אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) שבת › פרק ששי

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

שבת · פרק ששי

פרק חמישי

דף כז ע"ב רש"י ד"ה מאי לקלוע בהן שערה ולצאת בהן בשבת כצ"ל:

בר"נ ד"ה חזינא לאחתאי וכו' אפילו להנאת רחיצה וכיון שכן כצ"ל:

דף כח ברי"ף ופירוש כיפה של צמר כו' כדאמרינן (חולין קלח) כיפה של צמר היה מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ נתון שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת נ"ב האי פירושא של הרי"ף אשר גם הרא"ש מעתיקו בהאי ברייתא דחולין אשר היה מונח על מצחו של כ"ג תחת הציץ חתיכה גדיל דעמרא ארכו ורחבו כאורך ורוחב הציץ נמצא שהיה עוד בגד לכ"ג אין הדעת סובלת שיהיה לכ"ג תשעה בגדים וגם אין רוח המעיינים נוחה מזה אשר לא יהיה נזכר בתורה זה הכיפה איכותו ומהותו וכמותו ככל בגדי כהונה אשר נתבארו באר היטב איך שיעשה ואיך יתנשאו עלי הכהנים ולהרמב"ם לא נראה פירושו בהאי ברייתא כיפה של צמר ואינו מביאו בכלי המקדש והכ"מ שם פ"י מתמיה על הרמב"ם שהשמיטו להאי כיפר אבל אין שום תמיה כי הרמב"ם מפרש כפרש"י שמות כ"ח שמקיים שם להאי קרא ושמת אותו וגו' בפתילי תכלת שהציץ היה תלוי עליהם וגם כתב רש"י שם שע"י הפתילים היה נותן את הציץ על המצנפת ככובע והיינו האי כיפה דהאי ברייתא ושהיו מחזיקים פתילי תכלת את הציץ מביא הרמב"ם ולא השמיט כלל:

ע"ב בשה"ג אות ב' ד"ה מיי' פ' י"ט מה' שבת כו' ואסרי דאניסכא נ"ב והב"י בש"ע פוסק כרי"ף והרמב"ם:

בהמאור ד"ה א"ל שמואל וכו' ואע"פ שנראה מן הירושלמי הזה שהוא אוסר אפילו באיש יש לומר מתוך שהוא עשוי לכך ולכך פי' בין לאיש בין לאשה כצ"ל:

דף כט רש"י ד"ה למאי חזיא דקתני אינה חייבת חטאת אלמא תורת כלי עליה במקצת דאי אין תורת כלי עליה נ"ב הני תרתי כלי פירושם תכשיט:

שם ברי"ף רמי בר יחזקאל אמר בבית הכנסת היו יושבין ושמעו קול מאחורי בה"כ כסבורין הם צד שבאו עליהם אויבים דחקו וכו' כצ"ל:

ע"ב בהמאור ד"ה כתב הרי"ף יש ברגלו מכה כו' כי ההיא דתניא כל שריפא ושנה ושילש ואוקימנא לאמחויי קמיעא ולא לאמחויי גברא לפי שיותר חמור כצ"ל וכו':

דף ל ע"ב ברי"ף ויש שפירשו אותה מידי דמקיף לרישיה נ"ב וכן פי' הרמב"ם והערוך ערך ככליאר בשם יש אומרים:

בשלטי הגבורים אות א' או ג' בסה"ד אשר כן יצאת הוראה בהרבה מקומות שמבליעין רצועה בתוך יד של מפתח ברזל ונותנין ב' מטבעות כסף מזה ומזה וחוגרין באותה רצועה ויוצאין בהן ואני ראיתי לגדולי אשכנז שעושין כדברי הרא"ש להכניס שלשלת כסף במפתח אפילו כו' כצ"ל:

בהמאור ד"ה הא דאמר עולא וחילופיהן באיש כו' וחילופיהן באיש שטבעת שיש עליה חותם הוא לו תכשיט ומותר לצאת בו אפילו לכתחלה לר"ה כיון דלא כו' כצ"ל:

דף לא ברי"ף הציון ב' לשה"ג צריך להיות במתניתין על תיבת ובפאה נכרית:

בר"נ ד"ה פאה נכרית קליע שער התלושה וצוברתה על שערה כו' כצ"ל:

שם ד"ה אמר רב כל שאסר כו' דה"ה בבית דכל שהוא דרך מלבוש נ"ב פי' כגון טבעת:

שה"ג ד"ה לפי' הרא"ש והטור כו' והר"נ מסכים לפי' מיי' נ"ב לשון הר"נ שלפנינו נוטה לדעת הרא"ש והטור גם ב"י כתב בשם הר"נ לאיסורא וע' כ"מ מה שכתב שם על הרמב"ם והר"נ מפרש אף גירסת הרי"ף דגורס כדי נסבא מפרש ג"כ לאיסורא:

שם ד"ה ר"ת פסק כרב ענני כו' וקיי"ל בגיטין בפ' השולח כברייתא דסברה כרב נחמן דמ"ל כו' כצ"ל:

שם ואפילו רבא דפליג עלייהו לאו משום דקתני בר"ה אלא וכו' כצ"ל:

ע"ב ר"נ ד"ה למטה מן השבכה כגון אסטמא וכו' כצ"ל וע' ערוך ערך אסטמא:

שם ד"ה יוצאות רעולות דרך ערביות להיות מעוטפות ראשן כו' כצ"ל:

שם ד"ה ודאמרינן ועביד להו מפצי כו' והתנן הטביל את המטה נ"ב שם פ"ז מ"ז ושם איתא מפני שהמים מקדמין:

בא"ד איכא למימר דהני מילי במטה וכו' ונ"ב לכאורה אינו מובן החילוק הלא הטעם שמטבילין המטה הוא מפני שהמים מקדמין וכמו שמקדמין לבוא על רגלי המטה כך מקדמין לבוא בין האצבעות דאדם וי"ל לפי' הרא"ש שהתי"ט בוחר בו שמפרש מפני שהמים מקדמין כלומר דכשתחב רגלי המטה בטיט כבר קדמו המים ונגעו ברגלי המטה קודם שהגיעו לטיט ואותם המים מחוברים למקוה וזאת מחלק הר"נ שאצל רגלי המטה שייך שפיר שהמים נשאר על רגלי המטה והטיט על המים והטיט אין דוחק המים מעל רגלי המטה והמים מחוברין במקוה והוי שפיר כל המטה בבת אחת כולה במים אבל באדם חוצץ לפי שהטיט נכנס לו בין האצבעות ומדייק הר"נ ונדחק שם וכיון שהטיט עומד שם צפופים דוחק את המים שבאו מקודם שמה והטיט דבוק לאצבעות ואין מים ביניהם וכשאדם טובל אינו כולו במים:

שם סה"ד ולא מחוור שאין בנמל טיט יותר מנהרות כצ"ל נ"ב שם פרש"י נמל פור"ט בלעז ותוס' שם מבאר דבריו מפני שהספינות רגילות להיות שם כל שעה מצוי שם טיט ע"כ:

שם ד"ה ודאמרינן עביד להו מקוואות ביומי ניסן וכו' ולפי' נראה דבנתיה דאבוה דשמואל בסיתוא לא היו טובלות בנהר משום צנה ע"כ נ"ב פי' אבל אי לאו צינה היו רשאין לטבול בנהר ולא היו צריכין למקוואות שם וביומי ניסן דרווח עלמא עד סה"ד נ"ב לקוצר השגתי אין פי' הר"נ ז"ל אלא הפוכי מטרתא לאיכא מאן דאמר הלשון ביומי ניסן מוקשה ולפי' הר"נ הלשון ביומי תשרי בלבד מוקשה ובבכורות מביא רש"י האי פירושא של הר"נ על ביומי ניסן בשם ל"א ולהאי לישנא פליג אבוה דשמואל גם על אידך דשמואל דהוא אומר בכל עת צריכין מקואות לבד פרת וביומי תשרי בלבד דאז טובלין בו ואין צורך למקואות:

שה"ג ד"ה לשון ריא"ז ונראה בעיני כו' אבל בשאר ימות השנה צריך להמשיך מים מן הנהר לבור הסמוך לשפתו כצ"ל:

דף ל"ב לשון ריא"ז ד"ה ובלבד שלא תפרוף עליהם נ"ב פי' על אבן ומטבע אבל אגוז אינו צריך הזמנה:

ע"ב רש"י ד"ה טמא סה"ד אבל שוקו אינו מטלטל אגב הכלי האי אגב זר מאד הכא וצ"ל על גב כמו ברש"י בגמ' ור"נ:

דף ל"ג רש"י ד"ה לשיחלא וכו' ובעמוד פי' בע"א נ"ב והרמב"ם פי' כמו בעמוד:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה