דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
קידושין · פרק שני
דף טז ע"ב ר"נ אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה כו' סה"ד איכא למיחש שמא אם היתה גדולה לא היתה מתרצת כצ"ל (תוס'):
שה"ג האומר לחבירו אם תלד אשתך נקבה תהא מקודשת לי אינו כלום וכתב מיי' אישות פ"ז הל' ט"ז היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הרי זו מקודשת ויראה לי שצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתלד כדי שיכניסנה בקדושין שאין בהם דופי ע"כ לשון הרמב"ם והטור מעתיקו סי' מ' ומסיים והרמ"ה כתב דאפילו הוכר העובר אינה מקודשת:
דף יח ר"נ ד"ה ואיכא למידק אשמעתין אמאי אמרינן כו' וכדאמרינן בפ' חזקת הבתים וליסלקו בי תרי מינייהו ולדיינו יש לומר כו' כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה והוא ששידכו הא דאמר רב צריכה גט כששידך בה לאביה קודם כו' כצ"ל (רש"י בגמ'):
ר"נ ד"ה והוא ששדכו הא דאמרינן צריכה גט בששדכה לאביה קודם קידושין כו' כצ"ל:
דף יט רש"י ד"ה לא יעשו עולה ולא חיישינן שמא נתרצה האב דלא הדר מדיבוריה כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ מתני' התקדשי לי בתמרה זו כו' סמוך לסה"ד ואע"ג דהתם בפרק שבועת הפקדון אפליגו כו' כצ"ל:
דף כ ר"נ ד"ה וגרסי' תו בגמ' אמר רב המקדש במלוה כו' אלא אי אמר רב במלוה או לא אבל לעולם לשמואל אפילו במעמד שלשתן כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ ד"ה שפחה גדלה כו' ובגמ' מפרשינן מאי מגודלת גדלת בשבח יוחסין כו' כצ"ל:
והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהלכות אישות גודלת או אופה פירשו מלשון גדילים ונקט לישנא קמא דאתמר בגמ' נ"ב כמו שפרש"י גדולה ויכולה לשמשני:
חדושי א"ש ד"ה ק"ק מאי ראיה מייתי מתנא אנא כו' משום הכי איצטריך לאוסופי בתנא אנא ספרא כו' אלא אי אמרת ע"מ שאני שונה פי' מדרש תורה כרבי יוחנן כו' על כרחך צריך לאוסופי בתנא אנא תוספתא וא"כ כו' כצ"ל:
דף כא ר"נ ד"ה דאתיליד אונסא באורחא כו' ללישנא בתרא דקא מתמה משמע שלא היה לו צד עכוב כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה מתני' אינה מקודשת כו' ואם בא אדם לומר עלי דברים בפניה ימחו כו' כצ"ל:
דף כג רש"י ד"ה ה"ג כל שאתה מהייה ממנו כצ"ל ונ"ב רש"י בגמ' מהייה גרסינן וכן הגי' בגמ' כאן ובע"ז תמורה וחולין: