אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) שבת › פרק שלישי

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

שבת · פרק שלישי

פרק שני

דף טז בש"ג סי' א' ב' ד"ה לפי דברי רבינו כירה כו' ורש"י פסק דכל דבר כצ"ל:

בבה"מ ד"ה שהסיקוה כו' והקדרה יושבת עליו או שהיא תלויה באבנים או כיוצא בזה כו' כצ"ל:

ע"ב בש"ג בדיבור הנ"ל עוד פליגי בהאי שמיעה בדין היכא דשכח כו' ע"ג כירה בענין שאסור להשהותה כצ"ל:

שם בבעה"מ ד"ה ולענין פירושה וכו' ומנו חנניא הוא כצ"ל וכן כל חנניא שנדפס בה' צ"ל בא':

שם בא"ד ועלה מייתינן לברייתא דחנניא כצ"ל:

שם במלחמות ד"ה אמר הכותב תחלה יש לי לומר כו' ולכן כתב רש"י דאמוראי אליבא דר"מ כצ"ל:

שם כדאמרינן לקמן בביצים מצומקות כעוזרדין כצ"ל:

עוד שם והוא ז"ל הודה בפרק ראשון במקצת טעמים שכתבנו כצ"ל:

שם אבל דחנניא מפני שאינו דומה למתניתין וכו' עד כדפרישית נ"ב בעודי על הפרק ראשון דף כ' כתבתי ע' שם כל דבריו הללו מדעתי בעזרת חונן דעת ועתה נתן שמחה בלבי לשבח ולהלל ולהודות לאותו חונן לאדם דעת ומלמד אף לאנוש שפל כמוני בינה לכוון לדברי האי מרום וקדוש גאון עוזנו הרמב"ן ז"ל:

דף יז ע"ב בר"נ ד"ה והיכא דעבר ושהה וכו' בסה"ד לפיכך פירש הוא ז"ל וכו' נ"ב לפי שפי' המהרש"א דברי רש"י ז"ל ד"ה עבר ושהה במזיד מאי הן הן דברי הראב"ד ז"ל:

דף יח רש"י ד"ה מחזירין אפילו בשבת וכו' דמתני' הכי מפרשי' לרב ששת למאן דאמר כו' כצ"ל:

שם בא"ד וקאמר דמחזירין אפילו בשבת ע"כ הוא לפי פי' תוס' ומכאן עד סה"ד הוא לפי פרש"י וצ"ל אי נמי מחזירין אפילו בשבת כלומר ביום המחרת וכו':

דף יט במלחמות ד"ה אמר הכותב ולא דיו כו' בעלי הפאלג והנכפין וגם לא שמענו כצ"ל:

שם בא"ד ומשום הרחקת מרחצאות ואע"פ כצ"ל:

שם חדושי אנשי שם אות א' ד"ה פי' הערוך בערך פקע ה' כצ"ל ובסה"ד ושונין ומשלשין עד שמתגלגל כצ"ל:

ברי"ף והלכתא בחמין אסור בין בכלי בין בקרקע שם ברש"י והביאו סילון מבע"י הסה"ד ואח"כ דיבור בפ"ע ד"ה של צונן כדי לחממן והמים וכו' כצ"ל וכצ"ל בר"נ:

בר"נ ד"ה תניא לא ישתטף אדם כו' שכן דרך הרוחצין בחמין להשתטף אחר כך בצונן כצ"ל:

דף כא בר"נ ד"ה ודאמרינן כו' ועוד הביא ראיה כו' ת"ל בו ישבר אלמא כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה מותר להניחה שם כצ"ל:

ברי"ף אמר רבא אמר רב חסדא נ"ב בגמ' לא נזכר שם רבא בכל זו השיטה והיה טוב לגרום רבה כי רבה הוא ראש המדברים לפרש מאמר רב חסדא אבל רבה מפרש בענין אחר וזה הפירוש שמעתיק הרי"ף משום מבטל כלי מהיכנו רב יוסף אמרו ולעשות מרבא רב יוסף דבר זר הוא ע"כ ההכרח למחקו ואין שום אחריות בדבר כי הר"נ וכן הרא"ש אונם מעתיקים האי אמר רבא:

דף כב בר"נ ד"ה וקשיא לן כו' כך הם דברי הרמב"ם ז"ל נ"ב קרוב קרוב קודם ראשון בראשונים הבעל תוס' ר"י ז"ל:

בד"ה דכ"ע טלטול מן הצד דף מ"ד וז"ל ואומר ר"י דיש לחלק דהכא עיקר הטלטול לצורך מת ולא דמי לכל הני שעושה עיקר הטלטול לצורך כר וחבית ולא לצורך מעות ואבן:

במשנה ברי"ף מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר נ"ב במשנה ליתא ר"מ אומר כלל רק בברייתא בגמ' שמעתיק הרי"ף ממנה רק הד"ה ת"ר מטלטלין וכו' אלא מפני שהרי"ף פסק כאן כר"מ מעתיק לשון הברייתא אשר ר"מ בה במתניתין ובגמ' מזכיר רק ד"ה של הברייתא וכו' הוא במתניתין עד נותנים שממנו מתחיל משנה אחריתא אבל הרי"ף אינו משנה הגי' ובגמ' גורס כמו הגירסא שלפנינו המשנה לבד והברייתא לבד ומודיע זאת לנו שמעתיק ת"ר מטלטלין וכו' בגמ' אחר המשנה לידע כי אין שינוי בגי' לפניו:

שם ברי"ף הלכה כדברי המיקל הלכך נר שהדליקו כו' ע' ק"נ מה שכתב על לשון הלכך ומה שכתבתי שם:

בחדושי א"ש כתב הרב ריא"ז כו' שהרי גם בין השמשות יכול להשתמש בהם לצורך מטלטלים אותם בשבת אלא לצורך גופו ומקומם אבל לשמרו או מחמה לצל אסור וא"כ במוקצה מחמת איסור כגון נר וכו' כצ"ל:

ע"ב בי רב חמא הוה מטה גללניתא הוה מהדרי לה ביומא טבא כצ"ל ולפי גי' רי"ף ור"ח דגרסי הוה ליה אין לגרוס כי כי לא שייכי בהדדי אמר ליה רב חמא אנא כרשב"ג סבירא לי כן גורס ר"ח והת"ש והק"נ גרסי רב חמא הוה ליה מטה כו':

רש"י ד"ה ולווחים של סקיבות כו' סה"ד שעליו מושך החץ כצ"ל:

ר"נ ד"ה לווחין של סקיבות כו' סה"ד שעליו מושך החץ כצ"ל כמו ברש"י בגמ':

שם ד"ה ולפיכך השמיט וכו' ואנן כיון דבגמרן התם כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה