דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
עירובין
פרק ראשון
דף פט כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה נ"ב הק"נ גורס ולמעלה ע"ש:
הרר"י ד"ה והרחב מעשר אמות כו' צורת הפתח הוא עמוד מכאן ועמוד מכאן ומגיעין עד הקורה נ"ב מהרמ"ז מגיה אע"פ שאין מגיעין עד הקורה ונכון כי כן פסקו לקמן יא ע"ב הלכה כרב נחמן אין צריכין ליגע:
בפירושו על המשנה סה"ד ששה הללו עצבות כצ"ל והגהות מא"י בזה משובש:
חדושי א"ש ד"ה ותימא כו' והשתא יקשה דהיכי קאמר בגמ' נ"ב פי' הרי"ף קאמר בגמ' אשר אחר המשנה שם וכ"פ הרמב"ם שבת פי"ז הל' ט"ז וז"ל מבוי שהיה גבהו מן הארץ עד קרקעות קורה כ' אמה ועובי הקורה למעלה מכ' כשר ע"כ וכצ"ל כאן ואחר כל דברי רא"ש ע' בחדושי מהרמ"ז ומתורץ:
שם וכ"כ מ"מ וז"ל וכ"פ ז"ל דכל וכו' כצ"ל:
דף צ בהרר"י ד"ה והלכתא כרב דק"ל כו' סה"ד וכענין זה אמרינן בפ' מי שהוציאוהו בחצר כו' גוים או רוח רעה נמחק ונ"ב מי שהוציאוהו לבד די כי אין פרק דומה לו בכל הש"ס ומה לנו עוד לסמן גוים ורוח רעה:
שם ד"ה וההוא מבוי עקום דהוי בנהרדעא כלומר כצ"ל בתמיה נמחק כי אין לו שחר:
שם ד"ה מבוי שנפרץ סה"ד כיון דנפרצה חצר כנגדו נראה כמבוי המפולש לרה"ר כצ"ל דהוה ליה למותר ויתר כנטול דמי ונמחק:
לשון ריא"ז ד"ה וכן מבוי כו' הרי פרצת רה"ר אוסרת המבוי והחצר מותרת ואם לא היתה פרצת רה"ר מכוונת כנגד פרצת המבוי אין פרצת רה"ר אוסרתה כצ"ל:
ע"ב ברש"י ד"ה שצידו אחד ארוך ונמשך כותלו לרה"ר יותר מכותל השני אם עודף זה פחות מד' אמות כצ"ל:
ד"ה ד' אמות אינו מניח כו' סה"ד הכותל הקצר ומניחה כצ"ל:
בהרר"י ד"ה ואם יש באלכסון יותר מעשר לפי שהוא רחב תשע אמות ומחצה ואע"פ שאין בכותל הארוך עודף על הקצר אלא ארבע אמות פחות רבע אמה יהיה באלכסון רבע אמה יותר מעשר אמות כצ"ל (והוא מדויק ע"פ מדידה) ומה שכתב עוד דכל אמתא בריבוע וכו' אינו ענין להכא כי אין כאן רבוע אך לראי' שתמיד אלכסון יותר על הריבוע והכל לפי אורך ורוחב וכאן האלכסון עודף על האורך שלשה רבעי אמה:
שלטי הגבורים ד"ה מיי' פסק כרבא סה"ד וכתב הראב"ד ז"ל דבצ"ה מודה רבא כו' כצ"ל:
שם ד"ה צורת פתח מתרת כו' וכן אם היו על גביו כמין קיני של עופות כו' כצ"ל:
המאור ד"ה וזה שכתב הרי"ף מותר להשתמש תחת הקורה כו' כדמפרש נ"ב דף ט"ו:
דף צא בשלטי הגבורים ד"ה וכן צריכין שיהיה להן היכר ציר כו' ועל זה תמהתי למה לא נאמר דלא אמר ולא כלום קאי כו' כצ"ל:
שם דמה שאמר אח"כ לא אמר ולא כלום קאי עלה כו' כצ"ל:
שם ופי' אשכחינהו רב אחא בריה דרבא לתלמידי דרב אשי אמר להו תני מר מידי בצ"ה כו' כצ"ל:
ע"ב בשלטי הגבורים ד"ה ר"מ פסק דמבוי פחות מד' כצ"ל והוא רבינו מאיר מרוטינבורג ע' טור שס"ג:
רש"י שם ד"ה אבל עשר אינו צריך כלום שהרי יש שיור מכאן ומכאן כצ"ל:
דף צב רש"י ד"ה היו אחת למעלה כו' אלא שהאחת מעמודיה גבוהין משל חברתה ע"כ היא גבוה ממנה כצ"ל רבינו יהונתן:
הרר"י ד"ה היתה אחת כו' שהאחת מעמודיה גבוה כו' כצ"ל:
שם ד"ה ר' יוסי אומר רחבן שלשה כו' צריך שלא יהיה בין זה לזה כמלואו ומוקמי' לה כמלואו כו' כצ"ל:
שלה"ג ד"ה כתב הרשב"א שקורה שהיא משוכה למטה עשרה טפחים פסולה כצ"ל ע' רא"ש וק"נ:
ע"ב בהרר"י ד"ה מקיפין שלשה חבלים כלומר כו' דכל עומד שהוא פחות מג' אין בו כח לעמוד כנגד הפרוץ שבשני צדדיו או למעלה ולמטה ממנו ועוד שהרי פרוץ מרובה על העומד הוא ע"כ כצ"ל:
שם ד"ה ארבעה דברים פוטרין במחנה כו' ולא חיישינן לגזל בין שהם עצים יבשין שמצאו כו' כצ"ל:
דף צג דרש רב נחמן משום רבינו ומנו שמואל כצ"ל כמו שמגיה הב"ח וכן מגיה הרא"ש וכן ראיתי בס"א בגמ':
שם חצר שתשמישה לאויר ושאינה מוקפת כו' כן מגיה הב"ח והם שני דברים וסר תלונת הרר"י:
בהרר"י ד"ה והפירוש שקבלנו מרבינו כו' כגון אלו הבורגנין והן יושבי צריפין וכן עשויין בשתי או בערב אע"פ שהן עשויין כשאר כל בתים כיון שאין תשמישן לדירה בית סאתים מותר כו' כצ"ל:
פרק שני
דף צד במשנה ר' יהודה אומר כו' אחד בור הרבים ואחד באר הרבים ואחד באר היחיד כצ"ל (כמו במשניות ובמשנה בגמ'). רש"י ד"ה אחת נכנסת ואחת יוצאה קולא היא דלא בעי עשר או שלש עשרה ושליש מצומצם אלא שוחקות ע"כ צ"ל:
בהרר"י ד"ה אמרו לו חכמים כו' שהם דברים שלא הוקפו לדירה אלא מאליהן נעשו מחיצותיהן כו' נ"ב זה חדשות אני שומע שיהא הדיוק הוקפו שמשמע ע"י אדם לאפוקי שנעשה מאליהם גם אנכי הרואה שהגננים עושין מחיצה לגנותיהם מעשי ידיהם וכן בעלי שוכרי עצים עושין מחיצות לקרפיפותיהן בידיהם אבל עיקר הדיוק לדירה לאפוקי גנה וקרפף שאינן לדירה:
שם ד"ה אמר רב יצחק בר אדא לא הותרו כו' אלא לעולי רגלים דוקא לפי שהם עוסקים בדבר מצוה וצריכין למי גשמים הרבה ואין מעינות מים נמצאין בכל מקום ע"כ נ"ב פי' ע"כ כשנזדמן להם מעין התירו להם להשקות בהמתם ע"י דיומדין אבל למי גשמים מכונסים לא התירו ע"י דיומדין:
שם בהרר"י ד"ה אחד באר הרבים סה"ד או ליחיד לשתות מים בדרך נ"ב היינו במאה רחב שאינו יכול לטפס:
ע"ב בהרר"י ד"ה רבי אליעזר אומר כו' בין בנוי ושאינו בנוי נ"ב פי' אלא שהיו מחיצות עומדות מאליהן מסעיפי ההרים ונקיקי הסלעים:
דף צה ברי"ף פי' הא דתנן עגולות נ"ב וכן איתא התם ואומר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה כל רוח עגולות כו':
שם משח ליה באלכסון הוה אלכסונה יתר על שנים ברחבה נ"ב פי' על זה עיין בפי' המשנה להרמב"ם ומה שהוספתי שם:
ברש"י ד"ה אנשי חצר ששכח כו' ולמחר ביטל רשותו לחבריו כצ"ל:
בשה"ג ד"ה כתב הרא"ש ז"ל צריך עיון כו' ולא קפיד אם ארכה יותר על רחבה מעט עד שיגיע לאמה אחת כצ"ל:
פרק שלישי
דף צה ע"ב בהר"י ד"ה ולכהן בבית הפרס כו' או תרומת פת שנילושה במי פירות כצ"ל נ"ב וכן איתא בתוס':
שם בא"ד למיהוי כאלו שבת שם בבית הפרס כו' כצ"ל נ"ב כן הוא ברש"י:
שם ד"ה אבל אין מניחין עירובי תחומין לכהן בבית הקברות כו' מה שק מיטלטל מלא וריקן ואינו נבקע אף כל מה שמיטלטל מלא וריקן ואינו נבקע יצאו אלו כו' כצ"ל:
דף צו רש"י ד"ה סעודה מהאי פי' שני אוכלים כל אחד חשובה ממינו כגון סעודה אחת כו' כצ"ל:
שלטי הגבורים לשון ריא"ז החומץ שיעורו כדי לטבל בו ירק הנאכל בב' סעודות של פת נ"ב רש"י לא פי' כן אלא כדי לטבל בו בשר הנאכל בב' סעודות של ירק לבדו או הנאכל עם ירק בב' סעודות של פת ע"ש והגה"ה אשר"י מביא בשם א"ז לא כלשון ריא"ז כאן ע"ש והנראה כרש"י שאין מטבילין ירק בחומץ אלא במי מלח כמו שמנהג אבותינו בידינו בליל פסח גם לפת החומץ יפה רק בשרב:
דף צז שלטי הגבורים ד"ה ואפילו שלח לו עירובו כו' רבינו שמשון הזקן כו' והביא ראיה מפרק התקבל גיטין ד' ס"ד גבי בעל אמר לגירושין וכו' דקא פריך מהא דחזקה שליח עושה שליחותו דאמר ר' יצחק ב"ר יוסף האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם ומשני ה"מ לחומרא כו' כצ"ל:
הרר"י במשנה נתנו באילן למעלה מעשרה כו' דהוא ועירובו במקום אחד חשבינן ליה שהרי יש כח ברוח לזקפן לתוך ארבע אמות ששבת בהם שדרך הענפים בגדלן עד י' טפחים בגובה הן רכין אבל אם כו' כצ"ל וע' בבעל המאור כי ממנו לקח הרר"י פירושו זה אשר רש"י ותוס' לא מפרשי הכי:
שם ברי"ף במשנה נתנו באילן כו' נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ כצ"ל כמו במשנה בגמ' ובמשניות:
ע"ב רש"י ד"ה ספק אם מבעוד יום כו' אבל באלפים דמעירובו ואילך לא דלמא לא קנה עירוב ומעבר ביתו ואילך נמי לא כצ"ל:
דף צח בהר"י ד"ה לכאן ולכאן כו' אם יברור למחר לצד שבא חבירו כצ"ל:
ע"ב הרר"י ד"ה הא לאו שתי קדושות הם כו' וצ"ע אם הוא וכו' עד ולכאורה משמע דאין לו אלא אלפים אמה לבדן ונעשה חמר גמל נ"ב וכן כתבו תוס' ד"ה אמרו לו אבל דף ל"ח: שם ד"ה אי אתה מודה וכו' שטורח ביו"ט לילך אל סוף תחומו כדי לערב לשבת כצ"ל:
דף צט ברי"ף במשנה ר' יהודה אומר ר"ה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר אם עירובי בראשון למזרח בשני למערב בראשון למערב כו' נ"ב לפי הספרים שלפנינו שמוסיף אם בכל החלוקות צ"ל גם הכא ואם בראשון למערב כמו באינך וכן הוא לעיל במשנה ר' אליעזר אומר יו"ט הסמוך לשבת אך אני מוחק כל הני אם ואם ואני מוסיף וא"ו בחלוקות השניות כגי' הגמ' והמשניות:
שלטי הגבורים לשון ריא"ז ד"ה וכן ביצה שנולדה ביום ראשון של ר"ה אסורה בשני כצ"ל:
ע"ב שלטי הגבורים ד"ה ב"ה כתב כיון שאומר כו' אבל ריב"א כתב שיש לאמרו בשני כמו בראשון כמו שאומרים בשני ובחדש השביעי באחד לחודש ה"נ כו' כצ"ל:
פרק רביעי
רש"י ד"ה הלכו את כולה סה"ד שהספינה היו מחיצות לה כצ"ל:
שה"ג ד"ה והיכא שיצא לדעת כו' דכיון דדייקנה דהחזירוהו גוים הוא דכאלו לא יצא הא יצא לדעת וחזר לדעת לא וכיון דהפסיד תחומו חשבינן ליה כאלו לא שבת בכאן אם כן גם העיר לא תהא לו אלא כד' אמות זה אינו כו' כצ"ל:
בא"ד לא הוה ליה לאקשויי כו' כצ"ל:
דף ק רש"י ד"ה נוטלתו מתחלת ארבע כלומר כשעוקר את רגלו קודם שינחנו כו' כצ"ל:
בריש העמוד הרר"י מהו לצאת חוץ לד' אמותיו ולחזור למקום הד' אמות שאם יפנה במקום ד' אמות שלו לא יוכל להתפלל שם ולא לברך המוציא ושלש ברכות וכו' נ"ב גדול כבוד הבריות לא משמע הכי אלא משום צניעות וע' ברא"ש:
הרר"י ד"ה ומותרים באכילה כו' ותימא הוא למה לא כתב זה הרב אלפסי ז"ל כו' וקשה לי לדעתיה כצ"ל:
ד"ה ר' זירא אומר הואיל כו' כלומר כשעוקר את רגלו קודם שינתנו כו' כצ"ל:
דף קא ע"ב ד"ה מי שישן בדרך כו' ר' יוחנן בן נורי הוא דס"ל דנכסי הפקר קנו שביתה ואינו מקפיד על המים נ"ב פי' ריב"נ אינו מקפיד על המים שמוציא חוץ לתחומן אם היו ממעינות הנובעים שהם כרגלי המוצאן:
דף קב ע"ב הרר"י ד"ה ואי קשיא לך כו' כלומר שגופו ובטנו בינוני ואמתו קצרה כצ"ל:
דף קד שלה"ג ד"ה אבל לא כל אדם כו' אבל מי שמצוי בביתו אינו יכול לומר שביתתי במקום פלוני כצ"ל:
שם רש"י ד"ה אינהו דאזלו כו' נ"ב סוגיית רש"י בגמ' לפנינו אינו כן אלא והני עשירי נינהו ואפילו שביתתנו במקום פלוני אסורין ע"כ אבל יתבי בביתם ולא אזלי כלל:
הרר"י ד"ה גמ' הנך בני העיר כו' אך זה ר"ל הרב אלפסי ז"ל אלו ששה התיבות אין להם פי' כלל וברא"ש ליתא האי לשון אלא לשון יאות כלפי דברי הרא"ש שם ואחר אשר ראיתי פי' הרמב"ן שדעת הרי"ף במה שכתב בני העיר דאמרו ליה ערב עלן פירושו בפת שנתנו בידו לבי אומר שאף הרר"י מסכים לזה הפי' בדברי הרי"ף וצ"ל בהר"י אך לא זה ר"ל הרב אלפסי ז"ל וכונתו אלא כפי' הרמב"ן ויאות וישר לתלות זה הפי' בהרי"ף כי הרמב"ם אשר הולך בעקבות רביה דרביה הרי"ף מפרש כ"כ הכי:
שלה"ג שם לשון ריא"ז ד"ה מי שיצא מעיר כו' והיה מכיר בתוך התחום מקום המסויים כצ"ל:
חא"ש ד"ה סוגיית רש"י כו' עד סה"ד חמר גמל הוא נ"ב ולל"א כעשיר משוה ליה ע' רש"י שם:
ע"ב שלה"ג לשון ריא"ז מי שבא בדרך ע"ש והחשיך לו חוץ לתחום ולא אמר שביתתי במקום פלוני אם לא היה רחוק מן התחום יותר מט"ו אמה כו' כצ"ל ובסה"ד נ"ב דעת הרשב"א מובא במ"מ:
פרק חמישי
דף קה רש"י ד"ה בריבוע של עולם כו' ודרומה לדרום עולם כצ"ל:
שלה"ג לשון ריא"ז עיר העשויה כקשת שלא היה ישוב בתים אלא בקשת וכל חלל הקשת הוא פנוי רואים כו' כצ"ל:
ע"ב במשנה אין מודדין ברי"ף יש שינוי נוסחאות אשר שיבשו מדפיסים נוסח המשנה אשר במשניות בגמ' וברא"ש היינו "ובא" "והולך לו" מיותר רבי במקום בר ודלגו משום ר' מאיר וראוי לתקן הכל כיאות:
שלה"ג ד"ה ואם יש נהר לפניו כו' כדי שיהא החבל של נ' אמה שלם עד הנהר כצ"ל לאחוריו סה"ד ונ"ב ע"ש בב"י:
דף קו רש"י שולי העמוד ד"ה מתלקט עד ה' אמות כו' כצ"ל והוא פרש"י ללשנא קמא דרבא ומכאן עד סה"ד כסה"ד של רש"י ללישנא בתרא דרבא כמו שאמר רב הונא בריה דר"נ:
שלה"ג ד"ה פי' הרא"ש ז"ל אין אומר כו' ולמתוח חבל מזה לזה ולהבליעו אלא הקילו חכמים לשער רמה היה יכול להיות מכלונס לכלונס ע"י אומד וכו':
ד"ה פרש"י לא שנו כו' ושבק הבלעה דהא דקאמר כו' כצ"ל כן מגיה הב"ח ברא"ש:
דף קז שלה"ג ד"ה כתב סמ"ג וכו' כאשר פרשתי בתחלת המצוה נ"ב בתחלת המסכת דף צ' ברי"ף:
ד"ה כתב הרא"ש כו' סה"ד דבי תיבנא לחודיה הוי שיור כצ"ל:
פרק ששי
דף קט הרר"י ד"ה וטעמיה דר' אליעזר דכיון כו' ויצא מאליו ועל כן כו' כצ"ל:
דף קי שם ד"ה היו שם בבית הגוי כו' סה"ד והני ודאי דירה לאו דידהו הוא כצ"ל:
דף קיא ע"ב בהרר"י במשנה אנשי חצר כו' דנראה כחוכא וטלולא ועוד מפני החשד שיראה לכל כו' כצ"ל נ"ב וכן נראה מדברי הרר"י לקמן:
דף קיב רש"י ד"ה דהוה ומית ועל כרחך בשיירא כצ"ל כמו ברש"י בגמ':
ע"ב במשנה בעל הבית כו' לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב רש"א אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב כצ"ל כמו בגמ':
שם שלה"ג ד"ה הא דפליגי כו' כאן במסובין בחצר סומכין עליו משום שיתוף וכי היכא דסיפא משום שיתוף אין משום עירוב לא רישא נמי משום עירוב אין משום שיתוף לא שמע מינה דבפת נמי בעי עירוב ובעי שיתוף כצ"ל ונ"ב ע' רא"ש והגהת הב"ח שם ובק"נ שם:
הרר"י במשנה חמש חבורות ששבתו בטרקלין וכו' ולמעלה מהם עלייה על כל פני הבית כו' כצ"ל:
שם בא"ד כי מלמעלה בית אחד הוא ותשמיש השוה לכולן בעלייה יחד כו' כצ"ל:
דף קיג בהרר"י ד"א שמוליכין עירובן למקום אחר כלומר בין לבני חצר אחרת בין לבני אותה חצר כצ"ל (מא"י). שם ד"ה חדרים אלו כו' סה"ד אע"פ שהעירוב בא אצלן כיון שהוא מונח באחת מבתי הטרקלין כצ"ל:
שם ד"ה מחלוקת במסיפס כלומר כשרשויותיהם חלוקות במסיפס מחיצה נמוכה של חתיכת עצים וקנים דב"ה סברי בית אחד הוא כו' כצ"ל (מא"י):
רש"י ד"ה הלכה כרבי יהודה דסבר דבמחיצות המגיעות לתקרה מודו ע"כ נ"ב כתב ע"ז הגהות חו"י צ"ע ע"ש ולענ"ד בלא עיון שפיר מפני שאמר על זה רב נחמן בר יצחק בגמ' מתניתין נמי דיקא ומדייק דלא פליגי במחיצות המגיעות לתקרה ע"כ כתב רש"י גם כן הכי וכן כתב הרר"י וממילא ידענו אלא במאי פליגי במחיצות שאין מגיעות לתקרה:
רש"י במשנה ד"ה אין צריכין לערב דכיחיד דמי כצ"ל וכצ"ל בהרר"י:
ע"ב רש"י ד"ה מקום פיתא שהוא אוכל שם כצ"ל:
הרר"י ד"ה ה"נ מסתברא כו' ולהאי פי' משמע מה שמפרש במשנה שמשוה כו' נ"ב ע' חדושי מהרמ"ז על הרר"י לעיל במשנה חמש חבורות:
שם ד"ה ולא נשתתפו במבוי סה"ד הפתוח לה חצר החיצון כצ"ל:
דף קיד ברי"ף עד שיהא ארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות כו' כצ"ל:
שם משום דאסור לעשות יחיד כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה בתים וחצרות כו' ושתי חצרות למבוי כו' כצ"ל:
פרק שביעי
דף קטו הרר"י במשנה ד"ה כותל כו' בכל דהו פותיא הוי סתימה כצ"ל:
שם ד"ה ובלבד שלא יורידו למטה מפרש בגמ' למטה למטה לבתים כו' כצ"ל:
שם דשכיח מאנא דבתים בחצר לא גזרינן כצ"ל:
שם שהרי אין מכניסין מן החצר לבתים כלל ודעולין אין מעלין לא דוקא כשרוחב כו' כצ"ל שם ד"ה יתר מכאן כו' אם עירבו כל אחת ואחת לעצמה הוו כחולקין את עירובו כו' כצ"ל:
שם ד"ה ור' יוחנן אמר אלו מעלין וכו' אלו מעלין מחצרן לראשו כצ"ל:
ע"ב ברי"ף אוקימנא בפרק כל גגות למטה לבתים כצ"ל:
דף קטז בשה"ג ד"ה וכתב הרא"ש דאפילו בחול אסור ליתן לקופתו כו' כצ"ל:
רש"י במשנה ד"ה ומזכה להם ע"י בנו ובתו כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה ואין עושין אותו עיבור בין ב' עיירות שאין ביניהם פי' שאין ביניהם אלא קמ"א אמה רק יותר מזה אז אין עושין כו':
בהרר"י במשנה נתמעט האוכל וכו' ואם היה כלה לגמרי צריך להודיעם אם יתרצו ממין האחר אם יערב משלהם כצ"ל:
שם במתני' כמה הוא שיעורו וכו' ולא קפדינן אגולגלתא כצ"ל:
בעל המאור ד"ה והא דאמר ר' חנינא אשתו של אדם כו' כגון חצר שבין שני מבואות רגילה עם זה ולא עם זה כצ"ל:
ד"ה ומה שפי' כו' אם בא לערב מאותו המין הראשון אפילו כלה מוסיף ומזכה כו' כצ"ל:
דף קיז הרר"י ד"ה ועוגת שעורים כו' לאו שעורים ממש אלא שיעורים כצ"ל וכן איתא בגמ':
שם שולי העמוד ד"ה אמר רב יהודה כו' משום דחוב הוא לו שמפסיד לצד האחר כמה שמרויח מכאן כצ"ל:
פרק שמיני
ע"ב רש"י ד"ה יוצא בעירוב אמו עירבה אמו לעצמה כצ"ל:
שם בא"ד דמסתמא דעתה עליה דלא כו' כצ"ל:
הרר"י משנה כיצד משתתפין כו' דאין מערבין ערובי תחומין בפת כי אם לדבר מצוה ואע"פ שלא נודע לבני העיר שזה עירב גם עליהן, כצ"ל והוא סה"ד ואח"כ מתחיל דיבור בפ"ע ד"ה מבעוד יום ואע"פ כו':
שם ד"ה מהו דתימא כו' וילך בשבת לעיר אחרת כו' כצ"ל:
שם ד"ה קטן בן שש כו' ובגמ' מוקים לה להאי מילתא בדליתא לאבוה במתא עד בן שש שנים כו' כצ"ל:
בשלה"ג ד"ה מיימ' וסמ"ג כתבו כו' חוזר מיד ויבערו נ"ב פי' בערב פסח:
שם ואפילו הלך לערב כדי ללמוד תורה לפני רבו חשוב דברי הרשות נ"ב פי' לענין ביעור חמץ לחזור מיד:
דה קיח רי"ף במשנה שתי ידות לככר כצ"ל כמו בגמ' ובמשניות ורא"ש:
הרר"י ד"ה וחצי חציו לפסול את הגויה כו' ובסעודה אחת שלשה ביצים פחות שליש ביצה סה"ד כצ"ל:
שם ד"ה חציה לבית המנוגע סתמא היא וה"ק חצי ככר השלימה לשיעור וכו' כצ"ל:
שלה"ג ד"ה וכתב הרא"ש ז"ל כו' דלעיל בפ' בכל מערבין כו' נ"ב ע' בת"ש וק"נ:
בעה"מ ד"ה והא דאמר רב חסדא כו' ולא נחלקו אלא בעירוב דלרבי יוחנן בן ברוקא בעינן שתי סעודות משש לקב כו' בא"ד ובפרס ובחצי פרס כשתחשוב אותו כו' כצ"ל:
ע"ב הרר"י במתני' ד"ה חצר כו' ואע"פ שאין אוסרין הואיל כו' כצ"ל:
ד"ה פחות מכאן לחצר כו' ושניהם אוסרין זה על זה כו' כצ"ל:
שם בסה"ד עד שהוא גבוה עשרה טפחים משאר קרקע עולם שבחצר ורחבו ארבעה סה"ד:
שם בגמ' ד"ה בעשרה העליונים כו' אבל בנסר נתון בין עשרה העליונים לעשרה תחתונים שניהם אסורין בו כו' כצ"ל וכן הוא ברש"י בגמ' ד"ה הא דביני ביני:
שם במשנה הנותן עירובו כו' עליו השלישי אשר שם במתני' כבר הב"ח הגיה וגם השני והרביעי ליתא במשנה בגמ' גם במשניות הוא מוקף:
שם ברי"ף גמ' אמר רב יהודה אמר רב נ"ב הגם אמר שמואל גי' הרי"ף אמר רב עיקר כי כן מובא בגמ' האי מימרא לעיל ע"ג:
בשם אמר רב יהודה אמר רב:
בשה"ג שם ד"ה וכן אם נתנו וכו' הדר שם אינו אוסר שאם השכיר כו' נ"ב וה"ה השאיל אבל רש"י ז"ל שמר עצמו מלפרש זה הדר שם שאם השאיל או השכיר שאין אדם שישאול או כש"כ ישכור א"י המקומות לדירה אבל הוא מקום לשומר והוא הוא הדר שם לאשר יושב שם תדיר:
בעה"מ ד"ה מתני' אנשי חצר ואנשי מרפסת כו' והא דתניא בפ' כל גגות אנשי חצר ואנשי מרפסת כו' כצ"ל:
שם ד"ה וגג הסמוך לרה"ר כו' הלכך אפילו קניא וטעמא דאיכא כו' כצ"ל:
דף קיט ברי"ף מתני' בור כו' עשרה טפחים בין מלמטה בין מתוך אוגנו כצ"ל כמו בגמ' ורא"ש מכש"כ ברש"י שיש למחוק בין מלמעלה כיון שברש"י בגמ' ליתא המעתיק הזה מנין לו:
הרר"י במשנה ד"ה אין ממלאין כו' מועיל וזהו כותל המפסקת כו' כצ"ל:
שם סמוך לסה"ד קבעינן בגמ' שצריך לשקוע ראשי הקנים תוך המים טפח כו' כצ"ל:
שם גמ' וסוגיין כרב יהודה כו' וא"ת לא ליעבד מחיצה כלל ונאמר ברירה בכל הבור שלו נ"ב פי' ונאמר ברירה מה שדולה בכל הבור הוא חלק שלו:
בעה"מ ד"ה וזה שכתב הרי"ף ז"ל סוגיין כו' משום דרבים פליגי עליה כו' כצ"ל:
שם ובהא כ"ע מודו סה"ד ואח"כ הוא ד"ה ואמה של אבל והוא ענין בפ"ע במשנה הסמוך:
שם באותו דף מתני' אמת המים רש"י ד"ה באמת המים של אובל כו' דמהני לה מחיצות כותלי החצרות התלויות עליה כצ"ל:
שם הרר"י ד"ה אמת המים כו' שבאה מכח כרמלית זהו הנהר:
ע"ב שם ד"ה רבי יהודה אומר כותל כו' כצ"ל:
שם סה"ד דהא מחוברת למים שהוא חוץ לחצר ביציאתה לחוץ ונעשה הכל כרמלית:
שם מתני' גזוזטרא ד"ה בין מלמעלה בין מלמטה כו' בין מלמעלה שעשו כמין כוורת שעשו לה לשם מחיצות ונתנוהו סמוך לים אבל אינו מגיע לתקרה ואפ"ה מותר לדלות כז' כצ"ל נ"ב הוא פי' הרמב"ם בפי' המשניות:
שם דרך אותה ארובה נ"ב סה"ד והשאר עד כוורת מוקף כי מיותר הוא ד"ה וכן שתי גזוזטראות כו' וכש"כ שהתחתונה אסורה למלאות בנקב שלה שהרי אין לה מחיצות כלל ומרה"י לכרמלית קמטלטל נ"ב פי' הדלי:
שם מתני' ד"ה מן הנקב ולמטה כו' ואותה עוקה אם ירצה יעשנה מבפנים בתוך החצר אפילו סמוך לרה"ר ואם ירצה כו' כצ"ל:
שם ואותה עוקה לאו ר"ה גמור היא אלא ככרמלית שהוא עמוק מג' טפחים ואין רחבו ארבעה כצ"ל ונ"ב ע' רמב"ם שבת פ' ט"ו הל' ט"ז:
פרק תשיעי
דף קכא ברי"ף אמר רב חיננא ת"ש כצ"ל כמו ברא"ש וכן מגיה הב"ח בגמ':
שם רב אמר אין מטלטלין בה נ"ב פי' בכל חד מנהון:
שם אמר שמואל שקילו גלימא נגידו בה כצ"ל נ"ב כמו בגמ':
ע"ב בהמאור ד"ה מתני' חצר כו' ר"א סבר צידי רה"ר כרה"ר דמו והאי חצר כו' כצ"ל:
שם ברי"ף איתמר אכסדרה בבקעה עד פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם בעשר כ"ע לא פליגי כי פליגי ביתר מעשר איכא דאמרי ביתר מעשר כ"ע לא פליגי כי פליגי בעשר כצ"ל כמו שמעתיק הרא"ש ועל כי פליגי בעשר כתב הק"נ ע"כ דבלי הרי"ף והציון ג' שברי"ף לשלה"ג צ"ל על כי פליגי בעשר וטוב בזה ההמשך הר"ז הלוי ז"ל פסק כלישנא בתרא: