אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) שבועות › פרק שביעי

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

שבועות · פרק שביעי

פרק ששי

דף כה ע"ב שלה"ג ואקשינן עלה מ"ש מבור דאמרינן לא יקצוץ ואמרינן עלה:

דף כו ר"נ ד"ה יכול לומר לו שכרתיך לא הוה אמר מלתא דידע דמספקי בה רבנן נ"ב פליאה ממני מאין ידע אטו כ"ע דיני גמירי וע' יבמות קי"ד בתוס' ד"ה מי שסברתם היפך והעתקתי דבריו בגמ' אצל תוס':

שלה"ג אבל שכרו שלא בעדים נאמן לומר פרעתי בלא שבועה ופי דהיינו דוקא:

ע"ב ר"נ ד"ה הלכך לענין הלכה. ומייתי מתניתא לדחויי שמעתתייהו דרב ושמואל דהוה מעלי ליה מעיקרא:

הרי זה שומר של בעלים מדעת ויצא לו נ"ב (פ"ח וע"ש שמפרש דברי הרמב"ן והר"נ):

דף כז ר"נ ד"ה ירושלמי ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק אחד עשר מהלכות שכירות שאפילו שכיר קטן נשבע נ"ב כבר סניה שם מהר"י אבוהב שכן מצא בס"א שאפילו השוכר קטן נשבע השכיר (רא"ש ע"ש):

שם ומכאן קשה למה שכתב הרב אלפסי ז"ל בתשובה שאלו מקמיה בעסק חד גברא דתפיס ספר מקרא ואמר שהיה ממושכן בידו והשיב בלשון הזה

ע"ב רי"ף אבל בעה"ב שעשוי למכור את כליו נאמן ולא אמרן נ"ב אף שהר"ן כופה א"ע לפרש דבריו באשר הוא לענ"ד מרגלא בפי ליקח ראיה מאשר הוא ברא"ש על דברי הרי"ף וכיון שגי' הרא"ש כגי' הגמ' היה כ"כ ברי"ף שלפני עיני הרא"ש ובפרט שגם להר"נ אינו מחוור גי' הרי"ף למה נאמר שהרי"ף גרס כן טוב יותר לומר שנשתבש מלתלות ברי"ף דבר שאינו מחוור וגם הרא"ש לא היה שותק והיה מביא לשון הרי"ף והיה מחוה דעתו בין שני הגירסות מכל זה שמעינן שברי"ף שלפני עיני הרא"ש היה כגי' הגמ' ומעתיקו גם הוא כן וגם הרי"ף בשער ו' מקדים דרכו להטמין להצניע:

שם ובכולהו לא אמרן כו' נ"ב זהו גי' ר"ח שנראה לר"ת כמובא בתוס' ד"ה בקונטרס גרס:

ר"נ ד"ה בטענו כלים הניטלים תחת כנפיו בעל הבית שנטל כלים קטנים תחת כנפי בגדיו ולא הכירו בו עדים נ"ב והכירו העדים במקצתן (תוס') כי אם לא הכירו כלל הדרא קושיא לדוכתה ודלמא לא משכנו:

ברי"ף והשער השני אם ראוהו העדים נ"ב שנכנס למשכן את חבירו ויצא וכו' כמו שכתב בשער השלישי צ"ל גם כאן ואף מובן שכן הוא וכמו שכתב הרי"ף אלו ג' שערים בחקי הממשכן:

דף כט ע"ב רי"ף אי דמיא הא דרב אבא להא דמיא:

ר"נ ד"ה וחזינן מאן דסבר. סמוך לסה"ד ומפרקינן כדאמר רב נחמן כגון שיש עסק שבועה ביניהן הכא נמי כגון, שיש עסק שבועה ביניהן כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך והוא אומר אין לך בידי אלא חמשים וחמשים איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם כן הוא שם בגמ' ומסיים תוס' כאן והיינו כר' אבא והעתקתי כי אדמה שבזה הלשון גדול יותר ההוכחה שרב נחמן כר' אבא ס"ל:

שם אלא דהכא אין הנתבע משלם כלל נ"ב המוסגר בשתי חצי רבוע נ"ל דאין להשתמש בו אלא בתיבה אחת היינו כלל שטוב להוסיף בלשון הר"נ אבל שלא פשע אין לו מקום כאן כמובן לכל הוגה:

שם דמה שאין היורשים יכולין לישבע אינו בפשיעתן אבל תובע:

שלה"ג סי' א' ד"ה לדעת רש"י ומיי' נ"ב והגהות מימוניות משוה דעת הרמב"ם לדעת ר"ת וכן באה"ג:

דף ל הר"נ ד"ה מתני' אבל היכא דאינו חייב לשלם אלא לחנוני בלבד נ"ב כגון שהמחהו אצל חנוני והפועל אמר לבעה"ב אני מקבל את החנוני ואני פוטרך לגמרי אפילו החנוני לא יתן לי:

שם ד"ה ופועלים נשבעין לבעה"ב. ודוקא בדאיתיה לחנוני הא לאו הכי נ"ב פי' הא לאו הכי שאין לחנוני עתה לפנינו בשעת שבועת פועלים אבל בשעת דין היה והכחיש את העדים ונתחייבו העדים שבועה אבל אם לא היה החנוני כלל ולא ידענו מהכחשתו כבר כתב הר"נ לעיל שנוטלין הפועלים בלא שבועה:

שלה"ג שאלה ראובן נתחייב לו שמעון שבועה וקנה שמעון אותה שבועה ונתן לו מקצת הדמים שטוען ראובן בתורת פשרה שלא ישבע:

שם אבל עכשיו שנתחייב לו בממון שבועה אין כאן מכירת שבועה אין כאן והמכירה בטלה:

דף לא ר"נ שורה ב' ואמר ליה תן לי בדינר פירות עכשיו טרם שאביא לך את הדינר שלה"ג שורה ו' והביא ראיה מפרק ג' דנדרים כ"ה: דקאמר כשם שנדרי שגגות מותרים כך שבועות שגגות מותרות וה"ד שבועות שגגות כרב כהנא וכרב אסי:

ע"ב שלה"ג שורה אחרונה משורות הקצרות אפילו היה היורש נ"ב דיבור בפ"ע וקאי על הא דר' יוחנן בן ברוקא:

דף לג ע"ב ברי"ף אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע נ"ב שבועה דאורייתא כגון בפקדון וגם במלוה כגון שמכחיש את העד ואח"כ הביא התובע עוד עד וכן שבועת היסת כגון שכפר הכל במלוה:

סליקא לה מסכת שבועות:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה