דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
פסחים · פרק שני
דף קלה ר"נ ולענין אפה בו את הפת כלומר בחדש כו' נ"ב דעתי נוטה לדעת המהרש"א כיון דמוקמינן משום דיש שבח עצים בפת תנור חדש וישן מאי בעי הכא אלא פי' אפה בו בקליפי ערלה ומילתא באנפי נפשה הוא והתנור לא פגע ולא נגע מעולם בעצי איסור אך עתה נאפה הפת נגד אבוקה של עצי איסור:
מכאן ואילך הדפין אשר בדפוס ווילנא
דף ח ר"נ ד"ה והני סכיני דפסחא וכו' הכי איתא בגמ' א"ל רבינא לרב אשי כצ"ל:
דף י ר"נ ד"ה עיסה כו' וקשה דלקמן משמע דאין מחמיצין כדאמרינן (לקמן י"ב ריש ע"ב) ותיקא שרי כו' כצ"ל:
ע"ב ברי"ף והיינו דאמר רב קבא מלוגנאה כו' כצ"ל:
בהשגות הראב"ד ד"ה ואפשר לתרוצי ולמימר כו' שהרי הדבר ידוע שאין מצות מצה אלא בלילה הראשון בעניה ולא בעשירה כו' כצ"ל:
דף יב רש"י ד"ה הרי זה לא ימכרנו לנכרי דכיון שאין כלאים שבו נכרין אתי האי נכרי לזבוני לישראל ולביש להו ישראל ולאו אדעתיה כצ"ל:
ע"ב ברא"ש ברש"י דאותן שמקטפת בו כו' דאותן מים שמצננין וכן כו' כצ"ל:
דף יד בר"נ ד"ה תניא רבי אומר כו' כדאיתא בב"ב (דף ק"ל: ע"ש) נ"ב וע' עוד נדה ז': רש"י ד"ה הא קמ"ל:
בא"ד היינו בדק שנתמלא בצק והוא כו' כצ"ל:
מלחמות ד"ה אמר הכותב אלו דברי ר"ח ז"ל כו' ומדלא כריך רב יהודה ותני כו' כצ"ל:
בא"ד ומוקי סתמא כוותיה וסמינן לה מקמי כו' כצ"ל:
דף טז ר"ל מתני' ההולך כו' ולפיכך פר"י ז"ל עד סה"ד נ"ב שיש מצוה קצת אבל נקרא רשות כנגד שחיטת פסח וכיוצא בו (מהר"מ):
דף יח רי"ף ת"ר איזהו גדי מקולס כו' נ"ב האי ברייתא נובע מהתוספתא ביצה פ"ב ולאשר שם הלשון משונה מעט ות"ר אין שם מעתיק אנכי התוספתא כמו שהיא לפנינו איזהו גדי מקולס כולו צלי ראשו וכרעיו וקרבו בישל הימנו כל שהו שלק הימנו כל שהו אין זה גדי מקולס עכ"ל פירש מנחת בכורים שלקי בישול יותר מדאי אין זה גדי מקולס. דבישול אסור בפסח וא"כ זה לא נעשה כדין פסח דאינו שלם בצליה:
חידושי אנשי שם ד"ה שם בהר"נ עושין מלאכה כו' משמע בשלא נהגו אסור לכתחלה כו' כצ"ל:
שם סה"ד על מה שכתב לא נהגו ולא על מ"ש נהגו ודוק ע"כ כצ"ל:
ע"ב מלחמת ד"ה אמר הכותב רואה אני דבריו דשל מכבדות כו' ונקראין האשכלות כן על שם סופן כו' נ"ב פי' שסופן לכבד בהם הבית:
בא"ד ושל בין הכיפין במוכן לעורבין אם מוכן לאדם כו' כצ"ל: