דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
עבודה זרה · פרק ראשון
דף א ר"נ סמוך לסוף המשנה ד"ה אע"פ שמצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן סה"ד ומשום דהכא אליבא דחכמים דר' ישמעאל קיימינן לפניהם אסור לאחריהם מותר נ"ב והיה צ"ל יום אידם עצמו מותר אלא לאחר שפרע חובו שמח הוא לאלתר:
שם ד"ה כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן כה"ד דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה נ"ב רש"י בגמ':
ע"ב רי"ף שורה ג' דינר קסרי נאה גרסינן בפרק השוכר את הפועל ס"ה רב יהודה משדר ליה קורבנא לאבודרנא (בגמ'):
שלה"ג ואע"ג דמתנדבין ונותנים המעות לכומרים מותר לו להלוותו שאין הכומרים קונין:
שם לשון ריא"ז בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד לפי שישראל שבחו"ל הן מפוזרים.
דף ב רי"ף אמר ר' יצחק איש כפר עכו (כצ"ל כמו בגמ'):
שלה"ג אפילו היה דעתו לחזור למקומו אבל מקומו כפוף למקום שהוא שם כגון בבל לא"י אז יש לו:
ע"ב ר"נ שורה ב' למעלה משורה אחרונה נבילה דידיה בקדרה דישראל ומסתפו דאי חזי ליה כן גי' ב"ח והוי תרי טעמי:
שלה"ג ולא חשו לה חכמים מאי לא חשו לה חז"ל אמ"א הכא לא חשו להם חכמים:
דף ג ר"נ שורה י"א קיסטא נ"ב הוא גי' הערוך:
שורה כ"ב מסלק אותה העובד כוכבים מעל גבי כירה ומחזירה ע"ג כירה שסבור הוא לסלק את שלו ולהחזיר שהרי אין לו קפידא בכך:
שורה ל"ה אין חוששין לה לא משום נבלה ולא משום בשולי עובד כוכבים ולא משום צנורא:
ע"ב ר"נ ד"ה ובכרכין נ"ב בעמוד ליתא כלל רק בגמרא איתא וצ"ל בכרכין:
דף ד במתני' רבי יהודה אומר מוכר הוא לו תרנגול הלבן (נ"ב כצ"ל כמו בגמ' ומשניות):
ע"ב שלה"ג כגון סוס דבי וויאדן דפ' המצניע:
מלחמת מסוף העמוד למעלה שורה ד' נמי מוכחא סוגיין כדכתבינן ואין בהם ספק:
שורה ב' בסופה ועוד נתפרש בספרינו:
דף ה רש"י ד"ה כבלין ושלשלאות. ד"ה הינדואה בברזל של ארץ הודו שאין עושין אותו אלא לכלי זיין:
ר"נ שורה ראשונה אימור לשחיטה זבנה פירש רש"י נ"ב בתוס' שם מביא פי' זה בשם מפרש אחר ובשם רש"י מביא הרשב"ם פי' אחר:
ר"נ ד"ה והאידנא נהוג ומשנינן אי אפשר כלומר בלא הפסד נ"ב לרש"י שמפרש א"א בלא איבה אין ראיה כל כך שיהא שרי משום פסידא:
ע"ב שלה"ג ב' ד"ה וגבי איסור מכירה:
וכן הוא דעת הרא"ש ורמב"ן כתב דה"ה בחו"ל:
גם מה שכתב הטור דהרא"ש ז"ל דחה דברי הרמב"ן אינו שם בחבורו נ"ב לפנינו ברא"ש איתא בפירוש על דברי הרמב"ן ולא נראה וכן מעתיק הטור:
דף ו ר"נ שורות הרחבות למטה בעמוד שורה ב' בהמה על מנת לשחוט מהו נ"ב ועוד בתוספתא פ"ב תני סתמא בלא שום מחלוקת כר"י בבהמה:
ע"ב ר"נ ד"ה מתני' אף במקום שאמרו להשכיר. ולפי זה מתני' ה"פ אף שבאותן מקומות שהקלו להשכיר כעין סוריא ולר"מ או א"י לרבי יוסי לא לבית דירה הקילו אבל בחו"ל שהקלו נ"ב פי' לד"ה אף לר"מ וה"ה סוריא לר' יוסי שמקיל למכור אף להשכיר לבית דירה מותר:
דף ז ר"נ ד"ה הא סתמא. ותמהני כיון דלא איפשטא האבעיא רבא אמאי איכסיף:
שלה"ג שורה י"ח או יארוג לו:
שורה כ"ב שיעשה עובד כוכבים לו:
שורה כ"ט מלאכה לו בשבת:
סמוך לסה"ד התיר מהר"ם לישראל לשכור עובד כוכבים: