דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
כתובות
פרק ראשון
דף ג ר"נ עוד שנינו במסכת סופרים [שם] גבי ברכת החודש כו' מברך עליו ברכת הזימון ומביא לו כוס אחר ומברך בפה"ג ואחריו אשר גילה כו' גי' הגר"א וכן גורס מיי' הלכה ט' שם:
דף ד רי"ף והאכילום והשקום והכניסום לחדר ובעל כצ"ל (גמ') וע' ת"ש סי' י"א:
ע"ב לשון ריא"ז וכן ארוסה שנתעברה כו' אבל לא לפוסלה לכהונה ולא לפסול הזרע ולא האמינוה נ"ב מן ולא האמינוה עד פנויה צ"ל קודם ומז"ה:
המאור ד"ה כל שלא נהג כו' סמוך לסה"ד והוא שינה המנהג נ"ב ברא"ש בשם ר"ח ונשתנה המנהג ומסיים אנו תולין שבגרמתו נשתנה ורמאי הוא ע"כ נ"ל דגם כאן כצ"ל כן וע' רש"י כל שלא מושמש מבעיא ליה כו':
פרק שני
דף ו שלה"ג אפילו אם אומרים כו' אין להאמינם וכתב הרא"ש בתשובה כו' כצ"ל:
דף ז רי"ף אמאי תרי ותרי נינהו אלא אמר רב נחמן כצ"ל:
רש"י ד"ה משטר אחר שקראו עליו ערער כו' עד סה"ד נ"ב לשונו כאן כמו בגמ' ולפי גי' שבגמ':
ר"נ ד"ה אין מקיימין את השטר כו' דוקא משתי שדות כלומר שאם עדים הללו חתומים על שני שטרות אחרים שהן מכר שתי שדות כו' כצ"ל:
ע"ב מלחמת כתוב בספר המאור וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתו עדים מאי הוה פי' ז"ל לרב כו' כצ"ל:
דף ח ר"נ ד"ה גובה מנכסים בני חורין כו' ולא מצי א"ל הכא שטרך בידי מאי בעי שכן דעת הגאונים ז"ל בהוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו נ"ב הכא חיישינן שמא יתבענו בע"פ וזה יאמר האמת להד"ם ואח"כ יוציא הלה את הכת"י ותו לא מהימן לומר פרעתי שכל האומר לא לויתי וכו' (מהר"מ שי"ף):
שלה"ג ד"ה מתוך הירושלמי מוכיח כו' ואם אינן זוכרים ההלואה אף על ידי ראיית השטר כו' כצ"ל:
חא"ש מהר"ם ומיהו אם בא אחד מן השוק כו' העתק מתוך פרישת נ"י בפ' חזקת הבתים ברי"ף דף קפ"ד ע"ב ובגמ' דף נ"ז:
ע"ב רי"ף אמר רב פפא האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דניחוו סהדי חתימות ידייהו פסול כו' כצ"ל כן איתא בגמ' כ"א דניחוו סהדי אחתימות כו' וכן מגיה הב"ח ברי"ף ולקמן בפ' הכותב איתא דנחווי ובגיטין דלסהדי אבל דליחזי אין שייך כאן כלל ובטח כי המשבש הראשון היה בהרי"ף ואחריו שיבשו גם ברש"י ור"נ כי גם הרא"ש אשר מעתיק תמיד דברי הרי"ף כלשונו מעתיק כאן דמחוי סהדי אחתימות וכו' ומעשה ידיו מגיד תרגומו ועובדי ידוי מחוין:
דף ט ע"ב אמר לן רבנא אשי לקיומי ואמינן ליה לרבנא אשי כו' כצ"ל:
דף י ר"נ ד"ה עד אומר נתגרשה מדקאמר האי לישנא ש"מ כו' נ"ב פי' מדקאמר תרוייהו בא"א קמסהדי:
המאור לעיל דף ט' אמר רב הונא אמר רב ג' שישבו לקיים את השטר כו' לפי שספקו נולד עמו מה שא"כ בעירר דגזלנותא שהוא פסול הבא לו לאחר מכאן הלכך אמרינן ביה אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקה דכשרות דמעיקרא והם ה"נ אמרי אי בערר דפגם משפחה כו' כצ"ל:
דף יא מתני' ב' נשים כו' וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אין נאמנין ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנים כצ"ל כן איתא במשנה במשניות ובגמ' וכן מעתיק הרא"ש מסתמא היה ברי"ף אשר לפניו ג"כ כן:
ר"נ ד"ה רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד אפילו היכא דליכא למיחש לגומלין וכש"כ בההיא גונא דקאמר ת"ק ואם העידו כו' דאיכא למיחש לגומלין. אבל במקום שאין עוררין מעלין היכא דליכא גומלין כצ"ל כמו ברש"י:
ע"ב ר"נ גמ' פרכינן בגמ' על דמתני' כו' אמר רב יהודה אמר שמואל כשמשמרות רואות זו את זו אי אפשר דלא נימא פורתא א"ר לוי דמהדר ליה למתא כו' כצ"ל:
דף יב רי"ף ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי אם היה כפר קטן זה היה מעשה כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה רב הונא אמר נגודי מנגדינן להו כו' דבמערבא כי מחייב צורבא מרבנן מימנו אנגדא ולא מימנו אשמתא כצ"ל:
ע"ב חא"ש מהר"ם א' דבריו תמוהים דאי כדמוקים לה כו' כגון תרומת דגן תירוש ויצהר כיון דהוי כעין דאורייתא בזמן המקדש מעלין ממנה ליוחסין כו' כצ"ל:
פרק שלישי
דף יג רי"ף אמר רב יהודה אמר רב ר"מ היא דתניא קטנה מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס ומשתביא שתי שערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ כו' כצ"ל (גמ' כאן לקמן דף מ'):
דף יד שלה"ג כתב מיי' נערה פ"ב ג' דברים של מפתה וד' של אונס הם של האב ואם אין לה אב הרי הן של עצמה נתארסה אחר שנתפתתה אין האירוסין מוציאין מרשות האב והן שלו והראב"ד ז"ל כתב כו' כצ"ל:
פרק רביעי
דף טו ע"ב שלה"ג ד"ה כתב הטור ואם הראשון של מכר כו' רואים אם יש בו שום יפוי כח אחר דשייך במתנה ולא במכר כגון לענין דרך דק"ל מוכר בע"ר מוכר ונותן בעין יפה נותן כו' כצ"ל:
דף טז רש"י ד"ה אבל היכא דאישתני גופה כגון בגרה לא חידש כך פירש רש"י ועיין פירוש האלפס שאינו כן ודוקא עכ"ל לשון המפרש אשר בשם רש"י על הרי"ף יקרא כי כך הוא תוכן מעשיו שמעתיק דברי רש"י שבגמ' בספר הרי"ף והנה כאן צריך לשונו תיקון וכך אומר ועיין פירוש האלפס סה"ד ומה שכתב ודוקא צ"ל ודוק וקאי על סה"ד שמסיים וע' פ' האלפס ודוק ואח"כ מתחיל ד"ה שאינו שברי"ף הד"ת מוחק המפרש הזה אינו מוחקו אלא מוסיף עליו תיבה לפרשו שאינו כן כמו שהוציא הבעל שם רע אלא שקר הוא וז"ל הגמ' נמצא ששם רע אינו שם רע ע"כ ובזה אין מקום לדברי מהר"ם שמביא חא"ש כי באמת מפורש ברי"ף כרש"י ולא כתב שום מגיה שאינו כן אך נשתבש וסמכו שאינו כן לפירוש האלפס והנכון כמו שכתבתי שכוונתו לדברי הר"נ במ"ש ועיין פירוש האלפס ודוק כי מרש"י נתבררו דברי הרי"ף כמש"כ הר"נ:
דף יז ר"נ ד"ה גרסינן בגמ' כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה כצ"ל:
שם ד"ה ובגמ' איכא תנאי דסברי מזונות דאורייתא דתניא שארה אלו מזונות כו' וראב"י פליג כו' נ"ב ע' תוס' ד"ה ראב"י שכתבו בשם רשב"ם שגם ראב"י סבר מזונות דאורייתא:
ע"ב לשון ריא"ז ד"ה הכותב לבתו כו' ומתה בעודה ארוסה אין הבעל יורש כצ"ל:
דף יח ע"ב המאור ד"ה אמר אביי אלמנה לכ"ג כו' ויכול הוא שיאמר אי אפשי באשה נדרנית וכמורדת היא כצ"ל:
ר"נ גרסינן בגמ' רב זן מחטי דעלייה נראה שלא היה לפני הר"נ בתוך הרי"ף:
שם ר"נ ד"ה גנובי ליסטים אינן כשביות כו' והני דאמרי דאינן כשבויות אין הבעל חייב לפדותן כו' כצ"ל:
דף יט ר"נ ד"ה מפני תקון העולם כו' אי הויא טעמא משום דוחקא דציבורא או משום דלא לגרבו והכא כצ"ל (ערוך ערך גרב רויבען):
שלה"ג והא דיבם לא אכיל כו' נ"ב משמע שכן גירסתו כמו שמעתיק הרי"ף ומהרי"ף בסמוך שכתב תדע דהא תנן וכו' נראה שצ"ל יתומים כגי' הגמ' וכן מגיה הב"ח כאן אין היתומים חייבין:
דף כ ר"נ ד"ה וקא פסקי רבנן כו' והנגיד ז"ל פירשה כו' דכיון דמפסדי מזוני משום לתא דארוס אית לה מן הארוס או דלמא לא שנא כצ"ל:
ע"ב ר"נ ד"ה וגרסי' תו התם כו' כלומר שנשארו לפרוע מפורנה פירוש שפש לה אצל היתומים עוד מפרעון כתובתה (ק"נ):
ע"ב שלה"ג ד"ה והרא"ש הוציא דין זה כו' רב אלפס לא הביא לשון הגמ' אמר רב נחמן אמר שמואל תבעוה כו' כצ"ל:
בא"ד אמר רב חסדא זינתה אין לה מזונות אמר רב יוסף כחלא ופרכסא אין לה מזונות כצ"ל:
דף א רב כהנא מתני' וכן בלקוט פי' בלקוט נמי פליגי רב ושמואל ומנח ביה סימנא פי' רב היה מנת סימנא על דבריו וטוב יותר הלשון שבגמ' בקיצור יתמא וארמלתא שלח ופוק הפשט בגדיה וצא (רש"י גמ'):
פרק חמישי
דף כב ר"נ ד"ה ולכתובת בנין דכרין כו' ואמרינן נמי התם הבו ד' מאה זוזי לכתובה דברת אלמא כו' כצ"ל:
דף כג ע"ב ר"נ ד"ה הלכה כרבי יוחנן הסנדלר כו' סה"ד ולפיכך לא נתבררו לי דברי הרמב"ם נ"ב ודע אע"פ שכתב שלא נתבררו לו דברי רבינו מ"מ בתשובותיו סי' מ"א הביא ראיה מהם (כ"מ):
ד"ה ואמרינן התם ובפרקין בגמ' דאמר שמואל כו' ומפרקינן יקדשו ידי לעושיהן לכי איגרשי כו' כצ"ל:
בא"ד דגירושין לא תרצת דאלו השתא לית לה רשותא כו' כצ"ל:
דף כד ע"ב שלה"ג ד"ה ולאחר שיגמל הנער כו' וכן כתב מיימ' נ"ב אישות פ' כ"א ה' י"ז י"ח שלמו כ"ד חדשים כו' והבת אצל האם לעולם אפילו לאחר שש שנים כיצד היה האב ראוי לצדקה מוציאין ממנו בעל כרחו כן איתא גם בדפוס ווילנא:
בא"ד הרשות בידה ונותנת אותן לאב כצ"ל:
דף כה שלה"ג ד"ה ומסתברא דה"ה כו' ופסק מהרי"ח דהאידנא נשים שלנו לאו אורחייהו לטחון ולכבס ואין כופין אותן על כך:
דף כו ר"נ ד"ה ספנים פורשים לים הגדול כו' אבל תמה אני מהרמב"ם ז"ל שהזכיר סוגיית הגמ' ולא כתב שהעושים מלאכתן בעירן יכולין לצאת שלא ברשות שבת אחת נ"ב ולפענ"ד כיון שהזכיר שיכול להדירה שבת אחת אף שאין פת בסלה כש"כ שיכול לצאת שזה נקרא פת בסלה:
רי"ף מתני' שמא תפול לה ירושה ממקום אחר ויחזור ויגבה ממנה נ"ב יותר טוב הלשון בגמ' במשנה ובמשניות גובה הימנה כי לשון ויחזור אין שייך כאן כלל גם יותר טוב הקיצור שתי תיבות עם תשעה אותיות משלש תיבות עם חמשה עשר אותיות:
ע"ב רש"י ד"ה ורבותינו חזרו ונמנו כו' אלא יפסידו לה כל כתובתה אחר ארבע שבתות של הכרזה כצ"ל:
דף כז ר"נ שורה ריש העמוד ומנו רבי חנינא נ"ב כן הוא גי' הק"נ ע"ש ד"ה שהיה גדול:
שלה"ג מיימו' וסמ"ג כתבו כו' והדין תקנתא ליתא אלא היכא דמרדה איתתא בבעלה דבעי למיפק מיניה משום דלא בעינן ליה אבל כו' כצ"ל:
דף כח שלה"ג ד"ה וכתב מיי' בד"א בימים ההם ובא"י אבל בשאר זמנים ובשאר מקומות אין הדמים עיקר יש מקומות שהבגדים ביוקר ויש מקומות שהבגדים בזול אלא העיקר שסומכת עליו שמחייבין אותו ליתן בגדים הראויים ליתן לה לימות הגשמים ולימות החמה בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית באותה מדינה ובכלל הכסת שהוא חייב לה כלי בית ומדור שיושבת בו ומה הן כלי בית מטה מוצעת ומפץ או מחצלת לישב עליה כו' כצ"ל:
פרק ששי
ע"ב מתני' מציאת האשה כו' ילקח בו במשניות ובגמ' איתא בהן קרקע:
ר"נ ד"ה מדקמקשי רבנן ומפרקינן אליבא דר' יהודה בן בתירה וכו' וכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ד מחובל ומזיק בד"א כו' נ"ב צ"ל בפ"ד וע"ש מגדל עוז:
דף ל שלה"ג כתב הרמ"ה דאירוסין בנערות חשיבי כנשואין ואם אין פוסקין לה מזונות צריכה למחות ואין נראה כן דעת התוספות כצ"ל ונ"ב ע' טור וב"י והגהות מהרל"ח אה"ע סי' קי"ג:
ע"ב ר"נ ד"ה אבל פרנסה דליתיה מתנאי כתובה כו' עד סה"ד ולפיכך תמהני ארמב"ם ז"ל שכתב בפרק הנזכר נותנין לה עישור הקרקעות נ"ב וע' אישות פ"כ ה' ח' במגיד משנה שמסיק שם שאף דעת הרמב"ם כדעת הר"נ:
פרק שביעי
דף לא ע"ב רש"י ד"ה שלא תתקשט כו' שאמרה קונם בושם פלוני עלי והוא קיים לה כצ"ל:
ד"ה בדלא ספקה נ"ב לזה הרש"י אין מקום כאן ברי"ף ע' גמ' שם תמצאנה על מקום הראוי:
דף לב ר"נ ד"ה המדיר את אשתו שלא תטעום קס"ד כו' וקסבר האי תנא דכשקיים לה נתן אצבעו בין שיניה ונשכחו כצ"ל:
דף לג ע"ב חא"ש מהר"ם א' פירש מדאמרינן סה"ד וע' במ"מ כצ"ל:
דף לד חא"ש מהר"ם תמיה אני דלא עד סה"ד וכולי עלמא נ"ב ולי ההדיוט נראה שצ"ל בר"נ דפירכא דפרכינן ממאן דפליג עליה באשה אמרינן ואזל תמיהת מהר"ם:
ע"ב רי"ף ודייקינן להאי פירושא מדקתני בטעות אשה אחת כעין שתי נשים כנסה וקתני בטעות אשה אחת גרידתא ובעל נ"ב ע' ק"נ סעיף כ"א:
ע"ב רי"ף חברוהי דרב כהנא כו' כצ"ל:
שם אמר רב יוסף בר אבא אמר רבי מנחם אמר ר' אבא הרא"ש מעתיק אבין ובגמ' הגי' אמו:
רש"י ד"ה במלוה נ"ב אם אמנם פרש"י שם בגמ' כן הוא בגמ' שפיר נכון אבל הכא לפי דברי הרי"ף שיסכים דברי רש"י טוב להפוך זה הדיבור צ"ל אחר ד"ה המקדש בפחות משוה פרוטה וקאי על הג"ה:
ד"ה צריכה הימנו גט צ"ל קודם ד"ה במלוה וקאי על רב כהנא משמיה דעולא:
ר"נ ד"ה גרסי' בגמ' הלכה אצל חכם כו' רופא אינו מרפאה אלא מכאן ולהבא ע"ז יש הגה' הנדפס מימין העמוד כתב הרא"ש אין לפרש עד סה"ד כתבתי בצדו בעל הגהה זו בחנם חרבה בהוצאות המדפיסים הלא כל דבריו הן המה בתוך הר"נ לקמן בסמוך בשם תוס' כי הרא"ש רק מעתיק דברי תוס' בזה:
שם והרמב"ם ז"ל פסק כאוקימתא דרבה בפ' שביעי מהלכות אישות כצ"ל:
דף לו ר"ג ד"ה ונכפה כמומין שבסתר דמי כו' לפי שנזהרה ביום זמנה מלצאת בין הבריות כצ"ל וכן צ"ל גם ברש"י וכן הוא ברש"י בגמ' שלה"ג ד"ה וכן פסק סמ"ג דאין כופין אותו להוציא אלא אם רצתה תשב עמו ואם לא רצתה תצא בלא כתובה כדין כל אשה כו' כצ"ל:
שם לשון ריא"ז ד"ה התנה עמה לקבל הרי זו מקבלת על כרחה ואם לא התנה עמה אינה מקבלת ואע"פ שהיתה יודעת בהן מתחלה לפי שיכולה לומר סבורה הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל ויוציא ויתן כתובה והרמ"ה אומר ידעה בהן כו' כצ"ל:
פרק שמיני
דף לז לשון ריא"ז ד"ה נפלו נכסים בירושה כו' סה"ד ואם מכרה הפירות קודם ידיעת הבעל מכרה קיים כצ"ל:
ע"ב מתני' נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע כצ"ל:
שם והוא אוכל פירות מציין לש"ג ד"ה וכן פסק הנה כל בר בי רב רואה כי שיבוש הוא כי דברי השל"ג אין להם מקום כאן ויגעתי ומצאתי מקומם לקמן וביציאתה שלה ומחקתי הציון ממקום זר והנחתיו על מקומו הראוי לו והוא שריר וקים:
רש"י ד"ה אמרי לה פירא אם נפלה דבר זה בירושתה נ"ב זהו פי' רש"י והרי"ף אינו מפרש כן ולא היה לו להמעתיק להעתיק פי' זה כאן על דברי הרי"ף:
ר"נ ד"ה מתני' נפלו לה נכסים וכו' נ"ב נראה כיון שהר"נ מעתיק כ"כ נכסים דעתו שגי' הרי"ף כן היה אבל מדהרא"ש מעתיק כספים היה כן לפניו גם בהרי"ף כמו בגמ' ובמשניות כי ידוע אשר הרא"ש מעתיק תמיד לשון הרי"ף:
רש"י ד"ה מתני' לא תמכור יכולה היא לעכב ע"כ לשון רש"י בגמ' והמעתיק הוסיף שלא ימכור דקל נ"ב הני שלשה תיבות יגעתי ולא מצאתי מקום מנוחה כאן ורציתי ליישבם בדוחק בשני אופנים ונזדמן שהיה פה נכדי המופלג ישראל יהושע נ"י היילפערין מביאליסטאק נתארח אצלי והראיתי לו דבר המתמיה זאת ואמר לי אפשר במקום דקל בעל והנאני כי יפה כן משני הדרכים שרציתי לומר בזה ואני מסכים שכן יקום וזהו ג"כ כונת רש"י בגמ' לא תמכור פי' יכולה היא לעכב שלא ימכור בעל:
שם מתני' המוציא הוצאות כגון אם נפלו לה נכסים ביהודה והוא היה בגליל מה שהוציא הוציא אם גירשה כצ"ל כמו ברש"י בגמ':
דף לט רש"י ד"ה איסתלקו להו דאמרה להו כו' כצ"ל:
ברי"ף מתני' שומרת יבם וכו' ובה"א נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין עמה כצ"ל כמו במשניות ובגמ' הכא וביבמות:
רש"י ד"ה ש"י שנפלו לה כו' כצ"ל:
דף מ רי"ף אי משום נכסי אנא בנכסי פליגנא לך כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה הואיל ואני יורש שאכנוס את אשתו ואזכה כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה לא יאמר היבם המחוייב המעות הואיל ואני יורש שאכנוס את אשתו ואזכה בנכסים כצ"ל:
פרק תשיעי
דף מא מתני' הכותב כו' ר' יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירות ופירי פירותיהן עד כו' בגמ' ובמשניות הגי' לעולם אוכל פירי פירות וכן הוא לקמן הפיסקא ברי"ף אך מהרמב"ם שמביא הר"נ לקמן דסבר אף שאין הבעל אוכל הפירות יכול לכוף אשתו שתמכור הפירות וליקח בהן קרקע וסמך עצמו על התוספתא כמובא הכל לקמן בהר"נ ע"ש ובטח קיבל זאת הרמב"ם מרבו דרבו הרי"ף ובזה אפשר לקיים הגי' שברי"ף לפנינו כיון שאין רשות לאשה לקבל הפירות לעצמה רק למכור וליקח קרקע הוי שפיר כאילו הבעל אוכל גם הפירות וזה הוא כונת הרי"ף שהכניס זה הדין בדברי ר' יהודה לעולם הוא אוכל פירות ופירי פירותיהן כיון שמעכב הפירות כדי לאכול פירותיהן הוי כאלו אוכל גם הפירות עצמן וע' תוס' ב"ק פ"ח ע"ב ד"ה באושא התקינו:
שם במשנה עד עולם השני הוא שיבוש במשניות ובגמ' ליתא ובתוס' ד"ה דין ודברים מוכח דלא היה במשנה מעולם ע"ש גם הרא"ש מעתיק דברי תוס' כהווייתן ע"כ צריך להיות במשנה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך כו':
ע"ב ר"נ ד"ה קנו מידו מהו כו' וה"ה בנשואות דמהני לפירות אם קנו מידו נ"ב פי' אף לפירות וכש"כ אם מכרה ונתנה קיים:
דף מב המאור ד"ה רשב"ג אומר אם מתה יירשנה סה"ד לא בכתובת הבעל לאשתו אמר אלא בכתיבת האב לבתו וכנותן מתנה ע"מ להחזיר כצ"ל:
ר"נ ד"ה ולית הלכתא כוותיה דקיי"ל כו' והרמב"ן תירץ בשם רבו לדעת ר"ח ז"ל כו' שאינו מתנה עמה שלא יירשנה אלא יורשה ומתנה דיחזיר לה ירושתה כו' כצ"ל:
ע"ב רי"ף והאמר ריש לקיש הגודרות אין להן חזקה שאני התם נ"ב הרא"ש מעתיק הכי ובגמ' איתא שאני תורא דמסירה לרועה:
רש"י הוו מסקי ביה כו' נ"ב רש"י בגמ' נושים בו:
ר"נ ד"ה אין להם חזקה אין המחזיק יכול לומר כו' י"ל דאי איכא ראה נ"ב פי' דאיכא אינשי שראו תורא בבית הבע"ח:
דף מג ע"ב רי"ף השתא דאמור רבנן קים לי בגויה מלתא היא כגון אבא מרי ברי כצ"ל כן מעתיק הרא"ש וכן צ"ל בגמ' כי לא מצינו בן לרב פפא אבא מר אלא אבא מרי בר פפא איתא בהדרן בכל סיום מסכתא:
דף מה ע"ב רי"ף כגון לוה ולוה נ"ב פי' באופן אחר לא מפני שיוצאין ביום אחד אלא כגון וכו':
שם ברי"ף וממילא הדרי תרין גמרי לחד טעמא דבהודאות והלואות חולקין נ"ב וכיון דהדרי תרי גירי דחולקין למה פוסק הרי"ף שנותנין לבע"ח ע' ר"נ שמתרץ:
שם רי"ף ושנינן התם ליכא למיקם עלה דמלתא נ"ב פי' אצל שני שטרות שלא יתודע לעולם אבל זה אומר של אבותי יכול להיות שיתוודע ברור של איזה אבות היה השדה:
שם רי"ף ושנינן התם איכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר נ"ב אצל המחליף והמוכר דררא דממונא לבעל הפרה קודם החילוף ולבעל החמור אחר החליפין וכן למוכר שפחתו קודם המכירה וללוקח אחר המכירה וכן אם ילדו בשעת הקנין ואין אדם יכול לעמוד עליו אם היה נקרא נולד קודם הקנין או אחר הקנין יש לשניהם דררא דממונא:
שם רי"ף הכא אי דמר לאו דמר פי' אצל השדה אם של אבותיו של זה אינה של אבותיו של אחר:
שם רי"ף שמעינן דשני שטרות היוצאים ביום אחד דאמר שמואל שודא דדייני ליכא דררא דממונא למר ודררא דממונא למר אלא אי דמר לאו דמר נ"ב כי מיירי בשני שטרי מתנה על קרקע אחת ואם היה מיירי בשטרי הודאות והלואות איכא לשניהם דררא דממונא:
שלה"ג מעל"ד אבל אם אין ללוה מעות כו' ואם אין לו אלא קרקע ובא ליתנו לו ואמר המלוה איני רוצה אותה ואיני מבקש עתה ממך כלום אלא אמתין עד שיהא לך מעות בס"י אין סיום בזה מה דינו וטוב עשו מדפיסי ווילנא שסיימו הדין עמו וכן מסיים בטור הדין עם המלוה דכל זמן שאינו תובע חובו אינו חייב ליקח דבר שאינו חפץ בו וישמור שטרו עד שיהיה לו מעות כמו שהלוהו דמצי אמר ליה אלו היו המעות בידי לא קניתי קרקע כי איני צריך לו ועתה בשביל שמעותי אצלך תכופני ליקח בהם קרקע בתמיה עכ"ל ח"מ סי' ע"ד:
דף מו רי"ף ועוד דלא קתני הכא הנושאת והנותנת בתוך הבית כשתובעת כתובתה הגה' ד"ת מוחזקה נ"ב ע' ק"נ:
ע"ב ר"נ ד"ה אבל יורשין משביעין וכו' אוקימנא במסכת שבועות כשמתה היא תחלה נ"ב אחר הגירושין:
דף מז ע"ב מלחמת ד"ה אמר הכותב אכתוב בכאן מה שכתב ר"ח כו' ולא מצינו שיפה כח הלקוחות מן היתומים והלקוחות י"ל כו' כצ"ל:
דף מח ע"ב רי"ף ועוד הא מקשינן בערכין כו' ופרקינן התם כדאמרינן טעמא כו' כצ"ל:
שם וסמכי להו בהא מלתא כו' ונפרעין מן האדם שלא בפניו אמר רב ירמיה כשהריבית אוכלת בו כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה לא שנו דכי משתבעי שקלי ל"ב פי' לא שנו דכי משתבעי דוקא שקלי אבל לא משתבעי לא שקלי אלא שאמרו וכו' אבל אמרו וכו' כאמרו וכו' ואף דלא משתבעי שקלי בלא שבועה:
דף מט ר"נ ד"ה כתובתה קיימת שכתב לה מאתים כשהוא קטן כו' ואפילו שבעל לאחר שהגדיל כו' נ"ב פי' ובעולה בעל ואין לה אלא מנה מ"מ אמרינן על מנת כתובה ראשונה שהיא מאתים קיימה לפיכך תני כו':
שה"ג ד"ה סמ"ג כתב בשם ר"י כו' ובמקום שאין כותבין כתובה והביא הוא עדים שכתב לה כתובה כתב הרמב"ם שדינו כמקום שכותבין ואינה גובה בלא כתובה כו' כצ"ל:
פרק עשירי
ע"ב ר"נ ד"ה וש"מ דכתובת בנין דכרין כו' ופירשו בירושלמי כו' ואם מכרה למזונות הם מוציאין הדמים מידם אלמא כו' כצ"ל:
שם בא"ד והא אמרינן בפרקין דאלו אמרו ליה דמי ארעא קטינא סלוקי סלקוה כו' כצ"ל:
שה"ג ד"ה וכתב הר"ר יונה דוקא כו' וכתב הרא"ש שאינו חולק שדברי רב האי כשאחד מוסיף כו' כצ"ל:
דף נ בר"נ ד"ה דמי קטינא כו' עד סמוך לסה"ד והכי איתא בירושלמי בסוף פרקין כצ"ל:
(העתק מירושלמי אות באות) ההן דיזיף מן תרי בני נש אתא תניינא א"ל קומי פושרין א"ל ולית סופי' דקדמייא משמע ומיתא מיטריף. יכול מימר ליה פושרין ואין טרף טרף. פישר מן השני חזקה שהראשון בא וטורף פישר מן הראשון א"ר פנחס אתא קומי רב ירמיה אמר פישר פשר א"ר יוסי ולא כתב דאיקני' לא אתיא אלא ביורש ע"כ ופירושו מובן:
דף נא ר"נ ד"ה של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה מוקמינן כו' דלא תימא בשלמא רישא כיון דאסתלקה לה בכותבת מבעלת מנה לגמרי כו' כצ"ל:
ע"ב רש"י סוף העמוד והיינו דלא כפי' העמוד נ"ב לא ידעתי כונת המפרש מאי דקאמר דלא כפי' העמוד ודעתו קמאי ורב האי גאון שמביא הרי"ף שפיר קאמר אבל אם דעתו על פי' הרי"ף צ"ל כפי' העמוד:
דף נג שלה"ג ד"ה כתב הטור (ח"מ סי' קכ"ב) כו' וכתב א"א הרא"ש ז"ל מאי איכפת ליה כו' כצ"ל:
עין משפט טור ח"מ סי' ע"ז קע"ו קכ"ב כצ"ל:
דף נד ע"ב רי"ף מתני' השניה מוציאה מהלוקח כצ"ל כמו במשנה בגמ' ובמשניות:
שלה"ג לשון ריא"ז ד"ה ונראה בעיני כו' סה"ד זה השדה שקניתי, מידי כצ"ל:
פרק אחד עשר
דף נה שה"ג ד"ה כתב סמ"ג בשם מיימון כו' עד סמוך לסה"ד ואני אומר שאם היו היורשין קטנים כו' כצ"ל:
שם ד"ה כתב הרמב"ם צ"ל הרשב"ם וכן בתוך הדיבור וכתב עוד הרשב"ם ואם אינה ניזונית כצ"ל:
ע"ב וקשיא לן הא דגרסינן לקמן ההיא איתתא דתפרה בכתובתה כסא דכספא קתבעה מזוני אתיא לקמיה דרבא כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה אמר רבינא לא אמרן אלא למזוני כו' נראה לי דכי אמרינן לכתובה מפקינן מינה דוקא במטלטלי דמכל מקום מחסרי גוביינא אבל במעות לא שהרי כבר נפרעה וכ"ת אם כן וכן דאמרינן בדיסקא מלאה מעות נ"ב פי' איך מביא ראיה ממעות על מטלטלין ומשני היינו טעמא דמביא ממעות על מעות דר' אלעזר דאמר כו':
רי"ף אי נמי כאן בפרוצה כאן בצנועה כ"א בגמ' ונכון כדי להקדים גם בזה בת שתי שנים לבת שלש:
דף נו רש"י ארמלתא דזבין שדה יתומים למזונות או לכתובה וכתבה ללוקח אחריות כצ"ל:
שלה"ג וכתב בעל העיטור ומסתבר דוקא קרקע שאינו ראוי למכור דבר מועט אבל מטלטלין כו' כצ"ל:
בא"ד וכל זה אינו אלא כשהיא מוכרת אז לא הרשוה למכור אלא כו' כצ"ל:
דף נז רש"י ד"ה וחכמים אומרים מוכרת היא לכתובתה אפילו לפרקים אעפ"כ מוכרת בינתים קרקעות למזונות כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה יש מפרשים כו' ואין מקבלים עדים אלא בפני בעל דין והכא ביתומים קטנים עסקינן כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה רשב"ג עד קיים מחקתי וצ"ל הד"ה מן עד שיהא באונאה וכן הוא ברש"י בגמ' ואין לו מקום כאן אחר ד"ה לעולם ע"כ מחקתיו:
דף נח ר"נ ד"ה לכרגא פרש"י ז"ל לפרוע כו' אלא לכתובת אשה ומשום חינא נ"ב פי' הא דמגבינן כתובת אשה מיתמי הוא משום חינא:
ע"ב רי"ף ואף על גב דכי חשיב מר ליומי דהכרזה נ"ב ע"ש ערכין כ"ב ע"א להבין מר מאי בעי הכא:
שם מרימר אגבי כתובה לגרושה מנכסי דיתמי כצ"ל כמו דאיתא שם בגמ' ערכין ולמותר מה שמוכיח הר"נ מדאמר לאשה ש"מ דבגרושה מדבר כיון דלפנינו מפורש לגרושה ובשנים קדמוניות נראה היתה הגי' שם לאשה:
דף נט מעשה ובא לפני רבי יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו נ"ב דב"ד יורדין לנכסי אדם שלא בפניו אלא וכו' אבל ב"ח ימתין עד שיחזיר (רש"י):
ע"ב רש"י ד"ה קנסוהו רבנן הפכו את הדבר לעקור מהן תורת נישואין כו' כצ"ל:
בא"ד שקלא להו כו' עד סה"ד נ"ב בגמ' הוא רש"י בפני עצמה ד"ה אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא שהרי היא מוציאה מדעת ועל איילונית קאי ושפיר:
דף ס ר"נ ד"ה ואי דליתנהו כו' עד סה"ד אבל שנפרש ולא בלאות דאיילונית ודשניה בהפך גמור אינו מחוור נ"ב ובמשנה פרש"י ד"ה ולא בלאות שחקי בגדים שהביאה לו בשומא ולבשן הוא אינו מחזירן לה ביציאתה ע"כ הרי שמפרש ולא בלאות נצ"ב:
פרק שנים עשר
דף סא רש"י וכתוב בו חייב אני לך מנה ואע"פ שכתב ידו הוא הואיל ולא חתם פטור ולא דמי כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה ומדמקשינן עליה דריש לקיש כו' ולפי זה יש לומר דכי איצטרכינן לאוקמה בבבא מציעא נ"ב (היינו מציעתא דמתניתין והיא ניזונת מנכסים משועבדים) בשקנו מידו לאו דוקא דה"ה דבאומר אתם עדי מהני דהא על כרחין הוה מצי לאוקמה בשחייב עצמו בשטר כיון דקיימא לן כרבי יוחנן אלא דנקט קנו מידו לפי שהוא ההקנאה היותר רגילה ובערב כו' ומדפיסי ווילנא שהוסיפו [דף נ"ח] לא יפה כוונו:
פרק שלשה עשר
דף סב ע"ב ר"נ והשנים כתקונן וספקה כו' ואפשר דהיינו נמי ברייתא שהביא הרי"ף ז"ל בסמוך מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות אם בא ואמר לה צאי כו' כצ"ל:
שם ד"ה והוי יודע שלפי מה שכתבנו שכשבית דין כו' אלא שכתב ואני אומר שאם יהיו היורשין קטנים ב"ד מחשבין עמה ופוסקין מעשה ידיה כדרך שפוסקין לה מזונות כצ"ל:
דף סג ע"ב המודר הנאה מחבירו שוקל לו שקלו ופורע לו חובו ומחזיר לו אבידתו ובמקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש כצ"ל:
רש"י ד"ה חנן הוא דאמר כו' וזה לא אמר לו הלויני אינו חייב לו כלום וכיון דאלו פרעיה כו' כצ"ל:
שלה"ג המשך מעל"ד והרא"ש כתב דאם לותה בעדים אף בלא פסק בית דין חייב לפרוע כצ"ל:
ד"ה הרמב"ן כתב כו' ראובן תבע מנה משמעון ואמר אמת היה לך בידי אבל אני רוצה לתופסו בשביל שמשכנו אותי בשביל מס הקהל וכו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה ובמקום שנוטלין שכר על טורח השבתה כו' ובפרק אין בין המודר כתבתיה בענין אחר נ"ב שם כתב אם אין מחזיר רוצה לקבל השכר יתנו מודר להקדש שאלו היה מוחל לו מדור נמצא מהנהו ע"כ:
דף סד רי"ף הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה אדמון אומר כו' נ"ב במשנה בגמ' ובמשניות הגי' עד שילבין וקאי על הראש וכן בדברי אדמון הגי' שם עד שילבין אבל לגי' הרי"ף שגורס עד שתלבין קאי על האשה צ"ל בדברי אדמון עד שאלבין (בתי"ט בקיצור):