דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
שבת · פרק שביעי
כלל גדול אמרו וכו' והיודע עיקר שבת נ"ב הרי"ף וכן הרא"ש מעתיק לשונו והיודע והיודע והעושה כולם בוא"ו המוסיף אבל בגמ' ובמשניות ליתא כל הני תלתא ווין אלא היודע היודע העושה וכן מעתיקים רש"י ור"נ כאן ש"מ הכי עיקר:
ע"ב ברי"ף בערב שבת נמי לא נפיק והאי אי נמי בחמשא בשבתא נפיק תרי יומי לישתרו ליה כו' כצ"ל:
ברש"י ד"ה העושה מלאכות הרבה כו' אלא בגופי עבירה שאינן דומין לענין שגגת מלאכות או בחילוק שבתות לענין שגגת שבת כצ"ל:
המאור ד"ה מיתיבי וכו' אלמא לית ליה להאי תנא מאי דקאמר אביי עד שישגוג בלאו שבה ואית ליה דרשא דהאדם בשבועה כו' כצ"ל:
שם והא ר' עקיבא הוא דפליג עליה דמונבז והוא דפליג עליה דר' ישמעאל כצ"ל:
שם בד"ה ועדיין אני אומר כו' וה"ר שלמה ז"ל פי' כו' נ"ב גם מפי' המאור לא הניח ה"ר שלמה ז"ל את ידו וכתבו בלשון אי נמי וכו':
שם ד"ה אמר עולא למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה כו' כצ"ל:
שם ומ"ד אשם ודאי בעי ידיעה בתחלה הוא ר' יוסי וכו' נ"ב ע' רש"ל ורש"א תוס' ד"ה מאן דאמר:
שם עד ר' יוסי אומר אין שנים מביאין אשם אחד כו' כצ"ל:
שם בר"נ ד"ה הצד את הצבי וכל מלאכת עורו נוהגת בתחשים במשכן בעורותיהן כצ"ל:
במאור ד"ה דעביד חביתא כו' ומשום מבשל כשמבשל החביות נ"ב פי' מה שמצרפו באש הוי כמבשל:
דף לד רש"י ד"ה כולן מלאכה אחת הן כו' אבל זומר חייב משום תולדות נוטע דלצמוחי עביד כו' כצ"ל:
ע"ב ברש"י בקגן כלי שעשוי כעין צנור רחב מלאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין כן והבורר בו קטניות נותן כו' כצ"ל והכל דיבור אחד:
דף לה רש"י ד"ה הצד את הצבי וכל מלאכת עורות נוהגות בתחשים למשכן בעורותיהן כצ"ל:
שם בר"נ ד"ה המותח חוט של תפירה כגון התפור ועומד כצ"ל כמו ברש"י:
שם ד"ה השף בין העמודים בסה"ד ועדיין אינו נוח לי כו' היינו ממחק גופייהו ע"כ נ"ב וי"ל ממחק הוא השער והכא בעור עצמו אחר כתבי מצאתי הסכמה ע"ז מהק"נ:
שם שה"ג ד"ה רש"י פי' וכו' והתוס' פירש ששף בידו נ"ב בידו ליתא בתוס' אבל הרמב"ם פ' י"א הל' ו' מעתיקו:
ברי"ף במשנה מקדים עלי שום ועלי בצלים לעשבים והוא ט"ס כי במשניות ובגמ' מקדים עשבים לעלי שום ועלי בצלים וגם הרא"ש כמוהם ודרך הרא"ש להעתיק לשון הרי"ף ואם היה גי' הרי"ף גם הרא"ש הי' מעתיק כן גם הסדר הנכון הוא להקדים עשבים אחר מאכלי בהמה אשר עשבים כמוהם שאין ראויים כלל בשום אופן לאדם ואח"כ עלי שום ועלי בצלים שיש בהם ראוי לבהמה ושיעורו כמלא פי גדי ויש בהם ראוי לאדם שיעורו כגרוגרות ואח"כ שונה מה שהוא מאכל אדם לבד: