דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא קמא
פרק ראשון
דף א ע"ב רי"ף דקנסוהו רבנן משום דעבד איסורא נ"ב דאסור לגרום טומאה לחולין וכש"כ לתרומה (גיטין נג):
רש"י ד"ה כדי שיודיענו שאם היה חייב לא היה מודיעו ומ"מ לא רצו לפטרו במזיד על כך נ"ב דהשתא לאזוקי קא מכוון אודועי לא מודע ליה (שם בגמ'):
דף ב שלטי הגבורים אות ב' ד"ה לפי גי' רש"י ולגי' הרי"ף הדין כך כו' עד שימכור בשויים שידעו הכל שאינו דחוק למכור כצ"ל:
ע"ב חדושי אנשי שם ד"ת אות (א) נוסחת נ"י תניא אחריתי בינונית וזיבורית ניזקין בבינונית וב"ח וכתובת אשה בזיבורית קשיין אהדדי אמר רבינא כו' כצ"ל:
דף ג נ"י ד"ה בנזקין נמי נימא הכי היכא דלא שבק להון אבוהון קרקע והכא כקנו כצ"ל:
דף ד מלחמת אמר הכותב כו' ואמרינן האי הוא דאורית להון אבוהון כו' כצ"ל והא דקאמר נ"ב פי' מאי דאמר כספים הרי הן כקרקע:
בא"ד דכיון דסבירא ליה בעלמא בשתי קרקעות מחצה לקוחות כי נמי חלקו כו' כצ"ל:
ע"ב רי"ף לא צריכא דבעדי דקם מסמיך סמיך נ"ב ע' רש"י בגמ':
בשלטי הגבורים אות א' ד"ה לדברי רש"י כו' ומדברי מיי' פ"ק מהל' גנבה ופ"ב מהל' גזילה משמע להדיא דאפילו לא קנאם כו' נ"ב ע"ש בשני פרקים הנ"ל דין ט"ו:
דף ה ע"ב חדושי א"ש (ב) והדעת מכרעת כן וכו' עד סה"ד נ"ב אמת כי הדעת מכרעת כן ומאד נתקבל על הלב פי' הנ"י אבל אין עצה וא"ת נגד הרא"ש ז"ל המובא לעיל בש"ג סי' ב' בסה"ד וגם שמעינן מינה וכו' אע"פ ששור המזיק נכנס שם ברשות קרינא ביה חצר הניזק וכו' מוכח דלא כפי' הנ"י וכן פוסק הב"י בש"ע כהרא"ש שאע"פ שיש רשות לשור המזיק ליכנס שם אף בעוד שהפירות של ניזק עודם שם בכל זאת קרינא ביה חצר הניזק ע' ש"ע ח"מ סי' שפ"ט סעי' י"ד וע' יש"ש סי' ל"ו שנותן טוב טעם לדעת הרא"ש:
דף ו בנ"י דכתיב הדד בן טברימון חזיון בן חזאל כצ"ל:
בשלטי הגבורים אות ב' ד"ה לדברי כו' וכן נראה קצת מלשון רבינו אך רש"י פי' להדיא כצ"ל:
ע"ב שלטי הגבורים אות א' ד"ה וכששואל כו' כתב המרדכי בפרקין והגהות מיי' כו' כצ"ל:
אות ב' ד"ה רבינו לא הביא תלת לישני דר"א כו' אלא דבלישנא בתראה אמרה למילתיה ארומיא דברייתא אמתניתין ולישנא מציעתא בתראה הוא כו' כצ"ל:
פרק שני
דף ז חידושי א"ש (א) פי' דאלו היה חייב כו' אבל שן סתמא להנאתו מתכוון כצ"ל:
ע"ב נמוקי יוסף בסה"ד שמראש העמוד ולפי שלרב ביבי אין אנו צריכין לאוקמי בהכי הביאו ז"ל:
נ"ב ע' ברא"ש שמביא דברי הראב"ד באריכות ומפורש יותר ומהרנ"י נראה שמעתיק רק הא"נ אשר שם וכן הבין היש"ש דברי הנ"י ע"ש סי' ג' ונ"מ לדינא:
דף ח ע"ב חדושי א"ש אות (ב) ד"ה לפי גי' הר"נ כו' ויכול לפרש כפי מה שאדם אחר רגיל ליתן לפני בהמתו לענין זולא ולגי' הר"נ כו' כצ"ל:
דף י שלטי הגבורים אות א' ד"ה לדעת רבינו סד"ה שורה ו' אם אין ההתראה באה לחייבו על הנזק כצ"ל ותיבת רק נמחק:
ע"ב שלטי הגבורים סה"ד בין אם הבהמה שהתרה בה הוה מזקת כבר אם לא הזיקה עדיין כצ"ל:
חדושי א"ש אות ג' ד"ה ראיתי מקשים כו' אמרו ליה לאביי כו' כצ"ל:
דף יא שלטי הגבורים שורה ג' בחבירו חייב חשיב ליה כצ"ל:
שורה י' נוטה לומר כן אלא שלא היה ר"ל כן בפירוש דפשיטא שלא הוה שואל בעיא אחרת כצ"ל בסה"ד נ"ב כל הנ"ל ברא"ש ע"ש ובת"ש ופ"ח שם:
ע"ב מלחמת שורה ד' והכא קולא לנתבע ופטור כצ"ל:
פרק שלישי
דף יב נ"י שורה ב' מסוף העמוד ולמעלה לבד מפרק האגודל התחתון שלא הכה כצ"ל:
ע"ב שלטי הגבורים שורה ה' טרם ד"ה וכבר נשאלתי להוי פטור לסברת רב די"ל כצ"ל:
שם בד"ה וכבר נשאלתי שורה ג' כגון שנתקל במים ונפסחו רגליו כצ"ל:
דף יג נמוקי יוסף שורה ג' מסוף העמוד למעלה דהכי קיי"ל דלגבי גופיה כצ"ל:
מלחמת ד"ה וכתב ומסתברא שורה ו' דבנתקל פושע הוא פליגי וכש"כ במתני' כצ"ל:
שם שורה ה' מסוף העמוד למעלה וכולהו לית להו דיוקא דאביי כצ"ל:
ע"ב שלטי הגבורים שורה י"ג י"ד אבל הכא שנחבט בקרקע שאינו תחת האבן כצ"ל:
שם מסה"ד למעלה שורה י' ההיזק לא משתלם כצ"ל:
מלחמת מסה"ד שורה ד' ולא מתרץ לה כדרבה ובנתקל כצ"ל שורה ב' בשעת נפילה כצ"ל:
דף יד שלטי הגבורים אות ב' ד"ה כתב הרא"ש שורה ה' טעם דמצמצם פטור משום דאין כצ"ל:
דף טו המאור מסה"ד שורה י"א ומסתברא דגם הכי הלכתא כצ"ל:
ע"ב נ"י שורה ד' קרייה רחמנא להנאה מעשה כצ"ל:
שורה ג' ליזהר ממנו תוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל כצ"ל חדושי א"ש מהר"ם (א) סה"ד קמא דמתני אסיפא כצ"ל:
שם אות (ב) ד"ה לשון גמרא עד סה"ד ותמהני מדוע לא הביא רב אלפס ז"ל ברייתא זו ואפשר דסבירא ליה דאע"ג דבימיהם היה שייך למחלוקת זה שהיה מנהג זה נוהג בזמנם שלא היה אדם נכנס לבית חבירו אבל בזמן הזה מנהג פשוט הוא שיכנסו פועלים לבית בעה"ב לתבוע שכרן וגם אין מצוי לאדם מעות בכיסו בשוק לפרוע לפועלים ובימיהם היו רגילין להמחותם אצל שולחני או אצל חנוני לכך היו תובעים מהם בשוק הלכך לפי המנהג המצוי בינינו ישתנה הדין וחייב בעה"ב אפילו אם שכיח בשוק כדחזינן שהדין משתנה בין אדם לחבירו אפילו בזמן אחד שכיח פטור לכ"ע לא שכיח חייב כש"כ שישנה הדין בחילוף הזמן כפי המנהג וכן הדעת נוטה (רא"ש):
דף טז נ"י וכן הדין אם רואה אדם שמכין את אביו או בנו או אחיו כצ"ל:
חידושי א"ש אות (א) בפרק בתרא דכתובות נ"ב דף מ': רי"ף מתני' שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר ח"נ שניהם מועדין משלמין כצ"ל:
ע"ב מלחמת שורה ו' דאמר ר' יהודה מועד למה יצא הוי אומר להחמיר עליו כצ"ל:
דף יז רי"ף אמר רבה בר נתן טענו חטים והודה לו בשעורים פטור מאי קמ"ל תנינא כצ"ל כ"א בגמ' וכן גי' הנ"י כאן:
פרק רביעי
ע"ב מלחמת שורה ו' נקט דלשמינהו בשותפין כצ"ל:
שורה כ"ב משמע דלכולי עלמא מצי למימר כצ"ל:
שורה כ"ט דהא מחליט נמי אין מחליטין כצ"ל:
דף יח רי"ף שורה ג' לקמיה דרב יוסף כצ"ל:
חדושי א"ש סי' א' סמוך לסה"ד דגרסי' כאן במקום הרא"ש כצ"ל:
סי' ב' שורה ג' חצי חכה והיא כצ"ל:
שורה י"א נמצא המעה שש עשרה שעורות כצ"ל:
שורה ג' מסוף למספר אוטמאן כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה לסירוגין ואם יגח רצופין כצ"ל:
רי"ף מסוף העמוד שורה ג' ואת"ל נמי איתא לרב פפא כצ"ל:
דף כ רי"ף יצא והזיק נ"ב ליתא לא בגמ' ולא במשניות:
פרק חמישי
ע"ב רש"י ד"ה בקוטע יד עבדו של חבירו אין שמין כו' כי ודאי לא היה לוקח אלא דמים רבים כצ"ל:
המאור שורה ח' אלישנא קמא אתא דאפילו אי קדים כצ"ל:
דף כא ע"ב נ"י ד"ה אם כן וכו' של קודם לידה לא יתן לוה כלום כצ"ל:
חדושי א"ש סי' ג' שורה ה' והחזיק בו מוציאין אותו מידו כצ"ל שורה י' ישראל אחר והחזיק בו כצ"ל:
דף כב דתני רב חנניא נ"ב דף נ"ג:
דף כג מלחמת מסוף העמוד סוף שורה ד' ובעיקר קושייתו אני משיב כצ"ל:
ע"ב מלחמת שורה כ"ה בין שנחבט באבן חייב על נזקי אדם כצ"ל:
פרק ששי
דף כד נ"י ד"ה טומן אתמר כו' דכיון דאפילו יכול להציל נ"ב דאפילו פירושו שיתאחרו לשרוף עי"ז יכול להציל כמו (כי אפילת הנה):
שלטי הגבורים סימן א' מיי' פ"ד מהל' נ"מ נ"ב תשובה מהרמב"ם מובא שם במגדל עוז:
שם שורה ט"ו שהרי גרם לבעלים לשלם פטור מדיני אדם הואיל והכותל כצ"ל:
שורה י"ח ולא תזיק נ"ב ומפני זה חייב בדיני שמום:
שם שורה ד' מסוף העמוד וא"כ פטור הכא כשנפלה לגינה פי' ע"י דחיפת בהמה אחרת כצ"ל:
סוף אותה שורה ודחף בהמה כצ"ל:
ע"ב שנהנית נ"ב בכאן צ"ל מימרא דרב אמר רב בנחבטה וכו' עד האי פסיד ואח"כ היכי נפלה רב כהנא אמר וכו' עד וכן הלכתא:
דף כה רי"ף עד דמסר ליה גווזא סילתא ושרגא כצ"ל ותיבת או ליתא בגמ':
דף כו רי"ף טענו כסא דכספא בבירה מאי כצ"ל כל אדרכתא שבעמוד ברי"ף ונ"י צ"ל אורכתא כמו ברש"י:
נ"י ד"ה דמחזי כשיקרא כו' ומצד השליחות אינו יכול השליח לעכב המעות כצ"ל:
פרק שביעי
דף כז ע"ב מלחמת ד"ה כתב בספר המאור שורה ו' ואם ויאמר דנהרדעי סברי דאי לא כתב ליה הכי כצ"ל:
ד"ה ועוד וכן מה שכתב שורה ב' אבל השתא דאמרינן דמתני' דבר הוא ולא חצי דבר כצ"ל ונ"ב ואע"ג דבב"ב לא איירי ממתניתין דהכא ואעפ"כ מיבעיא בגמ' ולרבנן כו' אפשר לומר שכבר ידע הגמ' מהכא:
דף כח המאור ד"ה אתמר עד זומם וכו' שורה ט"ז הטביחה לבסוף לא קשיא כצ"ל:
ד"ה אמר רבא מנא אמינא לה וכו' שורה י"ד כלל כוליה עבד לרב בעי לשלומי כצ"ל:
דף כט נ"י מתני' או שהיתה כו' ד"ה גנב חוץ כו' נ"ב צ"ל גנב וטבח ומכר חוץ כו' ויש שפירשו דכמו שפטור הכהן נ"ב הנותן היה הגנב:
דף ל נ"י ד"ה חופפת צ"ל חופפת וטובלת. חופפת ראשה בחמין היטב כצ"ל:
פרק שמיני
שלטי הגבורים סי' א' לשון ריא"ז סמוך לסה"ד ותשלומי עדים זוממין נ"ב היכי דלא אפשר לאהדורי:
חדושי א"ש סי' (א) לעבד עברי האשר"י תמה בזה והוכיח ששמין כצ"ל:
סה"ד ובזה מיושב תמיהת הרא"ש נ"ב וע' פ"ח שמכניס גם זה בתמיהות הרא"ש שאינו יכול להיות כן ע"כ. נשאר הרא"ש בפירושו ששמין בעבד כנעני:
שם סי' (ב) שורה ב' מסוף העמוד דהאי היינו לדון לגמרי הוא כמו שמתרץ תירוץ אחר וכאלו אמר א"נ כצ"ל:
רש"י ד"ה בטימוס שבתוך היד נ"ב פי' טימוס היה ביד המזיק והכה את הניזק:
נ"י שורה א' מהשורות רחבות אמרו בירושלמי דיהיב ליה נמי כצ"ל:
ע"ב שלטי הגבורים סי' ב' שורה כ"ח צ"ל ענייה במקום עניים:
שם ד"ה התוס' שם כתבו חסר טרם ד"ה אות ה':
המאור שורה ה' אזיל בשליחותא כצ"ל:
שורה ו' ואינו נותן לו שבת דדלי דולא כצ"ל:
מלחמת שורה ב' מסוף העמוד למעלה ועוד דקשיא עליה נ"ב על הקושיות שמקשה עד כאן על בעה"מ נראה שהיה לפני המלחמת לשון בעה"מ משונה מאשר לפנינו כי הלשון אשר לפנינו לא משמע כלל ששמין אותו כמה שוה עכשיו בחליו ע' היטב:
שם באותה שורה ומה שאמר אפשר לעשות נ"ב קושיתו מרבא קושיא אף לפי לשון בעה"מ אשר לפנינו אבל לפנינו אין זכר לקושיא זו ולא לתירוצו זה שמעתיק בשם בעה"מ:
דף לא רי"ף בעי ר' אלעזר מרב נ"ב מכאן עד המשנה צריך להיות אחר המשנה חרש שוטה וקטן וכו' קודם הגמ' אמי' דר"ש כו' וצ"ל בעא במקום בעי כי הוא יחיד וכן איתא בגמ':
ע"ב שלטי הגבורים סי' ב' ד"ה הרא"ש כתב שורה י"א ונראה מדבריו דכן אם היתה כצ"ל:
שם שורה ל"ב למכור והתם היינו טעמא כצ"ל:
שם שורה ראשונה מהשורות רחבות ואין לומר דדוקא מנה מאתים ותוספת הוא דקים לן שתמחול נכסי מלוג וצאן ברזל לא כצ"ל:
דף לב ע"ב נ"י ד"ה וחייבו ר"ג וכו' אע"ג דהכא נ"ב פי' אצל שור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה: שם בא"ד וליכא חיובא למילף מיניה אלא זה כצ"ל שלטי הגיבורים סי' ג' מיי' פ"ז מהל' חובל ומזיק ה' י"ד כתב דהוא קנס כצ"ל:
דף לג רי"ף שממהרין לצועק יותר מן כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה כיון דטריחא כו' אמר רב נחמן פעיתא נ"ב פרש"י קולנית:
פרק תשיעי
דף לד ע"ב רש"י ד"ה נחת לה אדעתא דאגרא סה"ד וגזל הוא כצ"ל:
דף לה ע"ב רי"ף והא את הוא דאמרת ר"מ הוא דדאין דינא דגרמי מאי לאו כצ"ל גמ':
דף לז שלטי הגבורים סי' ב' ד"ה פירש"י צ"ל לפירש"י שם שורה ו' משורות הרחבות וכ"כ הרמב"ם ז"ל נ"ב שלוחין ושותפין פ"א ה"ח:
ע"ב רי"ף ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב נ"ב כלומר השואל:
רש"י ד"ה נפק לאפיה שהיה שמח שחבירו הביא לו מעותיו כצ"ל:
פרק עשירי
דף לח ע"ב המאור ד"ה הלכך שורה ד' מסוף הדיבור למעלה בסידנא בי ר' מיאשא כצ"ל:
שם ומכסא דכספא בי חסא נ"ב כתובות פ"ה: שורה ג' דרגילין רבנן לאקשויי שטר כיס היוצא על היתומים כצ"ל:
שורה ב' בפ' המוכר את הבית נ"ב דף ע': מלחמת שורה ח' לומר החזרנוה לך שהן באין:
שורה ט"ז דבפרק חזקת הבתים נ"ב דף מו: שורה ל"א בפ' המפקיד והוא ה"נ כי כצ"ל:
דף מ ע"ב שלטי הגבורים שורה מ"ו ואם הישראל יכחד עדותו כצ"ל:
דף מא המאור שורה י"ב קנה בשנוי שאינו חוזר כצ"ל:
שורה ט"ו דאיכא יאוש ושנוי השם כצ"ל:
דף מב ע"ב רש"י ד"ה ואחוי נמי הא שלא גזלה נ"ב המעתיק פרש"י על הרי"ף וכן הנ"י מעתיקים לשון רש"י שפי' ללישנא קמא שבגמ' דאחוי אחוי אבל הרי"ף בחר לו הלישנא אחרינא שבגמ' והעתיקו כי ללישנא אחרינא אם מכת מדינה ואם מחמת הגזלן יכול להיות בחד גונא שגזלה בעצמו:
דף מג נ"י ד"ה אם נטל ונתן ביד עד מעצמו בלא אונסא נ"ב ברש"י שלפנינו מעצמו בלא אונס הוא דיבור בפ"ע ולא קאי כלל על נטל ונתן ביד וע' מהרש"א:
דף מד ע"ב נ"י שורה האחרונה שבעמוד על תנאי שאם הוא חייב כצ"ל:
שם שורה אחרונה אשר קודם משנה ראשונה לא טעם בה הרב שום טעם כנ"ל נ"ב ע' כ"מ שם:
דף מה רש"י ד"ה מ"ט דרב חסדא סה"ד אליבייהו טפי כצ"ל:
סליקא לה מסכת ב"ק בעזרת בתרא וקמא: