דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
שבת · פרק שני
דף ט רש"י ד"ה מסכסכת אבניו סה"ד ואחריו מתחיל דיבור בפ"ע ד"ה שאין נמשכין:
ע"ב רש"י ד"ה ואם היה דר בעליה שאין לו מקום בחצר ע' מה שכתבתי בזה בגמ' בעז"ה כונת רש"י ז"ל:
ר"נ ד"ה כנגד ימים הנכנסין העתידין לבוא ד"ה כנגד ימים היוצאין שיצאו כבר וזה שעומד בו נמנה מן היוצאין ע"כ נ"ב פי' וזה שעומד בו אע"ג שמתחיל עתה לכנוס למשל נר הראשון שאחר ההדלקה מתחיל יום ראשון ונכנס ובא ונגמר למחרתו בצאת הכוכבים נמצא מדליק כל הנרות יום יום על יום הבא אחר ההדלקה ולולא דבריו ה"א לב"ה שמדליק נגד היוצאין ידליק אחר שקיעת החמה ביום ראשון אחר יציאתו להראות שיום ראשון יצא ויצא יום אחד כמו שדולק נר אחד קמ"ל דלא כן אלא ידליק בההחלת הכניסה והוא נמנה בכניסתו עם היוצאין אבל לב"ש אינו צריך לפרש ולומר והוא נמנה עם הנכנסין כיון שב"ש אמרי נגד הנכנסין כמה ימים יש עוד לכנוס כמספר הימים שיבוא כן מספר הנרות פשיטא שגם היום שעומד בו עומד לכנוס:
בשלטי הגבורים אות ו' ד"ה לפי דברי הגאונים כו' והטור פסק להדיא שאסורין והפליג להאריך באיסורן כצ"ל:
דף י ע"ב ברי"ף לא כפה עליה כלי נעשה כמדורה נ"ב בגמ' עשאה:
בר"נ ד"ה אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים כו' משתי רוחות הוא ד"ה ועליו כתב בר"נ ומפרשו בגמ' כצ"ל:
דף יא אמר רב הונא כו' הרגיל במזוזה כו' הרגיל בציצית בגמ' הגי' בתרוייהו הזהיר וח"א מפרש הגי' בטוב טעם:
מהר"מ ציון א' ד"ה בגמ' ואשר"י וכו' דאלו תעניות ומעמדות מה ברכת המזון שייך כאן סה"ד נ"ב וע' ברא"ש שכתב האי ערבית דתענית בכניסתו קאמר אע"פ שאוכל ושותה כל הלילה כיון שנכנס היום מתפלל תפלת תענית ושפיר שייך כאן בהמ"ז דה"א כשם שאומר בתפלה מטעם כיון שנכנס היום כך יש בבהמ"ז הזכרה באכילתו אחר תפלת ערבית בכניסתו קמ"ל וכן פרש"י בקוצר דברים ד"ה בברכת המזון של ערבית בכניסתו וכש"כ ביציאתו שכבר עבר היום ע"כ ונעתק כן ברש"י על הרי"ף וכן פי' הר"נ כל אלה לא ראה מהר"ם וזה פליאה גדולה:
ע"ב שה"ג א' ד"ה דין קריאת ההלל וברכתו כו' והאידנא נהגו לברך לגמור כשגומרין אותו ולקרות כשקורין בדילוג והוא סימן ביד הקהל לדעת אימתי גומרין ואימתי דולגין ע"כ נ"ב כבר עבר האי האידנא שבזמן המחבר ואידנא אחרת לנו שאומרים תמיד בין בהלל שלם בין בחצי הלל לקרוא ונכון כי בין כך ובין כך הלא קורין ובזמנינו הסימן ביד הקהל להלל שלם לקרוא את ההלל ולחצי הלל לקרוא את הלל (הך קבלתי):
בעה"מ ד"ה כתב ברי"ף ז"ל הא דאמר רב גידל אמר רב וכו' ומשום דקשיא להו נביא שיבשו הספרים כצ"ל:
שם מלחמות על דברי בעה"מ הנ"ל אמר הכותב כו' גבי חנוכה בעי לה הכי בהדיא או דלמא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות כצ"ל:
דף יב בעה"מ ד"ה אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר"י בר"א כו' ובמסכת מנחות דף מ"ב אי דחיא לה ומפורש בגמ' דהתם שרא ר"ז לסדיניה ואמת הדבר וכו' כצ"ל:
ברי"ף אמר רבה מפני שריחו רע כצ"ל וכן מגיה הב"ח בגמ' וברי"ף נשמט הגהה זו:
ע"ב שלה"ג א' רוב הפוסקים הסכימו דפתילות של נר שבת אינן צריכין הבהוב וחירוך וכתבו הפוסקים דאע"פ שהנשים נוהגות להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מוחרכת לא משום הלכה נהגו כך ע"כ נ"ב מנהג הנשים הנ"ל אינו ענין כלל להבהוב דמתניתין כי הבהב דמתניתין היינו שהבהב הפתילה כולה טרם מניחה מהנר בשמן כדי שתדליק יפה כל זמן שדולקת וכמו שכתב הר"נ אינם מוחרכים אין דולקין יפה ואתו לאטויי ומה שנוהגין להדליק הפתילה ולכבותה הוא רק ראש הפתילה כדי שתאחוז בה האור חיש מהר ותיכף השלהבת עולה ובבואה להדלקת הנרות כשהיא מראה האש להנר אוחזת תיכף שלהבת בהנר ולא תמשוך עת ההדלקה אף אם מדלקת הרבה נרות משמתחילה ההדלקה אותיום גומרת והמנהג זה דבר יקר ונחוץ מאד כי על הרוב אין מתחילין להדליק רק בהגיע תור ההדלקה ואם תשהה בהדלקה תדליק כמה נרות אחר הזמן ותבוא לידי חילול שבת ח"ו ע"כ גדר גדול שגדרו עצמן בנות ישראל שלא יבואו לידי חילול שבת וכן כתב הרמ"א בשם הטור סוף סימן רס"ד והרא"ש מסיים ומנהג יפה הוא ע"כ ואני מוסיף חיו יחיו בזכות זהירות בהדלקה:
דף יג ברי"ף הדין הוא פירושא דהא שמעתתא נ"ב וכן פרש"י:
ע"ב ברי"ף רבי אומר בעון נדרים בניו ובנותיו וכו' שנאמר וגו' לחטיא את בשרך וגו' וחבל את מעשה ידיך ואיזה הן מעשי ידיו של אדם אלו בניו ובנותיו ע"כ רש"י שם לחטיא את בשרך לחייב בניך ומוקשה בגמ' דרשו מן מעשי ידיך ולא דרשי בשרך כלל ורש"י דורש בשרך ומעשה ידיך מניח בלא פי' ע"כ בא הב"ח בגמ' על הגליון על דברי רש"י ומראה לנו לעיין בשבועות לט. שם דרשו לחטיא את בשרך אלו הקרובים שנענשו בעון שבועות וכן פי' רש"י התם את בשרך את קרובך וחבל את מעשה ידיך אלו בנים שנענשין בעון נדרים ולא שאר קרובים:
רש"י שם ד"ה אומרים לו העומדים שם ע"כ נ"ב קאי על אומרים לו התודה:
דף טו ברי"ף אמר רבה מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאין מוסיף הבל נ"ב בגמ' איתא אמר רבא:
שם בר"נ ד"ה אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל כו' קרוב לסה"ד דהא לא הות טמונה בערב שבת כלל כצ"ל: