אור ברסלב

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

גיטין

כתובות

פרק ראשון

דף א ע"ב רש"י ד"ה קן קולמוסא וקן מגילתא כו' ולי נראה קן קולמוס קול של הקולמוס וקול של היריעה שהוא נשמע כמו שאומר קן קן ואית דגרסי קל סה"ד כצ"ל:

דף ג ע"ב ר"נ מתני' כל השטרות כו' ד"ה חוץ מגיטי נשים כו' דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה כצ"ל:

דף ד רש"י ד"ה מענינו של שטר כו' וקנינא מן פלוני בכל מה דכתוב ומפורש לעיל סה"ד כצ"ל:

ר"נ ד"ה ודאמרינן בפ' חזקת הבתים כו' דינא דמלכותא דינא ארישא כצ"ל כגי' הערוך ופירושו חזקה:

שלטי הגבורים אות ג' ד"ה כתב מיימוני (פרק כ"ז מלוה ולוה) צריך שיתן המעות בפניהם ויהא כתוב בו בפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי מקח או מעות החוב נ"ב כן היה הגי' לפני הרא"ש אבל בספרינו אינו כן וע"ש ובמ"מ:

דף ו רש"י ד"ה דברים הללו כיון דבאפיה קאמינא לך דתתביה ניהליה תו לא מצי הדרנא בי כצ"ל (רש"י בגמ'):

ע"ב ר"נ ד"ה באפיה מאריה ארעא כו' ומיהו היכא דליכא סהדי דעבדו חושבנא קמייהו אי נמי דאודה ליה קמייהו כצ"ל:

הנדפס כאן גי' מהר"ם בשם ר"ח ור"ת לא שייך כאן כי אין זכרון מזה בתוס' אך לעיל צ"ל על וכתב הרי"ף ז"ל דדוקא בדאיכא סהדי שם שייך שפיר:

בא"ד כי אמר נמי דלא פש ליה גביה ולא מידי לא מהימן נ"ב ע' ש"כ ח"מ סי' קכ"ו ס"ק ס"ד:

דף ו רי"ף אלא היכא דאיכא סהדי דקמוהו עבד חושבנא כצ"ל:

ע"ב ר"נ המשך מעל"ד סמוך לסה"ד וגננא גובה נמי מאידך גננא ואע"ג דאידך גננא מאריה ארעא מעיד כו' כצ"ל:

ד"ה אתמר הולך מנה לפלוני כו' שמא יאנסו ממך בדרך אינו חוזר משום דקסבר הולך כזכה כצ"ל:

ד"ה גרסי' בגמרא רבי אחא כו' כלומר יפה ראויות לו המכות כי אתו לגביה כו' כצ"ל:

פרק שני

דף ז ר"נ ד"ה אבל הגט יוצא מתחת יד שניהם כו' דהא אם יאמרו בפנינו גירשה כו' כצ"ל:

ע"ב רי"ף אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב בפנינו נחתם אמר ליה רבי אסי נ"ב לפנינו בגמ' א"ל אביי:

שלטי גבורים אות א' ד"ה וכתב הטור כו' אבל חד דמייתי אע"ג דאיכא תרי דמסהדי אשליחותיה כו' כצ"ל ובהא אפילו רבנן מודו דלא מצטרפו נ"ב וע"ש מה שכתב בה' ע"ז:

שם אות ב' ד"ה עיין פ' ארבעה אחין דברי סמ"ג כו' ומיי' פסל גט המאוחר שכתב נ"ב שכתב גירושין פ"א הל' כ"ה גט שיש עליו עדים כו' כתב עוד הרמב"ם נ"ב שם הל' כ"ו כו' אלא בשבת ראשונה או שניה מחדש פלוני או בחודש פלוני או בשנה פלונית ולא הזכיר החודש כו' כצ"ל:

דף ט ר"נ ד"ה ובשיחור פירשתיו במשנתנו וכתב הרמב"ם ז"ל כו' עד סה"ד ובשיחור דוקא דאיעבד ומ"ה לא אמרינן דמתני' אתיא לאתויי הא כו' כצ"ל:

ע"ב ר"נ המשך מעל"ד מד"ה מקרעין להם נייר חלק כו' עד סמוך לסה"ד וממלאין את הקרעים דיו ונכרת הכתיבה על הגט סה"ד כצ"ל:

נ"ב והוא פי' ר"ח בתוס' ד"ה מקרעין להם ד' ט' ע"ב: לשון ריא"ז ד"ה מביאין נייר חלק כו' וכתב עליהם עד בדיו חתימתו פסולה מספק כב"ה סה"ד כצ"ל:

דף י לשון ריא"ז ד"ה חקק הגט על גב טבלא כו' אבל אם חקק התוכות וצידיהן עד כו' כצ"ל:

בא"ד ובספר התרומה אומר שאם נפלה טפת דיו לתוך חלל האותיות ומחק הטפה פסול ואם חקק האותיות מאחרי הטס עד שהן בולטות כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה נזיר מחוק כי הוא יכול כו' נ"ב אם כי על האשה קאי נקט לשון זכר משום שאר שטרות על מלוה ולוקח שרובם אנשים:

שלטי הגבורים כתוב בשם רש"י שהיה מכשיר אם כתב גט בקלף גדול ואח"כ חתכו ומעשה היה בימי ריב"ם ופסלו כו' כצ"ל:

מלחמת בדף ז' אמר הכותב אבל בבבלי אומר טעם אחר לגמרי משום דבעינן או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים וצריך פירוש נ"ב ע' תוס' ט"ו ע"ב ד"ה אני הוא:

המאור בדף ד' ה' מצאתי מכתיבת הר' משה ברבי יוסף ז"ל כו' איידי דתני בפני נכתב חציו דהאי איצטריכא ליה כו' כצ"ל:

שם ואע"ג דלא איבעי ליה למיתני אף בלא זו אף זו כי ההיא דאמרינן בסנהדרין בפ' היו בודקין דף מ"ב ע"ב ע"ש והבין כו':

שם ואיצטרכינן לשנויא אחרינא דלא זו אף זו בכה"ג לאו שינויא הוא אפ"ה שאני רב אשי הכא דסמך על לא זו אף זו דסיפא ורהטיה נקט ואתא כצ"ל:

שם דהא לא פליג בקמייתא באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם ולא מבעיא דלא פליג באמר בפני נחתם כו' כצ"ל:

דף יא ר"נ ד"ה והא לאו בני דעה נינהו כו' ובפ' התקבל ד' כ"ג ע"ב נמי אמרינן ההיא דהוה קרי לה נאפתה אזיל סהדי כתבו תפאתה כו' כצ"ל:

ע"ב ר"נ ד"ה הכל כשרין להביא את הגט כו' אמטי הדא מנא לישראל פלוני ולית ביה לאינתתי ואמר להו כו' כצ"ל:

דף יב רש"י ד"ה המשחרר חצי עבדו קנה העבד אותו חצי כצ"ל:

שם ד"ה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן אין העבד נעשה שליח וכו' עבד מהו דנעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה אמר להו מדקא פסיל ליה כו' כצ"ל:

פרק שלישי

ע"ב ר"נ ד"ה אף ראשון דריח הגט הוא כצ"ל:

דף יג רי"ף אמר רב פפא נ"ב בגמ' פפי משמיה דרבא:

שם מקמי דליחזו נ"ב בגמ' דלסהדי ובכתובות דניחוו וע' ערוך ערך חוי:

ע"ב רש"י ד"ה מצא בחפיסה כלי שיש סימן בכלי שהוא שלו ומכירו כשר נ"ב וכן מביא הר"נ בשם רש"י אבל ברש"י בגמ' לפנינו אינו כן:

ר"נ ד"ה מצאו בחפיסה כו' עד סה"ד אלא ודאי תנא תרתי קאמר מצאו בחפיסה ויש לו סימן בה או שמכירו לגט בטביעת עינו כשר נ"ב וכן הוא ברש"י בגמ' לפנינו:

דף טו רי"ף אמר ליה מסור מילך קמי דילן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה כצ"ל:

רש"י ד"ה איתניס בגו תלתין שלא יוכל לילך לאחר שלשים כצ"ל:

ר"נ ד"ה קפחינהו קיטע רגליהם שלא מצאו רגלים לדבריהם כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה חלוקין ואמרו דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודים והוא צריך לחזור ולתקן כל הפירות כצ"ל:

פרק רביעי

דף טז ר"נ בגמ' פרכינן כו' אלא אפילו פגשו ממילא הרי הוא בטל ולא אמרינן לצעורי קא מכוון כו' כצ"ל:

שם מהו דתימא כי לא אמרינן לצעורי קא מכוון ה"מ לשליח אבל לדידה לצעורי קא מכוון קמ"ל כצ"ל:

רי"ף אמר רבה בר איבו אמר רב ששת כו' כצ"ל:

ע"ב ר"נ ד"ה איבעיא להו חוזר ומגרש בו כו' עד סה"ד זה ענין אחר הוא כו' כצ"ל:

דף יז הר"נ במתני' ד"ה וכל שום שיש להם כו' ולשנא דמתני' לא מוכח הכי דא"כ הוה ליה למיתני התקין ר"ג שיהא כותב כל שם שיש לו נ"ב וע' מהר"ם שי"ף שתירץ זה:

שם ד"ה אמר רב אשי והוא דאיתחזק כו' יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והא אמרת שם דגליל עמו ש"מ כו' כצ"ל נ"ב כמו בגמ' ונכון למען תפוס הראשון:

חדושי אנשי שם מהר"ם א' והכי פי' בהלכות גדולות וכן משמע מלשון רש"י נ"ב כן לכאורה נראה מרש"י ד"ה והוא דאיתחזק וכו' אין צריך לכתוב וכו' כי לר"ת היה לרש"י לומר ולא כתב וכו' אבל המהר"ם שיף מסתפק בזה"ל של רש"י אף לר"ת נראה כי אין צריך לכתוב כמו ולא כתב משמע ליה ע"ש ומרש"י ד"ה מרים אדרבא משמע כפי' ר"ת כי לבה"ג מאי זה זה והדר דכתב רש"י:

ע"ב רש"י שורה ראשונה שבעמוד שאין לנו אלא שם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוא הוחזק בו כצ"ל:

ר"נ ד"ה זו היא סוגית הגמ' ופירשוה כך כו' לפי שאף במקום הכתיבה נקרא בשם של מקום הנתינה ואינו נקרא במקום הנתינה בשם של מקום הכתיבה כו' כצ"ל:

שם ד"ה ונמצינו למדין כו' מתניתא כשהיה ביהודה וכתב לגרש בגליל אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש ביהודה בגליל וכתב לגרש בגליל הרי זו מגורשת כו' כצ"ל נ"ב וכן מעתיק לקמן בסמוך וכן הוא בתוס':

דף יח רי"ף רב לטעמיה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ולידרה וליגביי' כו' כצ"ל ונ"ב כן איתא בגמ' ורא"ש:

ע"ב שם דההוא מקרי דרדקי דאדרי רב אחא על דעת רבים דהוי פשע בינוקי כו' כצ"ל:

בשלה"ג ד"ה כתב הטור נדר כו' וכן ראובן נשבע שלא יהנה משמעון או שלא יהנה בו שמעון וניחם ונשאל לחכם אין מתירין לו אלא בפני שמעון שנדר ממנו הנייה ואפילו אם היה שמעון קטן או עובד כוכבים כדי שידע הנודר שהתיר זה נדרו ולכך יהנה לו או יהנה ממנו סה"ד כצ"ל:

שם אות ה' הגהה שייך להר"נ ולהני טעמי אף לכתחלה מתירין הנדר שלא בפניו רק שיודיעו לו ההיתר כו' כצ"ל:

דף יט ע"ב ר"נ ד"ה ואם אין לו קרקע כו' ומקום סיכי לא חשיבא סה"ד נ"ב והרא"ש כותב בזה"ל והסיכי הם של בעל הקרקע וע"ש בק"נ:

דף כ ע"ב רש"י ד"ה זה פירש למיתה כו' כדי שיזכה בו כשיהיה בעבודתו כו' כצ"ל:

דף כא עין משפט מיי' פ"ת מה' עבדים טור אה"ע סי' ד' י"ד סי' רס"ז כצ"ל:

רי"ף אמרו לפניו ר' אמי ור' אסי אי אתה מודה נ"ב ע' ק"נ ברא"ש סי' כ"ח ד"ה אלא כי אתא רב שמואל בר יהודה:

שלה"ג אות א' ד"ה ואצ"ל אם האדון נושא שפחתו כו' אבל ודאי אזלינן בתר אומדן דעתא דודאי שחרר ומפקיעין אותו ממנו ומותר בבת חורין כו' כצ"ל:

שם ד"ה וכתב מיימוני כו' שאינו חייב בו אלא בן חורין יצא לחירות וכופין כו' כצ"ל:

ע"ב ת"ר האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין עשוי בן חורין כצ"ל (גמ' ורא"ש) שם ת"ר האומר נתתי שדה פלונית לפלוני נתונה לו כצ"ל (גמ' ורא"ש):

דף כב רש"י ד"ה חמץ עובד כוכבים שהלוה את ישראל ושיעבד לו חמצו כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה עבד יוצא בהן לחירות דמומין שבגלוי הן כו' כצ"ל:

דף כג ר"נ ד"ה אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן כו' או דלמא דלא לגרבו בהו וליתו טפי כצ"ל (כן איתא בגמ' וכן מעתיק הערוך) וכן כל ניגרו שבעמוד צ"ל לגרבו:

רי"ף ההוא עבדא דערק מחוץ לארץ לארץ אזל מריה בתריה אתא לקמיה דרב אמי כצ"ל:

נ"ב ואשכחיה בגמ' ליתא:

ר"נ בא"ד הנ"ל אין פודין את השבויין כיון דחיישינן לדוחקא דציבורא כש"כ דאיכא למיחש לדוחקא דבעל שלא לחייבו כו' נ"ב פירוש דליכא למיפשט שרשב"ג סבירא ליה טעמא דלא לגרבו כי אף אם ס"ל טעמא דחיישינן לדוחקא דצבורא כ"כ אין יכולין לכוף את הבעל על יותר מכדי דמיה והיא ככל שבויין שאין פודין אותם יתר על כדי דמיהן מטעם דוחקא דצבורא וע' ר"נ בכתובות שם:

ר"נ שם בא"ד בסמוך ואם איתא דהוה מיפשט מההיא ברייתא הוה להו בגמ' לאתויי הכא נ"ב בכאן צ"ל סיום דברי הר"נ ועוד כיון דבגמ' פשט לה וכו' עד סה"ד שמביא הר"נ עוד ראיה לדבריו שהטעם משום דוחקא ולא משום דלא לגרבו כי לוי בר דרגא פרקא לברתיה בתליסר אלפי אבל לפי גירסת הספר אחר דעת הראשונים שאין פודין מאי ועוד הלא אם לא שבקינן פשטין דתלמודא סותר מעשה דלוי בר דרגא לדעת הראשונים וע' יש"ש סי' ס"ו כי מצאתי ב"ה שדברי מכוונים לדבריו שם:

ר"נ שם ואין לוקחין ספרים כו' אי משום דלא לגרבו וליתו טפי כצ"ל:

ר"נ ד"ה המוכר עבדו כו' סמוך לסה"ד אבל מכר עבדו לאפרהיג כצ"ל (ערוך):

דף כד רי"ף אמר רבי יוסי ברבי יהודה מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך כו' כצ"ל:

ר"ל ד"ה מאי קונם פי' היכי שייך למימר קונם שאיני מגרשך כצ"ל:

ע"ב רי"ף אמר להו אימור לתיאבון הוא דאכיל אמרו ליה והא זימנין דאיכא איסורא כו' כצ"ל:

פרק חמישי

רי"ף ומפני מה אמרה תורה בעל חוב בבינונית נ"ב ע' ק"נ סעיף ב':

שם וההוא פירוקא דפריק שינויא ע' ראב"ד הוא כו' כצ"ל:

דף כה ר"נ המשך מעמוד הקודם וכפי מה שכתב ר"ת נ"ב סנהדרין ס"ג ע"ב דלא אסרו כו' וכתבו שם התוס' דהאידנא שרי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא שנא מתנה כו' אלא שאי אפשר להוציא שני דברים כאחד סה"ד כצ"ל:

ע"ב רש"י שורה ראשונה אם מזון אשתו ובניו חוזרין עולמות עליו כצ"ל:

דף כו ע"ב רי"ף מתני' העיד ר' יוחנן בן גודגדא כו' ועל המריש הגזול שבנאה בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים שם גמ' ה"נ לא בעינן דעתא ולא אמרינן כנסי בטולי בטליה כו' כצ"ל:

דף כז רי"ף ואותבינן עליה דרב מהא דתניא רשב"א אומר לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש כצ"ל:

רש"י ד"ה ארצי ליה זוזי ללוקח כדמפרש התם נ"ב ע"ש דף מ"ח ע"ב תוס' ד"ה ואפילו:

ר"נ ד"ה נכי ריבעא זבין עד סה"ד בשלש מאות אין מקומו כאן אלא בסוף העמוד:

פרק ששי

דף כח שלה"ג ד"ה שליח קבלה כו' יושיב הבעל בית דין כשרים שאין קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה כו' כצ"ל:

בא"ד ובלא שום תנאי ככל הכתיב למעלה ושטר וחתימתה הוא מאתי ובעבור שהכל אמת כו' כצ"ל:

ע"ב רי"ף ת"ר התקבל לי גיטי ואשתו אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה להחזיר לא יחזיר רבי נתן אומר הולך ותן לה רצה להחזיר יחזיר זכי לה והתקבל לה כו' כצ"ל:

דף כט רש"י ד"ה האשה שאמרה התקבל לי גיטי והוא חוזר ואומר התקבלתי צריכה לפנינו להביא שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה לו לקבלו ושנים שיאמרו כצ"ל:

שלה"ג לשון ריא"ז ד"ה שליח לקבלה צריך שני כיתי עדים כו' ור"ת אומר כו' הואיל והגט יוצא מתחת יד השליח נאמן לומר שהבעל נתנו לו לגירושין ואני אומר כו' וצריך עדים שהבעל נתנו לו לגירושין כב"ה כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ואפילו הן כו' שהשנים שאמרו בפנינו אמרה הן עצמן ראו כשקבלו או אחד כו' כצ"ל:

דף ל ר"נ ד"ה קבל למה לי כו' דאמרינן בפרק השולח אמר רבה לא צריכא אלא לר' אלעזר כו' כצ"ל וכן צריך להיות בחידושי א"ש ד"ה וזה לשון דרך תמים:

שם בר"נ בא"ד ולקמן בפ' המגרש תנן במילתיה דר"א גופיה שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם אלא ודאי הכא מיירי בשאין עדים חותמין בו אבל אם עדים חותמין בו כשר:

קרע למה לי פי' לא לקרעיה ולא לבעי עדים שיעידו שראו שקרעיה ומפרקינן בשעת הגזירה שנו כצ"ל:

דף לא ר"נ ד"ה הגיעו לעונת נדרים כו' לפיכך נדחק הרמב"ן ז"ל ופי' דהא דאמרינן וכנגדו בקטנה חולצת בעונת נדרים של קטן היא דהיינו שנת שלש עשרה וקטנה שהגיע לפרק כזה גדולה היא כו' כצ"ל:

ע"ב ר"נ ד"ה גרסי' בגמ' האומר לשלוחו צא וערב לי כו' ואינהו נמי לא אמרו קפידא אלא גבי אשה דהתם ניחא לה דתתזיל ולא בדוכתא אחרינא כצ"ל:

מלחמות ד"ה אמר הכותב אבל צריכין אנו לחוש לדברי רבינו ז"ל כו' עד סמוך לסה"ד וזו שאמר רבא ביבמות עד שתגיע לעונת הנדרים לדבריו דרבי יוסי קאמר כו' כצ"ל:

דף לב ע"ב ר"נ ד"ה וליחוש שמא שד הוא כו' רבי אסא בשם רבי חנינא הדא דתימא בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בבואה של אדם והא תנינן מי שהיה מושלך בבור ומתרץ ר' יוחנן והם שראו בבואה של אדם כו' כצ"ל:

שם ד"ה גמ' ממשה לסתור כו' עד סמוך לסה"ד אם לאלתר נפל כותבין ונותנין בעוד נשמתו בו אני אומר מעצמו נפל ואם לאחר זמן אין כותבין ונותנין אני אומר הרוח דחפתו סה"ד כצ"ל:

אמר לשנים תנו גט לאשתי כו' וזו הלכה העלה חנינא איש אונו כו' כצ"ל:

שם בסוף המשנה שילמדו ויכתבו ויתנו ע"כ לה אין בגמ' ולא במשניות. שם גמ' ואמרינן נמי אמר רבי ירמיה בר אבא כו' כצ"ל:

דף לג ר"נ ד"ה והקשה הרמב"ן ז"ל כו' וא"ת שלא פליג ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם כו' כצ"ל:

פרק שביעי

דף לד ע"ב רש"י צ"ל ד"ה מה מתנתו אם עמד חוזר כדאמרינן בבבא בתרא סה"ד ואח"כ ד"ה גזרה שמא יאמרו כו':

ר"נ ד"ה גיטו כמתנתו כו' והקשו עליו מדפרכינן בגמ' עליה ממתני' דתנן הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק כו' כצ"ל:

דף לה ע"ב ר"נ ד"ה אמר רשב"ג מעשה בצידן כו' משמע להו דפליג אדרבנן נ"ב ולפי אשר בינותי בע"ד בפי' המשניות להרמב"ם החסורי מחסרא משתמע מאותו בבא הקודמת בסמוך לאחר שלשים יום אינה מגורשת דאמרינן קפידא הוי ה"ה על מנת שתתן לי איצטליתי סברי חכמים קפידא הוי דוקא איצטלית קאמר ולא דמים ודפח"ח:

דף לה שלה"ג ד"ה כתב הרא"ש והרי"ף ז"ל כתב כו' ואי גרסינן מגורשת לכל דבר מאי פריך חכמים היינו ר' יוסי נ"ב מגורשת לכל דבר הוא גירסת התוספתא ושם הגי' ר' מאיר אומר ספק ר' יוסי אומר בעילתה תלויה ושפיר פריך חכמים היינו ר' יוסי ודוק וע' ק"נ סי' ד' ד"ה מאי פריך חכמים היינו ר"י מה שמביא בשם הרשב"א וע' הרז"ה:

דף לו ע"ב שלה"ג כתב מיימון יש דבר שדומה לתנאי ואינו כגון המגרש לאחר זמן קבוע כגון כו' כצ"ל:

בא"ד שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינן גומרים עד שיתקיים התנאי ולפיכך כשיתקיים התנאי נתגרשה אם היה הגט קיים אף מ"פ שאינו ברשותה ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיות ברשותה אחר שנתקיים התנאי שהרי כבר הגיע לידה בתחלה בתורת גירושין כו' אבל התולה גירושין בזמן או בעשיית מעשה לא בא הגט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד זמן שקבע או עד שיעשה המעשה לכך כשהגיע הזמן צריך שיהא הגט ברשותה או שתחזור ותטלנו או שיהא במקום שיחדה אותו בו אע"פ שאינו רשותה כמו שבארנו ואח"כ תתגרש בו ואם נשאת קודם כו' כצ"ל:

ר"נ ד"ה ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי כו' מתקיף לה אביי אימר דאמר רשב"ג היכא דליתא בעינא אבל היכא דאיתא בעינא מי אמר אלא אמר אביי הא מני ר"מ היא כצ"ל:

דף לז שלה"ג התנה עמה כו' אבל לאחר ששלמו לה ב' שנים על כרחך לאו לשיעורא זוטא דהני ב' שנים איכוון אלא לכל זמן כו' כצ"ל:

ע"ב שם וכתב הרא"ש ז"ל ויראה לי עיקר הפוסקים כרבא דאע"ג דלא מסיק בתיובתא קשיא חזקה היא וכיון דדייקינן מתני' דלא כותיה האיך נפסוק כמותו לפיכך ראוי לפסוק כרבא לחומרא וכן פסק רמב"ם ז"ל נ"ב וע' ק"נ פרק ששי סי' י' ד"ה וכן פסק רמב"ם ז"ל:

ר"נ ד"ה ג' מאות ודאי עקר ליה לתנאי קמא כו' ולא דמיא לההיא דתניא בתוספתא דקדושין זה אומר במנה וזו אומרת במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו כו' כצ"ל:

שם ד"ה ואין אחד מן העדים הראשונים כו' וכל זמן שלא יבואו שנים ויעידו באחד מן התנאים כו' כצ"ל:

דף לח רש"י ד"ה והגיע לאנטיפרס כו' אבל לא הגיע לאנטיפרס וחזר ולאחר ימים הלך לגליל ונשתהה שלשים יום הרי זו מגורשת כו' כצ"ל:

שלה"ג כתב הרמ"ה דוקא שאמר כל זמן שאעבור ולא אמר מעכשיו אבל אמר לה מעכשיו אם אעבור או על מנת שאעבור בשעבר חל הגט למפרע כו' כצ"ל ונ"ב אם אמנם גם בטור סימן קמ"ד מעתיק הרמ"ה באותו לשון שמעתיק הש"ג כאן מוכח מתוכו ואין צריך ראיה שנשתבש וצ"ל כמו שהגהתי ובכ"ז נגד עיקוש הנה נמצא גם ראיה לזה בר"נ אשר עיניך לנוכח יביטו וז"ל ויש נוסחאות שגורסין בהך ברייתא ע"מ שאעבור:

ע"ב רש"י ד"ה לכי נפקא קאמר לה ואם מת בלילה לא הוי גט דבמתני' נמי אם אמר הרי זה גיטך כו' כצ"ל:

דף לט רי"ף מר סבר כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה ליה כמהיום אם מתי מעכשיו אם מתי מר לא סבר כר' יוסי כצ"ל:

רש"י ד"ה מר סבר מאן דשרי סברי כר' יוסי דאמרינן בבבא בתרא כו' כצ"ל:

שלה"ג ור"ח פי' שאם נתן גט לאשתו ואמר הרי זה גיטך אחר השבוע אינו גט עד שיעבור שנה שמינית וחדש ראשון שנה שניה אם אמר לאחר שנה וכן באידך כו' כצ"ל:

שם בא"ד ואם היה בדעתו עד שתעבור שנה שמינית היה אומר שנה אחר השבוע ע"כ כצ"ל:

שם בא"ד כתב מיימ' אמר כתבו גט לאשתי לאחר שבוע אין כותבין ונותנין עד שנה לאחר השבוע אמר לאחר שנה אין כותבין עד לאחר חודש שלאחר השנה ובחודש אין כותבין ונותנין אלא עד אחר שבת שבחודש השני כו' כצ"ל:

פרק שמיני

דף מ רי"ף גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לו לאדם שלא בפניו כצ"ל:

שלה"ג לעיל ע"ב ד"ה ר"ח כתב אפילו זרק לה גט בחצרה כו' עד סה"ד ואי לא סמיכי לה מתחלה ועד סוף נ"ב לאו דוקא דבתחלה וסוף סגי אע"פ שבאמצע לא היתה שם כמ"ש בסמוך (ב"י):

שלה"ג בעמוד הקודם כתב הטור או אפילו היה מונח כו' וכן אם הגט תחוב לו בדוחק תחת חגורתו על מתניו וצמצם מתניו ונתחלחלו והטה עצמו לצדו ונטלתו כו' כצ"ל:

ע"ב ר"נ ד"ה ולענין הלכה הרי"ף ז"ל לא הביא בהלכות כו' והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מה' גירושין בלשון הזה זרקו לה ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם קרוב לו אינה מגורשת היה הגט מחצה למחצה וממחצה למחצה עד שיהא קרוב לה הרי זו ספק מגורשת היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זה פסול עד שיגיע הגט לידה כו' כצ"ל:

דף מא ר"נ ד"ה תנן בפרקין היתה עומדת בראש הגג כו' כדי שיעבור מעקה הגג יפול לחצר סה"ד כצ"ל:

שם ד"ה וגרסינן תו בגמ' אמר רבא שלש מדות בגיטין כו' ופליגי רבנן עליה כלומר דתניא התם שבת דף ד' ע"ב הזורק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע ר' מחייב כו' וחכמים פוטרין כו' כצ"ל:

דף מב המשך מעמוד הקודם ד"ה לשון ריא"ז שינה שם האיש המגרש כו' ואם היו מעיר אחרת צריך לכתוב שם עירם אע"פ שהיו באותה העיר שנכתב בו הגט כו' כצ"ל:

ר"נ ד"ה גרסינן בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל כו' סנטר בר מחווניתא כצ"ל:

שם ד"ה אמר רב הונא אמר רב זו דברי ר' מאיר כו' דאם איתא דפליגי הוה ליה לתלמודא למימר ורב אבא אמר רב הונא אמר רב כו' כצ"ל נ"ב וע' מהרש"א תוס' ד"ה זו דברי ר' מאיר:

מלחמת בעמוד הקודם אמר הכותב יודע אני כו' ומה שפירש רישא משום סיפא אינו כלום שאין לשון משנתנו שלום מלכות נ"ב ר"ת גורס התם לשום מלכות כגי' ר"ח (תוס'):

דף מג ר"נ המשך מעמוד הקודם ד"ה תנן בפרקין גט קרח הכל משלימין עליו כו' שאם לא כן נמצאת עדותן בטלה אף כשהוא מוסיף על ג' ג"כ לתנאי הוא מתכוון דאל"ה אי אפשר להכשיר כו' כצ"ל:

פרק תשיעי

ר"נ ד"ה המגרש את אשתו כו' דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטך כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה על מנת הוא והוי כאומר על מנת שלא תנשאי לפלוני סה"ד כצ"ל:

ע"ב ר"נ ד"ה גרסינן תו בגמ' נענה ר"ע ואמר כו' וכי אמרי' ועברה ונישאת כו' נ"ב לפנינו בגמ' איתא ועמדה ונשאת וכן מעתיק תוס':

דף מד שלה"ג כתב הרמ"ה תצא כו' אפי' נתן לה הבעל גט שני לאחר נשואי שני דאי לא יתקיים תנאה כו' כצ"ל:

ע"ב ר"נ ד"ה ורבא אמר כו' ומ"מ משמע דמאי דאמרינן ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבו גיטין שתקי שתוקו לבעל כו' כצ"ל:

דף מה רש"י ד"ה ספר תירוכין ואגרת שבוקין שצריך להוכיח בתוכו כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה כולהו מי קאמר כל שאר דברים הנכתבים בגט כגון דיתיצביין כו' כלומר הזכירו רב בתקנתו אלא דאף ע"ג דלא הזכירו רב בעינן דיכתבינהו הכא נמי ודן בעינן ורב הזכיר אלו לצורך כדמסיק כצ"ל:

ר"נ ד"ה מן יומא דנן כצ"ל ולא יותר לאפוקי מדרבי יוסי כו':, ר"נ ד"ה אתקון רב בגיטי דזביני דעבדא כו' ועטיר כמו עטרא שטר חלוקה:

דף מו ע"ב שלה"ג כתב הטור נ"ב ח"מ סי' ס"ט כתב לו כו':

דף מז ע"ב שלה"ג לשון ריא"ז נתן גט לאשתו בינו לבינה כו' וכל דבר הנקנה בשטר כגון שטר קדושי אשה או שטר קרקע בין שטרי מכר בין שטרי מתנה שאין עדים חתומים בו כו' כצ"ל:

המאור הא דאתקין רב בגיטי מן יומא דנן ולעלם מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי כו' ולעלם לאפוקי כו' כצ"ל:

שם ד"ה כתב בכתב ידו ואין עליו עדים כו' אלא ודאי כי היכי דלמ"ד עדי חתימה כרתי לא סגיא בלא עדי חתימה כך למ"ד עדי מסירה כרתי לא סגיא בלא עדי מסירה והא דא"ר אלעזר כו' כצ"ל:

דף מח ע"ב רש"י ד"ה את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר הגט הראשון שהעדים העברים החתומים למעלה הימנו כשר וגט השני שהיונים חתומין תחתיו פסול ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר והימיני פסול ובגמ' מפרש אמאי מיפסל כצ"ל:

שם ד"ה והוא דידיע במתחתא דמגילתא כו' ונמלך מלגרש ואחר זמן נמלך לגומרו ונמצא כו' כצ"ל:

שה"ג ואמרינן בגט פשוט הרחיק עדים מן הכתב ב' שיטין פסול וכתב מיימ' פ"א הל' י"ח בד"א כו' דאיכא למיחש שמא לא כוונו העדים לחתום אלא על אותו דבר כצ"ל:

דף מט שלה"ג וכתב מיימ' פ"ד הל' ז' צריך שיהיו העדים מכירים לשון הכתב והכתיבה:

שם הל' ח' אבל אם פי' כו' עוד כתב הל' י' צריך שיהא הגט מבואר היטב באותו כתב שיכתבנו עד שידעו לקרותו הקטנים שיודעים אותו כתב שאינם לא נבונים ולא סכלים ולא קטנים אבל בינונים כו' כצ"ל:

ר"נ ד"ה ואיכא דגרסינן גט מעושה כו' אבל בירושלמי משמע דכשר דגרסי' עלה דמתני' עובדי כוכבים שעושים כמעשה ישראל כשר ובאומר כו' כצ"ל:

שלה"ג כתב סמ"ג מתוך הירושלמי כו' וכתב הטור אבל אם ב"ד של ישראל כופין ע"י עובדי כוכבים ואומרים לו עשה מה שב"ד של ישראל אומרים לך וכופין אותו על כך הוי גט כצ"ל:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה