אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) שבועות › פרק ששי

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

שבועות · פרק ששי

פרק חמישי

דף יז ע"ב שלה"ג ד"ה כתב הרא"ש ראובן ולוי הלוו מנה. יכול לגבות כל החוב משמעון כיון שלא מחל אלא לערב:

שם אות א' ד"ה התובע את חבירו בב"ד סמוך לסה"ד ואח"כ תשביעהו היסת או נ"ב פי' או שאין רצונך לבטל השטר תחרים חרם סתם ואח"כ צא ובקש השטר ותגבה בשטרך:

דף יח ר"נ שורה ב' בני ר"ה זבון ההיא אמהתא:

שם אלמא דב"ח קונה משכון אפילו משכנו בשעת הלואתו נ"ב פי' אע"פ שאינו ע"פ ב"ד:

שם דהרי הוא כאלו הגביהו לו ב"ד:

שם ומשום הכי אמרינן בפרק המקבל דאם מת נ"ב פי' שהשיב לו העבוט ומת הלוה:

שם ד"ה שבועה בס"ת סמוך לסה"ד כך המשביע את חבירו נ"ב כש"כ הנשבע לשקר ובהמשביע פליגי:

שלה"ג אות א' ד"ה כתב מיימוני. ומסתמא דב"ד במקום בהכ"נ יושבין ולכך קבועים בב' וה':

ע"ב רש"י ד"ה כפירת טענה שתי כסף. טענה דמתני' לאו אתחלת טענה קאי אלא אכפירה שכופר בטענת חבירו לבד הודאת הפרוטה:

דף יט ר"נ מסוף העמוד למעלה שורה כ' אלא ודאי אפילו לרב בטוען דוקא קאמר:

שורה ז' ואמרינן נמי אפילו לא טענו דאלמא טענת ברי בעינן נ"ב ערוך טען א' מפרש (בעלאדען) טען ג' מפרש (ענטגעגענשטעללען) וכאלה מדויקין רק על טענת ברי:

שורה ו' ואין אלו ראיות דמאי טענה תביעה נ"ב תבע מפרש הערוך פאדערין (אונטערזוכען) כאלה שייך גם בשמא:

שם קודם להנ"ל והלה אומר לא כי אלא פרוטה ואפילו אמר אין לך בידי אלא כך וכך חטים ושעורים שהלויתני חייב

ע"ב הרי"ף שורה א' וכן הלכה ואר"נ אמר שמואל:

שלה"ג רק היכא דבהודאה דאתמול היו שם עדים והיכא שהודה אתמול שחייב והשתא טוען פרעתי ולא היו שם עדים בהודאה איכא פלוגתא התוס' פרק הגוזל בתרא דף קי"ח כתבו דר"י ראה ושמע לר"ת שחייב השבועה:

דף כ כתב הרי"ף ז"ל בפרק זה בורר דכל היכא דלא אתמר בהדיא לית הלכתא כמר בר רב אשי הלכתא כותיה בר מהני תרי מיפך שבועה וחוורי וסימניך הפך לבן ע"כ ודבר זה קבלה הוא ביד הגאונים ז"ל ופירוש חוורי דאמרינן בפ' בהמה המקשה בענין צומת הגידין כיון דזיגי אף על גב דלא חוורי הלכך קי"ל דבדאורייתא לא מפכינן אבל בשם מקצת רבותינו הצרפתים ז"ל כתב ולית הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחוורי ודברי הגאונים ז"ל עיקר:

שלה"ג ולי נראה כי מיימוני רצה תחלה לברר אם מדיני אדם יש לחייבו או לאו ואמר כי נפטר הוא ממנו בשבועה ושונה והולך:

שם אות א' ד"ה שאלה על שבועה. ויש אחרים שאע"פ שהן נתבעים והם דרבנן כעין דאורייתא ואין הופכין שבועתן והם נשבעין בטענת ברי נ"ב אע"פ שהן טוענין ברי שאינם חייבין כלום לתובע שטוען שמא חייב לו הנתבע:

שם אם יאמר התובע אינני חפץ בתקנה זו שתקנו חכמים אלא הריני כשאר כל התובעים וישבע לי הנתבע היסת שומעין לו ואם יחזור הנתבע ויהפוך השבועה על התובע שומעין לו ואם לא רצה לישבע ילך לו סה"ד ואין מונעין אותו:

שם מסוף העמוד שורה ה' שחייב בעל השטר לישבע כעין של תורה כמו שנשבע כשטוען עליו שפרעו:

שורה ג' ואם טוען הלוה מחלת לי השטר:

ע"ב שלה"ג א' תשובה לרב אלפסי והמונע אותו מעיד על עצמו בזיופו אבל יניחוהו להטיל:

ואם הוא מורד לקבל הדין ואפשר שיגמור הדין עליו בדייני עובדי כוכבים:

ב' והמלוה את חבירו בפני עדים. ורש"י כתב שאין צריך אלא כההוא דשבועת הדיינין (טור סי' ע'):

וכן מדעת רבי' (עי"ש בטור וב"י):

דף כא שלה"ג סמוך לסה"ד:

שכן אמרו חכמים ז"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואע"פ שאח"כ נתוודע שפרע לאביו אינו נפטר בזה שאין שמעון:

ע"ב שלה"ג יכול לומר אשבע לך מכל ממון שבעולם חוץ מממון זה שלא אשבע לבעליו:

שם ואי לא הודה וכפר ישבע לו היסת שלא פרעו אלא פעם אחד ע"כ:

דף כב שלה"ג שורות הרחבות שורה ג' מי שהאמין בשטר הוא וכל הבאים מכחו היורשין נמי נאמנים כי הם באים מכחו ומקבלי מתנה נמי:

שם א' ד"ה בהא דבעינן וכתב מיימוני פ"ט מה' נזקי ממון מיהו מדיוקא שאין לתובע עדים על השעורין אבל ביש לו עדים אע"פ שלא תבעו:

שם וא"כ כיון דהרא"ש ז"ל אינו פוטרו משעורין אלא מטעם דדיינינן בודאי אין לו עליו תביעה זו:

מלחמת שורה ב' מסוף העמוד למעלה וא"ת א"כ מה הועיל בתקנתו נ"ב פי' מה הועיל המלוה מה שהתנה עם הלוה שלא יפרע לו אלא באנפי פ' ופ' הלא עוד יש חשש שיבואו עדים להעיד על המלוה שקבל מעות מן הנתבע בתורת הלואה ויהיה נצרך לשלם להנתבע מה שקיבל ממנו או יקרע השטר בח"י הנתבע או שמכר נתבע לתובע שדה וקיבל מחירו המעות ועתה ירד הנתבע לשדותיו עד שיקרע השטר והעדים נאמנין כאשר אמרנו אין לך בו אלא תנאו ומתרץ והרי הועיל לפסלם לפרעון דשכיח אבל שיעידו דבר אחר אינו חושש כי הוא מלתא דלא שכיחא:

ע"ב שלה"נ והשתא דאתית להכי דמצי תפיס על הודאתו מה שלא תבע לו ה"ה:

ר"נ שורה ראשונה הרחבה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שכירות:

שורה ז' וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכתב קרוב אני לומר:

דף כד ע"ב ר"נ והקשה ה"ר יוסף הלוי ז"ל על דבריו נ"ב פי' על דברי עצמו:

שם משורה אחרונה למעלה שורה ו' והוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו פי' שאפילו הבית ומה שבתוכו לפנינו:

שורה ד' שהרי הוא דבר שאפשר לעמוד עליו פי' אם היה הפקדון לפנינו ובזה יהיה דברי הרמב"ן כדברי הרא"ש ע"ש אלא שהרמב"ן קיצר:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה