דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
קידושין
פרק ראשון
דף א שלה"ג נשאל להרא"ש כו' וכששמעה השליכה המעות ואמרה איני רוצה להתקדש כו' כצ"ל:
חדושי א"ש תימה אי מקשינן אשה לשדה כו' והשתא אתי שפיר נמי דלא גמרינן שטר משדה דאי גמרינן לה משדה לא הוי בפחות משוה פרוטה:
ע"ב בא"ד ואשה אינה נקנית בהם כיון שאין בהם תורת כסף וכסף דוקא אמר רחמנא כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה ותנא מייתי לה מהכא כי יקח וכו' ובגמ' נ"ב דף ד' ע"ב מצרכינן הני תרי קראי כו':
דף ב המאור הקטן אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת כו' ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני אלמא לא קני ש"מ כצ"ל:
דף ג ע"ב ר"נ ד"ה וגרסינן תו התם דרש רבה בר כו' משמע דקיימא לן דמקודשת משום דרב יוסף בר חמא ור' זירא ס"ל דתפסי כו' כצ"ל:
שם ד"ה וגרסינן תו התם אתמר חציה שפחה כו' רב יוסף בר חמא אמר רב נחמן פקעי כו' כצ"ל:
שם והויא כקטן שנולד רבי זירא אמר רב נחמן כו' דעד עכשיו הבא עליה באשם ואפילו מזיד כו' כצ"ל:
שם וכיון דלית לן אכרעותא רעותא בין רב יוסף בר חמא ורבי זירא נקטינן דספיקא הוא כו' כצ"ל:
שם שאינה יכולה למאן מדבריהם אע"פ שלא בעל ולמאי כו' כצ"ל:
דף ד מד"ה בעמוד הקודם ודברים שצריכין שומא כו' אבל אחרים אומרים נ"ב והמה הועוד י"מ שמובא בתוס' ד"ה והלכתא אך כפי פירושו עדיין לא מתורץ שפיר למה לא אמרו והלכתא כרבה ויהיה מובן בין כל"ק בין כל"ב דפליגי בתרתי לפי דברי הר"נ אבל לפענ"ד נראה מפשט דברי הועוד י"מ שלא היה לפניהם הגי' א"ד בכל דהו נמי פליגי רק א"ד בכל דהו פליגי אבל בחמשין ושוה חמשין מודה רבה דצריך שומא והכל ניחא:
שם ד"ה גרסי' בגמ' תניא עגל זה לפדיון בני כו' ונראה ה"ה למי שדרכו להתייקר באיזה חפץ שנותן בו לפעמים דמים הללו כו' כצ"ל:
דף ה ד"ה וכתב עוד דבתך מקודשת לי לאו דוקא כו' אי אמר לה הרי את מקודשת לי היא מקודשת וראיה לדבר כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ ד"ה ואותבינן עלייהו דרבא ורבינא מדתניא אין כותבין כו' והיינו כרב פפא ורב שרביא דבעי' דעת מקנה וה"ה דבעי נמי דעת בעל כו' כצ"ל:
מלחמת אמר הכותב עד שהוא תמה על רבינו אלפסי יתמה על רש"י ז"ל שפי' לא נתנו ליכתב שלא נתנו חכמים כתיבה לדבר שאם כתבו כו' נ"ב מרש"י שלפנינו נראה כפירוש המאור ע"ש כתובות ק"ב ע"א ניתנו לכתוב לא ניתנו:
שם בא"ד אפשר שהתנתה עמו לכתוב ואין פקחותן אלא מכל זמן שאת עמי להוציא אינה עמן שעיקר משנתנו לכך נשנית כו' כצ"ל:
דף ו ר"נ ד"ה אמרי ליה רבנן לרב חסדא אמרי איכא סהדי באודות כו' פי' גבי בנתיה דמר שמואל אמר הכי בפרק האשה שנתארמלה דאשתביין ואסיקינהו לארעא דישראל אוקמן לשבויינהו מאבראי ועיילי לבי מדרשא דר' חנינא כו' כצ"ל:
דף ז שלה"ג כתב הרא"ש על כי ראיתי באשכנז שרגילין לקדש בטבעת שאולה כו' ואני אומר אם השאילו לו הטבעת לזמן ידוע ונתן לו רשות להשאילה לאחר וקידש את האשה והודיעה שהיא שאולה בידו עד זמן פלוני ומסרו לה שהיא מקודשת בהנאת שימוש וקישוט שתוכל להתקשט בו עד זמן פלוני ושמין אם יש כו' כצ"ל:
ע"ב הר"נ ד"ה גרסי' תו בגמ' המוכר בית בבתי ערי חומה כו' א"ל ממדרשו של ר"ש נשמע שלוה וגואל וגואל לחצאין דתניא וכו' כצ"ל:
דף ט ע"ב ר"נ המשך מעל"ד מתני' בהמה גסה נקנית במסירה כו' ורבנן דפליגי עליה ואמרי זו וזו כלומר דקה וגסה במשיכה כדאיתא בגמ' סבירא להו דבהמה דקה אין דרכה להגביהה ולפיכך נקנית במשיכה ובהמה גסה נמי אין דינה כדברים הכבדים ונקנים במשיכה כצ"ל:
דף י ר"נ ד"ה הרי מכירה ונתינה כו' מפני רעתה דניחא ליה למוכר דליקני ליה שטרא ללוקח כי היכי דלא מצי למהדר ביה כצ"ל:
רש"י ד"ה רב אשי אמר מתניתא בנותן מתנה איירי כו' כצ"ל:
ע"ב שלה"ג כתב הרא"ש ה"ג ברוב ספרים כו' וכתב ר' שמעי' וכן כתב הריב"ן (נ"ב ע' ק"נ סי' ל"ה ד"ה וכן כתב הריב"ן) דיש לדקדק משמועה זו דאין מועיל קנין סודר שלא בפני הקונה מדלא הקנה לו בחליפין ע"י אחר כו' וכן הגיה רש"י בפירוש כתב ידו כו' כצ"ל:
שם ד"ה כתב הטור אם היה בשכירות כו' וכתב מיימ' דה"ה נמי אם היה של מתנה קונה בחזקה א' מהן את כולן אבל א"א הרא"ש כתב דמתנה הוי כמו מכר ולא במעות ולא קנה אח כולן אא"כ שאמר לו החזיק באחד וקנה את כולן ולפי זה אינו קונה בחזקת שדה אחד כו' כצ"ל:
דף יב ע"ב ר"נ ד"ה להשיאו אשה כו' הא קמ"ל נותן לה מידי ולבשייה ונכסייה כצ"ל (גמ'):
שם וגרסינן בגמ' עלה דהא אמר רב יוסף כו' וכי תימא א"כ היכי קאמר לא מיחו הודו הל"ל כיון כו' כצ"ל:
דף יג ע"ב לשון ריא"ז והאב שמחל על כבודו כו' וכן הרב שמחל על כבודו כבודו מחול כו' ואעפ"כ כשרבו מושיט לו בידו ראוי להדרו לעמוד מפניו כצ"ל:
שם כתב סמ"ג כל שיבה כו' דאמר והדרת פני זקן זה שקנה חכמה אפילו יניק וחכים ולא כת"ק דמצריך שיבה וחכימה כו' כצ"ל:
דף יד רי"ף איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפי' כל שיבה במשמע אמר ר' יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה כצ"ל (גמ' ורא"ש):
עוד בדף י"ג ע"ב בר"נ וכדתנן בערכין פ' המקדיש שדהו כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להקריבו עולה אף ע"פ שאין רשאי כו' כצ"ל:
שה"ג כתב מיימ' תלמיד היושב לפני רבו תמיד אינו רשאי לעמוד מפניו אלא שחרית וערבית כו' והם דברי רבי אייבו כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ ד"ה ומה מפני לומדיה עומדין מפניה לא כל שכן והא דאמרינן במסכת מכות כמה טפשאי שאר אינשי כו' כצ"ל:
פרק שני
דף טז ע"ב ר"נ אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה כו' סה"ד איכא למיחש שמא אם היתה גדולה לא היתה מתרצת כצ"ל (תוס'):
שה"ג האומר לחבירו אם תלד אשתך נקבה תהא מקודשת לי אינו כלום וכתב מיי' אישות פ"ז הל' ט"ז היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הרי זו מקודשת ויראה לי שצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתלד כדי שיכניסנה בקדושין שאין בהם דופי ע"כ לשון הרמב"ם והטור מעתיקו סי' מ' ומסיים והרמ"ה כתב דאפילו הוכר העובר אינה מקודשת:
דף יח ר"נ ד"ה ואיכא למידק אשמעתין אמאי אמרינן כו' וכדאמרינן בפ' חזקת הבתים וליסלקו בי תרי מינייהו ולדיינו יש לומר כו' כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה והוא ששידכו הא דאמר רב צריכה גט כששידך בה לאביה קודם כו' כצ"ל (רש"י בגמ'):
ר"נ ד"ה והוא ששדכו הא דאמרינן צריכה גט בששדכה לאביה קודם קידושין כו' כצ"ל:
דף יט רש"י ד"ה לא יעשו עולה ולא חיישינן שמא נתרצה האב דלא הדר מדיבוריה כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ מתני' התקדשי לי בתמרה זו כו' סמוך לסה"ד ואע"ג דהתם בפרק שבועת הפקדון אפליגו כו' כצ"ל:
דף כ ר"נ ד"ה וגרסי' תו בגמ' אמר רב המקדש במלוה כו' אלא אי אמר רב במלוה או לא אבל לעולם לשמואל אפילו במעמד שלשתן כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ ד"ה שפחה גדלה כו' ובגמ' מפרשינן מאי מגודלת גדלת בשבח יוחסין כו' כצ"ל:
והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהלכות אישות גודלת או אופה פירשו מלשון גדילים ונקט לישנא קמא דאתמר בגמ' נ"ב כמו שפרש"י גדולה ויכולה לשמשני:
חדושי א"ש ד"ה ק"ק מאי ראיה מייתי מתנא אנא כו' משום הכי איצטריך לאוסופי בתנא אנא ספרא כו' אלא אי אמרת ע"מ שאני שונה פי' מדרש תורה כרבי יוחנן כו' על כרחך צריך לאוסופי בתנא אנא תוספתא וא"כ כו' כצ"ל:
דף כא ר"נ ד"ה דאתיליד אונסא באורחא כו' ללישנא בתרא דקא מתמה משמע שלא היה לו צד עכוב כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה מתני' אינה מקודשת כו' ואם בא אדם לומר עלי דברים בפניה ימחו כו' כצ"ל:
דף כג רש"י ד"ה ה"ג כל שאתה מהייה ממנו כצ"ל ונ"ב רש"י בגמ' מהייה גרסינן וכן הגי' בגמ' כאן ובע"ז תמורה וחולין:
פרק שלישי
ר"נ ד"ה מכרן וקידש בדמיהם מקודשת אבל בירושלמי גרסינן ר' חגי בשם ר' זעירא שאין תופסין דמיהם א"ר חנינא זאת אומרת שמקדשין בגזילה כלומר מש"ה מקודשת לפי שאין תופסין דמיהם כו' כצ"ל:
שלה"ג כתב הטור השולח לחבירו כו' אפילו אמר לה תחלה פלוני שלחני לקדשך לו ובשעת כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ המשך מעל"ד ד"ה גרסינן בירושלמי בריש האי פרקא כו' וכתב עליו הראב"ד ז"ל בהשגות אין בלשון התוספתא אם לא עשה כן אלא כו' כצ"ל:
שם ואין לומר שהוא אין לסמוך על פירושה שאם כן אף קרוביו אין להם לסמוך עליה ולמה מותרת בקרוביו והרי אין קרוביו כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה כו' אבל בפי' המשנה לרמב"ם ז"ל מצאתי ומה שאמר בת כהן לישראל תאכל בתרומה כו' כצ"ל:
דף כה רי"ף מתני' על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו כצ"ל:
ר"נ ד"ה תנן בפרקין על מנת שיש לי בית כור עפר כו' הגהה אני בעניותי לא מצאתי מכוון כו' נ"ב ע' מהרש"א:
שם ד"ה על מנת שיש לי במקום פלוני כו' ומש"ה איצטריך תלמודא לומר כו' ובגיטין משום דההוא דוכתא ניחא ליה כו' כצ"ל:
דף כו ר"נ המשך מעמוד הקודם ד"ה מתני' המקדש את האשה ואמר סבור הייתי וכו' ומיהו לכתחלה אפילו בטבילה בעינן ג' דאמרינן התם שהי כאן עד למחר ונטבלינך ואמרינן עלה ש"מ גר צריך ג' כו' כצ"ל:
שם בא"ד כיצד אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת פירות ערוגה זו מחוברת יהיה תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום כו' כצ"ל:
דף כז מת הבן מלמדין האב לומר איני רוצה כצ"ל נ"ב כן איתא במשנה בגמ' ומשניות:
ע"ב מלחמת ד"ה אמר הכותב רבינו שלמה כך פירשה אות באות כו' ועוד קשה על זה שהם מפרשים בשעת קדושין אמר יש לי בנים שהוא מיקל כו' כצ"ל:
דף כח ע"ב ר"נ ד"ה גרסינן בגמ' אמר אביי כו' ותנא תונא עד אחד אומר אכלת חלב והלה אומר לא אכלתי פטור טעמא דאמר לא הא אישתיק מהימן כו' כצ"ל:
דף כט ע"ב שלה"ג ד"ה הא דכל עריות שבתורה כו' והא דהולד מהן ממזר נפקא לן ביבמות מלא יקח איש את אשת אביו וגו' כצ"ל:
דף ל ד"ה והיינו דא"ר יהושע בן לוי כו' עד סה"ד נ"ב וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה ואין הפרש בין שתהיה שפחתו או שפחת חבירו ע"כ ומה שכתב הר"נ אבל אין נראה משמועתה כן בפ' ע"י אין כונתו על הדין כי הדין אמת אך פי' הפסוק לא משמע כפי' הרי"ף:
פרק רביעי
שה"ג וכל הארצות סתמן בחזקת כשרים הן עומדות ואיש או אשה שבא לינשא א"צ לבדוק אחריהם כ"כ אבל רש"י פירש איש שבא לישא אשה צריך לבדוק אחריו כו' כצ"ל:
בא"ד ואיזהו כהן מיוחס שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה כו' כצ"ל:
ע"ב בא"ד אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרים ואמר רב אחא בר גוריא א"ר קרא עליו ערער צריך לבדוק אחריו כו' כצ"ל:
ר"נ מעל"ד תנו רבנן ממזרים ונתינים טהורין לעתיד לבא כו' כדמתרגם רב יוסף יתבין בני ישראל לרוחצן בארעהון דהוו דמיין לנוכראין עלה דאשדוד אף הוא כו' כצ"ל:
שם בא"ד ומיהו מ"ד כסף מטהר ממזירין דמשפחה שנטמעה נטמעה לא ס"ל כר' יוסף שפוסל אפילו במטומעין אלא כרבי מאיר כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ מתני' איזהו שתוקי כו' אבל היכא דרוב פסולין אצלה כגון ארוסה שעברה או פנויה ורוב העיר אין משיאין לכהונה לא מהימנינן לה כו' כצ"ל:
שלה"ג כתב מיימ' אע"ג שכל המשפחות בחזקת כשרות כו' וכן כל הפוסל אחרים תמיד כגון שנותן שמץ פסול במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואם אומר עליהם כו' כצ"ל:
דף לא שלה"ג כתב מיי' הרי שטען לחבירו ואומר לו מכרת לי כו' (מכירה פ"כ הל' ה') או משכתי עדיין לא ראיתי מום זה והמוכר אומר כו' כצ"ל:
שם בא"ד לא היה שם ראיה הכופר שמבקשין להוציא מידו משביעין אותו כו' כצ"ל:
ע"ב מלחמת אמר הכותב והלא אין ממזרים ידועים כו' ועוד א"כ הוה רב יוסף מפרש טעמיה ואביי לא הוי פרכיה דהא כו' כצ"ל:
דף לב ר"נ מתני' האומר בני זה ממזר שנולד מחייבי כריתות אינו נאמן דקרוב הוא אצלו ואין כשר להעיד עליו כך כתב רש"י ז"ל ותמהני למה הוצרך לכך כו' נ"ב לענ"ד אין כאן תמוה כי רש"י פירש כן משום סיפא ואשפוט כי מקוצר השגתי איני יודע כוונת הר"נ ז"ל:
דף לג שלה"ג לשון ריא"ז ומיתר אדם לדור עם אמו כו' אמרינן בירושלמי עלם סגי פי' ילד מאד כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ כך פרש"י ז"ל אבל בפ' כ"ב מהלכות איסורי ביאה כתב אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים אסור להתיחד עמהן נ"ב בפירושו על המשנה ז"ל ומה שאמר כל שאומנתו בין הנשים לא יתיחד עם הנשים רוצה לומר שאינו מותר זה בשביל פרנסתו בשום פנים וזה הפירוש וזה הטעם שכתב בהלכות אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים שזה פרנסתו אעפ"כ אסור להתיחד עמהם:
סליק מסכת קדושין: