אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) עבודה זרה › פרק שני

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

עבודה זרה · פרק שני

פרק ראשון

ע"ב ר"נ סמוך לסוף המשנה לא כן תנינא אבל כותית:

מניקה בן של ישראל (נ"ב כן איתא שם):

דף ח מלחמת ד"ה אמר הכותב נראה לי סמוך לסה"ד ואל הוה בהא מלתא פלוגתא לא הוינן מקשינן מדרב יהודה:

שם ד"ה ומה שכתב בעל המאור ז"ל ואם יש בקיאין עומדין על גביו מותר כעובד כוכבים המל את ישראל:

המאור ד"ה ואם יש בקיאין עומדין על גביו מותר כעובד כוכבים המל את ישראל:

דף ט רש"י הרי הוא בא ללמד על רוצח כדמשמע פשטא דקרא נ"ב נשתבש העתקת רש"י אדרבא משמע שרוצח בא ללמד על נערה מאורסה וטוב להעתיק כאן רש"י שברי"ף בפסחים וז"ל שם ד"ה וכי מה ענין. מה למדנו מרוצח לנערה המאורסה מעתה והלא פירש בה דאונס פטור דכתיב ולנערה לא תעשה דבר אלא נראה כמו שרוצח בא ללמד כאן ונמצא למד מכאן והכי קאמר כרוצח כנערה המאורסה שניהן שוין מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו של רודף אף רוצח ניתן להצילו בנפשו של רודף ומקיש נערה מאורסה לרוצח וכו' כמו שבעמוד אך הרי"ף ז"ל השמיט כאן הרישא שאינו נוגע לענינינו כאן וזה הטעה להמעתיק רש"י מן הדרך:

ר"נ ד"ה דרך הנאתן. ומיהו לענין אכילה (פי' לרפואה וה"ה לשתותן) אין לנו דאפשר שעשאום כשל תורה שלא להתרפאות בהם (פי' באכילה ושתיה) שלא במקום סכנה:

של דבריהם כדרך הנאתן (פי' אפילו שלא באכילה ושתיה אלא לרטיא ולמשוח):

שם שורה ב' למעלה משורה אחרונה שבעמוד ד"ה לא אפשר וקא מכוון שלה"ג מאיסורי הנאה כתב הרשב"א בתשובה ולרופאים שאמרת ראיתי שערוריה שנותנים לחולים אותן משקים הנעשים ביד עובדי כוכבים מחומץ שלהם ודבש או פאנג ולא ידעתי מקום:

וכ"ש באיסורי יין נסך ואפילו בסתם יינן ככבשין שדרכן:

ולא בדברים שדרכן לתת לתוכן יין בלבד אסרו אע"פ שאין ניכר בהם אלא כל הדברים הנעשים על ידן שרגילין לתת לתוכן שום דבר איסור אין אותו דבר האסור מתבטל במיעוטו להתירו ואע"פ שאלו נתערב:

ואע"פ שאפילו ודאי יינן שנתערב בשאינו מינו בידינו או אפילו תחת ידם בטל ברוב לפי שזה דרך מקרה לא החמירו בו עד שיהא נותן טעם אם כל שדרכן לעשות כן אסרו ואינו בטל במיעוטו כדרך שאמרו בכבשים שדרכן לתת לתוכן יין ובגבינה וכ"ש משקין אלו:

הא שרוב החולים בקדחת כל הרופאים בקיאין דנין אותו לחיים:

וכל מי שנפל למשכב ואפילו ג' ימים דא"כ חולה שחלה ג' ימים נאכילהו ביום הכיפורים ולא לבעי אומדנא:

ע"ב רי"ף מה מתים אסור בהנאה:

את העגלה בנחל מה להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה ר"נ ד"ה שומט את ידו ואיכא למידק דמהכא משמע דמותר לאיש להסתכל במראה נ"ב בתוס' משמע דהך דהכא חושב בין הנך דמשמע מהם שאסור לאיש להסתכל במראה כי דוקא במסתפר מעכו"ם התירו לו להסתכל משום חששא ע"ש:

שלה"ג דיבור ראשון בראש העמוד בסה"ד אם אינו משקה אותו משקה לשעתו שאינו כאמדוהו לח' ימים שאינו צריך אלא כחצי שעה:

שם אות ג' ד"ה תבשיל שיש בו יין משורה אחרונה למעלה שורה ב' אלא בעירוב בד"א נראה אותה מטעמת שאנו עושים מאגוזים ופת לישראל וע"א ומערבין:

רש"י ד"ה ועורות לבובין שקורעין נגד הלב דדרך לעשות כן לעבודת כוכבים ומוציא את הלב דרך הנקב:

דף י ר"נ שורה ד' דבלא יין אלונתית שרי נ"ב שרי פירושו כמו נחה שמביא ראיה משם מדקאמר הלוקח יין לתת לתוך אלונתית ש"מ שאלונתית מתחלה נחה באוצר בלא יין ויחנו במדבר ויחן שם ישראל ת"א ושרו במדברא ושרא תמן ישראל כי אין לפרש הכא שרי כמו מותר כי איך מוכח מהתם היתר וכן משמע מלשון שרי ולא כתב שריא כמו מלפניו ולאחריו:

רי"ף רב לא שתי מיא מבי ארמאה נ"ב הוא גי' ר"ח רב לא שתי כו' אבל בגמ' שלפנינו הגי' שמואל לא שתי וכו':

שם אמר שמואל מטפטף נ"ב מטפטף הוא גי' ר"ח ולפנינו הגי' מי טוף טוף וכן טוף טוף להדי טוף טיף הוא כ"כ גי' ר"ח ולפנינו איתא טיף להדי טיף טיף ובפסחים הגי' טיף להדי טיף והכל חד וכונה אחת על מהירת ורדיפת ותכיפות הטיפין זה אחר זה:

שם דתניא ר' אליעזר אומר אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש נ"ב פי' שמא יבוא לידו תאנה וענבה מנוקרת ומנוקר אסור משום גלוי משום שנאמר שומר וגו' ולא יאונה לידו תאנה וענבה מנוקרת אבל ביום אינו צריך שימור כשרואה פירי מנוקרת לא יאכל וקשה יהיה אסור כל התאנים שיש להם' פה מהתלישה ש"מ מפני שפי תאנה קצר אין בו משום גילוי כי ניקור יש לו שיעור שיהיה פי הניקור כאצבע קטנה של קטן בן יומו:

ר"נ ד"ה והרמב"ם ז"ל כתב בפרק אחד עשר כדתניא בספרי ונסכו יין רביעית לכבש האחד נ"ב מוסיף אף שאין בקרא יין אך כן פירושו של ונסכו מה ינסך יין וכן פרש"י במדבר כ"ח ז' ונסכו יין אך למה מדלג ההין ע"כ צ"ל ונסכו יין רביעית ההין לכבש האחד:

ע"ב רי"ף אחד תלוש ואחד מחובר כל שיש בו ליחה נ"ב פי' הרע"ב שהארס מתערב עם הליחה ומתחלחל בכולו אבל בדבר יבש חותך את הנקור ואוכל את השאר:

שם נשיכת נחש אסורה נ"ב פי' הרע"ב בהמה שנשכה נחש ושחטה אסורה שהארס מתערב עם הליח ומתחלחל בכל גופה:

שם משמרת של יין אסורה נ"ב פי' הרע"ב אע"פ שהכלי התחתון מכוסה במשמרת יש בו משום גילוי שהארס עובר דרך המשמרת והולך לכלי התחתון ור' נחמיה מתיר מפני שהארס צף ואינו עובר ואין הלכה כר' נחמיה והוא פי' הרמב"ם ולפי' הר"נ שפי' מפני שהיא מנטפת הלא רק בדעביד טיף טיף ונתת דבריך לשיעורין אך כיון דאין הלכה כר' נחמיה מתורץ הכל:

דף יא רי"ף נוד בדסקיא צרורה וחתימת פיו למטה כצ"ל כי צרורה היא קשורה והוא החתומה וכן כתב הר"נ נוד של עור מלא יין וקשור כו' והגי' בגמ' נוד בדסקיא חתימת פיו למטה כ"כ פירושו סתימת פיו ולמטה והיינו הקשר שעל פי הנוד ולאו דוקא חותם ממש וכן מפרש הרמב"ם כל חותמות דהאי סוגיא סתומות ע"ש מאכלות אסורות פי"ג הל' ח' אגנא. דקילא. נוד. כייף פומיה לגו:

ר"נ ד"ה היכי דמי סה"ד על פי השיטות שכתבתי כצ"ל ומן המדפיסים יצא השטות:

שם ד"ה ואי כייף פומיה של נוד לגו וצייר כעין שקושרין כצ"ל ותיבת וחותם לא יצא מיד הר"נ כדמשמע מלשונו עד כה ומכאן ואילך גם ברי"ף ליתא ונכון למוחקו גם בגמ':

ע"ב רי"ף כותי ההולך ליריד בהליכה אסור ובחזרה מותר נ"ב בגמ' בין בהליכה בין בחזרה מותר וכן מעתיק הרא"ש ובטח היה כן גם ברי"ף שלפני הרא"ש ועל כל מדפיס לתקן כן ברי"ף:

דף יב ע"ב רש"י ד"ה לא חש למלתא למגזר שכרא אטו חמרא סה"ד אח"כ צ"ל ד"ה ורבא שרי ומקומו קודם ד"ה לא חש:

דף יג רי"ף ודלמא מאירא דצור אתא נ"ב בגמ' איידי דצור וכן ברא"ש:

שלה"ג ומה שנהגו עתה להרחיץ החבית ע"י עובד כוכבים לכתחלה:

דף יד ע"ב רי"ף איבו מנכית ואכיל כצ"ל כמו בגמ' ורא"ש:

שם מהלכות של עמעום נ"ב פערזעהן בלשון אשכנז ערוך:

רש"י ד"ה אבי מיצרי בשדות אצל המצרים (רש"י גמ'):

דף טו רי"ף ומגיסה בה עד שתצא מבית המרחץ נ"ב בגמ' ורא"ש עד שתבוא מבית המרחץ ועל שני אופנים ישנם בתי הרחיצה יש בית המרחץ בעיר אשר כל אנשי העיר רוחצים שם ובכזה מצייר הגמ' ע"כ אמרו עד שתביא מבית המרחץ כי ביציאתה מן המרחץ עדיין אינה רואת מה בביתה עד שתבא לביתה ויש כ"כ בעלי בתים שיש להם בית המרחץ בביתם חדר מיוחד לרחיצה ופתוח לבית הבישול וכשנכנסים לרחוץ סוגרין אחריהן הדלת וכשפותחין הדלת ויוצאין מבית המרחץ רגליהן עומדין בבית הבישול ועיניהם רואות מעשה הנכרית ובבית המרחץ כזה מצייר הרי"ף ע"כ כתב עד שתצא גם בגמ' איתא או מבהכנ"ס שהוא כ"כ דבר מצוה לשמוע קדושה כמו מבית המרחץ מטבילת נדה והרי"ף משוה ביאתה מן השוק לביאתה מן המרחץ כי מה עושה אשה בשוק לוקחת קמח לאפות חלות ומפרישה חלה ולוקחת נרות להדליקן והן המה כולם שלשה דברים שהאשה צריכה להזהר בהם אבל בהכנ"ס אין זה מעיקר מצות האשה אבל להניח עובד כוכבים אצל הכירה ולצאת לדבר הרשות לא חשידי בנות ישראל:

ע"ב רי"ף אבל בדג מליח הלכתא כחזקיה ובר קפרא דשרי דהוו להו רבים לגבי יחיד נ"ב הרא"ש מסיים ועוד שהם רבותיו של ר' יוחנן אבל בביצה צלויה איפסק הלכתא דלא כותייהו:

דף טז ר"נ ד"ה צמחי נ"ב צמחי גם קלפי שניהם קשקשים דקים (גמ'):

ע"ב שלה"ג סמוך לסוף העמוד היו סתומות פתח אחד מהן ונמצא בהן דג טהור שנייה ונמצא בה טהור כולן מותרות:

חדושי א"ש מהר"ם א' ד"ה פי' ועכשיו סה"ד מן העלין לכלי מעצמן ע"כ:

דף יז ר"נ ריש העמוד משרצת ונוצרת ממה שהוא יושב עליה:

שם לאחר שנגמרים ביצים במעיו מטילן ויוצא מאליה הדג שנגמר בעוד הביצה במעיה:

ע"ב ר"נ ד"ה אין שם מומחה. ומהם הוצאתי קרבים הללו נ"ב משמע שעד היאמר אני מלחתים הוא חומרא ולא סגי באומר של דג פלוני וטהור הוא ובאלו טרפות משמע להיפך שכתב שם הר"נ על הא דאיתא התם לוקחין ביצים מן העובד כוכבים באומר של עוף פלוני וטהור הוא ואיכא מאן דאמר דאפילו ישראל שאינו מוחזק בכשרות בעינן דלימא הכי אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבישראל שאינו מוחזק בכשרות אפילו לא אמר של עוף פלוני סגי דהא אסיקנא בפ' אין מעמידין גבי דגים דהאומר אני מלחתים הכא נמי וכו' ובב"י סי' פ"ג כתב שדברי הר"נ באלו טרפות הם בשם הרמב"ן אבל מכל האי לשנא שהעתקתי נראה שכן פשוט שם להר"נ דאומר משל דג פלוני טהור עדיף מאומר אני מלחתים והטור שם ס"ל שאומר אני מלחתים עדיף מאומר של דג פלוני וטהור וכתב הב"י וכ"נ מדברי הרב) המגיד פ"ג מהמ"א ומדברי הר"נ כאן אינו מזכיר כלל ואחר כל אלה הנכון שחסר כאן ושם בר"נ השם אמרו והסברות הפוכות מי שאמר זה לא אמר זה:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה