דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
נדרים · פרק שביעי
נ"י ד"ה ירק המתבשל בקדרה. ואמרינן במאי קמיפלגי דכיון מיניין הן נ"ב פי' שני מינים:
ד"ה כגון שהקיז דם. אלא דוקא באוסר בשר על עצמו:
ע"ב הריטב"א ד"ה אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי: ד"ה ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר:
פי' היה טעון:
דף יט הריטב"א ד"ה גמ' כמאן אזלא:
אבל בנותן מין ממינו מיד חלה:
ד"ה הדין הוא דכי אמר בית בביתי מעליותא הוא:
שם דהא בית בביתי וכו':
שם מדחי ליה לגמרי ותנן נמי בב"ב וכו':
שם שורה א' משורות רחבות דמצי מדחי ליה ואית ליה ראיה שם שורה ה' לא יצא בן חורין וכן מפורש בתוספות ונ"ב ע' תוס' גיטין פ' ע"ב ב"ב קמ"ט ע"ב: שורה ח' מי שמת ד' ק"ל ע"ב חמשה עד שיכתבו:
שורה ט' בדידן סבירא לן:
שורה ו' משורה אחרונה ולמעלה בדבר שאין זרעו כלה אסירי:
נ"י ד"ה מעולה שבנכסיו לעולם אימא לך דעלייה בכלל בית כרבנן:
ע"ב רמב"ן לא הלכה אסורה איסורא בעלמא דלעולם חוששין שמא תלך:
נ"י ד"ה לאחר הפסח סמוך לסה"ד היא שעשתה האיסור חולין עברה בבל יחל:
הריטב"א ד"ה האומר לאשתו סה"ד וליכא אלא משום בל יחל דרבנן:
דף כ הריטב"א ד"ה ובגמ' רמיא וסייעתא ממתניתא דמהפך לה נמי:
דלא תיפוך מתני' אלא מתניתא נ"ב כ"כ הר"נ שם:
ד"ה מתני' עד הקציר עד הבציר עד המסיק:
נ"י שורה ראשונה משורות הרחבות מלא כל רוחב העמוד אע"פ שיום הראשון הוא שלהי חודש מלא שעבר:
ע"ב הרי"ף ר"א בר' צדוק אומר עשה דברים לפועלם ודבר בהם לשמם:
דף כא הריטב"א שורה ג' והדירוהו שלא ידור אלא עמהם בעוד זמן ידוע:
נ"י ד"ה זהו כבודי וכיון דאומר מוכח הוא שרי:
ד"ה לישא את בת אחותו כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה תניא המודר הנאה מחבירו וליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה ואי דיעבד נמי לא מהני כי אזלה:
הריטבא ד"ה והאי על דעת רבים סה"ד לעשות ככל תועבותם הא אם עשו תשובה מקבלים אותם:
ד"ה ועוד אמר שם סמוך לסה"ד אבל בנשבע לעכו"ם מתירין ולא במקום חילול השם:
דף כב ע"ב ברי"ף בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכן נ"ב במשנה בגמ' אינו גומר הקרא המלבישכן והלאה רק בברייתא לקמן בסמוך וכצ"ל דוקא ע' מהרש"א ח"א וברי"ף נשתבש במשנה נגמר הקרא ובברייתא לא וזה שיבוש:
רמב"ן ואומר שעורים יהיו כחטים וכוסמין יהיו כשעורים והכי נמי איתא בנזירו':
תני' להן נ"ב להן כמו אך רש"י דניאל ב' ו' ובערו' דעסהאלב כמו לכן ושתיהן אמת לפי מקומו:
שם וכי נדר הוא דלא סגי ודלא משלם וכן לאידך לישנא רב חזקיה ורבי יודן תרייהו אמרין ורבי ירמיה בשם:
נ"י שורה י"ז ולענין תענית נמי אמרו ליה רבנן:
שם ורבי ירמיה בשם רבי חייא:
ולפיכך אינו לוקה אלא מדרבנן:
הריטב"א ד"ה ואשכחן נמי. שעורים יהו כחטים וכוסמין יהיו כשעורים:
ד"ה גרסינן במס' תענית. מההיא עובדא דרב יהושע בריה דרב אידי דעבדו ליה:
שורות הרחבות שורה ז' אלא ודאי כל נדר גמור:
שם רשאי ללותו הוא הדין וכש"כ שילוה אותו:
ד"ה ר' חזקיה ור' יודן תרויהון אמרין ור' ירמיה:
שם שורה שניה ואוכל ושותה וה"ה דלקי בשקבל:
דף כג הרי"ף ת"ש אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל קודם שימות או ששמע והפר או ששמע ושתק ומת בו ביום:
הריטב"א ד"ה מת האב סה"ד שלא נתקיים הנדר לא נתרוקנה רשות לבעל:
שורה ד' מסוף העמוד ולמעלה בעל בינתים ובבת אחת חשיבא:
ע"ב הריטב"א ד"ה בגמ'. או דלמא הואיל וכולי יומא בר הפרה:
ד"ה גמ' תניא. פי' דלא קתני:
שורה ה' מסוף העמוד למעלה כההיא גירסא ממאי דקתני:
שורה א' משורות הרחבות למטה שותפותיה דאב אף היכא דליכא:
דף כד רמב"ן לא בת ולא בת בת ולא בת בן ולא אם:
הריטב"א ד"ה אמר רבא ומודה ר' יוחנן דאין שליחות להפרת נדרים כר' יאשיה דר' יאשיה בכולהו פליג נ"י ד"ה לא מן השם. דאם אמר לחמש נשיו מופר לכן כולן מופרין:
ד"ה שומרת יבם סמוך לסה"ד שהארוסה גמירה לארוס:
ע"ב נ"י ד"ה אמר ר' יוחנן סמוך לסה"ד הבעל אומר מופר לך: