דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
נדרים
פרק ראשון
ספר אשי ה' כולל הלכות רב אלפס ורמב"ן על נדרים והחונים עליהם הריטב"א ונ"י:
דף א הריטב"א אבל כשאומר איסור נדרו בפירוש נ"ב נ"ל פירושו ככר זה איסור הקדש או איסור קרבן עלי:
שם ד"ה ומסתברא. והיינו משום ידות דנדרי הקדש וכן בכינויין כן הדין כצ"ל:
ע"ב נימוקי יוסף ד"ה נדינא ממך ורבינו אלפסי ז"ל כתב נ"ב הנ"י קורא לרמב"ן בשם אלפסי לאשר מעין הנובע לכל דברי הרמב"ן הוא האלפסי המפוזר בכל הש"ס כמו שכותב הרמב"ן בהקדמה לשיר שלו (והתימא על מדפיסי ווילנא שהשמיטו השיר):
דף ב הריטב"א ד"ה ואם אמר כנדרי כשרים סה"ד וקרבנו בחולין:
ד"ה ואוקימנא כר' יהודה דמשתלי ולא מפריש לא שרי:
שם אבל לישנא דמתניתא קשיא:
שם ד"ה כתב רבינו ז"ל סה"ד ונודרין ומקיימין למחרתו לאלתר רמב"ן וקא אחיר נפשיה נ"ב נ"ל פי' לשון אחריות שיכול לקבל אחריות דנפשיה שיש לאל ידו לקיים ועל זה הלשון מעתיק הרא"ש באופן אחר וז"ל וגם בידו לקיים הדבר ע"כ:
והנ"י מעתיק וקא אמיד נפשיה למיקם בה ע"כ ונ"ל שהכל כונה אחת ומה שאמר וקא חזי דמייאש מיניה מעתיק הרא"ש וירא פן יתרשל בדבר וכ"כ כונה אחת להם רק לשונם משונה:
ע"ב נ"י ד"ה גמ' תניא סה"ד כי אמר חולין לא אוכל לך מותר כר"מ:
ד"ה ה"ג לחולין לא אוכל לך. בה"ג חשיב ליה לר"מ מכלל לאו ומכאן חוזר לד"ה לחולין לא אוכל מותר לר"מ אמאי מותר וכו':
ד"ה הא דאמר לחולין כלומר לפיכך לא אוכל לך כתירוצא דר' אבא:
הריטב"א ד"ה לא חולין שאוכל לך אסור סמוך לסה"ד לחולין שאוכל לך אסור וא"צ:
דף ג ע"ב נ"י ד"ה כבשר חזיר סה"ד כשגגה היוצא מלפני השליט נ"ב ובפי' המשניות נראה דעתו דברישא לא כלום הוא ואף ע"ה אינו צריך שאלה:
הריטב"א ד"ה והא דקתני מתני' וכולהו אידך פירש"י ז"ל נ"ב ליתא ברש"י אלא בר"נ:
בא"ד והדר קתני אסורין בהנאה ואין להם בטלה עורות לבובין (ר"נ):
דף ד נ"י ד"ה וכיון דמטינן להכא שצריך פירוש לפירושם כתב רבינו ז"ל ותו הא מלתא דרבוותא מעיקרא פריכא דאי נדרא לאו:
ד"ה כתב רבינו ז"ל ואיכא מאן ולא לקי ומיירי במעמיד סה"ד נ"ב שמעמיד הדבר שאמר למשל:
ע"כ הריטב"א ד"ה ושבועת שוא הואיל ואתא לידן:
קירי פלי ברכסון פי' מטר יורד בשבועה:
דף ה מתני' קרבן לא אוכל לך הא קרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר שבועה לא אוכל לך הא שבועה שאוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור:
ע"ב הריטב"א שורה ד' דבנדר קמא שבועה נמי אית ביה:. נ"י ד"ה אלא אמר רבא אבל כשמזכיר החפץ הנאסר דבר שיש בו ממש הוא ידיך או ידי ודאמרינן בעלמא:
בא"ד ונפקא מינה לענין מצוה כשמעתין אבל הריטב"א ז"ל:
דף ו רמב"ן מתני' סתם נדרים ואם סתם אסור דברי ר"מ וחכ"א נ"ב גי' ירושלמי אבל בגמ' רי"א (ק"נ):
ע"ב הריטב"א באותה שורה קודם ד"ה א"ר אסי אין נזקקין תחילת השורה א"נ א היה דעתו שיפייסוהו כלם אבל אם לא היה דעתו שיפייסוהו כלם כאחד הוי פתח:
שם שורה ג' למעלה מסוף העמוד א"ל אם נדרת במומי לא מזדקיקנא לך נ"ב לפנינו בגמ' אין הגי' כך:
דף ז הריטב"א ד"ה ההוא דאתא לקמיה דר' אלעזר סה"ד ואלו ידעתי שאצטער כל כך לא נדרתי:
ד"ה א"ל תהא כבעית אבל פתחי כי ההוא דאתא לקמיה דרב הונא (הרא"ש בפסקיו והוה תמן ההוא קצרא ומחייה ואמר אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי ושרייה לנפשיה הפי' והאי נמי:
נ"י ומסתברא שצריך ליזהר שיהא נודע למתיר שחרטתו:
רמב"ן וכדר"ש ברבי וכדר' ישמעאל בר' יוסי:
ע"ב הריטב"א ד"ה רבא אמר כגון שהתנה וכו' דמתניתא לא דייקא כמתני' ודלמא לא קתני הכי ועוד לקמן ולא כתב רבינו ז"ל בהלכות הא מתניתא נ"ב נראה אשר היה לפני הריטב"א גי' אחרת כי בגמ' אשר לפנינו קאי על המתניתין בחסורי מחסרא ולפניו היה זאת בשם ברייתא מיוחדת ועל הברייתא אתמר דברי אביי ורבא ומובן שפיר לשון הריטב"א כמו שהוא אבל צריכין לומר שבמתניתין לא היה לפניו האי ובלבד וכו' רק בברייתא ובזה מובן לשונו בטוב לעיל וכאן אך הוא דברי חידוש מאד:
שם ד"ה כתב רבינו יעקב סמוך לסה"ד הא כתיבנא דר"ה דקתני הכא לאו דוקא מתני' נדרי הבאי וכדתנן בפרק ב' מ"ד דמכשירין:
דף ח ע"ב נ"י פיסקא ראה אותן אוכלים תאנים וכו' פי' תנן התם אע"ג דבמכלתין היא אורחא דמלתא למימר התם:
דף ט הריטב"א מתני' נדרי אונסין דאפילו בשהדיר המזמין נכסי המזומן שאמר ליה נכסיך אסורין עלי אם לא תאכל עמי דהא אפילו כי:
שם או שעכבו נהר דהא אף בלא חלה:
ע"ב רמב"ן אלא ינתחנו ומודה ר' יהודה בשנים:
שם דקא חזינא בה לרבוותא קשדי בה נרגא ודאי:
שם כל תולה בדעת קונה לאו אסמכתא הוא ואפילו תולה נמי שלא בדעת קונה שם ודמיא הא מלתא לתולה בדעת קונו דאתמר התם (סנהדרין כ"ה) דלאו:
שם ערב משתעבד פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי:
שם לא לשתעבד בקנין הא קנין באסמכתא לא נקני אלא ערב נמי לאו אסמכתא ולא הוי אסמכתא אלא דמי לאסמכתא:
שם מלתא דאתני בה כיון דבדעתא:
נ"י שורה אחרונה משורות הקצרות שאינו בידו כלל אין כאן:
הריטב"א ד"ה שאני הכא איתא שורה ג' אי משום דבטל מחל מ"מ הוה אסמכתא:
שם והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב פירוש דכולהו הוי מחילה דבטיל זכיות:
דף י ד"ה גמ' והא אמר שמואל ולא אמרה תורה אלא ליראה ולבהלה נ"ב ע' רש"י שם:
שם ד"ה כיון שנקצצו שוב אין פודן דסבירא ליה:
ע"ב רמב"ן סמוך לסוף העמוד ושאיני נהנה מישראל מוכר שוה בשוה ולוקח ביותר שאין ישראל נהנין לי מוכר:
דף יא ע"ב נ"י ד"ה ומחזיר לו את אבדתו ואי משום דטרח נפשיה גבי חבריה בחזרתו:
ד"ה ופרנס את אשתו אתא עובדא קמי רבא בר ביזנא אמר ליה וקום ליה:
הריטב"א ד"ה ומקריב עליו קיני זבין ואתינן למיפשט מהא מתני' אע"ג דבפ"ק דקדושין אסיק רב הונא דשלוחי דרחמנא כו' הכא במכלתין:
דף יב הריטב"א והאוסר דבר על חבירו ונתנה לו במתנה בלא דעתו נ"ב פי' שלא הודיע לו למודר שהדבר אסור עליו:
רמב"ן בעא מיניה דרבא ואסר ליה וא"כ אמאי דקאמר ליה כצ"ל ושמונה תיבות שבינתים הקפתי דלית בגמ':
ע"ב הריטב"א ד"ה תניא נמי הכי סה"ד אסור להשיאו בתו:
ד"ה וא"א כדאמר ר"ש בן אליקים דגזרינן שמא ישהה בישיבה ולא גרסינן בעמידה:
דף י"ג רמב"ן ואפשר נמי זמנין מיבריך מכי פי' אפילו שלא בזמן גשמים כיון דחזינן ליה הריטב"א שורה ד' מסוף עמוד למעלה שלא הורע כחו בשביל תוספת זה שנתרחב או שנמשך יותר ממה שהיה אבל כל אותו מקום:
למעלה בריש העמוד אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעור אינש:
ד"ה אמר רמי בר חמא סהדא רבה פרת פי' כי פרת הבא מא"י ונמשח על בבל נ"ב זהו פרש"י בשבת אבל ר"ת מפרש שם שפרת הולך מבבל לא"י ונופל לים התיכון אשר הוא גבול מערבי לא"י וע"י שחוזר פרת לאחוריו ע"י גדילתו בא"י מתוך הגשמים מכירים בבבל:
שם כדמתרגמינן לחוף הים על כיף ימא נ"ב לא ידעתי מקומו אבל זאת ידעתי אשר במדבר כו' כל סלע דשם ת"א כיפא:
ע"ב רמב"ן המכזבין בפולמוסיות ובשני בצורת כשרים דברי ר' יהודה ר' יוסי פוסל:
ירושלמי נ"ב תי' בירושלמי פריך על הא דתנן מחזיר לו אבידתו ותמן תנינן אבל לא ריפוי ממון והא ריפוי ממון הוי כמו מחזיר אבידתו ומוקי לה הא דתנן אבל לא ריפוי ממון בהדירו מנכסיו (ק"נ) רבי יוסי ור' יודן חד אמר כאן במדירו מגופו כאן במדירו מנכסיו וחרינא אמר כאן בשיש לו מי שירפאנו קשיא אם כשיש לו כו' תרוץ שלא מן הכל כו':
הריטב"א ד"ה תנן בפ"ה דמקואות מ"ה נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב וזבה יורד וטובל קו' ותנן נמי פרה פ"א מ"י המים המוכים:
ד"ה ולפום הכי אין המים מטהרין בזוחלין עד שתעמוד על מעין שלו:
דף יד הריטב"א ד"ה המודר הנאה מחבירו סמוך לסה"ד אבל אסור לומר כל השומע קול לי יזון דהאי שליחות הוא נ"ב וה"ה אם תזון לא תפסיד אסור:
רמב"ן ועוד דסוגיין בעלמא כשמואל כדמפרקינן:
ע"ב הריטב"א משורות הקצרות שורה ב' ידוע קנה רבו והא משמע סליק פירקא:
פרק חמישי
נ"י ד"ה היה אחד מהם וכו' ולא חבירו מודר הנאה ממנו כו' כופין הנודר למכור חלקו והא אתאן לת"ק:
ד"ה היינו דכופין דאמרינן התם עבדת לן קמייתא ועברא עלך תניינא ועברא עלך:
הריטב"א ד"ה היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו סמוך לסה"ד ככולהו שאר גדרים דעלמא:
דף טו הריטב"א שורה ח' מסוף העמוד למעלה פשיטא דאיתסר בהו אבל לא בשכבר רמב"ן בדבר של אותה העיר אמודרין קאי:
שם כך שניהם אסורין לגדל בהמה דקה כן איתא בתוספתא בהם ליתא שם:
ע"ב נ"י ד"ה בחייו ובמותו. ומיהא לשון נותן כלשון ולא נתן נ"ב בגמ' ובמשניות ויחזיר לבניו וכו' ובזה נוח יותר לפרש כפי' הנ"י וגם יש לפרש כמו שמפרש אצל ונפרעים מהם שהוא ע"פ ב"ד כן יש לפרש ויחזיר לבניו ע"פ ב"ד:
שם אלא ודאי כדאמרן וכלשון הרמב"ם ז"ל:
הריטב"א שורה ד' בית זה אסר איסור עולם:
דף טז הריטב"א שורה ב' כשנתן לו ממעות שבידו או מככרו:
ע"ב רמב"ן כילכוד אנא טעים ליה וכה כן נ"ב ע' ק"נ ק"ח ותמצא על הירושלמי פי':
נ"י ד"ה גמ' ורמינהו כו' דהוה ליה למשרי ומפרקינן דבאתריה קרו ליה קומא דחלבא (קודם לד"ה הנ"ל) ד"ה מן הקום מותר בחלב עד סה"ד נ"ב וכן כתב הר"נ וע"ש בהגהה:
דף יז הריטב"א ד"ה הנודר מן היין. וליכא אלא טעמו:
ד"ה גמ' בעי רמי בר חמא. כי קא מבעיא ליה בשאני טועם וליכא לפרושי:
ע"ב הריטב"א ד"ה כתב רבינו ז"ל וכבר איפריק בהך קושיא:
בא"ד והיינו דאמרי ודאי נקט חטין בחטין:
שם שורה ה' משורות הרחבות דאיהו לא מטעמא דקס"ד:
שורה ו' כילא נ"ב פי' מדה:
שורה י' כיון דלא חשיב באנפי נפשיה:
שורה י"ג וליסרו הכא בהא כי היכא:
שורה ב' מן האחרונה שבעמוד למעלה בקדירה של מקפה והוי בכלל מקפה:
דף יח הריטב"א שורה ב' החטים אסור לכוס ומותר לאפות:
שם שורה ז' מחמי פתא נקטה ומימר:
סליק פירקא:
פרק שביעי
נ"י ד"ה ירק המתבשל בקדרה. ואמרינן במאי קמיפלגי דכיון מיניין הן נ"ב פי' שני מינים:
ד"ה כגון שהקיז דם. אלא דוקא באוסר בשר על עצמו:
ע"ב הריטב"א ד"ה אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי: ד"ה ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר:
פי' היה טעון:
דף יט הריטב"א ד"ה גמ' כמאן אזלא:
אבל בנותן מין ממינו מיד חלה:
ד"ה הדין הוא דכי אמר בית בביתי מעליותא הוא:
שם דהא בית בביתי וכו':
שם מדחי ליה לגמרי ותנן נמי בב"ב וכו':
שם שורה א' משורות רחבות דמצי מדחי ליה ואית ליה ראיה שם שורה ה' לא יצא בן חורין וכן מפורש בתוספות ונ"ב ע' תוס' גיטין פ' ע"ב ב"ב קמ"ט ע"ב: שורה ח' מי שמת ד' ק"ל ע"ב חמשה עד שיכתבו:
שורה ט' בדידן סבירא לן:
שורה ו' משורה אחרונה ולמעלה בדבר שאין זרעו כלה אסירי:
נ"י ד"ה מעולה שבנכסיו לעולם אימא לך דעלייה בכלל בית כרבנן:
ע"ב רמב"ן לא הלכה אסורה איסורא בעלמא דלעולם חוששין שמא תלך:
נ"י ד"ה לאחר הפסח סמוך לסה"ד היא שעשתה האיסור חולין עברה בבל יחל:
הריטב"א ד"ה האומר לאשתו סה"ד וליכא אלא משום בל יחל דרבנן:
דף כ הריטב"א ד"ה ובגמ' רמיא וסייעתא ממתניתא דמהפך לה נמי:
דלא תיפוך מתני' אלא מתניתא נ"ב כ"כ הר"נ שם:
ד"ה מתני' עד הקציר עד הבציר עד המסיק:
נ"י שורה ראשונה משורות הרחבות מלא כל רוחב העמוד אע"פ שיום הראשון הוא שלהי חודש מלא שעבר:
ע"ב הרי"ף ר"א בר' צדוק אומר עשה דברים לפועלם ודבר בהם לשמם:
דף כא הריטב"א שורה ג' והדירוהו שלא ידור אלא עמהם בעוד זמן ידוע:
נ"י ד"ה זהו כבודי וכיון דאומר מוכח הוא שרי:
ד"ה לישא את בת אחותו כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה תניא המודר הנאה מחבירו וליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה ואי דיעבד נמי לא מהני כי אזלה:
הריטבא ד"ה והאי על דעת רבים סה"ד לעשות ככל תועבותם הא אם עשו תשובה מקבלים אותם:
ד"ה ועוד אמר שם סמוך לסה"ד אבל בנשבע לעכו"ם מתירין ולא במקום חילול השם:
דף כב ע"ב ברי"ף בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכן נ"ב במשנה בגמ' אינו גומר הקרא המלבישכן והלאה רק בברייתא לקמן בסמוך וכצ"ל דוקא ע' מהרש"א ח"א וברי"ף נשתבש במשנה נגמר הקרא ובברייתא לא וזה שיבוש:
רמב"ן ואומר שעורים יהיו כחטים וכוסמין יהיו כשעורים והכי נמי איתא בנזירו':
תני' להן נ"ב להן כמו אך רש"י דניאל ב' ו' ובערו' דעסהאלב כמו לכן ושתיהן אמת לפי מקומו:
שם וכי נדר הוא דלא סגי ודלא משלם וכן לאידך לישנא רב חזקיה ורבי יודן תרייהו אמרין ורבי ירמיה בשם:
נ"י שורה י"ז ולענין תענית נמי אמרו ליה רבנן:
שם ורבי ירמיה בשם רבי חייא:
ולפיכך אינו לוקה אלא מדרבנן:
הריטב"א ד"ה ואשכחן נמי. שעורים יהו כחטים וכוסמין יהיו כשעורים:
ד"ה גרסינן במס' תענית. מההיא עובדא דרב יהושע בריה דרב אידי דעבדו ליה:
שורות הרחבות שורה ז' אלא ודאי כל נדר גמור:
שם רשאי ללותו הוא הדין וכש"כ שילוה אותו:
ד"ה ר' חזקיה ור' יודן תרויהון אמרין ור' ירמיה:
שם שורה שניה ואוכל ושותה וה"ה דלקי בשקבל:
דף כג הרי"ף ת"ש אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל קודם שימות או ששמע והפר או ששמע ושתק ומת בו ביום:
הריטב"א ד"ה מת האב סה"ד שלא נתקיים הנדר לא נתרוקנה רשות לבעל:
שורה ד' מסוף העמוד ולמעלה בעל בינתים ובבת אחת חשיבא:
ע"ב הריטב"א ד"ה בגמ'. או דלמא הואיל וכולי יומא בר הפרה:
ד"ה גמ' תניא. פי' דלא קתני:
שורה ה' מסוף העמוד למעלה כההיא גירסא ממאי דקתני:
שורה א' משורות הרחבות למטה שותפותיה דאב אף היכא דליכא:
דף כד רמב"ן לא בת ולא בת בת ולא בת בן ולא אם:
הריטב"א ד"ה אמר רבא ומודה ר' יוחנן דאין שליחות להפרת נדרים כר' יאשיה דר' יאשיה בכולהו פליג נ"י ד"ה לא מן השם. דאם אמר לחמש נשיו מופר לכן כולן מופרין:
ד"ה שומרת יבם סמוך לסה"ד שהארוסה גמירה לארוס:
ע"ב נ"י ד"ה אמר ר' יוחנן סמוך לסה"ד הבעל אומר מופר לך:
פרק אחד עשר
דף כה רמב"ן אלו נדרים. א"ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם:
ע"ב נ"י מתני' קונם שאני נהניתי מן הבריות הריטב"א ד"ה אמר רב יהודה אמר שמואל. פי' שהוא שנאוי לה:
שורה ב' משורות הרחבות ואלו היתה לה היתה אוכלת ממנו:
דף כו הריטב"א ד"ה ופרכינן סמוך לסוף הדיבור ולא חשיב דבר שאינו שלה ורבנן:
ד"ה גמ' כתב רבינו ז"ל וה"ה להיתר דכל היכא שהוא עצמו נשאל נ"ב פי' ששולח לב"ד חרטתו בכ"י המתקיימת בב"ד והוי כגופיה ומתירין לו אפילו שלא בפניו נ"י מתני' קונם. ולא דברים שבינו לבינה ולא איכפת לו לבעל אם:
ע"ב רמב"ן גמ' תניא קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך עושה לפיך ר' נתן אומר לא יפר:
הריטב"א ד"ה נדרה בו ביום. דגירושין בנשואין לאחר דמי כשתיקה:
דף כז נ"י ד"ה מאמר מרדכי סמוך לסה"ד ומאחר דהרשב"א מצא הדבר בראותו דברי הרמב"ם:
שורה ו' מסוף העמוד למעלה דהאי דהרמב"ם פסק:
ע"ב הריטב"א ד"ה כתב רבינו ז"ל ואין בכאן מי שיכחישנה אבל האיך תהא היא נאמנת:
סליק פירקא וסליק מסכת נדרים בריך רחמנא דסייען אמן: