דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
עבודה זרה · פרק שלישי
דף יח ר"נ אבל יש לרש"י ז"ל גירסא אחרת שהוא גורם נ"ב הוא הגי' אשר לפנינו בגמ' שם:
המאור ע"ב שורה ראשונה עד דרתח עלה ומשברה ומבטל לה:
ע"ב ר"נ ד"ה שמע מינה תלת. וכ"ת ההיא לא איצטריכא ליה משום דמשנה היא לקמן:
סמוך לסה"ד בין עובדה בין אינו עובדה דמתמהינן מאי עובדה ומאי שאינו עובדה אי אידי ואידי:
דף יט ר"נ דסמי עינא לאו דוקא אלא פחות צורתו נ"ב וכן פרש"י כאן פחות צורתו ובר"ה כלומר השחתת צורתו:
שלה"ג ד"ה וכתבו התוס' והרשב"א כתב (בתשובה ב"ה סי' קמ"א מביאה בלא לשון חרות על טס כסף):
שם והעושה צורת פנים כצורת החיות שעושה לה דמות ד' פנים אלו הרי זו אסור אבל אחת מהן בלבד לא ותדע:
שם והלכך אפילו צורת אריה בלשון ואפילו בולט מותר סה"ד ואינו חושש לכלום נ"ב ב"ה מסיים שם שהרשב"א חזר בו מהיתר צורה זו:
דף כ ר"נ סוף שורה אחרונה שקץ לשון שרץ:
דף כא שורות הרחבות ריש שורה ג' פלוגתא נ"ב פי' חילוק:
שורה ה' ולפי דרך זו אפילו מכוון שרי העברה אלא שאפשר ד"ה והא תנן רבי יוסי אומר נוטעין ייחור:
ע"ב ר"נ ומפני שנעשו שומר לפירי בשעת קטנותו נ"ב כצ"ל ברור אף שבכל הדפוסים עבודו אבל כל עין העומד על הענין רואה שאין לו מקום כאן ואדמה שנשתבש ע"י המעתיק הראשון כי בפסחים איתא ושומר לפירי אימת הוי בכופרי וכן העתיק הר"נ בכתב ידו ומפני שנעשה שומר לפירי בשעת כופרי ונדמה למעתיק כופרי כי העובד כוכבים נקרא כופר והעתיק בפנים כפי' של כופר היינו בשעה שעובדו עשיתי ג"א והעתקתי כפרש"י שם ד"ה ושומר פירי אימת הוי בכופרי כשהן קטנים:
שלה"ג א' ד"ה וגבי נטל עצים סמוך לסה"ד מלבד שצ"ע גם לפירושו במשניות:
שם פ' אותו ואת בנו פי' להדיא שאין אותו ואת בנו נוהג בזכרים ועשה עיקר מזה ואלו לפירושו במשנת פ' מומין אלו בסופו פי' דנוהג אותו ואת בנו בזכרים נ"ב לענ"ד פירושו בפרק אותו ואת בנו אינו סותר כלל פירושו בפרק מומין אלו שזה לשונו בפ' או"ב וראוי שתדע שאין חוששין באותו ואת בנו (פי' כשרואין עגל כריך אחר בהמה אין חוששין שהוא בנו) אלא באם בלבד (פי' היינו כשעגל כרוך אחר פרה אז חוששין לאותו ואת בנו ואסור לשחוט שניהם ביום אחד) יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו (פי' אבל כשרואין עגל כרוך אחר שור אין חוששין לאותו ואת בנו ומותר לשחוט שניהם ביום אחד) ע"כ. ובפ' מומין אלו מעתיק המשנה כצורתה ואינו מותר להקריב אותו ואת בנו פי' אפילו עגל עם שור מיירי שיודעין ברור שזה השור הוא אבי אותו העגל אז כ"כ אסור לשחוט אותן ביום אחד וכן פוסק בפסקיו כי סבר כר' יהודה דספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא:
דף כב ר"נ מסוף עמוד למעלה סוף שורה י"ז אבל לא שיהא כתערובת ממש:
שלה"ג דרבי אליעזר סבר דאברים בעלי מומין שנתערבו באחרים יקרבו:
שם ופריך עליה התם מההיא דתנן אפילו:
שם ואין לומר דה"נ אלא חד מינייהו נקט:
שם ה"ל לתלמודא להקשות ורב נחמן שביק סברת רבנן:
שם שורה א' משורות רחבות שהאיסור בזוג שהלך לאיבוד אלא משאר התערובות נפלו:
ע"ב הגהות מא"י בגמ' גרסי' ונשתרי לך נ"ב ומשמע שהכונה אחת הוא שכולם שרי וגי' ר"ח בחבית יין שלו ומסיים ושאר חבית מותרות לך כולן בהנאה ע"כ כי אנו רואין את דמי חביתא דשדי בנהרא כאלו שדי חביתא דאיסורא בנהרא ושאר היין נשאר כולו לגי' הרי"ף או כולן לגי' ר"ח של היתר ושייך שפיר ואידך או ושאר מותר:
דף כג רי"ף תיבה ראשונה שבעמו רב צריך לבטל: