דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
מועד קטן
פרק ראשון
דף א רי"ף תניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה ת"ל וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששת ימים עצורין בכל מלאכה כצ"ל כדאיתא בחגיגה שם:
ע"ב רש"י ד"ה דקא משכה כו' עד למחר עד ג' ימים שימשכו מן המעיין ויכנסו באמה ואשקנה סה"ד כצ"ל:
דף ב שה"ג ד"ה כתב הרא"ש פי' הראב"ד ז"ל שהיה רחוק הנהר בירן מהעיר והיה להם כצ"ל שם ואמר כיון דשתו רבים מיניה כי היו לבני מחסיא מעט בורות כו' כצ"ל וגרס בירושלמי כהדא דבני סכותא וכו' כצ"ל:
שם בא"ד כי החפירה ההיא לא היתה אומנת ואינה דומה כו' כצ"ל:
ע"ב שה"ג ציון א' וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכתב הרא"ש ז"ל אבל לפרש"י שפירש שדה גריד מ"ט הוא סיומא דמלתא דרבינא כו' כצ"ל:
דף ג ע"ב במשנה ר' יוסי אומר אף ממתחין נ"ב האי אף אינו מובן אבל גם במשניות איתא גם הרמב"ם בפירושו מעתיקו ונ"ל שר"י אומר שכך הוא סדר המשנה ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב אף ממתחין את המטות:
דף ד חדושי א"ש מהר"נ שפירא ואני אומר דטעה בלשונו וכתבו חדא כאן לא הוי שום דבר מעשה אומן כלל כו' כצ"ל:
ע"ב בר"נ כדאמרינן [בב"ר פ' פ"א] מהולתך טרשא אקיש עליה כצ"ל ונ"ב פי' מהולתך נפה שלך טרשא חרשה שהקמח אינו יורד אקיש עליה מכה עליה:
פרק שני
דף ה ר"נ ד"ה האריסין והחכירין כו' בגמ' מייתי כצ"ל:
ע"ב רש"י שורה א' כגון בגד לארוג הואיל וברשותו לגמרי כצ"ל:
ד"ה שאינה קיבולת שלא קבלה לגמרי לעשותה כל זמן שירצה אע"פ כן לא יעשה כו' כצ"ל:
דף ז רש"י ד"ה סטיו איצטבאות מכל ארבע רוחות לפני החנות ופעמים כו' כצ"ל:
פרק שלישי
ע"ב רי"ף ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל כו' כצ"ל:
דף ח ע"ב רי"ף וישבע יהושע וגומר ואומר ויהונתן לא שמע נ"ב מאי ואומר ע' שם בגמ':
ר"נ ד"ה אינו מנודה לעירו כו' ודוקא בהנהו דשוו לדידהו אבל דעדפן מינייהו לא ע"כ כצ"ל:
דף ט ע"ב רש"י ד"ה בין בפניו בין שלא בפניו דקמ"ל שאין לו בושת בזה סה"ד כצ"ל ונ"ב פי' בהא דקאמר בפניו דס"ד כיון דנדוהו שלא בפניו לא יתירו לו בפניו דמתבייש טפי קמ"ל דאין בושת בזה (רא"ש שם):
דף י רי"ף ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו וקאמר כו' כצ"ל:
אדאמר ש"מ תלת נ"ב א' מותר ליטול צפרנים ב' אין בהם משום מיאוס ג' מותר לזרקן:
דף יא רי"ף אמר רב יהודה אמר שמואל וכן אמר ר' חייא אר"י כו' כצ"ל:
דף יב ר"נ ד"ה וכתב בעל הלכות גדולות כו' או ביו"ט ראשון של יו"ט האחרון כו' נ"ב היינו שביעי של פסח:
שלה"ג ד"ה וי"א שהקובר מתו כו' נ"ב הוא הראב"ד:
בא"ד וסברא ראשונה נ"ב הוא מה שהביא הר"נ בשם הרמב"ן שיום כפור מבטל שלשים:
דף יג רש"י ד"ה צנעא שאינו ניכר לבריות שהוא אבל בכך סה"ד כצ"ל:
ר"נ ד"ה כעין ארצה שכפה מטתו ולעולם לא עבד מילתא יתירתא נ"ב ע' תוס' ד"ה דאי דף כ"א:
ע"ב ר"נ ד"ה היה ערב שבת וכו' בד"א בזמן שהן כדאין נ"ב פי' שלא היה שעת הדחק:
אבל אם לא היו כדאין נ"ב פי' שהיה שעה דחוקה כגון ע"ש עיו"ט או גשמים:
דף יד ע"ב שלה"ג ד"ה כתב הראב"ד שאפילו חדשים כו' אבל הרמב"ם כתב דחדשים אסורים אפי' אינן כבושין במכבש שלא הוזכר מוכבש אלא אישנים וכן היא מסקנת הרא"ש כו' כצ"ל:
דף טו רש"י ד"ה תפלין לא גרסי' דאין תפילין בשבת דכתיב והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות כצ"ל:
נ"ב כדאיתא בגמ' עירובין צ"ו מנחות ל"ו:
דף טז שלה"ג ד"ה ופי' הראב"ד דהיינו תפירה שהיא שוה למעלה ובולטת מלמטה והרמב"ן פי' דסתם כו' כצ"ל:
ע"ב רי"ף נתמלא קרעים מלפניו מחזירו לאחוריו נתמלא מלמעלה הופכו למטה והקורע מלמטה והקורע מן הצדדין לא יצא כו' כצ"ל:
נ"ב מלמטה הופכו מלמעלה מחקתי כו' הלשון אינו סובלו ובגמ' ליתא וגם רש"י כאן והר"נ לא גרסי ליה:
ע"ב ר"נ ד"ה מגלגל עמהם כו' כצ"ל:
דף יז רי"ף וגרסינן בסוף כתובות דף קי"א אמר רבי חייא בר יוסף עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה כו' נ"ב בתוס' שם ד"ה בלבושיהן ז"ל משמע בלבושיהן שנקברו דהיינו תכריכין אבל בירושלמי דהנושא אמר רבי לבניו מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן משמע מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן מחיים ע"כ:
דף יח רש"י ד"ה במקומו במקום שמת שם כצ"ל:
ר"נ ד"ה מחלפי סעודתייהו כשהיה אחד מהם אבל היה שולח סעודתו לחבירו נ"ב הלשון מגומגם שמשמע מלשונו שהאבל שלח סעודתו לחבירו שאינו אבל אבל הטור והב"י והמ"א מפרשים שמעשה שהיה כך היה שהיו שניהם אבלים ושלח זה סעודתו לזה וזה סעודתו לזה:
ע"ב ואמר ר' לוי בר חמא כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש זוכה ומקבל פני שכינה כצ"ל כדאיתא בגמ' ברכות וברי"ף שם ובש"ע שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון:
הדרן עלך מועד קטן וסליקא לה סדר מועד בעזרת מרחם וסועד: