאת הגאון רמ"מ ראבינאוויץ זצ"ל בעהח"ס המאיר לעולם להקשות כאן לשיטת הרמב"ם במנין המצות מ"ע לא מנה במנין הלוקין גם ערות אביו ואחי אביו הרי נ"מ היכי דשגג בזכור והזיד בלאו דאביו ואחי אביו ונשאר בוצ"ע].

ומה שכתב עוד שם הערוך לנר במחלוקת המזרחי ורבינו אליקים דס"ל דכרת עונשין מה"ד והתוס' בחולין (קט"ו ע"ב) ד"ה מה לחמץ. ס"ל דגם כרת אין עומה"ד, והעיר דתלי זה משום איזה טעם אין עומה"ד דלטעמא דמהרש"א, דמשו"ה לא ילפינן חמור מקל דדלמא לא סגי בעונש הקל וצריך עונש חמור, בכרת לא שייך זה דקמי שמיא גליא, (ועי' בפרט זה במה"ר ח"ב עומ"ה), אבל לטעמא של הליכות עולם דאין עומה"ד דלמא יש פירכא א"כ גם בכרת אין עומה"ד, וממילא המסובב מזה דלטעמא דמהרש"א דעונשין בכרת הוא חייב בקרבן ולטעמא דה"ע דאין עונשין כרת וממילא גם קרבן ליכא עכת"ד ע"ש. אישתמיטתיה ליה דכאן אין שייך גם טעמא של הליכות עולם דכבר הבאתי לעיל בשם המדות אהרן. אשר הובא בגו"ר, דהק"ו שהוא בכלל מאתים מנה כמו אחותו בת אביו ובת אמו ביחד מאחותו בת אביו לבד או בת אמו לבד לא שייך הטעם הזה דלמא יש לו פירכא ומכ"ש במדת ק"ו של בתו מבת הבת שהיא מדריגה שלישית ועדיפא טפי, דכל עיקר איסור בת הבת הוא משום קורבא דבת וכן עיקר איסור אחי אביו הוא משום קרבת אביו וא"כ לא שייך כאן דלמא יש פירכא אלא שיש טעם שלישי למה אין עומה"ד כאמור למעלה.

ובעיקר המחלוקת אי בכרת עומה"ד מצאתי בב"ב (פ"ח ע"ב) ברשב"ם ד"ה למעוטי מדות מכרת וז"ל, דס"ד אמינא כיון דעול מדות נקראו תועבות, הו"א הרי הן בכלל כל אשר יעשה מכל התועבות אי לא כתב אלה דמשמע מעוט, ולא משום ג"ש דאפילו לא כתיב אלה לא דיינינן, דאין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ למדו מרבותיו ולא מק"ו דהאי אפשר בתשובה והאי לא אפשר בתשובה דאין עונשין מה"ד אלא ממשעיתו כפרישית עכ"ל, הרי מפורש ברשב"ם דאין עומה"ד אפילו בכרת אבל סתירה לדברי הרשב"ם הוא מיומא (פ"א ע"א) מהא דאיתא שם, לא יאמר עונש במלאכה דגמר מענוי, ומה ענוי שאינו נוהג בשבתות ויו"ט ענוש כרת, מלאכה שנוהגת בשבתות ויו"ט לא כ"ש למה נאמר מופנה וכו', הרי מפורש להדיא דעונשין כרת מה"ד.

ומה שהקשה שם הערוך לנר עוד על הא דאיתא במכות (יד) דר' יצחק יליף מערות אחותו גלה דכל ח"כ נדונין בכרת ולא במלקות ורבנן דרשו להו לעונש כרת באחותו שהיא בת אביו ובת אמו משום דאין עומה"ד, ופריך הש"ס לר"י דלמא אתי האי קרא ערות אחותו גלה לחייבו על אחותו שהיא מאביו ומאמו כרבנן דאין עומה"ד. ומנין לו לרבות דאין מלקות בכרת והקשה העל"נ הא ר"י לא מצי לאוקמיה הקרא כרבנן דממ"נ אי לכרת הא כרת עומה"ד ואי למלקות הא ר"י ס"ל דאין לוקין בח"כ, ותירץ דהא גופא קמקשה ליה הש"ס מנ"ל לר"י לאוקמי הקרא לומר דאין לוקין בת"כ, דלמא לעולם חייבי כריתות לוקין וממילא צריך אחותו לדון מלקות באחותו ב"א וב"א משום דאין עומה"ד עכת"ד ע"ש, ותמוה טובא הרי הכא לענין עונש קמיירי והמלקות לאו מעונש אתי אלא מאזהרה ואזהרה כבר מפורשת שם מאחותך היא כמבואר שם ברש"י על אתר ד"ה גמר עונש מאזהרה ואיך אפשר לומר דאתי רבוי הקרא לחיוב מלקות ודבריו צע"ג.

תוכן העניינים

דעת מרדכי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה