דעת מרדכי א· רבי מרדכי יצחק איזיק רבינוביץ
סימן ו · ענף ג
ומענין לענין באותו ענין גרסינן (ב"מ ס"א ע"מ). אמר רבא ל"ל דכתב רחמנא לאו בריבית לאו בגזל לאו באונאה וכו' אלא לאו בגזל ל"ל ומשני לכובש שכר שכיר, ופריך כובש שכר שכיר בהדיא כתיב בו לא תעשוק שכיר עני ואביון, ומשני לעבור עליו בשני לאוין והקשו בתוד"ה לעבור בשני לאוין ולוקמי בגזל גופיה ולעבור בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי דגזל משום דניתק לעשה, אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר עכד"ה, והקשה המרש"א קושיא עצומה הא בקרא כתיב, והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק, א"כ הרי גם זה הוי ניתק לעשה והיא תמיה עצומה.
ונ"ל לישב עפ"מ דאיתא במכות (ט"ו) אמר רבה ברי בר חנה אר"י כל ל"ת שבתורה. שקדמו עשה לוקין עליו, והדר ביה מזה וקאמר ע"ז הש"ס דכתיבא, ותנינא כמו שאמר קודם חזרה דלוקין עליו, תנינא דהבא למקדש טמא, דמנה המשנה בין אלו הן הלוקין, והתם הוי לאו הנל"ע והקשו כל הראשונים, אחרי דהדר ביה וס"ל דאפילו לאו שקדמו עשה נמי הוי לאו הנל"ע ואין לוקין עליו אמאי באמת לוקה בבא למקדש טמא, וכתב ע"ז הרמב"ן בחדושיו דמשו"ה בטמא הנכנס למקדש לוקה, דאין העשה הבאה אחר עקירת הלאו מתקן הלאו למפרע, די"ל דעשה דשלוח הוא משום להבא שלא יוסיף עוד לעבר בלאו ולהיות במקדש אבל לא לתקן על העבר, משא"כ בגזילה הלאו שעבר עבר וכן באונס שגרש דהלאו שעבר עבר או בשלוח הקן, והעשה הוא תקונו של הלאו שלמפרע ובימי חרפי כונתי סברא זו מדעתי ונפשי לישב בזה שיטת הרמב"ם (הלכות חו"מ פ"א ה"ג) שפסק דבקנה חמץ לוקה ותמהו כולם, דהא חמץ הוי לאו הנל"ע ואמרתי לישב ג"כ ע"פ סגנון זה דהא כתבו התוספות (פסחים כ"ח) ד"ה וחמץ הרי הוא בבל תותירו, לחלק בין נותר דקדשים לבין משייר חמץ. דבנותר לאחר שהותיר שוב אינו עובר עוד, אבל חמץ שהותיר עובר בכל שעה דבל יראה, וא"כ משו"ה בחמץ לא הוי לאו הנל"ע משום דהעשה אינה לתקן אמה שעבר מעיקרא, כדין כל עשה המנתקת את הלאו כנותר ושלוח הקן ואונס, אלא אתי לתקן שלא יעבור מכאן ולהבא ובכה"ג אינו מיקרי כלל לאו הנל"ע ואחר זמן זמנים טובא מצאתי בע"ה שנתכונתי בזה. לדברי הגרע"א במערכותיו (מערכה חמישית אות כ"ח) ושמחתי שכונתי לדעת הגדולים.
והנה בחו"מ סימן של"ט] מבואר דבכבישת שכר שכיר עובר בחמשה לאוין ועשה משום:
א) לא תבוא עליו השמש, ב) ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ג) ולא תעשוק שכיר עני ואביון, ד) ולא תעשוק את רעך ה) ולא תגזול ועשה ביומו תתן שכרו, וכתב שם הסמ"ע (סק"א) דעל הלאוין דלא תבוא עליו השמש וכן בל תלין עובר מיד אף שדעתו לשלם לו אחר זמן, אבל אינך לאוין כמו לא תעשוק את רעך, ולא תעשוק שכיר עני ואביון ולא תגזול אינו עובר אלא אם בדעתו שלא לשלם לו כלל, ומובן מזה מה שפסק שם המחבר (סעיף ח') דאם. עבר עליו בקר ראשון שוב אינו עובר והוא ברייתא בב"מ (דף ק"י) זה אינו אלא בלאו דבל תלין, אבל בלאו דלא תעשוק את רעך ול"ת שכיר ועני ואביון כיון דאינו עובר אלא א"כ דעתו לכפור לו ושלא ליתן לו כלל לעולם עובר כל זמן שאינו נותן לו, וכן כתב בספר פנים מאירות (ח"א סימן כ"ו) ע"ש.
ולפ"ז עושק שכר שכיר נמי לא הוי לאו הנל"ע, דממ"נ, דעל הלאו דלא תלין ולא תבוא עליו השמש, דכיון שעבר עליו
בקר או לילה אחת שוב אינו עובר א"כ במה שמחזירו אינו מתקן הלאו כלל והלאו שעבר עבר ואין לתקנו עוד, ובכה"ג לא הוי לאו הנל"ע היכי שאין העשה סמוך ללאו וכש"כ התוספות בכתובות (ל"ב ע"ב), ד"ה לא השם שמביאו ע"ש, ועל הלאו שהובא בגמרא כאן דהוא הלאו דלא תעשוק שכיר עני ואביון נמי לא הוי לאו הנל"ע דהאי העשה דוהשיב אינה לתקן אמה שעבר, רק על להבא שלא יוסיף עוד לעבור, כיון דכל זמן שאינו נותן לו הרי עובר בכל רגע ורגע בלאו דלא תעשוק, ודומה ממש ללאו דביאת מקדש, וכשכתב הרמב"ן הנ"ל, משא"כ אם הוי מוקמינן אלאו דלא תגזול דהלאו שעבר כבר עבר ואינו עובר עוד ובהשבתו עוקר הלאו ומתקנו א"כ הוי לאו הניתק לעשה אע"פ שאינו סמוך אל העשה וכשכתבו התוספות (כתובות ל"ב שם) והוא נחמד.