דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
יבמות
פרק ראשון
דף ג ב' (ישן ווילנא) נ"י פתקה לוי במתניתין כצ"ל והוא גי' הערוך ובגמ' איתא בדקה וכן הגיה הב"ח כגי' הגמ':
שלה"ג ד"ה כ' הרא"ש ז"ל כו' אע"ג דאסרינן משום ספק טומאה לא חשיב טומאה דידה אפילו כספק ערוה הלכך פריך שפיר כו' כצ"ל:
דף ד ע"ב לשון ריא"ז ואסרו כלת בתו כו' עד סה"ד נ"ב כן מוכח מדאסברי אביי ורב פפא ורב אשי כפרש"י:
רש"י ד"ה אשת אחי האם מן האב סה"ד דכולהו דבי אבא רבא קרי להו כצ"ל:
ד"ה כי קאמר רב לההיא מתני' דקתני לעיל מה הן שניות בההיא איירי רב ואמר ארבעה מהן כו' כצ"ל:
דף ו ר"נ ואם באו עידי טומאה כו' וכל היכא דאיכא עידי בעילה קרי להו עידי טומאה משום דהכי הוי דין מיתתו מסתמא כצ"ל:
שלה"ג ד"ה פרש"י תצא מן הבעל כו' ורבה בר רב נחמן הוציאה קתני כלומר מעצמו הוציאה כצ"ל:
בא"ד והא דאצטריך התם למימר טעמא דאיתתא שריא באומרת טמאה אני או בשותקת ומודה אבל לאומרת טהורה אני שריא כו' כצ"ל:
בא"ד לא משוינן ליה אנפשיה חתיכה דאיסורא בהכי אלא בדבר מכוער בעדים דאיכא לעז טפי שיתפרסם ויצא הקול וקשה לפירושו כל מה שהקשינו תחלה כו' כצ"ל:
דף ז ע"ב שלה"ג כתב הרא"ש ז"ל ורב אלפס לא הביא שינויא קמא מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית משום דחשיב לשינויא בתראה עיקר ופטרה נפשה בחליצה גרועה ואינה צריכה לחלוץ משני כצ"ל (ק"נ):
שם סמוך לסה"ד ודוקא אמצעית חולצת מאחר נ"ב ע' בק"נ:
שם ד"ה פסק הרמ"ה כרב וכן פסק הרמב"ן ומיי' כתב יבמות רבות שנפלו מבית אחת כו' ויראה מדבריו שפוסק כשמואל וכשנויא בתרא דלפטור נפשה פטורה בחליצה גרועה והראב"ד פסק כן כשמואל וכשנויא קמא דאפילו לפטור נפשה אם אפשר בחליצה כשרה כו' כצ"ל:
פרק שלישי
ארבעה אחין כו' גמ' הכא במאי עסקינן דנפלו בזה אחר זה כצ"ל:
בעל המאור דף ח' ע"ב ורבא פליג אתריצתא דר' ירמיה וס"ל כרב אשי:
דף ח ברי"ף ג' אחין ב' מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית כו' עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת נ"ב הציון אות ב' שנרשם לעיל לשלה"ג צריך להיות כאן על עשה בה מאמר אותו שנשוי נכרית.
ע"ב חא"ש ד"ה מלשון הרי"ף כו' אבל אם כנס אותה מותרת הנכרית להתייבם דמפקע הזיקה:
מלחמות בהמשך מעל"ד הא אמרינן בפרק החולץ דכיון דבשעת שהותרה לא חזיא לא מקרי יבמה שהותרה כו' כצ"ל:
דף ט שה"ג ד"ה סמ"ג כתב בשם ר"י כו' וכן יראה מדברי מיימון שכתב כו' אבל מד"ס חותכים דיני ממונות כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה ומקצתו חליץ כו' ויאמרו דהא בחליצה זו אין איסור אלא שיאמרו שעשינו חליצה בכדי כצ"ל:
שה"ג מעל"ד פלוני העיד אותי עליו כו' כצ"ל:
דף י חדא"ש מהר"נ שפירא ד"ה לשון חבטא מצינו כו' כלומר שסידרו סדר דברים בעלמא כצ"ל:
פרק רביעי
ע"ב רי"ף כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין כצ"ל נ"ב כן הוא במשנה במשניות ובגמ' ובודאי לא מיד הרי"ף סדר עקלקלות אלא רק ממעתיק שלא מדעת:
רש"י ד"ה באמצע יירש ותנתן לו וירשה כצ"ל:
דף יא ע"ב לשון ריא"ז ד"ה הרי זה נוטל תחלה כו' וי"א שהדין עם בני היבם נ"ב האי וי"א קאי על ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם בתר דפליג יבם בהדיה בנכסי מיתנא שמביא באות ג' וצריכין ליטול אלו הדברים מכאן ולקבען שם:
שלה"ג ד"ה אביו של יבם כו' עד סמוך לסוף הדיבור ואומר אני שאף כדין זה ראויין לדון בטומטום כטומטום בין הבנות של כל אדם כו' כצ"ל:
דף יב מתני' כתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין כו' כצ"ל כמו בגמ' הכא ובכתובות נכסים בלא ו':
שה"ג ד"ה מיימוני וסמ"ג כתבו כו' ולזה הסכים הרא"ש וכי היכא דאיכא פלוגתא במתה כן בחייה ולפירות לרש"י חולקים כו' כצ"ל:
ד"ה כתב הרא"ש גרסינן בגמ' מאי שנא רישא כו' וגם רבה סתר לעיל דברי עולא כצ"ל:
שם בא"ד ובפרק הכותב הביא בהלכותיו פלוגתא דאביי ורבא ומילא ידעינן הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם:
חדושי א"ש מהר"ם אינו יודע להבין כו' היינו שינויא דרבה ומה שכתב אח"כ כו' כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה גרסי' בגמ' אמר רבה אידי ואידי דנפלה כשהיא נשואה כצ"ל נפלה כשהיא שומרת יבם מן הנשואין כו' שלא נפלו לה בחייו גם מעצמו כו' כצ"ל:
דף יג שלה"ג ד"ה ור"ת פליג כו' ואההיא אמר רב אין כופין ר"ל אין כופין לחלוץ אי ניחא לתרוייהו ליבומי כו' כצ"ל:
שם בא"ד אבל בשאר אמתלא אין כופין אותו לחלוץ אפי' למשנה אחרונה והאריך כו' כצ"ל:
ע"ב רי"ף אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי לההיא חליץ ואי בעי לההיא חליץ כצ"ל ונ"ב ע"ש בגמ' ובהגהת הב"ח:
נ"י גמ' הלכה כר' יהודה דיש זיקה ואלימא לאסרה עליו:
רי"ף מתני' שומרת יבם שקידש אחיו אחותה משום רבי יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה חלץ לה אחיו או כנסה יכנוס את אשתו כצ"ל כדאיתא במשנה במשניות ובגמ':
רש"י ד"ה גמ' הלכה כרבי יהודה דיש זיקה דאלימא לאוסרה עליו כצ"ל:
דף יד רי"ף מתני' היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהו לה שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות אחד ארוסות ואחד נשואות כצ"ל (גמ' ומשניות גמ' עירובין מ"ז):
שם או שהיה לה כעס על בעלה או שהיה בעלה חולה או זקן או שהיתה חולה או עקרה או קטנה או איילונית או זקנה כו' כצ"ל וכן הוא בגמ' כי למה יפסיק בו בינה לבינה:
ע"ב ר"נ ד"ה וכן מי שהיה נשוי כו' דלמא חליץ ואח"כ מייבם האחרת דקים ליה בלא יבנה כצ"ל ומן דקיימא עד דקים אני מוחק כי כרת מאי בעי הכא הלא הקרא נתקו ללאו וכן בגמ' איננו רק וקם ליה בלא יבנה:
דף יז רי"ף והוה ליה דבר שהיה בכלל מיתת ב"ד ויצא מכללם ללמד על כולן ולא תיליף לא יגלה כצ"ל ונ"ב וה"פ ולא תיליף מאשת אביו לא יגלה דהוה לשמעון התימני חייב כרת וכל עריות דדמי ליה דהוה בכרת ולא הוי ממזר מחייבי כריתות רק מחייבי מיתת ב"ד:
שם דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי ברייתא כצ"ל וכן מעתיק הרא"ש:
פרק חמישי
רי"ף ומאי טעמא אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחריה כלום וכדתנן נתן גט ובעל וכו' ותנן נמי וכו' נ"ב כל זה אין בגמ' והם דברי הרי"ף עצמו שמפרש היכן מצינו ביאה פסולה יש אחריה כלום ומביא תחלה ביאה אחר הגט ומפני שזאת יכול היות אף ביבמה אחת ויבם אחד מביא מרישא דמתניתין נתן ובעל שמיירי ביבמה אחת ויבם אחד ולכן לא אמר נתן גט לזו ובעל את זו ואח"כ מביא ראיה על ביאה פסולה ביאה אחר מאמר ולא יכול להיות כי אם בשתי יבמות כי ביבם אחד ויבמה אחת הרי זו כמצותה ע"כ לא יוכל להיות ביאה אחר מאמר ביאה פסולה כי אם בשתי יבמות ע"כ מביא ראיה מסיפא שמיירי בשתי יבמות ומדויק בלישניה ותנן מאמר בזו ובעל לזו ופליאה דעת ממני למה מפרשים מפרשי הרי"ף על נתן גט ובעל כ"כ בשתי יבמות ואיך יכולים לפרש כן הלא אם כדבריהם ז"ל שמה שאמר הרי"ף וכדתנן נתן גט ובעל כמו כן מסיפא מייתי שמיירי בשתי יבמות היה לו לומר בכאן באותו הלשון עצמו שבמשנה נתן גט לזו ובעל את זו ועוד אם שניהם מסיפא שמיירי בשתי יבמות מייתי היה לו להקדים ולומר וכדתנן עשה מאמר בזו ובעל את זו צריכות שני גיטין וחליצה ואח"כ ותנן נמי נתן גט לזו ובעל את זו כמו שנסדרו במשנה. אב הרחמן רחם עלי מחכמתך תאציל עלי ומבינתך תבינני להבין דברי קדושים נ"ע והנ"י ז"ל שיכל לשונו הזהב "ותנן נמי לעיל" מה לו לדוחק זה הלא לשון הרי"ף מדויק שמביא כסדרן זה אחר זה כנ"ל:
ע"ב רי"ף ומ"ט אמור רבנן האי חליצה פסולה אין אחריה כלום כדתנן נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום נ"ב הכא נמי כיון דמביא הרי"ף בזה הלשון נתן גט וחלץ מרישא מביא וביבם אחד ויבמה אחת מיירי ומפרשים ז"ל גם בזה בשני ומקוצר השגתי אינני משיג מה מהם יהלוך אם יפרשו ביבם ויבמה אחדים ואין אחריה כלום כפרש"י במשנה דאי הדר ומקדש לה לא בעי' גט או יכולין לפרש דאי הדר עביד מאמר בשני' לא מהני:
דף כ לשון ריא"ז ואם הפילה כו' כתב הרא"ש ז"ל האי דקתני יוציא כו' ונראה דכופין אותו בשוטים אבל במילי הא אמר בסוף המדיר כצ"ל וכן הוא בתוס':
ע"ב ר"נ ד"ה ת"ר ת"ר נשאת לראשון כו' ואם הכיר בה אפילו כתובה גביא דהא ידע ומחל כצ"ל:
פרק שמיני
דף כד ר"נ אי זהו פצוע דכא כו' פ"ד וכ"ש כהן מותרין בגיורת דאע"ג כצ"ל:
בא"ד ומסתמא נמי ה"ה כרו נמי בידי שמים כשר ועוד שאנו רואין כצ"ל:
ע"ב בא"ד וריא"ף כתבו דבידי אדם פסול קו מניק בה והא דרבי ישמעאל כצ"ל:
פרק תשיעי
דף כח חדושי א"ש מהר"נ שפירא א' בגמ' כתוב ופסק כו' וק"ל א"כ מנ"ל לרש"י לומר דלא עבד עובדא נ"ב ולענ"ד מדקאמר סבר למיעבד ש"מ דלא עבד:
שם אות ב' והא אמר עולא וכו' מה יש לדקדק כאן דלמא לכך נאמן עד אחד משום דשתיקה כהודאה דמיא כצ"ל:
דף ל רש"י ד"ה דאמרי אינשי כשרואין הארוס לפנינו אמרי מדנסבה אחיו תנאה הוה ליה לקמא כצ"ל:
ע"ב המאור ד"ה צריך לדקדק ולעיין כו' ואע"ג או אשתו וגיסו למדינת הים דאהני הני נישואין למיסר אשת גיסו אגיסו כו' כצ"ל:
דף לא בא"ד ונמצאו דברים בדאין או נמצאת זו איילונית כצ"ל:
פרק אחד עשר
ע"ב נ"י ד"ה ואמרינן בגמ' סה"ד ולאו דדודתו כצ"ל:
פרק שנים עשר
דף לב ע"ב נ"י ד"ה לזירזא דקני כו' והכא לא היה כבודו של רב שמואל בר יהודה שלא להקצותו מן הב"ד כו' כצ"ל:
דף לג אמר רב אשי למאי דקאמר אמימר לא בר אבין חליץ ולא בר קיפוק חליץ כצ"ל:
נ"י ד"ה בקורדייקסין מנעלים כו' ונקראים אופלינ"ש כו' נ"ב אונדרשיך (רש"י):
ע"ב רי"ף והכי גרסינן בירושלמי אמר רב כיני מתני' בקשור כו' כצ"ל וכן מעתיק הרא"ש והב"י וכן צ"ל כ"כ בלשון ריא"ז בני פעמים:
שם ברי"ף רבא בר חייא קטוספאה עבד עובדא כו' כצ"ל:
דף לה רש"י ד"ה מודה רבא כו' דאי יפסיק הוי משמע דהאי כו' כצ"ל:
בא"ד אבל לא חפצתי לקחתה שהיא פהיחת קריאתו כצ"ל:
ע"ב רי"ף ודין הוא גט חליצה ביום פלוני כו' ואשתמודענוהי לפלוני דנא דאחוהי דפלוני מאבוהי הוא נ"ב ושהיה בעולמו בכלל:
נ"י תחת ד"ה שיכולה למאן צ"ל ד"ה כל היכולה למאן:
פרק שלשה עשר
דף לו לשון ריא"ז איזהו מיאון כו' בפני ב' ה"ז מיאון סה"ד ומן בראשונה עד סה"ד צ"ל ע"ב אחר הדיבור כ' סמ"ג:
ע"ב רי"ף יתר על כן אמר רבי יהודה אפילו שיגרה בעל אצל חנוני להביא לו חפץ משלו ואמרה אי אפשי כו' כצ"ל וכן איתא בגמ' גם ברא"ש שדרכו להעתיק לשון הרי"ף אין התיבות שהקפתי וז"ל התוספתא פ' י"ג אפילו נכנסה ליטול חפץ מחנוני ואמרה בפניו אי אפשי כו':
ברי"ף רבי יהושע אומר מע"שה קט"נה כל"ום נ"ב ששלשה תיבות הללו אינם במכילתן אבל בכתובות דף ק"א ישנם:
המאור אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אנינא בן אנטיגנוס קשיא לן בשמעתא דרבה גיטין ושם איתא רבא ותוס' גרם רבה אמר שלש מדות בקטנה דבמיאון אמרינן כל קטנה שאינה יכולה לשמור קידושיה א"צ למיאון ה"נ אמרינן בגיטין דף ס"ד ע"ב כל שאינה כו' כצ"ל:
דף לז נ"י ד"ה נשואין הראשונים שלא תהא שניה זקוק לו כצ"ל:
ע"ב מלחמת אמר הכותב אדרבה מסתברא צרת קטנה לרבנן מתיבמת כו' כצ"ל:
בא"ד ויותר היה קרוב לאוסרה היתומה בחליצה כצ"ל:
בא"ד אלא לפי שא"א להפקיע נשואי חכמים נ"ב הרא"ש כתב משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואולי כ"כ כונת המלחמת שכשלא ידע בגירושין יאמר שמפקיעין נשואי חכמים בולא כלום:
בא"ד הלכך ביאת גדולה פוטרת את הקטנה כו' כצ"ל:
דף לח רי"ף ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה נ"ב פי' וגם הביאה שערות:
ע"ב חא"ש מהר"נ שפירא ר"ש דגם הוא גרס לא פסל נ"ב כן הגי' במשניות:
שם אות ב' בכתבי בגמ' כתבתי דרש"י גרס כן נ"ב טעם זה למה הלא ברש"י דהכי אמרינן בנדה ומפורש בגמ' שם כן:
מתני' ר' אלעזר אומר בכולן נ"ב ע' תי"ט:
דף מ לשון ריא"ז ואם הביא כו' וסימני בגרות אלא מפני שהיא איילונית כצ"ל:
בא"ד ואם לא הביא ב' שערות עד שלא הגיע כו' כצ"ל:
פרק ארבעה עשר
דף מא ע"ב נ"י ד"ה שרצה ליזון תנאו קיים ואינו יכול לטעון מתנה בטעות הוה כי סבור הייתי שיש לה כתובה מפני שהיה לי עליה נשואין מדרבנן כצ"ל או פירושה כך:
פרק חמשה עשר
דף מג ע"ב לשון ריא"ז האשה שנשאת ע"פ ע"א לא תינשא אלא ברשות ב"ד כב"ה ר"ת כמבואר בקונטרס הראיות:
דף מו שלה"ג ד"ה כתב הטור בהיות' במוריקא כו' סמוך לסוף הדיבור אלא אותו ר' אשר בר רב סיני והוא היה כו' כצ"ל:
ע"ב ברי"ף א"ר עקיבא ולא על פי אשה כו' נ"ב הגי' הנכונה בגמ' ובמשניות ר"ע אומר לא על פי אשה כו':
סליק לה מסכת יבמות ברכות והודאות למהולל בתשבחות: