דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא מציעא
פרק ראשון
דף א המאור שורה ד' כדאמרינן דף ק' לסומכוס:
שורה י"א דף ד' ע"א נ"ב ע"ש מה שכתבתי בעז"ה:
מלחמת שורה ו' מפני ראיותיו נ"ב ע' ברא"ש סי' ג' שמקיים דברי המאור:
דף ב שורה ל"א בנ"י קרקעות הוא לא מסייע כצ"ל:
דף ג ע"ב נ"י שורה ג' וראיה לדבר נ"ב בער אנכי ולא ידעתי הראיה משם הלא ר"פ מוקי התם בספינה זו ויין זה ואין שם ספיקא כלל וטעמו התם פי' רש"י הלכך יד התובע על התחתונה דא"ל האיך אנא לא מעכבנא וכי מייתית דידך ע"כ ואין ענין להכא וגם הנ"י פי' כמו רש"י ע"ש:
דף ד ע"ב רש"י ד"ה דר"נ תקנתא היא עליה סה"ד אח"כ צ"ל ד"ה ותקנתא בשכנגדו ישבע דהוי נמי תקנתא דמן התורה מי שעליו לשלם הוא ישבע ויפטר מן התשלומין דאין כצ"ל:
דף ה ע"ב רש"י ד"ה אין חבין לאדם אלא בפניו דאין אדם עושה שליח לחוב אדם כצ"ל כמו ברש"י בגמ':
נ"י ד"ה בעי ר' ירמיה במתנה האיך. אם היו גוזלות וצבי של אדם אחד והם בתוך שדה חבירו ונתנם בעליהם כצ"ל:
דף ו שלטי הגבורים ציון ב' יחיד ורבים הלכה כרבים נ"ב ע"כ שייך לציון א' ומכאן ואילך צריך להיות ציון ב' ד"ה כללו של דבר:
ע"ב שלה"ג סי' א' שייך למימרא דאביי ואמר אביי וזה הציון א' וציון ב' דיבור אחד הם והאי פרש"י אין לו מקום כאן כי יגעתי ולא מצאתי לא בב"ק ולא בכתובות ולא כאן אן לשון הטור הוא ובכתובות בתוס' אפס קצהו ובב"ק מביא הנ"י כ"כ זה הלשון בשם הרמ"ה ובכתובות כ"כ השלה"ג ותחלת דבריו המה דכיון שיש לו עוררין הוי כמו מקח טעות וכו' ע"כ עומד למחוק כאן פרש"י ואל יבוא עוד בדפוס:
דף ז ע"ב נ"י ד"ה יפה ויפה עד לא גבי מיניה בע"ח כלל וכ"כ הרמב"ם ז"ל מלוה ולוה פ' כ"א הל' ג' מתנה ששבחה כו' כצ"ל עד גובה את כולה הכל לשון הרמב"ם וזה שמסיים הלך הרב ז"ל וכו':
שלה"ג שורה מהשורות רחבות שורה ז' לחזור על המוכר אם יגבו ממנו כצ"ל:
דף ט רש"י ד"ה עד דמטא אדרכתא לידיה שנתנו פסק דין כצ"ל:
דף י מלחמת שורה י"א ולא אשכח אוקימתא במתניתין למפלג כצ"ל:
דף יא הגהות מא"י סי' ה' נ"ב אלא בשאר שטרות כצ"ל:
פרק שני
דף יג ע"ב נ"י ד"ה זיל שקול לנפשך כו' שאין טבחין ידועין לעופות נ"ב ע' מהר"ם שיף:
דף טו ע"ב נ"י ד"ה שם דמיהן ומניחן עד מהלכות גזלה ואבדה נ"ב וז"ל שם ה' ט"ו שם דמיהן עליו הרי הן שלו ושל בעלים בשותפות כדין כל השם בהמה מחבירו ע"כ וכותב על הראב"ד יפה אמר:
דף טז נ"י ד"ה מאי איריא ס"ת שהוא נוח להתקלקל בטשטוש ונושן וקריעה כצ"ל:
ע"ב רי"ף כל שבשלו פורק וטוען כצ"ל כמו בגמ' גם הרא"ש אשר לשון הרי"ף בפי עטו מעתיק פורק וטוען:
דף יז ברי"ף דרחמי ליה בני מתיה כצ"ל:
רש"י ד"ה הכל, צריך דעת בעלים עד סה"ד נ"ב ברש"י בגמ' איתא כמו בנ"י:
דף יח בנ"י ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים כצ"ל:
שם סוף הפרק ת"י וסכיתי למחמי כצ"ל:
פרק שלישי
ע"ב שלה"ג סי' ב' כתב הרמב"ם אפילו היה הדבר נ"ב שכירות פ"ב ה"ת:
דף יט ע"ב רש"י השורה קודם מתני' רוצים ליתן אם רוצה נ"ב ע' מהרש"א על רש"י זו בגמ':
ד"ה והשאילה השוכר לאחר לעשות בה ימי שכירתו כצ"ל ותיבת כל מחקתי כי ברש"י בגמ' ליתא:
נ"י קודם מתני' דיליה צ"ל דלוה:
דף כ חא"ש שורה ג' משמע דלא מסתייע אי כצ"ל:
שם שורה י"ב על השומר פטור הראשון ע"ש כצ"ל:
דף כא רי"ף המפקיד אצל חבירו פירות נ"ב בגמ' המפקיד פירות אצל חבירו אבל הרא"ש מעתיק לשון הרי"ף וגירסתם עיקר וכן נכון שיהיה פירות והרקיבו יחד כמו אינך יין והחמיץ וכו':
ע"ב רי"ף אצל יוחנן חקוקא נ"ב שם איתא חקוקאה פי' ר"ח סופר ור"י פי' מעיר חקוקה היה (יהושע י"ט):
תוס' דף ג' ע"ב נ"י ד"ה מדאמרינן בקמה וכו' וכו' וכדפירשנו לעיל ואך כך הדין בענין הקרקעות כצ"ל ומה שבינתים ואח"כ היינו עומד למחוק:
דף כג רש"י ד"ה המוכר שמן לחבירו ונותן לו מתוך חביותיו שמסתפק ממנו תמיד והוא מזוקק הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו כצ"ל:
פרק רביעי
דף כו רי"ף כיצד נתן שלשים איסר בדינר כסף נ"ב וכן מעתיק הרא"ש וע' פ"ח שם:
מלחמת ממטה למעלה שורה י"א כדפרישית לפיכך אין שמין אותו לגבי נפשיה כצ"ל ותיבת אלא נמחק:
שורה ח' וזו מחילה מרבינו האי גאון ז"ל:
שלה"ג שורה ו' דלא ידע ליה כצ"ל:
ע"ב רי"ף אזיל בהו לבי טיבעא נ"ב הרא"ש מעתיק אל השולחני להחליפו והוא הוא מלחמת מסוף העמוד למעלה שורה ד' שאם פירא הוא כצ"ל:
דף כז המאור ואין צריכין שומא כמו שכתב רבינו חננאל ז"ל נ"ב פי' שרבינו חננאל ז"ל כתב שצריכין שומא חולק בעל המאור ואומר דחליפין לא. צריכין שומא:
מלחמת ד"ה ועוד ואין צריכין שומא שורה ד' מדלא תנא כל המטלטלין מפורש ותנא כל הנישום משמע כצ"ל:
מלחמת ד"ה ועוד וכן מה שכתב הרי"ף ז"ל שורה ג' לאו אעיקר מימריה דרב נחמן קיימינן כי היכי כצ"ל:
שורה ד' לא הוה לן למימר בגמ' הא ניחא וכו' אלא לרב נחמן וכו' אלא נימא תהוי תיובתיה:
שורה ז' וסבירא ליה כרב נחמן בר יעקב כצ"ל:
ע"ב מלחמת מסוף העמוד למעלה שורה ה' ולהנהו אמוראי דלדידן נמי קשיא לן כצ"ל:
דף כח ע"ב מלחמת שורה אחרונה משורות הקצרות ושורה ראשונה מהרחבות במקום דרווחא בשני ווי"ן צריך להיות בוי"ו אחד דרוחא רוחא ובמקום והלוקח צ"ל הלוקח:
דף כט ע"ב נ"י שורה אחרונה שבעמוד אם היה ביתו של מוכר מושכר ללוקח כצ"ל ונ"ב וכן הוא ברמב"ם מכירה פ"ג הלכה ז' ובפי' המשניות וכפי הגהתי שם בעזרת חונן דעת:
מלחמת שורה ב' משורות רחבות ולא דמי למתנה מרובה כצ"ל:
מסוף העמוד שורה ג' ובהא נמי אזיל רב לטעמיה כצ"ל:
דף ל רי"ף חמרא דרבנא עוקבא:
שם היינו דרב חנילאי:
דא"ר חנילאי כצ"ל:
הגהות חו"י אות ד' דליכא שתות כו' נ"ב אם אמנם הגהות א"י רוצה ליישב הגי' שלפנינו אבל בדוחק גדול ע"כ נראה יותר שהשיבוש יצא מהמעתיקים ומדפיסים ובפרט שכן איתא בגמ' וברא"ש והרא"ש מעתיק תמיד לשון הרי"ף ובטח היה בספרי הרי"ף שלפני הרא"ש כמו בגמ' וכצ"ל יפה עשה החו"י שמחליף דאיכא בדליכא ודליכא בדאיכא וכן עשיתי גם אנכי טרם ראיתי החו"י:
ע"ב שלה"ג שורה ז' משורות הרחבות מהקצרות וקצרות מהרחבות כמו שאמרנו בגבינות וקשה דהא מידי דשכיח הוא וה"ל כצ"ל:
דף לא ע"ב שלה"ג סי' א' ד"ה ואע"ג דמיי' כו' ואם מת הנגזל יחזיר ליורשיו נ"ב לשון המשנה וכתבו התוספות דאתא לאשמועינן דאפילו ליורשיו צריך להוליך הגזילה אחריהם למדי א"נ אתא למימר דאין חילוק בין שהנגזל קיים בין שהוא מת לענין קרן וחומש ואשם שצריך לתת כצ"ל:
דף לב מלחמה אמר ר' אבין הדא מסייע נ"ב כלומר לא צריך לתפתר (פ"ח):
שם מדלא בעיא עלה כצ"ל:
דף לג ברי"ף חדשות עומדות משלש פי' חו"י סאה בשלש דינר וישנות ארבע דינר סאה וקא מזבן חדשות בתוך הישנות ונראה שהחו"י רוצה להשוות דעת רב אלפס עם רש"י ולפענ"ד אחר שרש"י כאן מסיים ואין כן דעת האלפסי עלינו לפרש דברי האלפס שלא כרש"י כי באמת דוחק לפרש"י מפני שאדם רוצה לישנן ע"כ מפרש האלפסי אצ"ל חדשות משלש סאין בסלע וישנות מארבע סאין בסלע וקא מזבן מחדשות פי' שמכרן בשם חדשים דקא מתאנה לוקח שהישנים זולות יותר מחדשים אלא אפילו חדשות מארבע סאין בסלע וישנות משלש וקא מזבן מחדשות פי' בשם חדשות דקא מאנה את עצמו והלוקח מרויח שיש בתוך תבואתו שקנה ישנות ולקח אותם במקח החדשים בכל זאת אסור לערב כי זה הלוקח קונה דוקא חדשות מפני שרוצה לישנן וזה שלא כדעת רש"י כי לרש"י ישנים בחדשים ומכרן במקח חדשים בזול רשאי ולאלפסי גם זאת אסור וז"ל הרמב"ם מכירה י"ח ה' אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואצ"ל ישנים בחדשים אפילו הישנים ביוקר וחדשים בזול מפני שהלוקח רוצה לישנן הרי מכוון לדברי הרי"ף כמו שפירשתי וכן פסק הרא"ש דאף ישנים בחדשים אסור וחו"י לא עיין יפה:
פרק חמישי
דף לד ע"ב רש"י ד"ה בבא לחוב בדמיהן סמוך לסה"ד נמצא שאינו אצלו אלא כצ"ל:
שם בד"ה ומאי לקח כו' אפילו אין לו שרי ושפיר כצ"ל:
דף לה ע"ב חדושי א"ש מהר"ם (א) דהוי רבית קצוצה בהלויני ואבק ריבית בהלוהו ולא בחצר כצ"ל:
נ"י שורות הרחבות התחתונות שורה ג' הרמב"ם ז"ל שכתב נ"ב מלוה פ"ו ה"ג:
דף לו רי"ף שורה ח' זוזא דרביתא בחברי וקא אזלי חטי כצ"ל:
נ"י שורות הקצרות שורה י"ז דאע"ג שפסק על הפירות כצ"ל:
שורה כ"ב ומיהו אם לא משך רק נתן המעות כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה משלשין דאמר נתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא נתן לי כצ"ל:
מלחמת שורות רחבות שורה ראשונה ואע"פ שלא פירש זהו הצד השוה כצ"ל:
דף לז נ"י ד"ה תניא פסק לו בפחות משוויו ויתן לו דמים מועטים כצ"ל:
ד"ה שבחא אף השבח שתשביח כצ"ל:
דף לח שלה"ג סי' א' סה"ד והשכר בפירות דהוי רבית קצוצה כצ"ל:
שם שורה ראשונה מהרחבות או ט"ו ימים קודם שהתחיל השנה כצ"ל:
ע"ב מלחמת שורה ו' משורה אחרונה ולמעלה דאוקמיה אפדיון וכחוזר ומוכר הוא כצ"ל:
שורה אחרונה ודיקא נמי דקאמרינן אינהו בתורת זביני כצ"ל:
דף לט שלה"ג דבעה"ב המוכר כלי תשמישו אין לו אונאה אם מאנה כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה תוספתא סמוך לסה"ד ואם היה שורה נ"ב השותף (ע"ש במ"א ציון י'):
ד"ה הנותן מעות לחבירו והרי"ף והרמב"ם ז"ל כתבו כן ולא נתפרש הטעם למה נ"ב וז"ל המ"א שם ציון י"ז ד"ה לא כסות אפשר דבאותו זמן לא היו רגילין לעשות סחורה בדברים הללו:
דף מ ד"ה מותר שליש בשכרך עד סה"ד נ"ב לשונו מגומגם אך רש"י בגמ' טוב ומפולש וכפי שהגהתי שם והרי"ף בתשובותיו באופן אחר:
דף מא נ"י ד"ה מותר עד כורין חטין ומאתים זוז נ"ב לשון רש"י ונעתק בשיבוש ע' רש"י בגמ' והמפרשים עליו:
דף מב ע"ב רש"י ד"ה כשטר מלוה דמי צ"ל כמלוה בשטר דמי:
דף מג שלטי הגבורים סי' ב' בפירוש חמרין מעלין במקום היוקר כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה דתורי צ"ל בתורי:
דף מד שלה"ג שלא נכתב השטר בשם לוי רק לפנחיא נ"ב פי' להטמין הדבר בפני אחרים:
שם שורה ראשונה מהרחבות ונראה דוקא שהשטר הוא ביד ראובן ולוי הלוה מודה שקבל מראובן וגם שמעון שנכתב השטר על שמו כצ"ל נ"ב שראובן הלוה מעותיו ללוי ובשעת הלואה אמר ללוי שיחייב עצמו בקנין ובשטר על שם שמעון אך שיתנו העדים השטר ליד ראובן:
שורה ג' מדברי הטור ח"מ סי' ס' שכתב וז"ל ראובן שהוציא שטר נ"ב כאן מיירי שמעון הלוה ובעל המעות ראובן והמלוה לוי ושניהם בטור שם:
שורה י' וגם אם לא היה השטר ביד ראובן נ"ב כאן חוזר לאופן א' שלוי הלוה וראובן בעל המעות והשטר על שם שמעון כן מחליף המחבר פעם ראובן המלוה פעם שמעון והמעיין יבין:
שם משורה אחרונה למעלה שורה ז' וכתב בפנקס של ה תומים לפנחיא בעלמא נ"ב פי' שלא להשביע את לוי:
שורה ו' ואפילו היה חוב זה עם ישראל גדול וקיבל המעות כצ"ל:
ע"ב שלה"ג שבאו לידו מעותיו ושהיה שמו (נ"ב פי' של היתום) כתב עליהם כצ"ל:
שכל הכתיבה אצל הלוה אין הכתיבה מזקת לו כצ"ל:
דף מה ע"ב שלה"ג סי' א' ד"ה בתוס' כתבו כו' כדמשמע מדברי הרא"ש פרק המניח מ"מ כשהיה (כצ"ל) עד בדבר איסור שיהא נפסל אליבא דכ"ע יהיה כשר נ"ב פי' אליבא דכ"ע הוא כשר לאותו עדות:
שם דאיכא איסורא להיות עד בדבר דנפסלים הם אליבא דכ"ע (פי' אף לאותו עדות):
פרק ששי
דף מו שלה"ג סי' א' ד"ה וכתב הרא"ש שורה אחרונה משורות הקצרות ודמי לאחלושי דמחוזא כצ"ל:
שם שורה אחרונה לא היה מוצא אומן שיהיה נכנס למלאכת חבירו כצ"ל:
דף מז ע"ב שלה"ג ואם תפס המוכר ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו בידו של לוקח אין מוציאין כצ"ל:
שם כתב הרא"ש פי' ר"ח הא דאמרי' נ"ב גם הנ"י מביאו:
שם שורה ב' משורות הרחבות או ביום שקרוב לו לפרוע נ"ב ע' חידושי מהרל"ח בטור ח"מ סי' ק"צ אות ח' ותבין:
דף מח נ"י מכאן למד הרב בעל העיטור ז"ל כו' דאי לא לא קבולי נקבליה כו' נ"ב נראה מכאן דסתם מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה לא יניח מעותיו על קרן הצבי אלא מקבל משכון מהלוה שהוא שוה בשופי מאה זוז והברירה ביד המלוה שלא לקבל זוזא זוזא אך יכריח את הלוה שישלם כל המאה זוז צבורין יחד ואם לא ישלם כולו יחד לזמן הפרעון ימכור המשכון ויקבל ממנו מעותיו ושפיר למד הרב בעל העיטור ז"ל דדינא הכי דעל כרחיה אית ליה לקבולי זוזא זוזא דאי לא שאינו מחויב מן הדין לקבולי זוזא זוזא לא יקבל ולא יתרעם ושפיר דמי לההוא דפרק הזהב דמדת חסידות שנו כאן דנתן לחבירו מטבע ולא יכול להוציא שמביא לו חזרה והוא מחליף לו ונותן לו אחרת טובה ממנה אפילו אחר שנים עשר חודש הוא חסידות אשר אינו מחויב על פי הדין ומי שאינו עושה כן אין לו למקבל אלא תרעומות ולפי הס"ד שהאי ואין לו עליו אלא תרעומות קאי אמאן דמחליף שפיר מקשה מי מכריח אותו להחליף ויהיה לו תרעומת לא יחליף לו באחרת ולא יתרעם אבל אם נפרש האי מאן דאוזפיה מאה זוזי היינו בלא שום בטחון הלא מוכרח לקבל ממנו זוזא זוזא כי אם לא יקבל זוזא זוזא ירא שלא יתן לו כלל ויאבד כל המאה זוזי אבל היטב חרה לו שקיבל ממנו מנה יפה הראוי להתכבד ועשם לאש ומים שאין זוז אחד רואה את חבירו אך מה יעשה מתאפק מלריב עמו שירא להקניטו שלא ישלם לו כלל ומקבל אבל מתרעם מאד ואין זה דומה כלל להא דפרק הזהב ששם נותן לו וממיר לו טוב ברע ואם בתרעומות למה יעשה זאת אבל בהרא"ש ליתא להאי לא קבולי ניקבליה וכו' ומדייק בפשיטות מדקאמר רבא פרעון הוא אלא תרעומות קמ"ל שאין המלוה יכול לומר איני רוצה ליקח מעותי אלא בב"א ושפיר בדאוזפיה על אמונתו ובכל זאת מוכח מדברי רבא מדקאמר פרעון הוה שיוצא בזה הלוה ע"פ דת:
במלחמת אמר הכותב לא זו הדרך כו' לפי פי' הגאונים ז"ל אבל בערבוני יקון נ"ב בלמדי המאור לא עלה על דעתי דהא דכתב ובזמן שהמוכר חוזר בו וכו' יהיה קאי על דבריו דלעיל בערבוני יקון אך כן פירשתי לי תחלה מפרש ערבוני יקון דלית ביה אריכות דברים כי מה שקנה קנה בכסף מלא ואין שייך בו חזרה כלל רק משמיענו לפי דרכו לחלק בין מקרקעי למטלטלין ואומר האי כדיניה והאי כדיניה ואח"כ היא כמו פיסקא אחרת וקאי לפרש האי מהיכן מגבהו ובדנפיק ועייל אזוזי ומפרש לפי דעתיה וע"ז שפיר שייך שמלחמת יכול לחלוק עליו כדעתיה אבל בערבוני יקון נוכל לפרש דעת המאור כדעת הגאונים וכרצון הרמב"ן בעל מלחמת ז"ל:
דף מט נ"י ד"ה רפיסתא ריעוע הספינה שמתרועעת כצ"ל:
שלטי הגבורים סי' ב' ד"ה אמר לו ספינה סתם וכ"כ מיי' אלא שכתבו צריך כצ"ל (מהרל"ח):
שם ודמי לאחלושי דמחוזא כצ"ל:
שם שורה אחרונה משורות הקצרות ומההוא דשכר ספינה נ"ב לא מזה הבבא דקדק הרמ"ה אלא מספינה זו ויין זה דהוי קפידא דקדק כן כתב הב"י ע"ש וכן כאן בסה"ד בדברי הרמ"ה בעצמו מוכח כן:
ע"ב נ"י ד"ה לא תרכב עליה אשה לאו למימרא שאם ניזוקה נ"ב פי' הבהמה שיהא חייב בתשלומיה דאין שינוי מאיש לאשה פשיעה כצ"ל:
שם במשנה דאלו היו הנערים שכורים למלאכה זו נ"ב הרמב"ם בפי' המשנה מפרש ואמרו פטור רצונו לומר שלא ישלם השוכר לבעל הפרה אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה הוא ישלם לבעל הפרה נמצא שגם במתניתין מיירי בנערים שכורים ומאי דאמרו בגמ' והיכא דלא שנו מאן משלם קאי נמי על לחרוש בהר ותרש בבקעה כי בכלל לא שני הוא:
דף נ ברי"ף כיון שהשעורים נפוחין יותר מן החטין נ"ב פי' אם חטין ושעורים שוה במשקלם השעורים נפוחן יותר עתה אע"פ שהשעורים קלים נפוחן שוה ללתך חטים שהם כבדים:
ע"ב שלה"ג סי' א' ד"ה הרמ"ה כתב וכו' והשאילני ואשמור לך אין המשאיל עם השואל כלל לא הוא ולא כליו כצ"ל נ"ב ע' פי' על זה שכירות פ"י דין ב' בלחם משנה:
דף נא נ"י ד"ה ופסקו הגאונים ז"ל והרי"ף ז"ל דליתא לדשמואל דהכא ובפ' שבועת הדיינין כצ"ל:
עוד התם בא"ד והתם בפרק שבועת הדיינין נמי מוקמינן כצ"ל:
שם ד"ה דכ"ע עד סה"ד ועוד דהלכתא כר"ע מחבירו נ"ב והרא"ש כתב כאן ובפרק שבועת הדיינין דר"א שמותי הוא וכתב ע"ז הפ"ח דאי משום דהלכה מחבירו אין ראיה כלל דר"א לאו חבירו דר"ע הוה ע"כ:
פרק שביעי
דף נב נ"י סוף שורה ג' אדעתא דעבדתן כצ"ל:
דף נג רי"ף במשנה וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה נ"ב תיבת גמר אין לו מקום ובגמ' ובמשניות ליתא אבל הב"י אומר שכן הוא הגי' לרי"ף:
רש"י ד"ה וכן בחמור מחקתי וכן כי ליתא במשנה ומאי בעי הכא ברש"י ע"כ צ"ל הד"ה בחמור:
שלה"ג ציון א' ד"ה כתב מיי' כו' ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי כצ"ל:
שם שכן יעקב הצדיק אמר כצ"ל:
ע"ב רי"ף דאמרינן רב אחא הגה על הגליון גי' גמרא בר אדא וכן בסי' נ"ב וכן ברא"ש:
שלה"ג סי' ב' סמוך לסוף העמוד ובתשובות למיי' סוף הלכות נזיקין נ"ב תשובה ז':
דף נד ברי"ף אזל שבאי נ"ב בגמ' שבו וצ"ל גם ברי"ף כן כי גם הרא"ש מעתיק שבו ואם היה ברי"ף לפניו שבאי היה גם הוא מעתיק שבאו כי בכתבו הרא"ש ספרו היה הרי"ף פתוח לפניו והעתיק לשונו ועליו חיבר חבורו וע"כ גם בר אדא בטח היה ברי"ף אשר לפני הרא"ש ואח"כ שיבשו המדפיסים:
לימא פליגא דרב הונא בר אבין דשלח רב הונא בר אבין נגנבה וכו' כן איתא בגמ' כאן ובב"ק דף ק"ח ועל כולם כיון שכן מעתיק הרא"ש ברור שכצ"ל ברי"ף:
רש"י ד"ה דהא מסר נפשיה הלסטים באו או ליהרג או להרוג וליטול ממון כצ"ל:
נ"י ד"ה האי מסר נפשיה הלסטים ע"מ כן בא נ"ב גם כן צ"ל כמו שהגהתי ברש"י:
פרק שמיני
דף נה ע"ב רי"ף ההוא גברא דשאיל דוולא מחבריה ואיתבר כצ"ל כדאיתא בגמ' וכן מעתיק הרא"ש:
רש"י ד"ה כודנייתא פרידא:
ד"ה בבעלים שהיה מסייען כצ"ל:
דף נו נ"י שורה עליונה דאסיפא דסליק מיניה קאי דשאל אחת ושכר אחת כצ"ל:
דף נז רש"י ד"ה לפי טובת הנאה שמחזיקין לי טובה כצ"ל:
רש"י ד"ה פטור עד סה"ד דאי בעי מעכב לעצמו נ"ב מקוצר השגתי לא ידעתי לפרש זה הלשון אבל רש"י בגמ' במקומו שם מפרש הואיל ונהנה שנתפאר בהם מהנה וכן מפרש הנ"י שם:
חדושי א"ש ציון (א) נ"ב אין זה שום שינוי בגי' גם לפני הרי"ף היה בגמ' הגי' כמו לפנינו בגמ' שלנו רק הרי"ף מדלג על דיני הקדש וחומשו אשר אינו נוהג עתה בזמנינו ומביא רק דין הדיוט נמצא שוה לו גם המזיק והרא"ש דרכו להעתיק לשון הרי"ף ותל"מ ונכון מאד דעת ר"ת מה שמוחק:
נ"י שורות רחבות התחתונות שורה ב' שגוף הכלי ששכרו ממנו הוא בידו טרח כצ"ל:
דף נח נ"י שורה עליונה כפירות לאחר ג' דמצי א"ל כצ"ל ותיבת בגופו אין לו מקום ולא שייך כלל והב"י אינו מעתיקו:
רי"ף כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה כצ"ל כדאיתא בגמ':
המאור ד"ה אלא לעולם שורה ב' ולא עליה רמי לעשוריה מביתיה על חלקו דכותי כצ"ל:
נ"י ד"ה ליטע צ"ל לנוטעה:
נ"י ד"ה דניחא לך ומיהו נראה שזה שנטען אילנות יכול לומר כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה אמר המחבר וכן נ"ל דכיון דקי"ל עד בקרקע שלו ושיהיה שדה יתר עליו עד סה"ד כצ"ל:
ובין העמודי רשום כנ"ל צורת הפשט מהר"מ כצ"ל ונ"ב המהר"ם ז"ל רצה להקל על המעיין והוכבד ע"כ מוחק אני כל מה שהוסיף לבד דכיון הנחתי שהוא ליפות הלשון דברי ננס על גבי ענק דב"ש תמר:
דף נט רש"י ד"ה ותורי דמשכיר בגמ' הוא ואין לו מקום ברי"ף:
נ"י ד"ה המשכיר בית וכו' אזל ליה נ"ב פי' מזל השוכר גרם:
דף ס רי"ף שורה ג' א"ל רב אשי נ"ב בגמ' איתא אמר מרי בריה דרב אשי אבל נראה דלפני הרי"ף היה הגי' בגמ' אמר רב אשי כי כן מעתיק הרא"ש אבל א"ל הוא שיבוש שיצא מהמדפיסים:
רש"י הכוכב שעל ד"ה והוא דקני מיניה צ"ל בתוך היקף שבסה"ד דלעיל מיניה ולא כדפי' בעמוד שהוא דברי המהר"ם ומן מפרש הגהתו שבפנים:
פרק תשיעי
ע"ב ברי"ף והאי אמר בעינא תיבנא נ"ב בכאן בשגגת המדפיסים או המעתיקים נשמט וחסרו הפיסקא לחרוש אחריו יחרוש עד איבעי ליה לפרושי דאיתא בגמ' והרא"ש מעתיקו והרמב"ם מביאו ברור הדבר שהיה בספרי הרי"ף אשר לפניהם:
נ"י ד"ה מכת מדינה היא. סה"ד ולא נתחוורו להם דברי הרמב"ם שכתב פ"ח (נ"ב הל' ה') מהלכות שכירות דקאי אף אקבלנות נ"ב ולענ"ד אין מוכח משם דהמשנה קאי אף על קבלנות המשנה כדקאי לדעת רש"י קאי כי כן אמר ר"פ אבל הדין שפוסק הרמב"ם השוכר או המקבל מנכה לו אמת כי כן יש לבעל השדה פחת ממקבל כמו משוכר:
רש"י ד"ה מחכורו צ"ל מן חכורו:
(נשמט בנ"י) ד"ה הכל כמנהג המדינה להשכיר בשדה לבן אילנות כצ"ל ותיבות אם ירצה המוקף בהיקף מרובע הקפתי בחצאי עגול כי עומד למחוק שלה"ג שורה ט' בית ולא היה בעולם לא כצ"ל:
שורה י"ג שחייב להחזיר לו עד שיתן לו:
שורה ט"ז בכל השכר שנתן לו צריך להחזיר לו כל השכר או ליתן לו בית מיהו אם היה למשכיר כצ"ל:
דף סא נ"י ד"ה אידי ואידי בין רישא נ"ב אשר לא פללתי קא חזינא הכא כי בלמדי הגמ' פירשתי לעצמי כיון דמקשי מבית כור מתרץ שמואל אין הכי נמי אם אמר מחכיר כדקתני בברייתא בית כור עפר אני מוכר לך שמא ואי אמר חוכר למחכיר כדקתני במתניתין ואם אמר לו חכור לי קפידא ואתא רבינא ואומר אידי ואידי מתניתין נמי כמו הברייתא מיירי אף בדאמר ליה מחכיר לחוכר ואפ"ה מתניתין קפידא משום דקאמר בית השלחין זה והמאיר לעולם יאיר עינינו להבין דברי קדמונינו ז"ל זכותם יגן עלינו:
נ"י ד"ה היה דורש כו' וכן בדרש ר' יהודה באחריות דאית ליך עלי וכו' כצ"ל.
דף סב נ"י ולא נכחוש מרה ליטול פחות וירעב כצ"ל:
דף סג נ"י ר"ה מה קצבה כרי מה קצבה זו כרי לשער חיוב טפול שדה גדולה לשיעור כרי כצ"ל:
דף סד רש"י ד"ה אתא וא"ל איזבון הג"ה כתב רבינו שמחה כו' ובירושלמי פרק קמא דקדושין ובפרק ששי דמסכת דמאי כצ"ל והכי פירושא הכא בפרק המקבל נ"ב כ"כ מאי דאמרו צריך למיקנא מיניה שצריך הלוקח לקנות גם מן המצרן אחר שלקח מן המוכר כי אף דקאמר ליה זיל זבין הוה שלוחו של מצרן וכשקנה מן המוכר נעשה השדה אל המצרן וצריך לקנות ממנו אבל קבלת קנין קודם הלקיחה ממצרן ללוקח אינו מועיל כלום אבל אם אמר בעל המצרן ללוקח זיל זבין לנפשך לא בעינא ליה לא נעשה שלוחו של המצרן ועבור עצמו לקח ואינו צריך עוד למיקנא מיניה (העתק ממרדכי בקצרה):
שלה"ג אין עמי הארץ פורעין בשביל ת"ק ולא עוד דמלכא ערך אלא אפילו אומר כך וכך כצ"ל: