דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
פסחים
פרק ראשון
דף קלא ברי"ף ברש"י ד"ה ת"ל לא ימצא כו' לא יראה לך שאור בכל גבולך וכו' נ"ב בפרשת ראה וכתיב לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וגו' נ"ב בפ' בא:
שם ד"ה ואין לי אלא בבתים כלומר אם נאמר זה נ"ב שבעת ימים:
ע"ב ברי"ף בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה (ואע"ג דמצי מסלק ליה בזוזי) הב"ח מוחק זה והמדפיס שיבש הגהתו שכתב הא"י והוא דמצי מסלק ליה בזוזי והוא טעות דמוכח וצ"ל והוא דלא מצי והיינו הך אית ספרים שמביא תוס' והר"נ:
ר"נ ד"ה גרסינן בגמ' ת"ר עכו"ם הנכנס לחצרו של ישראל כו' זהו דרך פרש"י ז"ל נ"ב פי' כוונתו אבל הלשון ברש"י אינן כן:
ד"ה חמצו:
של נכרי המופקד אצלו כו' שאמרו דמותר להשהותו עושה לו מחיצה כצ"ל:
שלה"ג ד"ה כתב הרא"ש ובתוספתא קתני כו' הכא בדעת הנכרי היא תלויה נ"ב בתמיה הישראל נותן לו חלקו בע"כ (ק"נ):
תא"ש ד"ה ר"ל למה אמרו בזה כו' וגי' הרא"ש לעיסת ארנונא שהיא חייבת בחלה נ"ב וכן הגמ"י מוחק אינה:
דף קלג ר"נ ד"ה הא לא ראה קרי כו' הלכך לדידן בתר דבטליה לטבילה דב"ק אפילו הני נמי רשאין לברך כצ"ל:
חא"ש ד"ה ר"ל שהר"נ כתב במתניתין כו' ת"ר חורי הבית כו' היה לו להקדים ואח"כ יכתוב כו' כצ"ל:
מדף י"ד בגמ' עד פרק כל שעה אין לרי"ף דין ודברים ומדפיסי ווילנא העתיקו דברי בעל המאור מדפין הנ"ל בדף ג' מהרי"ף ד"ה אמר רב יהודה אמר רב ידים קודם גזירת כלים נשנו כו' אמר רבא והא תרוייהו בו ביום גזרו דתנן כו' ואע"פ שלא גזרו מספק כלים הנמצאים אלא מטומאת משקין יש לומר כו' כצ"ל:
פרק שני
דף קלה ר"נ ולענין אפה בו את הפת כלומר בחדש כו' נ"ב דעתי נוטה לדעת המהרש"א כיון דמוקמינן משום דיש שבח עצים בפת תנור חדש וישן מאי בעי הכא אלא פי' אפה בו בקליפי ערלה ומילתא באנפי נפשה הוא והתנור לא פגע ולא נגע מעולם בעצי איסור אך עתה נאפה הפת נגד אבוקה של עצי איסור:
מכאן ואילך הדפין אשר בדפוס ווילנא
דף ח ר"נ ד"ה והני סכיני דפסחא וכו' הכי איתא בגמ' א"ל רבינא לרב אשי כצ"ל:
דף י ר"נ ד"ה עיסה כו' וקשה דלקמן משמע דאין מחמיצין כדאמרינן (לקמן י"ב ריש ע"ב) ותיקא שרי כו' כצ"ל:
ע"ב ברי"ף והיינו דאמר רב קבא מלוגנאה כו' כצ"ל:
בהשגות הראב"ד ד"ה ואפשר לתרוצי ולמימר כו' שהרי הדבר ידוע שאין מצות מצה אלא בלילה הראשון בעניה ולא בעשירה כו' כצ"ל:
דף יב רש"י ד"ה הרי זה לא ימכרנו לנכרי דכיון שאין כלאים שבו נכרין אתי האי נכרי לזבוני לישראל ולביש להו ישראל ולאו אדעתיה כצ"ל:
ע"ב ברא"ש ברש"י דאותן שמקטפת בו כו' דאותן מים שמצננין וכן כו' כצ"ל:
דף יד בר"נ ד"ה תניא רבי אומר כו' כדאיתא בב"ב (דף ק"ל: ע"ש) נ"ב וע' עוד נדה ז': רש"י ד"ה הא קמ"ל:
בא"ד היינו בדק שנתמלא בצק והוא כו' כצ"ל:
מלחמות ד"ה אמר הכותב אלו דברי ר"ח ז"ל כו' ומדלא כריך רב יהודה ותני כו' כצ"ל:
בא"ד ומוקי סתמא כוותיה וסמינן לה מקמי כו' כצ"ל:
דף טז ר"ל מתני' ההולך כו' ולפיכך פר"י ז"ל עד סה"ד נ"ב שיש מצוה קצת אבל נקרא רשות כנגד שחיטת פסח וכיוצא בו (מהר"מ):
דף יח רי"ף ת"ר איזהו גדי מקולס כו' נ"ב האי ברייתא נובע מהתוספתא ביצה פ"ב ולאשר שם הלשון משונה מעט ות"ר אין שם מעתיק אנכי התוספתא כמו שהיא לפנינו איזהו גדי מקולס כולו צלי ראשו וכרעיו וקרבו בישל הימנו כל שהו שלק הימנו כל שהו אין זה גדי מקולס עכ"ל פירש מנחת בכורים שלקי בישול יותר מדאי אין זה גדי מקולס. דבישול אסור בפסח וא"כ זה לא נעשה כדין פסח דאינו שלם בצליה:
חידושי אנשי שם ד"ה שם בהר"נ עושין מלאכה כו' משמע בשלא נהגו אסור לכתחלה כו' כצ"ל:
שם סה"ד על מה שכתב לא נהגו ולא על מ"ש נהגו ודוק ע"כ כצ"ל:
ע"ב מלחמת ד"ה אמר הכותב רואה אני דבריו דשל מכבדות כו' ונקראין האשכלות כן על שם סופן כו' נ"ב פי' שסופן לכבד בהם הבית:
בא"ד ושל בין הכיפין במוכן לעורבין אם מוכן לאדם כו' כצ"ל:
פרק עשירי
דף יט שלטי הגבורים ד"ה הטור כתב כו' ונראה דבהא פליגי כו' נ"ב לענ"ד לא פליגי כלל כי רבינו כתב מסוף ט' ולמעלה כי מנחה גופא מט' ומחצה ולמעלה וסמוך לה הוא סוף ט' והוא תחלת שעה עשירית שכתב הטור וגם הב"י מביא על דברי הטור דברי הרא"ש סמוך למנחה קטנה מט' ולמעלה אשר הן המה דברי הטור גם דברי הש"ג שכתב שהטור מפרש אלאחר שעת המנחה אינו מובן כלל האם תחלת שעה עשירית הוא אחר שעת המנחה הלא התחלת זמן מנחה קטנה הוא מט' ומחצה שהוא חצי שעה עשירית וזמנה עד בין השמשות ובשעת הדחק עד צאת הכוכבים:
שם ד"ה סמ"ג כתב מי שהיה אוכל בע"ש וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה על השלחן ומקדש וגומר סעודתו כו' כצ"ל:
דף כ לשון ריא"ז ונראה בעיני שאם קידש במקום סעודה והתחיל לאכול וכבה הנר ואח"כ הלך ואכל סעודתו במקום אחר יצא בקדוש הראשון וכן אם היה רוצה לאכול מיני מגדים בבית אחד ועוד היה רוצה לאכול עיקר סעודתו בבית אחר כו' עד סה"ד נ"ב וכה"ג פירשתי מעשה דרב הונא דף ק"א קדיש ואיתעקרא ליה שרגא ועיילי ליה למניה כו' וקדיש פי' הואיל וכבר קדיש כשהיה שרגא עשה עוד במקומו וטעים מידי בלא שרגא ואח"כ הלך לבי גנניה דבריה ואכל שם עיקר סעודה:
דף כא שה"ג אות ב' ד"ה תמה רבינו אפרים מהיכן בא להם תוספת זה נ"ב לא קאי זה על בין קדושת שבת לקדושת יו"ט כי מעין חתימה אלא על הנזכר שם בתוס' ק"ד ד"ה בעי וע' מרדכי:
שם חא"ש א' מהר"נ שפירא ר"ל ביו"ט שחל באמצע השבוע כו' ר"ל שאמר בין יום השביעי אלא איו"ט בעצמו וק"ל כו' כצ"ל:
ע"ב ברי"ף אין מעשרין את הודאי ומאותה העת נ"ב בכאן צ"ל הציון א' לשה"ג:
ר"נ ד"ה פוק חזי כו' אמר ר' יהודה הלל לעצמו אוסר כצ"ל:
דף כב ר"נ ד"ה נטל ידיו לא יקדש פרש"י ז"ל לא יקדש הוא נ"ב הוא משמע אלא חבירו יקדש לו אינו ברש"י אלא ברשב"ם באריכות:
שם בא"ד גלי אדעתיה דריפתא חביבא ליה ומהא לא איתותב כצ"ל:
ע"ב ברי"ף ויין מזוג נמי עלויה עלייה דאמר ר' יוסי כצ"ל כמו דאיתא בגמ' שם:
בר"נ ד"ה יין מגתו תירוש סה"ד ואח"כ הוא ד"ה לא יביא ופרש"י שם דכתיב וכו' כן הוא ברש"י שם עד כנסוך והר"נ מעתיקו:
דף כג ברי"ף כלומר מעביר פתו נ"ב מעביר פירושו כמו מחליף:
בר"נ ד"ה ושמרים כו' לפי שהפורצנים עצמן בולעין המים והיין יוצא כו' כצ"ל:
דף כד ברי"ף דתנן שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן מאה עופות במקום אחד כסוי אחד לכולן חיה ועוף במקום אחד כסוי אחד לכולן ר' יהודה אומר כו' כצ"ל:
דף כו ע"ב ר"נ ד"ה חמישי אומר עליו הלל הגדול עד סוף הדיבור נ"ב לפנינו בגמ' איתא ת"ר רביעי אומר עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון ויש אומרים כו' ונפל כוס חמישי בבירא ונ"ל כיון שכן הוא גי' הרי"ף והגאונים חמישי ע"כ נוהגים להעמיד על השלחן עם כוס שלישי ורביעי עוד חמישי וההמון קוראים אותו כוס אליהו הנביא אבל באמת הוא עבור כל המסובין לצאת בו ידי כוס חמישי:
שלטי הגבורים ר"ה והטור (נ"ב בשם הרא"ש) מי שאין לו אלא כזית מצה של שימור כו' איך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית המשומר ויאכל שאינו שמור אחריו (נ"ב כפי' קמא של הר"נ) ויבטל טעם המצה ויותר טוב היה לאכול בסוף כזית שימור ולא לאכול אחריו כלום וכן כתב רבינו יונה שאוכל כזית דמינטר באחרונה ויברך עליו על אכילת מצה ולא יאכל אחריו כלום וב"ה כתב לאכול מיד דלא מינטר ויברך עליו המוציא ואכילת מצה ויאכל דמינטר בסוף בלא ברכה וכו' כצ"ל:
ד"ה הטור כתב דמי שאין לו יין כו' ורבינו כתב שיברך על הפת המוציא וגומר הקידוש ומברך על אכילת מצה וכן כתב מיימו' כו' כצ"ל:
סליק פירקא וסליקא מסכת דפסח ראשון